טעמי המנהגים תתס״טTa'amei HaMinhagim 869
א׳טעם. שאם חל פורים ביום א' מתענין ביום ה' שלפניו ולא ביום ו' שלפניו. משום כבוד השבת שלא יוכלו להכין צרכי שבת ביום התענית אם הי' מתענין ביום ו' שלא הי' יכולין לטעום התבשילין של צרכי שבת. לבוש סי' תרפ"ו סעי' ב':
1
ב׳קונטרס אחרון
ביום ה' שלפניו. אם הוא נדתה וחל בו ברית מילה יעשה סעודת המילה ביום התענית שהוא יום ה' ולמחר בע"ה יתענו להשלים מה שלא התענו. רמ"א סי' תרפ"ו. ועי' ט"ז ופ"מ שם סק"ב. ומשמע אפי' יותר מיו"ד. באר היטב שם סק"ה ע"ש. וע"ל בהשמטה לסעי' תתקכ"ה בד"ה והגאון*וכתב המ"א סי' תקס"ח סק"י דפשוט דבמקום דמותר לאכול על הסעודה אינו תענית כלל ומותר אח"כ לאכול ולשתות אפי' בביתו ומיהו קודם הסעודה נ"ל דאסור לאכול ולשתות בביתו. מיהו הבעלי ברית (היינו אבי הבן והמוהל והסנדק) מותרים לאכול מיד די"ט שלהם הוא עכ"ל:
אם אירע ברית מילה אפי' בעשרת ימי תשובה מצוה לאכול וא"צ התרה. רמ"א שם סעיף ב'. ועי' מ"א שם ס"ק י"א דאם מתענים כולם מפני המנהג אז אע"פ שקיבל עליו התענית במנחה מותר לאכול דמתענה אדעתא דמנהגא. אבל אם מתענה רק יום א' ביו"ד ימי התשובה וקבלו במנחה שאז צריך קבלה אז אין מתענה ע"ד המנהג רק שקיבל עליו עכשיו להתענות יום א' אסור לאכול. ועי' פמ"ג שם:
ונהגו העולם עפ'"י גדולי עולם שלא להתענות בעשי"ת כ"א עד אחר חצות ואח"כ אוכלין כי אז הם ימי רצון ימי חשק שמדבקין עצמו בהשי"ת בחשק גדול מאד וע"כ צריכין לתת גבול ומדה להחשק והדביקות שלא יתבטל לגמרי א"ח למהר"ן:
ובענין אם אירע ברית מילה בת"ב שחל להיות בשבת ונדחה ליום א' אם יש לחוש לדברי המ"א סי' תקנ"ט ס"ק י"א בשם כנה"ג דמ"מ אין לעשות סעודה והמנהג עכשיו להשלים אפי' א' מד' צומות שנדחו. או יש להורות כדעת הגאון בעל א"ר שכתב שהכנה"ג כתב זה רק על מדינתו מדינת תורגמא אבל בשאר מקומות המנהג להקל כתב בשו"ת ויעתר יצחק סי' ב' בשם שו"ת שואל ומשיב מהד"ת סי' ל"ט דהמנהג להשלים אף בא' מד' צומות שנדחו. וכן העידו על הרה"ג מוהר"ר יוזפא מזאלקווא שהי' מוהל בט"ב שנדחה ולא הלך לבית המילה כלל. והגאון הישיש מיערסלאב הי' סנדק ולא רצה לאכול והפצירו בו עד בוש כאשר שהי' זקן בן שמונים שנה ולא יכול לבטל ולעבור על דבריהם והלך לביתו לאכול להשיב נפשו אבל ח"ו להרבות בסעודה ופשיטא בשר ויין ודאי אסור ע"ש: :
ולענין קריאת ויחל אם אין בבהכ"נ עשרה מתענים או אם חל באחד מימי השבוע שאין בו קריאת התורה אין לקרות ויחל. אבל אם חל בב' או בה' כיון שבלא התענית היו קורין היום בתורה אין כאן הוספת ברכה ולכן אם יש שם ששה מתענים רשאי לקרות ויחל בשחרית. אבל במנחה אין קורין כשאין עשרה אפי' חל בב' או בה'. שערי אפרים שער ח':
ובס' עבודת הקודש כתב בשם ברכ"י וז"ל הא דבעי עשרה מתענין ה"מ בתענית צבור שקבלו עליהם ע"כ צרה שלא תבא אבל בד' צומות אפי' שאין מתענין אלא ו' או ז' והשאר חולים או אונס אחר יכולים לומר ענינו ולקרות ויחל אף שאין עשרה מתענים בבהכ"נ ע"ש. ועי' ט"ז סי' תקס"ו סק"ג וסק"ה בענין קריאת ויחל ובאיזה זמן שקורין ויחל גם בשחרית. ועי' פמ"ג שם סק"ז. ובשובבי"ם קורין בשחרית ביום ה' פרשת השבוע ובמנחה ויחל. פמ"ג סי' תרפ"ה. ועי' רמ"א סי' תקפ"א סעי' ב':
