טעמי המנהגים תשכ״וTa'amei HaMinhagim 726
א׳טעם. דבקידוש ליל שני של ר"ה צריך להניח פרי חדש. או ילבש בגד חדש. כדי לומר שהחיינו משא"כ בשאר יו"ט. משום דכיומא אריכתא דמיא ואיך יאמר שהחיינו על היו"ט ב"פ ביום א' וזה לכתחלה אבל אם אין לו פרי חדש שפיר יאמר שהחיינו כמו בשאר יו"ט כו' וטעמא דאף בזמן ב"ד פעמים היו עושים ב' ימים (דאם באו עדים מן המנחה ולמעלה אע"פ שאין ב"ד מקבלין אותם לקדשו היום*דאם יקבלו העדים באותן יום יהי' קלקול שנמצא שאמרו שיר של חול על התמיד וגם הי' צריכין לדחות עשה שלאחר התמיד אסור להקריב שום קרבן והרי הי' צריכין להקריב המוספין. ח"א כלל קל"ט ועי' תוס' ביצה דף ה' ע"א בד"ה ונתקלקלו: ויעברו את אלול ויקדשוהו למחר אעפ"כ גומרין אותו בקדושה ואסור במלאכה דילמא אתי לזלזולי בי' לשנה הבאה ויעשו בו מלאכה כל היום ויאמרו אשתקד נהגנו בו קודש חנם ומן המנחה ולמעלה חזרנו ונהגנו בו חול. ר"ה דף ל' ע"ב). ט"ז סימן ת"ר ס"ק ב'. וטוב ללבוש בגד חדש בשופר ביום שני דר"ה. מ"א שם ס"ק ג' ועי' מחצית השקל שם סק"א:
1
ב׳קונטרס אחרון
בגד חדש. הנשים מדליקין הנרות לכבוד היום ומברכין עליהם להדליק נר של יו"ט ושהחיינו. ויש להם ללבוש בגד חדש בליל שני דר"ה קודם הדלקה ותכוון לצאת בברכת שהחיינו זו ואם אין לה בגד חדש ותרצה ליקח פרי חדש יש לה להדליק סמוך לקידוש ממש כדי שתאכל אח"כ הפרי מיד. ואם היא יולדת בשבת ראשונה שיש נוהגין שהבעל עצמו מדליק ידליק הוא ויברך ברכת הדלקה ויקדש מיד וברכת שהחיינו של הקידוש עולה לו. מטה אפרים סי' תקצ"ט סעי' ט':
ונראה דאף אם חל יו"ט בשבת דיש זמן הרבה בין ההדלקה להקידוש ג"כ לא יברך שהחיינו בשעת ההדלקה כמ"ש הטור סי' תל"ב הטעה שאין מברכין זמן על בדיקת חמץ מפני שהבדיקה הוא לצורך הרגל וסמכינן אזמן דרגל. וכן כאן הדלקה הוא לצורך הרגל וסמכינן אזמן דרגל. ועי' אלף למטה סי' תרי"ט ס"ק ד' בשם שאילות יעב"ץ סי' ק"ז שאין יסוד למנהג הזה שנהגו הנשים לברך שהחיינו בשעת הדלקת הנרות בי"ט אך אין למחות בהם בחזקת היד ע"ש:
העולם נהגו שכ"א מב"ב נוטל מן הפרי חדש ומברך עליו ברכה הראוי' לו וברכת שהחיינו ובאמת שאין צורך בדבר כי עיקרו לא בא אלא להסתלק מספק ברכה. ואפשר שעושין כן לסימן טוב לחידוש השנה. שם סימן ת"ר סעי' ו'.
