טעמי המנהגים תשכ״טTa'amei HaMinhagim 729
א׳טעם. שנקרא שבת תשובה ולא שבת שובה. אפ"ל ע"ד האמת כי מי שסובר שכבר קיים כל התורה מא' ועד ת' באמת שעדיין לא התחיל לידע אף האל"ף וצריך לחזור וללמוד האל"ף. ומזה הטעם נ"ל מה שכל המסכתות מתחילין מדף ב' ולא מדף א'. להורות שלא יתגאה האדם אחר שלמד כל המסכתות כי עדיין לא למד האל"ף כו' וכן כל שבת הוא תיקון כל השבוע וא"כ השבת האחרון של כל השנה הוא נדמה לת' שהוא סוף האותיות כן השבת האחרון של כל השנה ידמה לאדם שכבר תיקן כל השנה ע"י השבתות אבל באמת צריך לחזור ולתקו כל השבתות בעצמם. וז"ש שבת ת' פי' האחרון שובה*ועי' נצר חסד (אבות פ"ד) על מאמר ואל יבטיחך יצרך כו' שאין שום דבר עומד בפני התשוב' ומביא סיפור ממרן הבעש"ט זצ"ל מובא בדמ"א שאמר אני נשבע שבועה במורה שיש איש אחד בעולם ששומע חידושי התור' מפי הקב"ה בעצמו לא מפי מלאך ולא מפי שרף אעפ"כ מתיירא בכל עת ורגע שלא יפילו אותו לנוקבא דתהומא רבה ופעם אחת ע"י הפצרת אשה עקרה אחת וגם הוא הי' לו עת דוחק קודם הפסח והיא הביאה לו בהרחבה ונתרחב דעתו הקדוש' ונשבע לה שיהי' לה בן והיא היתה איילונית ממש לגמרי וע"י שעשה זאת להטריח את קונו שמע כרוז שאין לו חלק לעולם הבא. ושמח הצדיק שמחה גדול' ואמר עתה בא לי עת ועונה לעבוד את בוראי באמת בכל לבי כי אחר שאין לי בטחון על עולם הבא. ובקבלה זאת ועבודה כזאת אמיתיות תיקן הכל ואמר לו רבו אחיה השילוני הנביא. אחיה השלני הי' רבו של הבעש"ט שהי' זה לנסיון וע"י שעמד בנסיון זה תיקן הכל. וככל הדברים אירע לאלישע ולא עמד בנסיון ואם הי' שב בתשוב' הי' השם ית' זקן מלא רחמים מקבלו. וזהו ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך כי בהכרח תוריד אל שאול על מה שעשית ומעתה תשמח בעולם הזה. רק חוס על נפשך ועשה תשוב' גמורה ע"כ:
ובספר דברי חיים עה"ת מהרב הצדיק הקדוש מצאנז זללה"ה כתב שהרב הקדוש מוהר"ר אלימלך זצ"ל אמר שעשה כ"כ תשוב' גם על מה שעשה בעודו עולל מוטל על שדי אמו וטפח על דדיה גם ע"ז עשה סיגופים. ובמס' שבת דף י"ב איתא שאחד עבר עבירה שחייב עליה חטאת וכתבה בפנקס לכשיבנה בה"מ אביא חטאת שמנה:
ובספר רחמי האב כתב בשם הצדיק המפורסם מוהר"ר יהודא צבי מראזדיל איך שפעם אחד בא הקדוש מוהר"ר פייבש מדיבריטש אל הרב הקדוש והנורא מוהר"מ מרימוניב ושבת שם ביום ש"ק וביום א' בא לפניו ובכה ואמר שהיא כבר בן ע"ד שנה ועדיין לא עשה תשוב' ויתמרמר כנגדו גם הרב מוהר"ם ובכה ואמר שגם הוא באותה צרה והסכימו ביניהם לברך זא"ז ועתה פוק חזי עד היכן הדברים מגיעין: לתקן עדיין שבת הראשון. ברית אברהם:
ובספר דברי חיים עה"ת מהרב הצדיק הקדוש מצאנז זללה"ה כתב שהרב הקדוש מוהר"ר אלימלך זצ"ל אמר שעשה כ"כ תשוב' גם על מה שעשה בעודו עולל מוטל על שדי אמו וטפח על דדיה גם ע"ז עשה סיגופים. ובמס' שבת דף י"ב איתא שאחד עבר עבירה שחייב עליה חטאת וכתבה בפנקס לכשיבנה בה"מ אביא חטאת שמנה:
