טעמי המנהגים תשפ״אTa'amei HaMinhagim 781

א׳טעם. שאין נופלין על פניהם בימים שבין יוה"כ לחג הסוכות. לפי שבהן נשלם בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו. שנא' ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו וגו' עד שבעת ימים ושבעת ימים י"ד יום ספר התניא סי' פ"א:
1
ב׳קונטרס אחרון
שבין יוה"כ לחג הסוכות. ובסדר היום כתב שלא ליפול על פניהם עד ר"ח חשוון. והטעם. משום שזה החדש הוא זמן רוב שמחתינו ונבחר בו יום סליחתינו ויש בו ד' מועדים. ר"ה יוה"כ. סוכה. ושמיני עצרת. והוא חודש הז' והשביעי לעולם משובח ונשלם בו עבודת ב"ה בימי שהמע"ה והוא נקרא ירח האתנים ותחלתו יסורין וסופו שלוה ומפני אלו הענינים ראוי לשמוח בו ושלא להראות שום צער וצרה ברבים. אבל הרשות בידו אם ירצה להתענות ולעשות הטוב בעיניו. וכן הענין בימי ניסן מצד טעמים אחרים וע"ל בהשמטה לסעי' שנ"ב:
ובספר אשל אברהם סי' קל"א כתב וז"ל בס' חסד לאברהם ז"ל כ' במעין ב' סי' מ"ה שבתשרי אין אומרים תחנון רק בחמשה ימים וכן נוהגין עכשיו כמה יחידי סגולה כפי ששמעתי. ונראה שאין כדאי עפ"ז לשנות ממנהג המיוסד במדינות אלו לומר תחנון אחר אסרו חג סוכות וזה לא דמי להימים שאחר שבועות כי שם שייך תשלומין משא"כ בזה דלא שייך תשלומין כי שמיני עצרת גופיה חשלומין דראשון. ולא שייך יצא רוב החודש בלי תחנון. כי גם בר"ה ויו"כ וסוכות מרבים בתחנונים ושבתות ק' אין לצרפם לגבי מנוים דימי החודש. ונכון שלא לשנות בזה מנהג מדינות אלו. כ"א בין הטרודים ונחפזים ביותר מצד טוב מעט בכווה. מלהרבות בלא כוונה. נכון להם לסמוך א"ע ע"ל החסד לאברהם ז"ל בזה. משא"כ בין שאינם טרודים הרבה ע"ש. ועי' פ"מ סי' קל"א אות ז' דאין נופלין ע"פ כל חודש תשרי ועי' באה"ט שם ס"ק י"ט
2