אם אוכל כזית מהפרי צריך לברך ברכה אחרונה קודם נט"י. וצריך ליזהר כשאוכל ענבים שלימים עם הגרעינין שאז י"א שאפי' על ענב גרגיר א' צריך ברכה אחרונה ולכן כשאין לו ענבים הרבה יאכל הענב בלא הגרעין או למעך אותם שאז בטל מהם דין ברי'. שם סעי' י'. ועי' ט"ה ח"א סי' רצ"ט בהשמטה בד"ה ועי' הלק"ט:
ובקש"ע סי' נ"א סע י' ג' כתב דאם נתחלק הדבר קודם האכילה בטל ממנו חשיבותיה ולכ"ע אין מברכין עליו ברכה אחרונה פחות מכזית: ובספר מעשה רב אות ר"י כתב דאין לאכול ענבים בר"ה. והטעם ע"פ סוד ע"כ. וכתב המסדר שם שהוא עפ"י מה שכתב ברכות דף נ"ו הרואה ענבים כו'*ובקונטרס קרן לצבי להרב הה"ג מנוזניב ז"ל כתב בשם תניא רבתי סי' פ"ב שאוכלין בליל ר"ה דבש ותאנים וענבים. וכן הוא במהרי"ל הלכות ר"ה שהביא ראי' מאביגיל דהביאה לדוד דבילה וצימוקים שהם מיני מתיקה ואמז"ל דהוי ראש השנה: :
ועי' מטה אפרים סי' ת"ר סעי' ו' דבמדינות שאין ענבים מצוים ומביאים ממקומות אחרים ענבים ועל הרוב הם בוסר אין ליקח אותם שיש בהם משום ספק ברכה שאין ידוע אם הגיע לפול הלבן וכל שלא הגיע מברך בפה"א וגם שהם חמוצים עדיין ואין לאכול דברים חמוצים בר"ה וגם כי מה שלא נגמר פרי אינו סימן טוב ולכך יש ליזהר ליקח מה שנגמר פריו וטוב למאכל ע"ש:
בגד חדש. הנשים מדליקין הנרות לכבוד היום ומברכין עליהם להדליק נר של יו"ט ושהחיינו. ויש להם ללבוש בגד חדש בליל שני דר"ה קודם הדלקה ותכוון לצאת בברכת שהחיינו זו ואם אין לה בגד חדש ותרצה ליקח פרי חדש יש לה להדליק סמוך לקידוש ממש כדי שתאכל אח"כ הפרי מיד. ואם היא יולדת בשבת ראשונה שיש נוהגין שהבעל עצמו מדליק ידליק הוא ויברך ברכת הדלקה ויקדש מיד וברכת שהחיינו של הקידוש עולה לו. מטה אפרים סי' תקצ"ט סעי' ט':
ונראה דאף אם חל יו"ט בשבת דיש זמן הרבה בין ההדלקה להקידוש ג"כ לא יברך שהחיינו בשעת ההדלקה כמ"ש הטור סי' תל"ב הטעה שאין מברכין זמן על בדיקת חמץ מפני שהבדיקה הוא לצורך הרגל וסמכינן אזמן דרגל. וכן כאן הדלקה הוא לצורך הרגל וסמכינן אזמן דרגל. ועי' אלף למטה סי' תרי"ט ס"ק ד' בשם שאילות יעב"ץ סי' ק"ז שאין יסוד למנהג הזה שנהגו הנשים לברך שהחיינו בשעת הדלקת הנרות בי"ט אך אין למחות בהם בחזקת היד ע"ש:
העולם נהגו שכ"א מב"ב נוטל מן הפרי חדש ומברך עליו ברכה הראוי' לו וברכת שהחיינו ובאמת שאין צורך בדבר כי עיקרו לא בא אלא להסתלק מספק ברכה. ואפשר שעושין כן לסימן טוב לחידוש השנה. שם סימן ת"ר סעי' ו'.
אם אוכל כזית מהפרי צריך לברך ברכה אחרונה קודם נט"י. וצריך ליזהר כשאוכל ענבים שלימים עם הגרעינין שאז י"א שאפי' על ענב גרגיר א' צריך ברכה אחרונה ולכן כשאין לו ענבים הרבה יאכל הענב בלא הגרעין או למעך אותם שאז בטל מהם דין ברי'. שם סעי' י'. ועי' ט"ה ח"א סי' רצ"ט בהשמטה בד"ה ועי' הלק"ט:
ובקש"ע סי' נ"א סע י' ג' כתב דאם נתחלק הדבר קודם האכילה בטל ממנו חשיבותיה ולכ"ע אין מברכין עליו ברכה אחרונה פחות מכזית: ובספר מעשה רב אות ר"י כתב דאין לאכול ענבים בר"ה. והטעם ע"פ סוד ע"כ. וכתב המסדר שם שהוא עפ"י מה שכתב ברכות דף נ"ו הרואה ענבים כו'*ובקונטרס קרן לצבי להרב הה"ג מנוזניב ז"ל כתב בשם תניא רבתי סי' פ"ב שאוכלין בליל ר"ה דבש ותאנים וענבים. וכן הוא במהרי"ל הלכות ר"ה שהביא ראי' מאביגיל דהביאה לדוד דבילה וצימוקים שהם מיני מתיקה ואמז"ל דהוי ראש השנה: :
ועי' מטה אפרים סי' ת"ר סעי' ו' דבמדינות שאין ענבים מצוים ומביאים ממקומות אחרים ענבים ועל הרוב הם בוסר אין ליקח אותם שיש בהם משום ספק ברכה שאין ידוע אם הגיע לפול הלבן וכל שלא הגיע מברך בפה"א וגם שהם חמוצים עדיין ואין לאכול דברים חמוצים בר"ה וגם כי מה שלא נגמר פרי אינו סימן טוב ולכך יש ליזהר ליקח מה שנגמר פריו וטוב למאכל ע"ש:
2
ג׳היו עושים ב' ימים. ובספר לבושי מכלול סי' ג' כתב דמתרגום שני משמע להדיא דאפי' בזמן שהיו מקדשין עפ"י הראי' הי' שבועות ג"כ ב' ימים ועי' מ"א ר"ס תצ"ד.
3