ובספר רחמי האב כתב בשם הצדיק המפורסם מוהר"ר יהודא צבי מראזדיל איך שפעם אחד בא הקדוש מוהר"ר פייבש מדיבריטש אל הרב הקדוש והנורא מוהר"מ מרימוניב ושבת שם ביום ש"ק וביום א' בא לפניו ובכה ואמר שהיא כבר בן ע"ד שנה ועדיין לא עשה תשוב' ויתמרמר כנגדו גם הרב מוהר"ם ובכה ואמר שגם הוא באותה צרה והסכימו ביניהם לברך זא"ז ועתה פוק חזי עד היכן הדברים מגיעין: לתקן עדיין שבת הראשון. ברית אברהם:
1
ב׳קונטרס אחרון
שבת הראשון. ראיתי בספר א' כשאדם רוצה לעשות תשובה. ראשית התשובה שיעזוב מדרכו הרעה ולשמור מהדברים המסבבים החטאים ואח"כ יראה לתקן מה שפגם בחטאיו. כמו במלחמה שאין יכול לעמוד לרפאות הפצעים שירא שאם יעמוד במקום א' יפצעו אותו מחדש. רק צריך לברוח מן השונא ואח"כ יוכל לעמוד ולרפאות א"ע. כן צריך הבע"ת שינוס מקודם מן החטאים ומן הדברים המסבבים את החטאים ואח"כ יראה לתקן מה שפגם בהחטאים:
ע"כ ראוי לכל אדם לעורר א"ע עכ"פ בר"ה ואמרו המושלים משל לשועל שמצא שער העיר פתוח לפניו ונכנס לתוכה וחטף טרף ואכל וקל מהרה רצה לחזור ולהמלט ומצא שער העיר סגור לפניו ומתיירא מן הרודפים אחריו. מה עשה השליך א"ע כמת מוטל לפני שער העיר. בא אדם א' ועמד עליו ואומר זנב השועל טוב לכבד בו את הבית לפי שכל המזיקים והרוחות רעות מסתלקים מאותו בית וחותך לו זנבו והוא סובל. ובא אדם אחר ואמר שן השועל טוב לתלות בצואר התינוק ונותק לו שינו והוא סובל ובא אדם אחר ורצה לפשוט עורו ממנו והוא קם ורץ למלט נפשו כי ראה כי כלתה אליו הרע. כן הדבר הזה הגם שמקשה אדם נפשו ולבו כל ימות השנה. אבל בבוא יום הדין שנידון על נפשו ראוי לעורר א"ע בהתעוררת גדולה. דאם לא יעורר א"ע משחית נפשו. ברית אברם לחודש אלול:
ובספר מאור ושמש בהפטורה לשבת תשובה כתב ישנם אנשים אשר יחשבו כי תוכן התשובה הוא יום ענות אדם נפשו בתעניתים וסיגופים. ואולם לא בזה בחר ה'. ובפרט בדורות האלו צוה לנו אדמו"ר הרב האלקי הקדוש מו"ה אלימלך זצוק"ל לבל יתענו יותר ממה שציוו חז"ל כי כשל כח הסבל לסבול התעניות והסיגופים ואין באפשרי לקנות שלימות ע"י תעניתים זולת מי שבטוח על כחו ואונו שיהי' יכולת בידו לקבלה או פגם ח"ו בעבירות חמורות יבא לפני צדיקי הדורות להורות לו תשובה וכל ערום יעשה בדעת:
כתב בחדושי הגהות מהה"ג מהרי"ש נאטנזאהן ז"ל סי' תקפ"ב וז"ל המנהג פה לבוב כשחל שבת אחר ר"ה שפותחין בברכו וא"א מזמור שיר ליום השבת וצ"ע דאמרו במדרש רבה בראשית פכ"ב דאמר אדה"ר כ"כ גדול כח התשובה מיד פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת. וא"כ בשבת תשובה הי' ראוי לאומרו ולעשות סמך לזה ע"ש. ועי' ליקוטים סעי' קל"ו:
שבת הראשון. ראיתי בספר א' כשאדם רוצה לעשות תשובה. ראשית התשובה שיעזוב מדרכו הרעה ולשמור מהדברים המסבבים החטאים ואח"כ יראה לתקן מה שפגם בחטאיו. כמו במלחמה שאין יכול לעמוד לרפאות הפצעים שירא שאם יעמוד במקום א' יפצעו אותו מחדש. רק צריך לברוח מן השונא ואח"כ יוכל לעמוד ולרפאות א"ע. כן צריך הבע"ת שינוס מקודם מן החטאים ומן הדברים המסבבים את החטאים ואח"כ יראה לתקן מה שפגם בהחטאים:
ע"כ ראוי לכל אדם לעורר א"ע עכ"פ בר"ה ואמרו המושלים משל לשועל שמצא שער העיר פתוח לפניו ונכנס לתוכה וחטף טרף ואכל וקל מהרה רצה לחזור ולהמלט ומצא שער העיר סגור לפניו ומתיירא מן הרודפים אחריו. מה עשה השליך א"ע כמת מוטל לפני שער העיר. בא אדם א' ועמד עליו ואומר זנב השועל טוב לכבד בו את הבית לפי שכל המזיקים והרוחות רעות מסתלקים מאותו בית וחותך לו זנבו והוא סובל. ובא אדם אחר ואמר שן השועל טוב לתלות בצואר התינוק ונותק לו שינו והוא סובל ובא אדם אחר ורצה לפשוט עורו ממנו והוא קם ורץ למלט נפשו כי ראה כי כלתה אליו הרע. כן הדבר הזה הגם שמקשה אדם נפשו ולבו כל ימות השנה. אבל בבוא יום הדין שנידון על נפשו ראוי לעורר א"ע בהתעוררת גדולה. דאם לא יעורר א"ע משחית נפשו. ברית אברם לחודש אלול:
ובספר מאור ושמש בהפטורה לשבת תשובה כתב ישנם אנשים אשר יחשבו כי תוכן התשובה הוא יום ענות אדם נפשו בתעניתים וסיגופים. ואולם לא בזה בחר ה'. ובפרט בדורות האלו צוה לנו אדמו"ר הרב האלקי הקדוש מו"ה אלימלך זצוק"ל לבל יתענו יותר ממה שציוו חז"ל כי כשל כח הסבל לסבול התעניות והסיגופים ואין באפשרי לקנות שלימות ע"י תעניתים זולת מי שבטוח על כחו ואונו שיהי' יכולת בידו לקבלה או פגם ח"ו בעבירות חמורות יבא לפני צדיקי הדורות להורות לו תשובה וכל ערום יעשה בדעת:
כתב בחדושי הגהות מהה"ג מהרי"ש נאטנזאהן ז"ל סי' תקפ"ב וז"ל המנהג פה לבוב כשחל שבת אחר ר"ה שפותחין בברכו וא"א מזמור שיר ליום השבת וצ"ע דאמרו במדרש רבה בראשית פכ"ב דאמר אדה"ר כ"כ גדול כח התשובה מיד פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת. וא"כ בשבת תשובה הי' ראוי לאומרו ולעשות סמך לזה ע"ש. ועי' ליקוטים סעי' קל"ו:
2
ג׳הי' לו עת דוחק. בספר דברי יחזקאל (וישב) כתב בשם הבעש"ט הקדוש זי"ע. שפעם א' לא הי' לו על צרכי שבת ובעש"ק באשמורת הבוקר הלך ונגע על החלון אצל איש א' ואמר לו שצריך על צרכי שבת ותיכף הלך לדרכו. ומחמת התעוררת שבא ללבו ע"י הבעש"ט זי"ע. קם האיש תיכף ממטתו והלך החוצה לראות מי זאת. וירץ אחריו להשיגו. ואמר לו אם יצטרך על צרכי שבת למה יברח ולא ימתין עד שיתן לו והאיש הנ"ל לא ידע אם הוא הבעש"ט כי לא הכירו מעולם והשיב לו הבעש"ט הקדוש זי"ע שלעולם עם כל איש הנולד בעולם נולד עמו פרנסתו. אך מחמת שהחטא גורם צריך לעמול על הפרנסה. יש שפרנסתו בביתו. ויש מי שצריך לבקש ממרחק לחמו וכדומה. ואני כפי שגמרתי בדעתי אינני צריך לעמל רב רק לעשות איזה עשי' בלבד. וכאשר עשיתי מה שמוטל עלי לעשות איזה סבה לפרנסתי בודאי יעזור לי השי"ת. ואין לי שום נפקותא אם אתה תתן לי או לאו. ע"כ דבריו הקדושים:
