טעמי המנהגים תתכ״טTa'amei HaMinhagim 829
א׳טעם שבשמחת תורה אחר שמסיימין בו התורה קורין מיד בראשית עד סוף ויכלו. כדי שלא יהא פתחון פה לשטן לקטרג ולומר רבש"ע כבר סיימו אותה ואינם רוצים לקרות עוד.*ועי' אלי' רבה סימן קל'ב ס"ק ו' דמהאי טעמא נוהגים לומר אדון עולם אחר התפלה כיון שמתחילין בו ע"כ אחר שמסיימין חוזרין ומתחילין שלא יקטרג השטן. וע"ש סימן רל"ט ס"ק ד' דמה שנהגו לומר אדון עולם אחר ק"ש שעל מטתו. לפי שיש בו בידו אפקיד רוחי ע"ש. וע"ל סעיף כ"ט: ומה שמסיימין ומתחילין התורה ביום אחרון דסוכות ולא בר"ה שהוא יום ראשון מן השנה. כדי להטעות את השטן שלא ידע מתי יהי' ר"ה שהוא יום הדין ולא יקטרג על ישראל וכיון שנדחה הסיום והתחלה מיום ר"ה דחוהו עד כלות כל הימים טובים כדי שלא יצטרכו להפסיק בפרשיות של היום טוב. שם:
1
ב׳קונטרס אחרון
קורין מיד בראשית. כתב לי ידי"נ הרב הה"ג מו"ה צבי יחזקאל שליט"א אבד"ק פלונסק וז"ל שמעתי בענין שישו ושמחו בשמחת תורה דהבדל בין ששון לשמחה כתב הגה"ק הגר"א מווילא ז"ל דשמחה יאמר בעת התחדשות הדבר המשמח את האדם. וששון כשהדבר עומד על גמר טובו ושלמות פעולתו כמאמר שמחים בצאתם וששים בבואם. כאשר יצאו להאיר על הארץ ישמחו. ובעת בואם למערב שגמרו פעולתם הטוב ישישו.*ובספר בני יששכר דרוש לסוכות אות כ"ב כתב החילוק בין ששון לשמחה. ששון הוא מה שהאדם מקוה להשיג טוב ומזה שש. ושמחה נקרא מה שכבר הגיע לו הטוב ושמח על זה וחילוק בין ששון לשחוק, הששון עיקר הוא בל"ב. ושחו"ק נראה בתנועת האיברים:
ובספר דברי שאול (ברכה) כתב בשם ר"י גאנ"ח ההבדל שבין שחוק לשמחה. ששמחה הוא מצומצם לא בהעדפה. אבל שחוק הוא מלשון טפח שוחק שהוא עודף יותר. (וברוח) כתב ההבדל שבין שמחת הגוף לשמחת הנפש. ששמחת הגוף הוא רק בעודו עוסק בשמחה:. עד"מ בעת אכלו ושתו אבל אח"כ נפשו ריקה. אבל שמחת הנפש כל עוד שיזכור כי עשה מצוה ישמח לבבו. וכבר המליץ הבינה לעתים על זה וצדיקים יעלצו וישישו בשמחה. היינו שישישו על אשר שמחו כבר:
ובספר תולדות אהרן (ויצא) כתב החילוק שבין שמחה לגילה. ששמחה הוא בהסתר. וגילה הוא שמחה של התגלות. וזה שכתוב שוש אשיש. בהסתר. בה'. כשיתמלא השם אשמח בלבי מאוד. ואז תגל נפשי יהא השמחה מחמת שיתגלה על נפשי התגלות אלהות ותהי' שמחה זו ג"כ בהתגלות. ובדרוש לפסח כתב שהשמחה שהוא באתכסיא נקרא ששון. והשמחה שהוא באתגלי נקראת שמחה: ונא' (איוב ג') השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר. שבהתחדש להם רגע ראשונה של מיתה הם שמחים. וכאשר נגמר רצונם ישישו. וא"כ לכאורה מה טעם שאומרים בש"ת שישו ושמחו. ששון קודם לשמחה. והול"ל שמחו ושישו אך לפי שאומרים זה אחר קריאת התורה. שמסיימים אז התורה. ומתחילין תיכף בראשית לכן אומרים לשון שישו על הסיום ושמחו על ההתחלה:
קורין מיד בראשית. כתב לי ידי"נ הרב הה"ג מו"ה צבי יחזקאל שליט"א אבד"ק פלונסק וז"ל שמעתי בענין שישו ושמחו בשמחת תורה דהבדל בין ששון לשמחה כתב הגה"ק הגר"א מווילא ז"ל דשמחה יאמר בעת התחדשות הדבר המשמח את האדם. וששון כשהדבר עומד על גמר טובו ושלמות פעולתו כמאמר שמחים בצאתם וששים בבואם. כאשר יצאו להאיר על הארץ ישמחו. ובעת בואם למערב שגמרו פעולתם הטוב ישישו.*ובספר בני יששכר דרוש לסוכות אות כ"ב כתב החילוק בין ששון לשמחה. ששון הוא מה שהאדם מקוה להשיג טוב ומזה שש. ושמחה נקרא מה שכבר הגיע לו הטוב ושמח על זה וחילוק בין ששון לשחוק, הששון עיקר הוא בל"ב. ושחו"ק נראה בתנועת האיברים:
ובספר דברי שאול (ברכה) כתב בשם ר"י גאנ"ח ההבדל שבין שחוק לשמחה. ששמחה הוא מצומצם לא בהעדפה. אבל שחוק הוא מלשון טפח שוחק שהוא עודף יותר. (וברוח) כתב ההבדל שבין שמחת הגוף לשמחת הנפש. ששמחת הגוף הוא רק בעודו עוסק בשמחה:. עד"מ בעת אכלו ושתו אבל אח"כ נפשו ריקה. אבל שמחת הנפש כל עוד שיזכור כי עשה מצוה ישמח לבבו. וכבר המליץ הבינה לעתים על זה וצדיקים יעלצו וישישו בשמחה. היינו שישישו על אשר שמחו כבר:
ובספר תולדות אהרן (ויצא) כתב החילוק שבין שמחה לגילה. ששמחה הוא בהסתר. וגילה הוא שמחה של התגלות. וזה שכתוב שוש אשיש. בהסתר. בה'. כשיתמלא השם אשמח בלבי מאוד. ואז תגל נפשי יהא השמחה מחמת שיתגלה על נפשי התגלות אלהות ותהי' שמחה זו ג"כ בהתגלות. ובדרוש לפסח כתב שהשמחה שהוא באתכסיא נקרא ששון. והשמחה שהוא באתגלי נקראת שמחה: ונא' (איוב ג') השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר. שבהתחדש להם רגע ראשונה של מיתה הם שמחים. וכאשר נגמר רצונם ישישו. וא"כ לכאורה מה טעם שאומרים בש"ת שישו ושמחו. ששון קודם לשמחה. והול"ל שמחו ושישו אך לפי שאומרים זה אחר קריאת התורה. שמסיימים אז התורה. ומתחילין תיכף בראשית לכן אומרים לשון שישו על הסיום ושמחו על ההתחלה:
2