טעמי המנהגים תת״מTa'amei HaMinhagim 840
א׳טעם שעושין חנוכה ח' ימים כיון דשמן שבפך הי' בו להדליק לילה אחד נמצא שלא הי' הנס אלא לז' ימים. משום שאין הוא יתברך עושה נס ליתן ברכה אלא במה שיש כבר בעולם ואפי' הוא דבר מועט אז הוא יתברך נותן ברכות להרבות המעט משא"כ בדבר ריקן אין שייך בו ברכה לעשות ברי' חדשה וגם כאן הי' הנס דמלילה הראשון נשתייר ממה שהי' ראוי לה ועל אותו השיור באה הברכה שנעשה שם נס להרבות אותו וא"כ ראינו שגם בלילה הראשונה נעשה נס. ט"ז סי' תר"ע ס"ק א':
1
ב׳קונטרס אחרון
שגם בלילה הראשונה נעשה נס.*ועפ"ז י"ל שזהו ג"כ כוונת הפייטן ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים ר"ל ממה שנשאר מעט שמן בהקנקן שלא דלק כולו בלילה הראשונה עי"ז נעשה נס להרבות אותו שיספיק עוד לשבעה ימים דלילי זאת לא הי' מקום לברכה לחול כדברי הטו"ז ע"כ בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים. כיון שהבינו שבהכרח נעשה נס גם בלילה הראשונה. דברי יצחק: ובספר בני יששכר כתב בשם הרב הקדוש בעל הרוקח ז"ל סמך שמ"ן ונרו"ת לסוכות מה סוכות ח' ימים אף חנוכה ח' ימים ע"כ. וכתב ע"ז ומעתה אזדא להו קושית הפוסקים למה קבעו גם ביום הראשון יו"ט והדלקה הרי בו לא נעשה הנס. כי בודאי חכמי הדור כשקבעו המצוה לדורות האיר השי"ת את עיניהם למצוא הסמך בתורה. והנה ראו שהסמיך השי"ת פ' הנרות לסוכות (אמור כ"ג כ"ד) הבינו ברוח קדשם שהוא כדי ללמוד מסוכות ח' ימים:
עוד כתב וז"ל מרגלא בפומייהו דרבנן רבותינו כת הקודמים אשר בחנוכ"ה יש מקום לעורר פקודת עקרים ועקרות כעין רא"ש השנ"ה. ולדעתי עיקר הסגולה ביום האחרון הנקרא בפי כל זא"ת תנוכ"ה אשר כוונתו מן נוצ"ר עם ונק"ה. ע"פ מ"ש האריז"ל לכוין בהדלקות הנרות אל הי"ג מדות היינו ביום א' למדה הראשונה א"ל ובליל ב' רחום וכו' עד בליל ח' מן ונוצ"ר עם ונק"ה. מזל עליון ומזל תחתון ובני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזל"א תליא מלתא. ואעפ"כ יש לרמז על כל ימי חנוכה כי מתתיה"ו בגימטריא רא"ש. השנ"ה:*בספר בני בנימין כתב בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר דוד מדינוב זצוק"ל ששמע מכבוד מר אביו הגאון הקדוש מוהר"ר צבי אלימלך זללה"ה שאמר בשם צדיקים אשר מר"ת אלול עד חנוכה מאיר ברקיע כעין תבנית יד הפשוטה לקבל אותם בעלי תשובה אשר מאיזה סיבה נדחו מלשוב בעשי"ת ומתקבלת תשובתם עד חנוכה. וסיים ע"ז הרב הצדיק מוהר"ר דוד הנ"ל זי"ע שלדעתו אין היד עוברת עד זאת חנוכה וכתב בספר הנ"ל רמז לזה מהכתוב (ישעי' כ"ב) בזאת יכופר עון יעקב. היינו בזאת חנוכה שאנו קורין זאת חנוכת המזבח עד אז הוא גמר כפרת עון יעקב ע"ש. ובלקוטי מהרי"ל כ' ידוע דחנוכה הוא גמר החתימה של יוה"כ:
וראיתי בס' אחד רמז לזה תשב אנוש עד דכ"א. היינו חנוכה שגימטרי' כ"ה שאז זמן תשובה לכל הוא:
ובספר תולדות אהרן להרב הצדיק הקדוש מוהר"ר אהרן מ"מ דק"ק זיטאמיר זצוק"ל (לחנוכה) כתב וז"ל דהשפע והבהירות שמוריד הבורא לישראל מתחלת מחנוכה כי עד חנוכה הוא הושענא רבה שהוא גמר חתימה. הלכך ערב חנוכה הוא גמר חתימה. ובחנוכה מתחלת השפע והבהירות חדשה להוריד על נשמת ישראל. ולכך מדליקין הנרות בחנוכה שהם אור. לרמז על אורות הבהירות שמתחילין באותן הימים.
