טעמי המנהגים תתמ״דTa'amei HaMinhagim 844
א׳טעם. שמברכין אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות שהם מדברי סופרים כגון הדלקת נר שבת. ונר חנוכה. וקריאת מגילה. וכגון עירובין. ונטילת ידים. והיכן צונו בתורה במצות עשה שהן מדברי סופרים. משום שנאמר על פי התורה אשר יורוך ועל המצוה אשר יאמרו לך תעשה ולא תסור מן המצוה אשר יגידו לך כו' הרי שצונו לשמוע מן החכמים. נמצא ענין הברכות שהן מדברי סופרים כך הוא אשר קדשנו במצותיו שצונו בהם לשמוע מאלו שצונו לעשות כך וכך. מס' שבת דף כ"ג ועי' אבודרהם:
1
ב׳קונטרס אחרון
ונר חנוכה. ובספר עמק ברכה אות ע"א כתב בשם שארית יוסף מי שאוכל אצל חבירו והגיע זמן הדלקה צריך לילך לביתו ולהדליק ולא שידליק שם בסעודה. ומיהו אם רוצה לסמוך על מה שאשתו מדלקת בבית יוכל לסמוך. היינו אם רואה הנרות אצל ב"ב שסועד אצלו:
ומי שיודע בודאי שמדליקין עליו בביתו יעמוד הוא אצל הבעה"ב כשמברך ויענה אמן. ואם רוצה ג"כ להדליק וכבר הדליק ב"ב יוכל להדליק בפני עצמו ומשום ברכה לבטלה ליכא כאן שאינו רוצה לצאת בשל אשתו חל חיובא עליו. שם בשם תשובת מהרי"ל:
ובספר ארחות חיים סי' תרע"ו בהגהות כתב בשם תשו' בש"ר סי' שמ"ג שהר' משולם הי' מדליק נ"ח כשהי' יחידי בכפר בבית עכו"ם שאין שם ישראל ואמר שאין לסמוך על מה שמדליקין עליו בביתו אלא במקום שיש ישראלים ורואה עכ"פ נר חנוכה אבל באינו במקום ישראל צריך לעשות זכר לנס. והוא כתב דגם במקום ישראל ראוי לחבב הנס כו' וגס בתשו' ר"י מברונא סי' נ' כתב דאין חשש ברכה לבטלה כשיברך בעצמו דכיון שאינו רוצה לצאת בשל אשתו חייב להדליק בברכה וגם יש לחוש שמא יהי' אונס לאשתו ולא תדליק לכן מוטב שידליק בעצמו ע"ש:
ועי' עטרת זקנים סי' תרע"ז שכתב על מה שכתב בהגהה מדליק ומברך וז"ל ויש חולקין (מהר"ש) ונ"ל ספק ברכות להקל רק אם רוצה להחמיר על עצמו ידליק בלא ברכה ע"כ. ובספר זכור לאברהם ח"ג אות ח' כתב בשם ספר מחזיק ברכה שכתב בשם ספר זרע אמת שהעלה דלצאת ידי כל הספקות טוב להשתתף בפרוטה כדין אכסנאי וישמע הברכה מהבעה"ב ע"כ. וכתב ע"ז נראה דדייק לומר דישמע הברכה מהבעה"ב לומר דהוא לא יברך מכיון שמדליקין עליו בביתו הוא פטור למ"ד והאיך יברך. אם לא שהבעה"ב אינו בקי דאז יכול לברך להוציאו אבל לבקי לא:
אכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו צריך לתת פרוטה לבעה"ב להשתתף עמו בנר של חנוכה וצריך לשמוע הברכות מבעה"ב דאל"כ צריך לברך על הראי'*ובספר אשל אברהם מהדורא תנינא סי' תרע"ה כתב דגם קטנה שהגיעה לחינוך אם לא שמעה ברכות נר חנוכה מברכת ברכה שניה שמברך הרואה היטב: עי' פרמ"ג סי' תרע"ז סק"א. ובסמוך על שלחן בעה"ב מדינא א"צ להדליק או להשתתף משום דהוא בכלל ב"ב אלא אם רוצה להיות ממהדרין מ"א שם:
