טעמי המנהגים תשע״וTa'amei HaMinhagim 776
א׳טעם. שאין מברכין במוצאי יוה"כ אלא על האור ששבת מבעוד יום ממש ממלאכה כגון עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום אבל לא על האור היוצא מן העצים ומן האבני'. לפי שטעם ברכת האור ביה"כ לפי שפסקה הנאתו בו ביום ועכשיו הותרה לו וע"כ צריך אור ששבת והיוצא מן העצים ומן האבנים לא שייך שבת אבל במוצאי שבת של כל השנה אין מקפידין לאור ששבת שטעם ברכת האור במוצ"ש לפי שהתחלת ברייתה במוצ"ש כמו שמצינו באגדה בירושלמי במוצ"ש זימן הקב"ה לאדם הראשון שני רעפים והקישן זה בזה ויצא מהם האור וברך בורא מאורי האש לפיכך מברכין במוצ"ש אפי' על היוצא מן העצים ומן האבני' לפי שזהו כעין ברייתה אבל ביוה"כ שאין לומר טעם זה אין מברכין אלא על אור ששבת מבע"י או שדלק בהיתר כגון של חיה ושל חולי דההוא ברכה משום דדבר חידוש הוא לו שלא נהנה מן האור היום.*אבל כל אור היוצא עתה מן העצים ומאבנים אין לברך דבזה ל"ל דכל היום הי' אסור להשתמש בו דהא לא הי' בעולם כלל עד עתה. מחצית השקל סי' רצ"ח ס"ק י"ד ועי' לבוש סי' תרכ"ד וז"ל וי"א שאין מברכין על אותו נר עצמו שדלק בב"ה ביו"ט אלא צריך להדליק ממנו נר אחר ולברך עליו. והטעם לפי שאין מברכין אלא על הנר שהודלק מתחילה להאיר וזה לא הודלק לזה מתחילה אלא לכבוד היום ולא להאיר ואנו משום הנאת אורו מברכין עליו לפיכך ככון הוא שידליק נר אחד מן זה הנר של יו"כ וגם את זה לא יכבה ויבדיל על שניהם יחד ע"ש [הערת המדפיס: ובהגהות מנהגים כתב בשם אגודה דאם יכבנו הנר של ביהכ"נ וידליקנו פעם שנית יוכל לברך עליו ע"ש. כתב בספר ארחות חיים סימן תרכ"ד בשם המעב"י דבמוצאי יוה"כ טוב להבדיל בהקיטל קודם שיפשיטנו מעליו והוא עפ"י הסוד:] ועי' מטה אפרים שם סעי' ט' דאם דאי דאפשר להבדיל על שניהם ביחד להבדיל על נר אחר בלבד מלברך על נר של בהכ"נ לבד ע"ש ועי' לבוש שם סעיף ה' וז"ל וי"א אפי' במוצאי יו"כ מותר לברך על האור היוצא מן העצי' או מאבני' מעמוד ראשון ואילך מדליקין נר אחר מאותו שיצא מן העצי' או מאבני' שגם זה נקרא אור ששבת ואינו אור הנברא מחדש ואוכלין ושותין בשמחה כמו ביו"ט דכתיב לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך וגו' ע"ש. ועי' רש"י פסחים דף נ"ד ע"א ועי' לעיל סעי' תי"ד וסעי' תט"ו. כל בו:
1