טעמי המנהגים פ״זTa'amei HaMinhagim 87
א׳טעם. שאומרים יעלה ויבא בעבודה. שהיא תפלה להשיב ישראל לירושלים. תוס' שבת דף כ"ד ע"א בד"ה בבונה. כתב הנועם מגדים בליל ר"ח או חנוכה אם אמר בא"י אעפ"י שלא אמר שכינתו לציון או הטוב שמך כו' שוב אין אומר שם אחר סיום הברכה אעפ"י שלא התחיל באחרת כלל. אבל ביום ר"ח או הזכרה שמחזירין אם סיים הברכה בא"י מחיה המתים יאמר משיב הרוח ומוריד הגשם (דאל"ה יהיה חוזר לראש ע"כ אומר שם) ע"ל סעי' קצ"ב וסעי' קצ"ד):*ובשו"ת הרדב"ז סי' תקס"א כתב דבכל מקום שאמרו אין מחזירין אותו אם סיים הברכה ועדיין לא התחיל הברכה של אחריה יאמר על הנסים או יעלה ויבא בין ברכה לברכה ואין כאן ברכה לבטלה כיון שאינו חוזר ואומר הברכה והפסקה נמי לא הוי שהרי מעין הברכה הוא וכן ראוי לנהוג עכ"ל:
ובספר עבודת הקודש קשר גודל סי' ס"א סעי' ג' כתב בשם הריטב"א פ"ק דתענית וז"ל אם אמר ברוך אתה ה' ונזכר יאמר למדני חקיך כמי שקורא פסוק ויאמר יעלה ויבא ויאמר תשלום הברכה בא"י המחזיר שכינתו אך בלילה שהדין הוא שאין מחזירין כשאמר בא"י יגמור המחזיר שכינתו לציון ויאמר מודים ע"ש. ועי' או"ח סי' ר"ו סעי' ה':
ובספר עבודת הקודש קשר גודל סי' ס"א סעי' ג' כתב בשם הריטב"א פ"ק דתענית וז"ל אם אמר ברוך אתה ה' ונזכר יאמר למדני חקיך כמי שקורא פסוק ויאמר יעלה ויבא ויאמר תשלום הברכה בא"י המחזיר שכינתו אך בלילה שהדין הוא שאין מחזירין כשאמר בא"י יגמור המחזיר שכינתו לציון ויאמר מודים ע"ש. ועי' או"ח סי' ר"ו סעי' ה':
1
ב׳קונטרס אחרון
להשיב ישראל לירושלים. בספר ליקוטי מהרי"ל (תרומה) כתב על פסוק ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם מה שלא כתוב בתוכו. שאם הי' כך כתוב הנה היה מוכרח שיהי' המשכן קיים לעולמים. כי דבר אלקינו יקום לעולם. ובאמת מצינו שאפילו בבית שני לא הי' שכינה. לכך נכתב בתוכם. שקאי על ישראל שהשי"ת ישכון בתוך בני ישראל וזה יהי' לעולמים כדאי' גלו לבבל שכינה עמהם גלו כו' שכינה עמהם.
להשיב ישראל לירושלים. בספר ליקוטי מהרי"ל (תרומה) כתב על פסוק ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם מה שלא כתוב בתוכו. שאם הי' כך כתוב הנה היה מוכרח שיהי' המשכן קיים לעולמים. כי דבר אלקינו יקום לעולם. ובאמת מצינו שאפילו בבית שני לא הי' שכינה. לכך נכתב בתוכם. שקאי על ישראל שהשי"ת ישכון בתוך בני ישראל וזה יהי' לעולמים כדאי' גלו לבבל שכינה עמהם גלו כו' שכינה עמהם.