וצריך בעה"ב להוסיף מעט שמן בשבילו. לפי שהמדליק מחויב ליתן כשיעור מממונו עד שידליק חצי שעה ואם לא יוסיף על מה שנתן לו האורח לא נתן בעה"ב מממונו כדי חיובו. ולפ"ז צריך להוסיף כפי מה שהשתתף (מחצית השקל סי' תרע"ז סק"א בשם א"ר) וה"ה אם בעה"ב מקנה חלק בשמן במתנה צריך להוסיף מעט על שיעור חצי שעה כנ"ל דלא עדיף מאלו נתן לו מעות. שם. ופר"ח שם כ' דאין צריך להוסיף:
ונר חנוכה. ובספר עמק ברכה אות ע"א כתב בשם שארית יוסף מי שאוכל אצל חבירו והגיע זמן הדלקה צריך לילך לביתו ולהדליק ולא שידליק שם בסעודה. ומיהו אם רוצה לסמוך על מה שאשתו מדלקת בבית יוכל לסמוך. היינו אם רואה הנרות אצל ב"ב שסועד אצלו:
ומי שיודע בודאי שמדליקין עליו בביתו יעמוד הוא אצל הבעה"ב כשמברך ויענה אמן. ואם רוצה ג"כ להדליק וכבר הדליק ב"ב יוכל להדליק בפני עצמו ומשום ברכה לבטלה ליכא כאן שאינו רוצה לצאת בשל אשתו חל חיובא עליו. שם בשם תשובת מהרי"ל:
ובספר ארחות חיים סי' תרע"ו בהגהות כתב בשם תשו' בש"ר סי' שמ"ג שהר' משולם הי' מדליק נ"ח כשהי' יחידי בכפר בבית עכו"ם שאין שם ישראל ואמר שאין לסמוך על מה שמדליקין עליו בביתו אלא במקום שיש ישראלים ורואה עכ"פ נר חנוכה אבל באינו במקום ישראל צריך לעשות זכר לנס. והוא כתב דגם במקום ישראל ראוי לחבב הנס כו' וגס בתשו' ר"י מברונא סי' נ' כתב דאין חשש ברכה לבטלה כשיברך בעצמו דכיון שאינו רוצה לצאת בשל אשתו חייב להדליק בברכה וגם יש לחוש שמא יהי' אונס לאשתו ולא תדליק לכן מוטב שידליק בעצמו ע"ש:
ועי' עטרת זקנים סי' תרע"ז שכתב על מה שכתב בהגהה מדליק ומברך וז"ל ויש חולקין (מהר"ש) ונ"ל ספק ברכות להקל רק אם רוצה להחמיר על עצמו ידליק בלא ברכה ע"כ. ובספר זכור לאברהם ח"ג אות ח' כתב בשם ספר מחזיק ברכה שכתב בשם ספר זרע אמת שהעלה דלצאת ידי כל הספקות טוב להשתתף בפרוטה כדין אכסנאי וישמע הברכה מהבעה"ב ע"כ. וכתב ע"ז נראה דדייק לומר דישמע הברכה מהבעה"ב לומר דהוא לא יברך מכיון שמדליקין עליו בביתו הוא פטור למ"ד והאיך יברך. אם לא שהבעה"ב אינו בקי דאז יכול לברך להוציאו אבל לבקי לא:
אכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו צריך לתת פרוטה לבעה"ב להשתתף עמו בנר של חנוכה וצריך לשמוע הברכות מבעה"ב דאל"כ צריך לברך על הראי'*ובספר אשל אברהם מהדורא תנינא סי' תרע"ה כתב דגם קטנה שהגיעה לחינוך אם לא שמעה ברכות נר חנוכה מברכת ברכה שניה שמברך הרואה היטב: עי' פרמ"ג סי' תרע"ז סק"א. ובסמוך על שלחן בעה"ב מדינא א"צ להדליק או להשתתף משום דהוא בכלל ב"ב אלא אם רוצה להיות ממהדרין מ"א שם:
וצריך בעה"ב להוסיף מעט שמן בשבילו. לפי שהמדליק מחויב ליתן כשיעור מממונו עד שידליק חצי שעה ואם לא יוסיף על מה שנתן לו האורח לא נתן בעה"ב מממונו כדי חיובו. ולפ"ז צריך להוסיף כפי מה שהשתתף (מחצית השקל סי' תרע"ז סק"א בשם א"ר) וה"ה אם בעה"ב מקנה חלק בשמן במתנה צריך להוסיף מעט על שיעור חצי שעה כנ"ל דלא עדיף מאלו נתן לו מעות. שם. ופר"ח שם כ' דאין צריך להוסיף:
2