טעמי המנהגים תתס״זTa'amei HaMinhagim 867
א׳טעם. ד' פרשיות. שלש מהם זכר לזמן שבית המקדש קיים והם פרשת שקלים. ופרשת פרה אדומה. ופרשת החודש. לפי שבאחד באדר משמיעין על השקלים. שהתורה אמרה זאת עולת חודש בחדשו לחדשי השנה ומפי השמועה למדו שמראש חודש ר"ל ואמר בחדשו כלומר חדש והביא קרבן מתרומת שקלים חדשים ולפיכך משמיעין חודש אחד קודם ניסן כדי שיכין כל א' וא' מחצית שלו ויהי' הכל גבוי ומובא למקדש כשיבא ניסן וע"כ כשחל אדר בתוך ימי השבוע מקדימין להשמיע ביום שבת שעברה שאם יאחרו עד שבת הבאה לא יהי' חודש שלם בין ההכרזה לר"ח ניסן אבל כשיבא ר"ח אדר בשבת אין צריך להקדים שהרי יש כאן חדש. ופרשת פרה אדומה. להודיע לעם שהם טמאי מתים שיטהרו באפר פרה לפי שבראש חודש ניסן מתחילין הרחוקים לעלות לירושלים ולפיכך אין מפסיקין בין פרשת פרה אדומה לפרשת החדש. ופ' החדש. להודיע לעם שבשבוע הנכנס יהי' ר"ח ניסן ויכינו עצמם לעלות לרגל. ופ' זכור.*כתב הפרמ"ג סי' רפ"ב סק"ג אף דקטן עולה למנין ז' ובימי הש"ס הי' הקטן עולה וקורא בעצמו. אבל קטן העולה לפרשת זכור לא יקרא הוא בעצמו. דהא י"א דקריאת פ' זכור מן התורה ואין יוצאין בקריאת קטן. ועיין ט"ז סי' תרפ"ה סק"ב: מפני פורים לפי שהמן בא מזרע עמלק ואמרה תורה זכור את אשר עשה לך עמלק ומפי השמועה למדו זכור בפה כו' ואמרינן בירושלמי בדין הוא שתקדים פרשת החדש לפרשת פרה אדומה שבאחד בניסן הוקם המשכן ובשני לו נשרפה הפרה ולמה אמרו תקדים פרה אדומה מפני שהוא טהרתן של ישראל פי' מטומאת מת כדי שלא יהי' נדחין לפסח שני. אבודרהם:
1
ב׳קונטרס אחרון
ופרשת החודש. בספר הברית ח"א דרך אמונה פ' ל"א כתב דשיבוש גדול וטעות דמוכח הוא ביוצר לפרשת החודש: בפיוט המתחיל הוא נקרא ראש וראשון. באמרו שם להנתן דת חדשה. וצריך למחקו. או נטה עליו קו של דיו בלי להזכירו. וכן בנוסח אלהיכם. לשבת חנוכה. הנדפס בסידורים בקדושה של מוסף שבת. כי באלה הדברים אשר בזה הפיוט. תלו עצמן כת ש"צ ימ"ש:
ופרשת החודש. בספר הברית ח"א דרך אמונה פ' ל"א כתב דשיבוש גדול וטעות דמוכח הוא ביוצר לפרשת החודש: בפיוט המתחיל הוא נקרא ראש וראשון. באמרו שם להנתן דת חדשה. וצריך למחקו. או נטה עליו קו של דיו בלי להזכירו. וכן בנוסח אלהיכם. לשבת חנוכה. הנדפס בסידורים בקדושה של מוסף שבת. כי באלה הדברים אשר בזה הפיוט. תלו עצמן כת ש"צ ימ"ש:
2
ג׳ואין יוצאין בקריאת קטן כתב בספר מטה משה אות תתקנ"ט בשם מהרי"ש אותם שאינם יכולים לבא למניין לפ' זכור יש להם להזהר לאמרה בניגון ובטעמים:
בספר בני יששכר כחב דמה שצותה אסתר להתענות ג' ימים דייקא לפי שבג' ימים מעל"ע יש בהם ע"ב שעות לעורר מדת החסד:
עוד כ' ראיתי בספר הרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה כ' בשם גדול א' מ"ש אסתר וצומו עלי חיבת עלי אין לו ביאור אבל הוא ע"ד שאמרה רבקה עלי קללתך בני ומתרגמינן לי איתאמר בנבואה דלא ייחון לווטין עלך ברי ה"נ תיבת עלי להיות שיום א' מאלו הג' ימים הי' י"ט הראשון של פסח ואסור להתענות מן התורה. וגם הי' צריכין לבטל מלות אכילת מצה ומרור וד' כוסות. אבל אמרה אסתר וצומו עלי היינו לי איתאמיר בנבואה שהותר לכם עשות כזאת בהוראת שעה ע"ש:
וז"ש ואל תאכלו ואל תשתו דלכאורה כיון שאמרה וצומו הנה ידענו שהצום הוא שלא לאכול ולשתות. אבל רמזה בדבריה הגם שיש באלו הימים אכילת מצוה היינו מצה ומרור וגם שתיית מצוה היינו ד' כוסות. עכ"ז תבטל הכל. והנה הנביא שנתבחן נבואתו רשאי לבטל מצוה כשאומר בציווי השי"ת בהוראת שעה כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב בשעת איסור הבמות באומרו שכן נצטוה מפי השי"ת בהוראת שעה כידוע. וז"ש ויעבר מרדכי שעבר על מצות החג ויעש ככל אשר צותה עליו אסתר. להיות שנתבחן אצלו נבואתה ע"כ מחויב לשמוע בקולה לבטל על פיה מצוה לשעתה. ומחויב לסמוך עליה ועל נבואתה ע"ש.
בספר בני יששכר כחב דמה שצותה אסתר להתענות ג' ימים דייקא לפי שבג' ימים מעל"ע יש בהם ע"ב שעות לעורר מדת החסד:
עוד כ' ראיתי בספר הרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה כ' בשם גדול א' מ"ש אסתר וצומו עלי חיבת עלי אין לו ביאור אבל הוא ע"ד שאמרה רבקה עלי קללתך בני ומתרגמינן לי איתאמר בנבואה דלא ייחון לווטין עלך ברי ה"נ תיבת עלי להיות שיום א' מאלו הג' ימים הי' י"ט הראשון של פסח ואסור להתענות מן התורה. וגם הי' צריכין לבטל מלות אכילת מצה ומרור וד' כוסות. אבל אמרה אסתר וצומו עלי היינו לי איתאמיר בנבואה שהותר לכם עשות כזאת בהוראת שעה ע"ש:
וז"ש ואל תאכלו ואל תשתו דלכאורה כיון שאמרה וצומו הנה ידענו שהצום הוא שלא לאכול ולשתות. אבל רמזה בדבריה הגם שיש באלו הימים אכילת מצוה היינו מצה ומרור וגם שתיית מצוה היינו ד' כוסות. עכ"ז תבטל הכל. והנה הנביא שנתבחן נבואתו רשאי לבטל מצוה כשאומר בציווי השי"ת בהוראת שעה כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב בשעת איסור הבמות באומרו שכן נצטוה מפי השי"ת בהוראת שעה כידוע. וז"ש ויעבר מרדכי שעבר על מצות החג ויעש ככל אשר צותה עליו אסתר. להיות שנתבחן אצלו נבואתה ע"כ מחויב לשמוע בקולה לבטל על פיה מצוה לשעתה. ומחויב לסמוך עליה ועל נבואתה ע"ש.
3