טעמי המנהגים תשל״גTa'amei HaMinhagim 733
א׳טעם. דמצוה לאכול בעי"כ. כדי שירגיש בצער העינוי לפי שהאדם קובע ווסתות לעצמו ואינו מרגיש בעינוי אם הרגיל עצמו וזה הרגיל עצמו להתענות בימים האלו. מהרי"ט ח"ב סי' ח'. וטעם. שנחשב כאלו התענה תשיעי ועשירי. עפ"י מ"ש הכוזרי כי הקורבה באכילה במועדים הוא כמו התענית בעת שנצטוינו להתענות ע"ש לכך אם אוכל בתשיעי כאלו התענה ולכך המצוה של אכילה כמו התענית. ונוהגין שהגבאי מחלק מיני מתוקה ויאמר אם ח"ו נגזר עלי להנות מצדקה בזאת אקיים. (ד"ח):
1
ב׳קונטרס אחרון
להתענות בימים האלו. בספר מדרש תלפיות אות י' כתב על מש"כ בזוהר פ' אחרי וז"ל תענו את נפשותיכם וכו' מאן דאכל ושתי בתשיעאה ומענגא נפשי' במיכלא ומשתי' אשתכח בעשירא' ענוי דנפשא בתרין חולקין ואשתכח כאילו אתעני תשיעאה ועשיראה ע"כ. ומטעם זה המתענה בעשי"ת כבר הורגל בתענית ואין לו עינוי צום יום הכפורים לכן צריך שלא יתענה ויאכל באלו הימים כדי שירגיל לאכול בכל יום ובזה מרגיש בכפלים תענית של יום הכיפורים. ועוד כדי שלא יחלש ויתבטל מצום כפור עכ"ל:
להתענות בימים האלו. בספר מדרש תלפיות אות י' כתב על מש"כ בזוהר פ' אחרי וז"ל תענו את נפשותיכם וכו' מאן דאכל ושתי בתשיעאה ומענגא נפשי' במיכלא ומשתי' אשתכח בעשירא' ענוי דנפשא בתרין חולקין ואשתכח כאילו אתעני תשיעאה ועשיראה ע"כ. ומטעם זה המתענה בעשי"ת כבר הורגל בתענית ואין לו עינוי צום יום הכפורים לכן צריך שלא יתענה ויאכל באלו הימים כדי שירגיל לאכול בכל יום ובזה מרגיש בכפלים תענית של יום הכיפורים. ועוד כדי שלא יחלש ויתבטל מצום כפור עכ"ל:
2
ג׳כאלו התענה תשיעי ועשירי. כי אם הי' בא להתענות תשיעי שמא לא יוכל להתענות עשירי משום הכי כיון שאוכל מבעוד יום בתשיעי ומתענה מעט קודם שתחשך דבעינן תוספת ליום הרי כאלו מתענה באכיל' זו תשיעי ועשירי. לקוטי הפרדס:
ובספר אורח לחיים פ' אמור מביא פסק מהרב מוהר"ר דוב בער זי"ע כשיתענה יום א' קודם עיו"כ והאכילה של עי"כ עולה לב' תענית כדמשמע מלשון הגמרא כאלו התענה תשיעי ועשירי ועם יוה"כ עולה לד' ימים כמנין אלף ושמונים תענית ע"ש. וכן נהגו כמה אנשים לעשות כן.
ובספר שער בת רבים כתב דאפילו אם חל ח' תשרי בש"ק לא אבד תקנה זו מי שנוהג כן בכל השנים עפ"י דברי המדרש תנחומא פ' בראשית שכבוד שבת עדיף מאלף תענית. ותענית של שלשה ימים עולה שמונים יום ויש עדיין אלף ושמונים יום:
ובהגהות מנהגים כתב בשם תשובת מוהר"ר מנחם מ"ץ סי' פ"ב על אחד שעבר חרם הקדמונים וקנס אותו להתענות מ' יום ב' ימים בכל שבוע ב' וה' כתב ע"ז אם הי' רוצה להתענות נגד אותן מ' יום ג' ימים רצופים ושלא לאכול בערב בכך לא יכפר למען ישים על לבו עותתו. ויתכפר לו באריכות זמן התענית עכ"ל:
ועי' ח"א כלל קל"ב אות ל"ה וז"ל מי שנתחייב לצום ע"פ תקוני תשובה מרוקח והאר"י כך וכך תעניתים טוב יותר להתענות מפוזרים כמ"ש וחטאתי נגדי תמיד ומ"מ אם ירצה יכול לפטור אותם בהפסקות דהיינו ב' ימים וב' לילות רצופים ויפסיק מעט מבע"י דנחשב ליום אחד ויום ראשון ג"כ ליום א' ויום ב' נחשב כל שעה ושעה ליום והוא כ"ד שעות וא"כ הוי כ"ו יום ומעט בליל ג' ונחשב לכ"ז תעניתים וג' ימים וג' לילות רצופים נחשבים לע"ב תעניתים ע"ש:
ובספר תולדות אהרן דרוש לפסח כ' דכן נמי כשלומד ב' או ג' ימים בלא הפסק אע"פ שהוא אוכל או הולך לישן באמצע ועושה זאת למען שיהי' לו כח ללמוד. גם זה הוא נחשב לעסק התורה ונחשב כמו שעסק בתורה. וכשעסק בתורה כל השנה שהוא שס"ה ימים נחשב לכמה וכמה שנים נמצא במעט שנים יוכל אדם לעשות לעצמו כמה וכמה אלפים שנים: בספר הברית מאמר י"ב פ"ב כתב מסורת בידינו מאבותינו. שהעומד ממטתו בעלות השחר או קודם לו מעט. ואינו ישן כל היום וכל הלילה לאחריו. ואינו אוכל אלא כדי שביעה. ומקיים זה אלי שהוא ר"ת "זה "השלחן "אשר "לפגי "ה'. ויושב ועוסק בתורה ומצות עד שיעלה עמוד השחר. ניצל מכרת אחד ע"ש.