ובספר אור ישע כתב מה שהצדיקים אומרים שגמר החתימה מר"ה נמשך עד חנוכה. רמז לזה בראשי"ת. נ"ח. ל"ך ס"ת השם של פרנסה. וראש חדש "תשרי "חשון "כסלו ר"ת השם של פרנסה. רמז שנמשך הגמר עד חנוכה:
עו"ש "כל "הנשמה "תהלל ר"ת בגימטריא חנוכ"ה פורי"ם. חנוכה הנה ניתן להלל ולהודות ופורים קריאתה זה הלילא. והוא השם תכ"ה המסוגל להכות ולהכניע הרשעים. ובזה השם הכה משה את המצרי. ואלו הב' מועדים מסוגלים להכניע הרשעים. וע"ל בהשמטה לסעי' שנ"א:
שגם בלילה הראשונה נעשה נס.*ועפ"ז י"ל שזהו ג"כ כוונת הפייטן ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים ר"ל ממה שנשאר מעט שמן בהקנקן שלא דלק כולו בלילה הראשונה עי"ז נעשה נס להרבות אותו שיספיק עוד לשבעה ימים דלילי זאת לא הי' מקום לברכה לחול כדברי הטו"ז ע"כ בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים. כיון שהבינו שבהכרח נעשה נס גם בלילה הראשונה. דברי יצחק: ובספר בני יששכר כתב בשם הרב הקדוש בעל הרוקח ז"ל סמך שמ"ן ונרו"ת לסוכות מה סוכות ח' ימים אף חנוכה ח' ימים ע"כ. וכתב ע"ז ומעתה אזדא להו קושית הפוסקים למה קבעו גם ביום הראשון יו"ט והדלקה הרי בו לא נעשה הנס. כי בודאי חכמי הדור כשקבעו המצוה לדורות האיר השי"ת את עיניהם למצוא הסמך בתורה. והנה ראו שהסמיך השי"ת פ' הנרות לסוכות (אמור כ"ג כ"ד) הבינו ברוח קדשם שהוא כדי ללמוד מסוכות ח' ימים:
עוד כתב וז"ל מרגלא בפומייהו דרבנן רבותינו כת הקודמים אשר בחנוכ"ה יש מקום לעורר פקודת עקרים ועקרות כעין רא"ש השנ"ה. ולדעתי עיקר הסגולה ביום האחרון הנקרא בפי כל זא"ת תנוכ"ה אשר כוונתו מן נוצ"ר עם ונק"ה. ע"פ מ"ש האריז"ל לכוין בהדלקות הנרות אל הי"ג מדות היינו ביום א' למדה הראשונה א"ל ובליל ב' רחום וכו' עד בליל ח' מן ונוצ"ר עם ונק"ה. מזל עליון ומזל תחתון ובני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזל"א תליא מלתא. ואעפ"כ יש לרמז על כל ימי חנוכה כי מתתיה"ו בגימטריא רא"ש. השנ"ה:*בספר בני בנימין כתב בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר דוד מדינוב זצוק"ל ששמע מכבוד מר אביו הגאון הקדוש מוהר"ר צבי אלימלך זללה"ה שאמר בשם צדיקים אשר מר"ת אלול עד חנוכה מאיר ברקיע כעין תבנית יד הפשוטה לקבל אותם בעלי תשובה אשר מאיזה סיבה נדחו מלשוב בעשי"ת ומתקבלת תשובתם עד חנוכה. וסיים ע"ז הרב הצדיק מוהר"ר דוד הנ"ל זי"ע שלדעתו אין היד עוברת עד זאת חנוכה וכתב בספר הנ"ל רמז לזה מהכתוב (ישעי' כ"ב) בזאת יכופר עון יעקב. היינו בזאת חנוכה שאנו קורין זאת חנוכת המזבח עד אז הוא גמר כפרת עון יעקב ע"ש. ובלקוטי מהרי"ל כ' ידוע דחנוכה הוא גמר החתימה של יוה"כ:
וראיתי בס' אחד רמז לזה תשב אנוש עד דכ"א. היינו חנוכה שגימטרי' כ"ה שאז זמן תשובה לכל הוא:
ובספר תולדות אהרן להרב הצדיק הקדוש מוהר"ר אהרן מ"מ דק"ק זיטאמיר זצוק"ל (לחנוכה) כתב וז"ל דהשפע והבהירות שמוריד הבורא לישראל מתחלת מחנוכה כי עד חנוכה הוא הושענא רבה שהוא גמר חתימה. הלכך ערב חנוכה הוא גמר חתימה. ובחנוכה מתחלת השפע והבהירות חדשה להוריד על נשמת ישראל. ולכך מדליקין הנרות בחנוכה שהם אור. לרמז על אורות הבהירות שמתחילין באותן הימים.
ובספר אור ישע כתב מה שהצדיקים אומרים שגמר החתימה מר"ה נמשך עד חנוכה. רמז לזה בראשי"ת. נ"ח. ל"ך ס"ת השם של פרנסה. וראש חדש "תשרי "חשון "כסלו ר"ת השם של פרנסה. רמז שנמשך הגמר עד חנוכה:
עו"ש "כל "הנשמה "תהלל ר"ת בגימטריא חנוכ"ה פורי"ם. חנוכה הנה ניתן להלל ולהודות ופורים קריאתה זה הלילא. והוא השם תכ"ה המסוגל להכות ולהכניע הרשעים. ובזה השם הכה משה את המצרי. ואלו הב' מועדים מסוגלים להכניע הרשעים. וע"ל בהשמטה לסעי' שנ"א:
2