טעמי המנהגים תשצ״זTa'amei HaMinhagim 797
א׳טעם. שבהרבה מקומות נהגו הצבור וגם הש"ץ ליטול הלולב ולברך עליו אחר חזרת הש"ץ תפלת שחרית קודם שיברכו על ההלל. משום שעונת ק"ש היא קודם הנץ החמה. וזמן נטילת לולב היא מהנץ החמה ואילך שכל דבר שכתוב בו ביום אינו אלא מהנץ החמה ואילך וא"כ ראוי הוא לקרוא ק"ש ולהתפלל תחלה ואח"כ יטול לולב שהרי הגיע זמנו. אבל אם הצבור מתעכבים בזמירות וכבר הנץ החמה. יכול ליטול הלולב ולברך עליו אחר שהגיע זמנו ולהיות מן המקדמין*והנה במ"ש בספר אשל אברהם סי' תרנ"א במי שטעה ביום א' והפך האתרוג לכדרך גדולו קודם שבירך שהחיינו ובא ונמלך אם יברך קודם הנענועים או ביום ב' קודם נטילתו נראה דעדיף לברך ביום ב' עכ"ל. ונראה דטעמו הוא כמ"ש בסימן רכ"ה דרק גבי פרי לא יוכל לברך עוד אחר אכילתו כידוע [הערת המדפיס: עי' מ"א סי' רכ"ה סק"ט בשם רדב"ז וכן הוא בהלק"ט ח"א סימן ר"ל דאם לא בירך בשעת אכילת הפרי שהחיינו שוב אינו מברך גם אם יחזור לאכול מאותו פרי ע"ש. ובספר ארחות חיים שם אות ז' כתב בשם שו"ת מהר"ם שיק או"ח סימן פ"ט דאם אכל פרי חדש ושכח לברך שהחיינו אז יש להדר אחר פרי חדש אחר לברך שהחיינו ויכוין לפטור גם זה. וכ"כ בספר זכור לאברהם ערך ט"ב. ועי' שערי תשובה סי' תקנ"א ס"ק ל"ח. ועי' לבוש שם סעיף ג' דאם לא בירך באכילה ראשונ' יכול לברך בשניה דהא עדיין לא יצא י"ח שחלה עליו. ועי' קו"א לט"ה לסעיף רי"א בד"ה וזו הנכון:] משא"כ בבגד שיכול לברך על קניית הבגד גם אחר שכבר לבשו כמה פעמים. וא"כ גם כאן יוכל לברך ביום ב'. ולי נראה דיותר יש לדמות זה למ"ש הרמ"א סי' ס"ו סעיף ב' אם שכח להניח ציצית ותפילין יכול להניח אותם בין הפרקים ולא יברך עליהם עד אחר התפל'. ונראה הטעם כי כל זמן שעודם עליו יכול לברך עליהם. וא"כ גם כאן כל זמן שהאתרוג בידו קודם הנענועים יכול לברך שהחיינו אפילו אם טעה והפך אותו לכדרך גדולו קודם שבירך שהחיינו. ועי' יד אפרים סי' תרנ"א במ"א ס"ק י"א: סדה"י:
1