טעמי המנהגים תשנ״וTa'amei HaMinhagim 756
א׳טעם. שאין אומרים או"א רצה במנוחתינו כשחל בשבת. דכיון שהוא יום עינוי אין לנו רצון כ"כ במנוחתינו.*ובספר בגדי ישע סי' תקפ"ב כ' לומר או"א רצה במנוחתינו ביוה"כ שחל בשבת. כי זה עיקר המנוחה שאנו מקיימין רצון הבורא ויחשב יותר מנוחה משבת לבד שאוכלין ושותין כו' ועוד נקרא מנוחה יותר שאנו בטוחים שיכפר לנו עונותינו ואין לך מנוחה יותר מזה והלואי שיתרצה בנו לעשות לנו טובה כזו בכל חודש מכ"ש עכשיו שזכינו ליום הקדוש הזה וכתב ראי' לדבריו ע"ש. ועי' לבוש סימן תרי"ט שסותר דברי עצמו שבסעי' ב' כתב כשחל בשבת אין לומר רצה במנוחתינו ובסעיף ג' כתב אם חל בשבת אומרים ותתן לנו וכו' ואת יוה"כ הזה או"א רצה במנוחתינו קדשנו במצותיך וכו' ע"ש. ועי' בגדי ישע סימן תרי"ט שכתב לומר בר"ה ויוה"כ באהבה ואם חל בשבת יאמר ב"פ באהבה את יום השבת הזה כו' באהבה מקרא קודש כמו בכל המועדים וכתב וכן הוא באבודרהם ע"ש. וע"ל סעי' תשע"ט: לבוש סי' תרי"ט:
1
ב׳קונטרס אחרון
רצה במנוחתינו. בספר אשל אברהם סי' תרכ"ב כ' לפי מה שנוהגים בשבת קודש לומר בערבית וינוחו בה. ובשחרית בו ובמנחה בם. נראה שכן ראוי לומר גם ביו"כ שבשבת קודש ואין ראי' ממה שנדפס סתם בו כיון שהדפיסו בשוה לערבית ולשחרית ומנחה.
ובספר שאגת אריה להרב הה"ג מו"ה אברהם אריה אבד"ק מוינעשט נ"י בהשמטות כ' בשם הרב הצ' הקדוש מוהר"ר ישראל מרוזין זצוק"ל כוונת סיום הברכה בתפלת של יוה"כ בא"י מלך מוחל וסולח לעונותינו כו' עפ"י משל לאב שיש לו בן יחיד החביב לו מאד ויש לו תענוג גדול כשמשתעשע עמו וע"כ כשיש בידו תפוח נאה נותנו לבנו וכשהוא רוצה לקבלו האב משיב ידו ואינו נותן לו. ואח"כ שוב האב מושיט ידו ליתן לו וחוזר ומשיב ידו וככה עושה כמה פעמים כדי להשתעשע עמו ולהתענג מזה. והנה אין תענוג מזה רק להאב אבל הבן יש לו צער כי הוא משתוקק ליטול התפוח ולאכלו. וכשהבן הוא חכם עד מהרה יעשה ברכה על התפוח ואז יהא האב מוכרח ליתן לו התפוח למען לא יהי' ברכה לבטלה. כמו כן אנחנו מברכים ביוה"כ ברכה שנכלל בה כל עניני סליחה ומחילה כדי שהשי"ת יהי' מוכרח לעשות כן משום חשש ברכה לבטלה.
רצה במנוחתינו. בספר אשל אברהם סי' תרכ"ב כ' לפי מה שנוהגים בשבת קודש לומר בערבית וינוחו בה. ובשחרית בו ובמנחה בם. נראה שכן ראוי לומר גם ביו"כ שבשבת קודש ואין ראי' ממה שנדפס סתם בו כיון שהדפיסו בשוה לערבית ולשחרית ומנחה.
ובספר שאגת אריה להרב הה"ג מו"ה אברהם אריה אבד"ק מוינעשט נ"י בהשמטות כ' בשם הרב הצ' הקדוש מוהר"ר ישראל מרוזין זצוק"ל כוונת סיום הברכה בתפלת של יוה"כ בא"י מלך מוחל וסולח לעונותינו כו' עפ"י משל לאב שיש לו בן יחיד החביב לו מאד ויש לו תענוג גדול כשמשתעשע עמו וע"כ כשיש בידו תפוח נאה נותנו לבנו וכשהוא רוצה לקבלו האב משיב ידו ואינו נותן לו. ואח"כ שוב האב מושיט ידו ליתן לו וחוזר ומשיב ידו וככה עושה כמה פעמים כדי להשתעשע עמו ולהתענג מזה. והנה אין תענוג מזה רק להאב אבל הבן יש לו צער כי הוא משתוקק ליטול התפוח ולאכלו. וכשהבן הוא חכם עד מהרה יעשה ברכה על התפוח ואז יהא האב מוכרח ליתן לו התפוח למען לא יהי' ברכה לבטלה. כמו כן אנחנו מברכים ביוה"כ ברכה שנכלל בה כל עניני סליחה ומחילה כדי שהשי"ת יהי' מוכרח לעשות כן משום חשש ברכה לבטלה.
2