2
ג׳למדני חוקיך. ובספר אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק"ל סימן תרצ"ה כתב וז"ל שכחתי על הניסים בפורים בברכת המזון ובתפלה ונזכרתי כשהתחלתי ברוך אתה ה' וסיימתי למדני חוקיך והתחלתי נודה לך על חיים חן כו' ועל הניסים כו' וסיימתי הברכה. וכן בתפלת י"ח מעולם קוינו לך ועל הניסים כו' וסיום הברכה ע"ש:
3
ד׳ויאמר מודים*בספר החיים פי' על מודים אנחנו לך. כלומר שעיקר ההודאה והשבח הוא מה שאנחנו לך: והגאון יעב"ץ בסידורו כתב דגם בלילה אם שכח וסיים המחזיר שכינתו לציון יאמר שם יעלה ויבא קודם מודים. ועי' אשל אברהם סי' תכ"ב וז"ל בערבית ר"ח שכחתי יעלה ויבא ונזכרתי באמרי תיבת המחזיר קודם שסיימתי התיבה ואמרתי תיכף למדני חוקיך ואמרתי שנית מקודם יעלה ויבא והיום כל הברכה כו' וגם שבאמירת ברוך אתה ה' לבד יש לסיים חוקיך ולא מצינו כן במקום שאין להפסיק גם לא מצינו כן באמירת שום תיבה אחר ברוך אתה ה'. מ"מ בדיעבד יש תיקון על חשש ברכה לבטלה ע"י אמירת למדני חוקיך גם כשאמר תיבה או ב' כיון דקיימא לן שאמירה תוך כדי דיבור עושה שיהי' הדיבור שלפניו שמתחרט עליו כאלו לא אמרו כלל א"כ הרי זה כאלו אמר למדני חקיך תיכף לאמירת תיבות ברוך אתה ה':
שכח יעו"י ונזכר קודם יהיו לרצון והש"צ התחיל קדושה. ישתוק וישמע קדושה ויחזור לרצה. ענף עץ עבות בשם שו"ת שו"מ סי' קס"ט:
וראיתי באיזה ספר שפעם א' שאל מתנגד אחד להבעש"ט אם יודע הדין למי ששכח לומר יעלה ויבא. והשיב לו שהוא א"צ לזה הדין כי לא שכח מעולם. ואליו לא מהני זה הדין כי פ"א חזר להתפלל ושכח גם בפעם השני:
הטועה ומזכיר מאורע של שאר תפלה שלא בזמנה. אם הזכיר דבר שלא שייך באותו יום כגון שאמר זכרנו וכתבנו כו' דאין זמן כתיבה היום או שאמר יעלה ויבא עד לאחר ר"ח הזה שהוא שקר מוחלט דהיום אינו ר"ח דינו כשח באמצע התפלה שחוזר לראש הברכה ובג' ראשונות חוזר לראש ובג' אחרונות חוזר לרצה עי' סי' ק"ד סעי' ה' אך אם לא אמר שקר כגון אם אמר זכרנו לחיים ולא אמר וכתבנו או הבדלה בחונן הדעת שמזכיר מה שחנן לו הש"י לב להבין ולהבדיל וזה שייך בכל השנה לתת תודה להשי"ת שחלק לו לב להבין ומדע לידע או שאמר יעלה ויבא עד ביום ר"ח הזה דלא הוי שקר רק כמו שמוסיף בתפלתו מ"מ כשח לא הוי. ד"ח דיני תפלה סעי' פ"ז. והא דאמרינן לעיל דבג' אחרונות חוזר לרצה ה"מ כשלא שהה כדי לגמור את כולה מראשה לסופה ומשערין לפי המתפלל אבל אם שהה כדי לגמור את כולה צריך לחזור לראש התפלה עיין סי' ק"ד סעי' ה'. ועי' אשל אברהם שם דבכל מקום שחוזר לראש צריך לומר בשכמל"ו על כל האזכרות ע"ש:
אם עומד בתפלה ונסתפק באיזה דין איך יתפלל כגון ששכח איזה דבר בתפילה מותר לילך ממקומו למקום מיוחד ולעיין שם בספר. ח"א כלל כ"ה סעיף ט':
שכח יעו"י ונזכר קודם יהיו לרצון והש"צ התחיל קדושה. ישתוק וישמע קדושה ויחזור לרצה. ענף עץ עבות בשם שו"ת שו"מ סי' קס"ט:
וראיתי באיזה ספר שפעם א' שאל מתנגד אחד להבעש"ט אם יודע הדין למי ששכח לומר יעלה ויבא. והשיב לו שהוא א"צ לזה הדין כי לא שכח מעולם. ואליו לא מהני זה הדין כי פ"א חזר להתפלל ושכח גם בפעם השני:
הטועה ומזכיר מאורע של שאר תפלה שלא בזמנה. אם הזכיר דבר שלא שייך באותו יום כגון שאמר זכרנו וכתבנו כו' דאין זמן כתיבה היום או שאמר יעלה ויבא עד לאחר ר"ח הזה שהוא שקר מוחלט דהיום אינו ר"ח דינו כשח באמצע התפלה שחוזר לראש הברכה ובג' ראשונות חוזר לראש ובג' אחרונות חוזר לרצה עי' סי' ק"ד סעי' ה' אך אם לא אמר שקר כגון אם אמר זכרנו לחיים ולא אמר וכתבנו או הבדלה בחונן הדעת שמזכיר מה שחנן לו הש"י לב להבין ולהבדיל וזה שייך בכל השנה לתת תודה להשי"ת שחלק לו לב להבין ומדע לידע או שאמר יעלה ויבא עד ביום ר"ח הזה דלא הוי שקר רק כמו שמוסיף בתפלתו מ"מ כשח לא הוי. ד"ח דיני תפלה סעי' פ"ז. והא דאמרינן לעיל דבג' אחרונות חוזר לרצה ה"מ כשלא שהה כדי לגמור את כולה מראשה לסופה ומשערין לפי המתפלל אבל אם שהה כדי לגמור את כולה צריך לחזור לראש התפלה עיין סי' ק"ד סעי' ה'. ועי' אשל אברהם שם דבכל מקום שחוזר לראש צריך לומר בשכמל"ו על כל האזכרות ע"ש:
אם עומד בתפלה ונסתפק באיזה דין איך יתפלל כגון ששכח איזה דבר בתפילה מותר לילך ממקומו למקום מיוחד ולעיין שם בספר. ח"א כלל כ"ה סעיף ט':
4