טעמי המנהגים תשי״חTa'amei HaMinhagim 718
א׳טעם. שתוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין. כדי לערבב השטן דכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול כד שמע קול שיפורא זימנא חדא בהיל ולא בהיל וכד שמע תניין אמר זה הוא ודאי שיפורא דיתקע בשופר גדול ומטא זימנא למתבלע ומתערבב ולית ליה פנאי למעבד קטגוריא.*האריז"ל הי' נוהג להתוודות בלחש בין תקיעות דמיושב. כי אז השטן מעורבב. ודברי הוידוי עולים ע"י קול השופר ולא יש קטיגור אז: ר"ה דף ט"ז ע"ב. ועי' תוס' שם בד"ה כדי:
1
ב׳קונטרס אחרון
כשהן יושבין. עכשיו נהגו הצבור לעמוד כולם גם בשעת התקיעות שתוקעין קודם מוסף ואעפ"כ נקראין תקיעות מיושב מאחר שרשות לישב בהם. משא"כ בתקיעות שעל סדר ברכות שהוא באמצע חזרת התפלה שהוא מעומד ולעיקר הדין יש לתקוע בתפלת לחש ואז הכל בעמידה וע"כ נקראים תקיעות דמעומד. מטה אפרים סי' תקפ"ה סעי' ה':
יש ליזהר שלא להוציא בפה שמות המלאכים המוזכרים שם ביה"ר שאומרים אחר שתוקעין ג"פ תשר"ת. וכן אחר תש"ת. וכן אחר תר"ת רק יכוין בלבו לבד. שם סי' תק"צ סעי' ל"ו. ובהרבה קהלות א"א כלל את היה"ר שלא להפסיק עד סוף התקיעות. סדה"י.
אחר התקיעות מחזירין הס"ת למקומו ואומרים הקהל מזמור לדוד הבו לה' בני אלים כו' אפי' חל בחול. משום שנאמר על מתן תורה שמזכירין היום בשופרות. וכן איתא בר"ה דף כ"ט דבמנחה ר"ה היו אומרים השיר במקדש קול ה' יחיל מדבר ופירש"י כדי להזכיר זכות של מתן תורה. ובטורי אבן כתב שהיו מתחילין בתחלת המזמור. שם סי' תק"צ סעי' ל"ז:
כשתוקעין בלחש אומרים היום הרת עולם גם בתפלת הלחש. אבל אין אומרים ארשת בתפלת לחש. ואם יש יחידים שמאריכים יותר מהש"ץ ולא הגיעו לסיום הסדר והש"ץ מתחיל לתקוע יש להם לשתוק ולכוין אזניהם לתקיעת הש"ץ ולא יאמרו היום הרת עולם במקום שעומדים שם רק עד שיגיעו לסיום ברכת הסדר ואז יאמרו היום הרת עולם. שם סי' תקצ"א סעי' י"ג. ואומרים היום הרת עולם אף בשבת שאין תוקעין. טור וב"י שם:
כשהן יושבין. עכשיו נהגו הצבור לעמוד כולם גם בשעת התקיעות שתוקעין קודם מוסף ואעפ"כ נקראין תקיעות מיושב מאחר שרשות לישב בהם. משא"כ בתקיעות שעל סדר ברכות שהוא באמצע חזרת התפלה שהוא מעומד ולעיקר הדין יש לתקוע בתפלת לחש ואז הכל בעמידה וע"כ נקראים תקיעות דמעומד. מטה אפרים סי' תקפ"ה סעי' ה':
יש ליזהר שלא להוציא בפה שמות המלאכים המוזכרים שם ביה"ר שאומרים אחר שתוקעין ג"פ תשר"ת. וכן אחר תש"ת. וכן אחר תר"ת רק יכוין בלבו לבד. שם סי' תק"צ סעי' ל"ו. ובהרבה קהלות א"א כלל את היה"ר שלא להפסיק עד סוף התקיעות. סדה"י.