3
ד׳[השמטה: לתקן כו' שבת הראשון. וטעם. שהתשובה שהיא בינה נקרא בזוה"ק אמא. דע"י שהאדם מתודה ומתחרט ולבבו יבין ושב הוא נעשה כקטן שנולד. והרי התשובה היא אמו שילדתו. מאמר מרדכי בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר יעקב יצחק מלובלין זצוק"ל. (שם בקנ"א)
לתקן מה שפגם בחטאים. בספר אור צדיקים כתב וז"ל וצריך האדם לחוש וימהר בעוד נשמתו בו לתקן כל מה שעשה בעוה"ז שיבא טהור ונקי לפני כסא כבודו ית'. כי אין הקב"ה חפץ במות המת כ"א בשוב הרשע מרשעתו. ומחשבה טובה שמחשב לשוב הקב"ה מצרפה למעשה שעושה אחרי כן. וכדמצינו מעשה רב ונפלא באיש א' שהי' רשע גמור כל ימיו. וידע בעצמו שתשובתו קשה להתקבל. פ"א שאל דרך שחוק להחכם ר' משה דלאו"ן ז"ל אם יש תרופה על עבירות שלו. אמר ליה אין לו תרופה וכפרה כ"א שיקבל עליו דין מיתה על כפרת עונותיו. ושאלו באם שיקבל עליו דין מיתה יהי' לו חלק בג"ע א"ל הן. אמר ליה השבע לי שיהי' מקומי בשכונתך ונשבע לו ע"ז. שיראה לקבלו לקרבו סמוך אליו בג"ע. מיד הלך אחריו לבית מדרשו. וצוה החכם ר' משה שיביאו עופרת והביאו. והי' מנפח תחתיו במפוח עד שהותך העופרת היטב. ואח"כ לקח את זה האיש והושיבו על ספסל קטן ולקח מטפחת קטנה וקשר אותה על גבי עיניו ואמר לו התודה על כל עונותיך לאלהינו. וקבל עול מלכות שמים בלב שלם ואמור שמע ישראל. וקבל עליך המיתה חלף עונותיך שהכעסת כל ימיך לבוראך:
ועשה הבעל תשובה ככל אשר צוה הרב. ובכה בכיה גדולה ומרה עד מאד. והיו עומדים שם סביביו קיבוץ גדול מזקנים ותלמידי חכמים. ואח"כ א"ל הרב פתח פיך ואשליך לתוכה פתילה של אבר ותמות על קדושת שמו הגדול. מיד פתח הבעל תשובה את פיו והטה א"ע לאחוריו ופער פיו לבלי חק. וכל העם עומדים סביביו. אז לקח הרב ע"ה כף מלא דבש והשליך אותה לתוך פיו ואמר וסר עונך וחטאתך תכופר. מיד התחיל הבעל תשובה לצעוק בקול מר. רבי למען השם מה זאת עשית לי למה זה רמיתני הרגני נא הרוג ואל אראה ברעתי באבוד נפשי. למה אתאוה עוד אל החיים מאחר שעשיתי כל כך עונות. א"ל הרב אל תירא ואל תחת. כי כבר רצה אלהים את מעשיך. מאותו פעם והלאה לא זז מבית המדרש. וכל ימיו הי' יושב בתענית ובתשובה גדולה. ולא פסק פומיה מגרסא אחר זמן נתבקש הרב בישיבה של מעלה ונפטר לעולמו. וכיון שראה הבעל תשובה שנפטר רבו לעולמו בכה במר נפשו והתפלל לפני השי"ת שיקח גם אותו מאחר שאין לו רב שידריכהו. וכל כך הרבה להתפלל עד ששמע הקב"ה בקולו ונפל למשכב. כיון שהגיע סמוך לפטירתו התחיל לצעוק. פנו מקום. פנו מקום לרב שלי ר' משה דלאו"ן. ועתה בא אחרי לקיים שבועתו להוליכני לג"ע. ומיד נפטר ואחר פטירתו ראוהו כמה זקנים וגדולים בחלום איך שיושב בג"ע אצל רבו ולומדים תורה ביחד ע"כ.
