טעמי המנהגים ע״טTa'amei HaMinhagim 79
א׳טעם. שאנו אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב. ועוד למה אנו אומרים גבי יעקב ואלהי בוי"ו ולא גבי יצחק. משום דמצינו דאמר דוד לבנו (דברי הימים כ"ח) ועתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו. פי' שאין לאדם להאמין באלהי מצד מנהג אבותיו כי זה מנהג האומות אלא מצד החקירה. ע"פ תורתינו הקדושה שהוא אל הבורא יתברך ויתעלה שמו ולכך אמר דע את אלהי אביך מצד החקירה ומצינו באברהם שהוא הי' חוקר ראשון אלהותו והוא הודיע אלהותו בעולם כי בימיו היו עובדים לעכו"ם ואם היינו אומרים אלהי אברהם יצחק ויעקב הייתי יכול לומר שאברהם הי' חוקר ראשון שחקר אלהותו ויצחק ויעקב בניו סמכו על אמונת אבותם ומנהגם. ולכך אנו אומרים אלהי אצל כל אחד ואחד כדי להודיע שכל אחד מצד עצמו עמד על החקירה ומצא. שאין אחד אלא אלהינו והוא חיזוק אמונתינו הקדושה. ומה שאנו אומרים ואלהי בוי"ו אצל יעקב. ע"פ סוד יש טעם גדול ואין לנו עסק בנסתרות כי אין אתנו יודע עד מה. עי' בזוהר פ' וארא. שו"ת פנים מאירות ח"א סי' ל"ט:
1
ב׳קונטרס אחרון
ולא גבי יצחק. ראיתי בשם א' קדוש שפי' המדרש פליאה על הא דכתיב אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב. מפני מה לא נאמר אלהי ישראל הה"ד לולא ד' שהיה לנו יאמר נא ישראל. כי בתיבות האלו יש כ"ו אותיות כמנין שם הוי"ה ב"ה. וזהו לולא ד' שהיה לנו שצריך להיות אותיות כמנין שם הוי"ה ב"ה יאמר נא ישראל אזי מהראוי לכתוב אלהי ישראל. וזה שנאמר בהפטרה למה תאמר יעקב ותדבר ישראל. היינו למה כתיב אלהי יעקב ולא אלהי ישראל. ותירץ נסתרה דרכי מה'. היינו באם שנאמר אלהי ישראל אזי לא יהי' אותיות כמנין שם הוי"ה ב"ה ?
וכשמתחיל ואומר בא"י אלקינו כו' אחז"ל ישחה ויכניע לפני מלכו ית'. וכן כשמסיים הברכה ראשונה ויאמר בא"י מגן אברהם יחזור וישחה. וכן כשיגיע למודים ישחה בתחילתה וסופה ובשאר ברכות בתחילתן וסופן לא ישחה. והטעם. מפני דהכי קים להו לחז"ל שכן הוא טכסיסו של מלך בשר ודם כשמבקשין ממנו צרכיו. שוחין לפניו בתחלת שבחו פעם או שתים. וכן כשרוצין לסיים ולפטר ממנו. ומלכותא דרקיעא כעין כו' לכן תקנו לעשות כן לפני השם ית' והמשנה ממנהג טכסיסו של מלך ב"ו הרי זה מגונה ויוהרא הוא. כלומר שמחזיק עצמו יותר כפוף ונכנע יותר מכל אדם כו' וקבעו מקומות שיש לשחות בהן כדי שישחו כולם במקום א'. לבוש סי' קי"ג סעי' א'. ועי' ט"ה ח"א סעי' נ"ב בהשמטה.
ולא גבי יצחק. ראיתי בשם א' קדוש שפי' המדרש פליאה על הא דכתיב אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב. מפני מה לא נאמר אלהי ישראל הה"ד לולא ד' שהיה לנו יאמר נא ישראל. כי בתיבות האלו יש כ"ו אותיות כמנין שם הוי"ה ב"ה. וזהו לולא ד' שהיה לנו שצריך להיות אותיות כמנין שם הוי"ה ב"ה יאמר נא ישראל אזי מהראוי לכתוב אלהי ישראל. וזה שנאמר בהפטרה למה תאמר יעקב ותדבר ישראל. היינו למה כתיב אלהי יעקב ולא אלהי ישראל. ותירץ נסתרה דרכי מה'. היינו באם שנאמר אלהי ישראל אזי לא יהי' אותיות כמנין שם הוי"ה ב"ה ?
וכשמתחיל ואומר בא"י אלקינו כו' אחז"ל ישחה ויכניע לפני מלכו ית'. וכן כשמסיים הברכה ראשונה ויאמר בא"י מגן אברהם יחזור וישחה. וכן כשיגיע למודים ישחה בתחילתה וסופה ובשאר ברכות בתחילתן וסופן לא ישחה. והטעם. מפני דהכי קים להו לחז"ל שכן הוא טכסיסו של מלך בשר ודם כשמבקשין ממנו צרכיו. שוחין לפניו בתחלת שבחו פעם או שתים. וכן כשרוצין לסיים ולפטר ממנו. ומלכותא דרקיעא כעין כו' לכן תקנו לעשות כן לפני השם ית' והמשנה ממנהג טכסיסו של מלך ב"ו הרי זה מגונה ויוהרא הוא. כלומר שמחזיק עצמו יותר כפוף ונכנע יותר מכל אדם כו' וקבעו מקומות שיש לשחות בהן כדי שישחו כולם במקום א'. לבוש סי' קי"ג סעי' א'. ועי' ט"ה ח"א סעי' נ"ב בהשמטה.
2