אחר התקיעות מחזירין הס"ת למקומו ואומרים הקהל מזמור לדוד הבו לה' בני אלים כו' אפי' חל בחול. משום שנאמר על מתן תורה שמזכירין היום בשופרות. וכן איתא בר"ה דף כ"ט דבמנחה ר"ה היו אומרים השיר במקדש קול ה' יחיל מדבר ופירש"י כדי להזכיר זכות של מתן תורה. ובטורי אבן כתב שהיו מתחילין בתחלת המזמור. שם סי' תק"צ סעי' ל"ז:
כשתוקעין בלחש אומרים היום הרת עולם גם בתפלת הלחש. אבל אין אומרים ארשת בתפלת לחש. ואם יש יחידים שמאריכים יותר מהש"ץ ולא הגיעו לסיום הסדר והש"ץ מתחיל לתקוע יש להם לשתוק ולכוין אזניהם לתקיעת הש"ץ ולא יאמרו היום הרת עולם במקום שעומדים שם רק עד שיגיעו לסיום ברכת הסדר ואז יאמרו היום הרת עולם. שם סי' תקצ"א סעי' י"ג. ואומרים היום הרת עולם אף בשבת שאין תוקעין. טור וב"י שם:
2
ג׳כדי לערבב השטן. ובשם הגאון ר"ע איגר זצ"ל על מה שפירש"י במס' ר"ה כדי לערבב השטן כיון שיראה שישראל מחבבין את המצות יירא לשטנם. וכי עבור שישראל מחבבין את המצות יירא לשטנם להגיד העבירות שלהם. רק דהנה אמז"ל דמי שעושה תשובה מיראה זדונות נעשו לו כשגגות. ומי שעושה תשובה מאהבה זדונות נעשו לו כזכיות. וזה כוונת רש"י ז"ל כיון שיראה שישראל מחבבין את המצות שעושין דרך חיבה ואהבה יירא לשטנם להגיד העבירות שבהם כי מכל עבירה שיגיד עליהם יתוסף עליהם עוד זכות ומצוה לכן שתיקתו יפה מדיבורו.
ובספר אוהב ישראל (ירמיה) פי' הפסוק בימים ההם וגו' יבוקש את עון וגו' ואיננו. כי קשה למה ועל מה יבוקש העון. אך מצינו שיש בהאותיות שמחשבין בהם הסוחרים כל החשבונות הצריכים להם יש אות א' הנק' בלשונם נו"ל כזה (0) ואות נו"ל בעצמו אינו נחשב בהמספר לכלום. רק פעולתו הוא להגדיל מספר האות הכתוב אחריו מיחידית לעשירית. ומעשירית למאות כידוע להעוסקים בזה. כמ"כ העבירה בעצמה אינה נחשבת לכלום. רק פעולתה הוא להגדיל מספר הזכיות שנעשו מהעבירות בעשותו תשובה שלימה מאהבתו ית' במאחז"ל מקום שבע"ת עומדים כו' וכיה"ר שנזכה לשוב לשמו ית' באמת בכל לבבינו מאהבת השי"ת במהרה בימינו אמן:
וראיתי בספר א' שפי' מה שאנו מבקשים אבינו מלכנו כתבנו בספר סליחה ומחילה. הלא טוב הי' שלא יכתוב שום חטא. אלא לומר שאנו מבקשים מהשי"ת שיכתוב החטא והסליחה מחמת שאנו מצפים שנזכה לתשובה מאהבה ועי"ז ירבו הזכיות:
ובספר אוהב ישראל (ירמיה) פי' הפסוק בימים ההם וגו' יבוקש את עון וגו' ואיננו. כי קשה למה ועל מה יבוקש העון. אך מצינו שיש בהאותיות שמחשבין בהם הסוחרים כל החשבונות הצריכים להם יש אות א' הנק' בלשונם נו"ל כזה (0) ואות נו"ל בעצמו אינו נחשב בהמספר לכלום. רק פעולתו הוא להגדיל מספר האות הכתוב אחריו מיחידית לעשירית. ומעשירית למאות כידוע להעוסקים בזה. כמ"כ העבירה בעצמה אינה נחשבת לכלום. רק פעולתה הוא להגדיל מספר הזכיות שנעשו מהעבירות בעשותו תשובה שלימה מאהבתו ית' במאחז"ל מקום שבע"ת עומדים כו' וכיה"ר שנזכה לשוב לשמו ית' באמת בכל לבבינו מאהבת השי"ת במהרה בימינו אמן:
וראיתי בספר א' שפי' מה שאנו מבקשים אבינו מלכנו כתבנו בספר סליחה ומחילה. הלא טוב הי' שלא יכתוב שום חטא. אלא לומר שאנו מבקשים מהשי"ת שיכתוב החטא והסליחה מחמת שאנו מצפים שנזכה לתשובה מאהבה ועי"ז ירבו הזכיות:
3
ד׳ולא יש קטיגר אז. בסידור לב שמח כתב שמעתי ממו"ח הק' מהר"ש מבעלז זלל"ה על ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון ושאל מה הוא הפחד של המלאכים. ואמר דידוע דרצון הבורא הוא להיות מליצי יושר על ישראל. וממילא בר"ה ויו"כ הקב"ה מסתכל על המלאכים אם יצאו ידי חובתו בלימוד סניגוריא ולכך בזה וחיל ורעדה יאחזון ללמד סנגוריא על ישראל ולהמשיך טובות על ידם לישראל:
4