וכעין זה מובא בספר שלשלת הקבלה וז"ל קבלתי שהי' להרמב"ן תלמיד אחד שהי' שמו ר' אבנר ויסת אותו רות עועים ונעשה צדוקי. ומזלו גרם שעלה במעלות ויהי נורא בכל הארץ. אחרי הימים בבוא צוה"כ שלח והביא לפניו הרמב"ן רבו. ובפניו הוא עצמו הרג חזיר אחד וינתחהו ויבשלהו ויאכלהו. ואחרי אכלו שאל את הרב על כמה כריתות עבר. והשיב הרב שהי' ד'. והוא אמר שהי' ה' והי' רוצה לחלוק עם רבו. והרב נתן עיניו בו דרך כעס. ויאלם האיש כי עדיין נשאר עליו מעט יראה מאת רבו. ולבסוף שאל הרב מי הביאו אל ההמרה. והוא השיב כי פעם א' שמע שדרש בפ' האזינו שבפרשה ההיא כלולים כל המצות וכל הדברים שבעולם. ולהיות אצלו זה מן הנמנע נהפך לאיש אחר ויען הרב ועדיין אני אומר זה. שאל מה שתרצה. ויתמה האיש מאד ויאמר לו א"כ הוא הראני נא אם תמצא שמי כתוב שם. ויאמר הרמב"ן כן דברת מידי תבקשנו. ותיכף הלך לו בקרן זוית ויתפלל. ויבא בפיו פסוק אמ"רתי אפ"אהם אש"ביתה מא"נוש זכ"רם. כי אות שלישי של כל תיבה יש שם האיש שהי' ר' אבנר. וכשמוע האיש הדבר הזה נפלו פניו. וישאל לרבו אם יש תרופה למכתו. ויאמר הרב אתה שמעת דברי הפסוק. וילך הרב לדרכו ותיכף האיש לקח לו ספינה בלי מלח ונכנס בה וילך באשר הוליכו הרוח. ולא נודע ממנו מאומה:]
לתקן מה שפגם בחטאים. בספר אור צדיקים כתב וז"ל וצריך האדם לחוש וימהר בעוד נשמתו בו לתקן כל מה שעשה בעוה"ז שיבא טהור ונקי לפני כסא כבודו ית'. כי אין הקב"ה חפץ במות המת כ"א בשוב הרשע מרשעתו. ומחשבה טובה שמחשב לשוב הקב"ה מצרפה למעשה שעושה אחרי כן. וכדמצינו מעשה רב ונפלא באיש א' שהי' רשע גמור כל ימיו. וידע בעצמו שתשובתו קשה להתקבל. פ"א שאל דרך שחוק להחכם ר' משה דלאו"ן ז"ל אם יש תרופה על עבירות שלו. אמר ליה אין לו תרופה וכפרה כ"א שיקבל עליו דין מיתה על כפרת עונותיו. ושאלו באם שיקבל עליו דין מיתה יהי' לו חלק בג"ע א"ל הן. אמר ליה השבע לי שיהי' מקומי בשכונתך ונשבע לו ע"ז. שיראה לקבלו לקרבו סמוך אליו בג"ע. מיד הלך אחריו לבית מדרשו. וצוה החכם ר' משה שיביאו עופרת והביאו. והי' מנפח תחתיו במפוח עד שהותך העופרת היטב. ואח"כ לקח את זה האיש והושיבו על ספסל קטן ולקח מטפחת קטנה וקשר אותה על גבי עיניו ואמר לו התודה על כל עונותיך לאלהינו. וקבל עול מלכות שמים בלב שלם ואמור שמע ישראל. וקבל עליך המיתה חלף עונותיך שהכעסת כל ימיך לבוראך:
ועשה הבעל תשובה ככל אשר צוה הרב. ובכה בכיה גדולה ומרה עד מאד. והיו עומדים שם סביביו קיבוץ גדול מזקנים ותלמידי חכמים. ואח"כ א"ל הרב פתח פיך ואשליך לתוכה פתילה של אבר ותמות על קדושת שמו הגדול. מיד פתח הבעל תשובה את פיו והטה א"ע לאחוריו ופער פיו לבלי חק. וכל העם עומדים סביביו. אז לקח הרב ע"ה כף מלא דבש והשליך אותה לתוך פיו ואמר וסר עונך וחטאתך תכופר. מיד התחיל הבעל תשובה לצעוק בקול מר. רבי למען השם מה זאת עשית לי למה זה רמיתני הרגני נא הרוג ואל אראה ברעתי באבוד נפשי. למה אתאוה עוד אל החיים מאחר שעשיתי כל כך עונות. א"ל הרב אל תירא ואל תחת. כי כבר רצה אלהים את מעשיך. מאותו פעם והלאה לא זז מבית המדרש. וכל ימיו הי' יושב בתענית ובתשובה גדולה. ולא פסק פומיה מגרסא אחר זמן נתבקש הרב בישיבה של מעלה ונפטר לעולמו. וכיון שראה הבעל תשובה שנפטר רבו לעולמו בכה במר נפשו והתפלל לפני השי"ת שיקח גם אותו מאחר שאין לו רב שידריכהו. וכל כך הרבה להתפלל עד ששמע הקב"ה בקולו ונפל למשכב. כיון שהגיע סמוך לפטירתו התחיל לצעוק. פנו מקום. פנו מקום לרב שלי ר' משה דלאו"ן. ועתה בא אחרי לקיים שבועתו להוליכני לג"ע. ומיד נפטר ואחר פטירתו ראוהו כמה זקנים וגדולים בחלום איך שיושב בג"ע אצל רבו ולומדים תורה ביחד ע"כ.
וכעין זה מובא בספר שלשלת הקבלה וז"ל קבלתי שהי' להרמב"ן תלמיד אחד שהי' שמו ר' אבנר ויסת אותו רות עועים ונעשה צדוקי. ומזלו גרם שעלה במעלות ויהי נורא בכל הארץ. אחרי הימים בבוא צוה"כ שלח והביא לפניו הרמב"ן רבו. ובפניו הוא עצמו הרג חזיר אחד וינתחהו ויבשלהו ויאכלהו. ואחרי אכלו שאל את הרב על כמה כריתות עבר. והשיב הרב שהי' ד'. והוא אמר שהי' ה' והי' רוצה לחלוק עם רבו. והרב נתן עיניו בו דרך כעס. ויאלם האיש כי עדיין נשאר עליו מעט יראה מאת רבו. ולבסוף שאל הרב מי הביאו אל ההמרה. והוא השיב כי פעם א' שמע שדרש בפ' האזינו שבפרשה ההיא כלולים כל המצות וכל הדברים שבעולם. ולהיות אצלו זה מן הנמנע נהפך לאיש אחר ויען הרב ועדיין אני אומר זה. שאל מה שתרצה. ויתמה האיש מאד ויאמר לו א"כ הוא הראני נא אם תמצא שמי כתוב שם. ויאמר הרמב"ן כן דברת מידי תבקשנו. ותיכף הלך לו בקרן זוית ויתפלל. ויבא בפיו פסוק אמ"רתי אפ"אהם אש"ביתה מא"נוש זכ"רם. כי אות שלישי של כל תיבה יש שם האיש שהי' ר' אבנר. וכשמוע האיש הדבר הזה נפלו פניו. וישאל לרבו אם יש תרופה למכתו. ויאמר הרב אתה שמעת דברי הפסוק. וילך הרב לדרכו ותיכף האיש לקח לו ספינה בלי מלח ונכנס בה וילך באשר הוליכו הרוח. ולא נודע ממנו מאומה:]
4