ובש"ע האריז"ל כתב דמי שהוא נעור כל הלילה כולה ואינו ישן כלל ועוסק בתורה אם הוא חייב כרת על איזה עבירה שעשה מחייבי כריתות נחשב לו אותו הלילה כמו הכרת:
ובספר אורח לחיים פ' אמור מביא פסק מהרב מוהר"ר דוב בער זי"ע כשיתענה יום א' קודם עיו"כ והאכילה של עי"כ עולה לב' תענית כדמשמע מלשון הגמרא כאלו התענה תשיעי ועשירי ועם יוה"כ עולה לד' ימים כמנין אלף ושמונים תענית ע"ש. וכן נהגו כמה אנשים לעשות כן.
ובספר שער בת רבים כתב דאפילו אם חל ח' תשרי בש"ק לא אבד תקנה זו מי שנוהג כן בכל השנים עפ"י דברי המדרש תנחומא פ' בראשית שכבוד שבת עדיף מאלף תענית. ותענית של שלשה ימים עולה שמונים יום ויש עדיין אלף ושמונים יום:
ובהגהות מנהגים כתב בשם תשובת מוהר"ר מנחם מ"ץ סי' פ"ב על אחד שעבר חרם הקדמונים וקנס אותו להתענות מ' יום ב' ימים בכל שבוע ב' וה' כתב ע"ז אם הי' רוצה להתענות נגד אותן מ' יום ג' ימים רצופים ושלא לאכול בערב בכך לא יכפר למען ישים על לבו עותתו. ויתכפר לו באריכות זמן התענית עכ"ל:
ועי' ח"א כלל קל"ב אות ל"ה וז"ל מי שנתחייב לצום ע"פ תקוני תשובה מרוקח והאר"י כך וכך תעניתים טוב יותר להתענות מפוזרים כמ"ש וחטאתי נגדי תמיד ומ"מ אם ירצה יכול לפטור אותם בהפסקות דהיינו ב' ימים וב' לילות רצופים ויפסיק מעט מבע"י דנחשב ליום אחד ויום ראשון ג"כ ליום א' ויום ב' נחשב כל שעה ושעה ליום והוא כ"ד שעות וא"כ הוי כ"ו יום ומעט בליל ג' ונחשב לכ"ז תעניתים וג' ימים וג' לילות רצופים נחשבים לע"ב תעניתים ע"ש:
ובספר תולדות אהרן דרוש לפסח כ' דכן נמי כשלומד ב' או ג' ימים בלא הפסק אע"פ שהוא אוכל או הולך לישן באמצע ועושה זאת למען שיהי' לו כח ללמוד. גם זה הוא נחשב לעסק התורה ונחשב כמו שעסק בתורה. וכשעסק בתורה כל השנה שהוא שס"ה ימים נחשב לכמה וכמה שנים נמצא במעט שנים יוכל אדם לעשות לעצמו כמה וכמה אלפים שנים: בספר הברית מאמר י"ב פ"ב כתב מסורת בידינו מאבותינו. שהעומד ממטתו בעלות השחר או קודם לו מעט. ואינו ישן כל היום וכל הלילה לאחריו. ואינו אוכל אלא כדי שביעה. ומקיים זה אלי שהוא ר"ת "זה "השלחן "אשר "לפגי "ה'. ויושב ועוסק בתורה ומצות עד שיעלה עמוד השחר. ניצל מכרת אחד ע"ש.
ובש"ע האריז"ל כתב דמי שהוא נעור כל הלילה כולה ואינו ישן כלל ועוסק בתורה אם הוא חייב כרת על איזה עבירה שעשה מחייבי כריתות נחשב לו אותו הלילה כמו הכרת:
3