ביום ה' שלפניו. אם הוא נדתה וחל בו ברית מילה יעשה סעודת המילה ביום התענית שהוא יום ה' ולמחר בע"ה יתענו להשלים מה שלא התענו. רמ"א סי' תרפ"ו. ועי' ט"ז ופ"מ שם סק"ב. ומשמע אפי' יותר מיו"ד. באר היטב שם סק"ה ע"ש. וע"ל בהשמטה לסעי' תתקכ"ה בד"ה והגאון*וכתב המ"א סי' תקס"ח סק"י דפשוט דבמקום דמותר לאכול על הסעודה אינו תענית כלל ומותר אח"כ לאכול ולשתות אפי' בביתו ומיהו קודם הסעודה נ"ל דאסור לאכול ולשתות בביתו. מיהו הבעלי ברית (היינו אבי הבן והמוהל והסנדק) מותרים לאכול מיד די"ט שלהם הוא עכ"ל:
אם אירע ברית מילה אפי' בעשרת ימי תשובה מצוה לאכול וא"צ התרה. רמ"א שם סעיף ב'. ועי' מ"א שם ס"ק י"א דאם מתענים כולם מפני המנהג אז אע"פ שקיבל עליו התענית במנחה מותר לאכול דמתענה אדעתא דמנהגא. אבל אם מתענה רק יום א' ביו"ד ימי התשובה וקבלו במנחה שאז צריך קבלה אז אין מתענה ע"ד המנהג רק שקיבל עליו עכשיו להתענות יום א' אסור לאכול. ועי' פמ"ג שם:
ונהגו העולם עפ'"י גדולי עולם שלא להתענות בעשי"ת כ"א עד אחר חצות ואח"כ אוכלין כי אז הם ימי רצון ימי חשק שמדבקין עצמו בהשי"ת בחשק גדול מאד וע"כ צריכין לתת גבול ומדה להחשק והדביקות שלא יתבטל לגמרי א"ח למהר"ן:
ובענין אם אירע ברית מילה בת"ב שחל להיות בשבת ונדחה ליום א' אם יש לחוש לדברי המ"א סי' תקנ"ט ס"ק י"א בשם כנה"ג דמ"מ אין לעשות סעודה והמנהג עכשיו להשלים אפי' א' מד' צומות שנדחו. או יש להורות כדעת הגאון בעל א"ר שכתב שהכנה"ג כתב זה רק על מדינתו מדינת תורגמא אבל בשאר מקומות המנהג להקל כתב בשו"ת ויעתר יצחק סי' ב' בשם שו"ת שואל ומשיב מהד"ת סי' ל"ט דהמנהג להשלים אף בא' מד' צומות שנדחו. וכן העידו על הרה"ג מוהר"ר יוזפא מזאלקווא שהי' מוהל בט"ב שנדחה ולא הלך לבית המילה כלל. והגאון הישיש מיערסלאב הי' סנדק ולא רצה לאכול והפצירו בו עד בוש כאשר שהי' זקן בן שמונים שנה ולא יכול לבטל ולעבור על דבריהם והלך לביתו לאכול להשיב נפשו אבל ח"ו להרבות בסעודה ופשיטא בשר ויין ודאי אסור ע"ש: :
ולענין קריאת ויחל אם אין בבהכ"נ עשרה מתענים או אם חל באחד מימי השבוע שאין בו קריאת התורה אין לקרות ויחל. אבל אם חל בב' או בה' כיון שבלא התענית היו קורין היום בתורה אין כאן הוספת ברכה ולכן אם יש שם ששה מתענים רשאי לקרות ויחל בשחרית. אבל במנחה אין קורין כשאין עשרה אפי' חל בב' או בה'. שערי אפרים שער ח':
ובס' עבודת הקודש כתב בשם ברכ"י וז"ל הא דבעי עשרה מתענין ה"מ בתענית צבור שקבלו עליהם ע"כ צרה שלא תבא אבל בד' צומות אפי' שאין מתענין אלא ו' או ז' והשאר חולים או אונס אחר יכולים לומר ענינו ולקרות ויחל אף שאין עשרה מתענים בבהכ"נ ע"ש. ועי' ט"ז סי' תקס"ו סק"ג וסק"ה בענין קריאת ויחל ובאיזה זמן שקורין ויחל גם בשחרית. ועי' פמ"ג שם סק"ז. ובשובבי"ם קורין בשחרית ביום ה' פרשת השבוע ובמנחה ויחל. פמ"ג סי' תרפ"ה. ועי' רמ"א סי' תקפ"א סעי' ב':
2
ג׳של צרכי שבת. חל פורים ביום א' אין נכון להביא המגילה לביהכ"נ אפי' במקום שערבו. משום שמכין משבת לחול דומיא להביא יין להבדלה שכ' המ"א סי' תרס"ז סק"ג בשם מנהגים דאסור להביא יין מיו"ט לחבירו. וגם במהרי"ל אוסר לחפש הס"ת משבת ליו"ט משום הכנה:
3