טעמי המנהגים ע״אTa'amei HaMinhagim 71
א׳טעם. שצריך אדם לאזור אזור בשעת התפלה אפי'*כתב מ"א סי' צ"א סק"ה בשם מהרמ"מ שלא ליכנס במנעלים. היינו שקורין שטיוולי"ן בביהכ"נ ע"ש. ומחצית השקל שם כתב דאפשר בזמן הזה שגם לפני השררה עומדים כך עם שטיוולי"ן ברגליהם אפשר דשרי ע"ש. אין להתפלל כשלובשין סנדל. דהיינו מה שקורין פאנטאפלין שעי"ז העקב מגולה ונראה בתי שוקים של פשתן. גם אין ללבוש בתי ידים שקורין הענטשו"ך כדרך עוברי דרכים. שם. ועיין באה"ט שם: יש לו אבנט שאין לבו רואה הערוה. משום הכון לקראת אלהיך ישראל שזה הוא הכין כשחגור אזור במתניו. נראה הוא עומד יותר זריז מכשהוא בלא חגורה וה"מ תפלה כגון י"ח. אבל לענין ק"ש ושאר ברכות אין לחוש בחגורה רק שלא יהא לבו רואה ערותו שיהא לו מכנסים. טור סי' צ"א. ועי' ב"י ולבוש שם.
1
ב׳קונטרס אחרון
אזור בשעת התפלה.*ועי' ט"ז סי' צ"א בשם הזוהר ואתחנן מאן דקאים בצלותיה בעי לכסויי רישיה ועיניו בטלית של מצוה. וכן נוהגין לככות ראש עד עינים בטלית של מצוה בשעת תפלת י"ח עי' פר"מ שם. ועי' מ"א סי' ח' סק"נ וז"ל כתוב בכוונות שהאריז"ל הי' מכסה הטלית על התפילין ש"ר ועי' ס"ס כ"ז דעכ"'פ לא יכסה לגמרי: בספר מנחם ציון מהרב הצדיק הקדוש מנחם מענדיל מרימנאב זצוק"ל פ' תצא כתב. כבר דברתי עם המגיד. טעם. למה הולכין בשני חגורות. ואמרתי שכך כתיב והי' צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו. שכשאדם חוגר א"ע בחגורה אחת הוא מדמה א"ע ליוצרו שנאמר וילבש צדקה כשריון. ובהשנית אוזר א"ע באמונה שיהי' נוכח ה' דרכו תמיד ולא ישכח את ה'. ואמת נכון הדבר כי במלבושי אבותינו מימי קדם יש על כל דבר כמה סודות ושכל עליון. כי הנה מה שאנו מברכין בכל יום מלבוש ערומים שניתן באדם שכל והוטבעה בו בושה להכלם לילך ערום. ומה טובה יש בזה הלא הי' טוב יותר אם לא מצטרכין למלבושים והי' הולכין ערומים כבהמות שאעפ"כ חם להם ביותר. רק בלתי ספק יש בזה טובה ושכל פנימי. והמשנים מלבושיהם משחיתין הכוונה. כי אנחנו ב"י צריכין להיות מובדלין מאוה"ע בכל ענינינו ולא להשתוות להם בשום דבר:
אזור בשעת התפלה.*ועי' ט"ז סי' צ"א בשם הזוהר ואתחנן מאן דקאים בצלותיה בעי לכסויי רישיה ועיניו בטלית של מצוה. וכן נוהגין לככות ראש עד עינים בטלית של מצוה בשעת תפלת י"ח עי' פר"מ שם. ועי' מ"א סי' ח' סק"נ וז"ל כתוב בכוונות שהאריז"ל הי' מכסה הטלית על התפילין ש"ר ועי' ס"ס כ"ז דעכ"'פ לא יכסה לגמרי: בספר מנחם ציון מהרב הצדיק הקדוש מנחם מענדיל מרימנאב זצוק"ל פ' תצא כתב. כבר דברתי עם המגיד. טעם. למה הולכין בשני חגורות. ואמרתי שכך כתיב והי' צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו. שכשאדם חוגר א"ע בחגורה אחת הוא מדמה א"ע ליוצרו שנאמר וילבש צדקה כשריון. ובהשנית אוזר א"ע באמונה שיהי' נוכח ה' דרכו תמיד ולא ישכח את ה'. ואמת נכון הדבר כי במלבושי אבותינו מימי קדם יש על כל דבר כמה סודות ושכל עליון. כי הנה מה שאנו מברכין בכל יום מלבוש ערומים שניתן באדם שכל והוטבעה בו בושה להכלם לילך ערום. ומה טובה יש בזה הלא הי' טוב יותר אם לא מצטרכין למלבושים והי' הולכין ערומים כבהמות שאעפ"כ חם להם ביותר. רק בלתי ספק יש בזה טובה ושכל פנימי. והמשנים מלבושיהם משחיתין הכוונה. כי אנחנו ב"י צריכין להיות מובדלין מאוה"ע בכל ענינינו ולא להשתוות להם בשום דבר:
2