טעמי המנהגים תתכ״חTa'amei HaMinhagim 828
א׳טעם שנקרא שמחת תורה. ע"ש ששמחין בו לעשות שמחה ומשתה לסיומה של תורה.*ונוהגין להרבות קרואים לס"ת וקורין פרש' אחת כמה פעמים שירצו וכן הרבה לפרש' אחת ואין איסור ברכ' לבטל' בדבר כדי לזכות כולם בקריאת התור' ביום סיומה. ונהגו לקרות כל הנערים לספר תור' כדי לחנכן במצות קריאת התור'. ומברכין בעל פה פסוק המלאך הגואל כו'. עיין לבוש שם. כתב הפ"מ שם ולענין ברכ' על התור' כשקורין הרבה כהנים או לוים או נערים ראוי שאחד יברך והשאר ישמעו ויצאו בברכתו וקטן י"ל הוי תרי דרבנן לכן יברך גדול והשאר ישמעו ע"ש. ועי' מ"א סימן קפ"ו סק"ג: לבוש סי' תרס"ט:
1
ב׳קונטרס אחרון
לכן יברך גדול. והמנהג שלא לקרות וזאת הברכה כי אם לנשוי כידוע שתיבת וזאת מורה בחי' דו"נ ו' דכר זאת נו"ק עזה"ק ר"פ חוקת ור"פ ואתה תצוה. אשל אברהם סי' תרס"ה.
לכן יברך גדול. והמנהג שלא לקרות וזאת הברכה כי אם לנשוי כידוע שתיבת וזאת מורה בחי' דו"נ ו' דכר זאת נו"ק עזה"ק ר"פ חוקת ור"פ ואתה תצוה. אשל אברהם סי' תרס"ה.
2
ג׳לסיומה של תורה. עי' רוקח סי' שע"א דהנאת סיום התורה והתחלת התורה בשמחת תורה לחתן מברך שהחיינו וקימנו והגיענו ע"ש. ואנן לא נוהגין כן:
3