טעמי המנהגים תתמ״טTa'amei HaMinhagim 849
א׳טעם. שמדליקין בחנוכה ל"ו נרות. נגד ל"ו שעות ששימש אור הגנוז לאדה"ר קודם שנגנז. רוקח. עוד טעם. נגד ל"ו מסכתות שבתורה שבע"פ המפורשת ומזה תתבונן גודל האיסור והפגם הנעשה בנפש מי שעוסק ח"ו בשחוק הקארטי"ן (בגימ' שט"ן) אשר המציאה הקליפה בימי שליטת היוונים ל"ו קלפי' זה לעומת זה שרצו לבטל עי"ז התורה הנתונה בידינו בל"ו מס' מפורשות ורצו להגביר חכמות החיצוניות, לא באלה חלק יעקב, ליהודים היתה אור"ה זו תורה.*כתב הלבוש סימן תרע"ג סעיף ד' דאין מחייבין להחליף בכל לילה פתילות חדשות אלא מותר להדליק בפתיל' אחד כמה לילות עד שתכלה שאין בהן בזיון מצוה דאדרב' הם נוחים להדליק יותר כשהן מודלקים כבר. וכן כתב במס' סופרים פרק עשרים דאין חוששין לפתילת נר חנוכ' להחליפה עד שתכלה. ובכלבו כתב דנהגו לחדש הפתילות בכל לילה. והטעם. לפי שבכל לילה הי' הנס מתחדש. ועוד טעם אחר לחדש הפתילות זכר למקדש שהיו מחדשין אותן בליל' אל מנורת המאור ע"ש: בני יששכר:
1
ב׳קונטרס אחרון
בחנוכה ל"ו נרות. עי' שערי תשובה סי' תרע"ג ס"ק י"ג בשם בעל חסד לאברהם דקליפי בצים ובצלים אין מדליקין בהם. ובספר ארחות חיים שם כתב בשם שו"ת מור ואהלות דאסור להדליק בתפוחי אדמה דדמי לקליפי בצלים ובצים ואף שנשאר בהם מעט אוכל מ"מ באוכל גופא להדליק לא הוי הידור מצוה ויש בזה ג"כ משום ביזוי אוכלים כיון שאין המצוה כתיקונה שאינו מקרי כלי לענין זה. גם לא נכון הדבר במה שיש כמה אנשים שמדליקין בנרות של שעוה ואינם עומדין אותם בתוך כלי רק מדביקין אותם בכותל הלא עיקר הנס הי' ע"י כלי ע"ש. ועי' באר היטב שם ס"ק י"ג. וע"ל בהשמטה לסעי' תל"ה:
ובסידור האריז"ל כ' בשם ריב"ש לומר ז"פ ויהי נועם יושב בסתר אחר הדלקת הנרות והי' נוהג לומר ג"כ בימים נוראים ובכל עת צרה שלא תבא ע"כ. ועי' תשב"ץ סי' רנ"ח שכתב שכהני חשמונאי ובניו הי' הולכים למלחמה ואמרו ז' פעמים ויהי נועם וב"פ אורך ימים אשביעהו ונצחו.
בחנוכה ל"ו נרות. עי' שערי תשובה סי' תרע"ג ס"ק י"ג בשם בעל חסד לאברהם דקליפי בצים ובצלים אין מדליקין בהם. ובספר ארחות חיים שם כתב בשם שו"ת מור ואהלות דאסור להדליק בתפוחי אדמה דדמי לקליפי בצלים ובצים ואף שנשאר בהם מעט אוכל מ"מ באוכל גופא להדליק לא הוי הידור מצוה ויש בזה ג"כ משום ביזוי אוכלים כיון שאין המצוה כתיקונה שאינו מקרי כלי לענין זה. גם לא נכון הדבר במה שיש כמה אנשים שמדליקין בנרות של שעוה ואינם עומדין אותם בתוך כלי רק מדביקין אותם בכותל הלא עיקר הנס הי' ע"י כלי ע"ש. ועי' באר היטב שם ס"ק י"ג. וע"ל בהשמטה לסעי' תל"ה:
ובסידור האריז"ל כ' בשם ריב"ש לומר ז"פ ויהי נועם יושב בסתר אחר הדלקת הנרות והי' נוהג לומר ג"כ בימים נוראים ובכל עת צרה שלא תבא ע"כ. ועי' תשב"ץ סי' רנ"ח שכתב שכהני חשמונאי ובניו הי' הולכים למלחמה ואמרו ז' פעמים ויהי נועם וב"פ אורך ימים אשביעהו ונצחו.
2
ג׳זה לעומת זה. כתב בספר יסוד התשובה פ' י"ח וז"ל והדברים האלה הם תוכחת מגולה להמנהג המכוער בכמה מדינות ששוחקים בקארטין בחנוכה ובפורים שנקבעים להודות ולהלל הקב"ה על הניסים והתשועות שעשה לנו בימים ההם ולא להיות ח"ו ככופר בעיקר באותן הימים יותר מבשאר ימים. והמנהג הרע הזה יצא על כי זה כמה דורות שלפנינו אשר הראשים ופרנסי קהילות אסרו שחוק זה בחרם כי עבור זה בטלו הרבה מלעסוק בישובו של עולם ושאר טעמים שהיו להם וחששו פן מרוב הרגל לא יוכלו להתאפק ויעברו ח"ו על החרם בסתר והיה תנאי מפורש שהימים הנזכרים אינם בכלל החרם ובזה ישקוטו יצרם הרע אבל הם לעולם מעותדים לכל העונשים אשר כת לצים מעונשים בהם כמו המשחקים בשאר ימות השנה.
ובספר לב דוד פכ"ח כתב ישכיל האדם בימי חנוכה אשר קבלנו נסים ונפלאות אשר הגדיל ה' לעשות עמנו והצילנו מכף צר אנטיוכוס ושריו בקריס ונקנור והי' לנס כמפורסם. מחוייבים אנו להודות לאלהינו מרחם. ולא להוציא הימים הקדושים האלה בשחוק וקלות ראש ומשתאות של רשות ולדרוש אל המתים גיעול הקרטי"ן להפסיד ממון ולפרוק עול תורה ומצות ולא זכרו אם יש תורה בעולם. או להם כי גמלו לנפשם רעה כי תחת אשר הצילנו ועשה לנו נסים ונפלאות לאבד הימים האלו בשאט נפש בדבר שמכעיסים בו ית'. והרי זה דומה לאיש שהמלך הטיב עמו ובו בפרק זה מכעיסו. ואם הראשונים היו עושים סעודות היו מעטרים אותם בשירות ותשבחות כי כל שלתנות מלאו יראת ה' ושמחת הנסים והנפלאות ובפיהם ירצו זה היום עשה ד' נגילה ונשמחה בו.
ובשם הרב הצדיק הק' מוהר"ר נחום מטשופענעשט זצוק"ל שבימי חנוכה בא פ"א פתאום אל בית מדרשו והנה איזה אנשים יושבים ומשחקים במשחק הדאהם. וכאשר ראו כי רבם נצב עליהם נבהלו מאד. ופתח הוא את דברות קדשו וענה ואמר הידעתם את כללי משחק הדאהם ושתקו. אמר להם אני אגיד לכם את הכללים מהאדאהם. מען גיט איינס כדי מען זאל חאפין צוויי, קיין צוויי גענג מיט איין מאהל טאהר מען ניט גיין. און מען גייט נאר למעלה ניט למטה. אין אז מען קומט שוין ארויף גייט מען שוין וויא מען וויל:
ובספר לב דוד פכ"ח כתב ישכיל האדם בימי חנוכה אשר קבלנו נסים ונפלאות אשר הגדיל ה' לעשות עמנו והצילנו מכף צר אנטיוכוס ושריו בקריס ונקנור והי' לנס כמפורסם. מחוייבים אנו להודות לאלהינו מרחם. ולא להוציא הימים הקדושים האלה בשחוק וקלות ראש ומשתאות של רשות ולדרוש אל המתים גיעול הקרטי"ן להפסיד ממון ולפרוק עול תורה ומצות ולא זכרו אם יש תורה בעולם. או להם כי גמלו לנפשם רעה כי תחת אשר הצילנו ועשה לנו נסים ונפלאות לאבד הימים האלו בשאט נפש בדבר שמכעיסים בו ית'. והרי זה דומה לאיש שהמלך הטיב עמו ובו בפרק זה מכעיסו. ואם הראשונים היו עושים סעודות היו מעטרים אותם בשירות ותשבחות כי כל שלתנות מלאו יראת ה' ושמחת הנסים והנפלאות ובפיהם ירצו זה היום עשה ד' נגילה ונשמחה בו.
ובשם הרב הצדיק הק' מוהר"ר נחום מטשופענעשט זצוק"ל שבימי חנוכה בא פ"א פתאום אל בית מדרשו והנה איזה אנשים יושבים ומשחקים במשחק הדאהם. וכאשר ראו כי רבם נצב עליהם נבהלו מאד. ופתח הוא את דברות קדשו וענה ואמר הידעתם את כללי משחק הדאהם ושתקו. אמר להם אני אגיד לכם את הכללים מהאדאהם. מען גיט איינס כדי מען זאל חאפין צוויי, קיין צוויי גענג מיט איין מאהל טאהר מען ניט גיין. און מען גייט נאר למעלה ניט למטה. אין אז מען קומט שוין ארויף גייט מען שוין וויא מען וויל:
3