טעמי המנהגים תתפ״זTa'amei HaMinhagim 887
א׳טעם. שאין מפטירין ר"ח שחרית וכן חנוכה ופורים. מפני ביטול מלאכה לעם (אף שפורים מנהגא שלא לעשית מלאכה) חוץ ט"ב שחרית מפטירין אסוף אסיפם עיין סימן תקס"ו ס"א בהג"ה ולבוש שם. ויראה הטעם משום דבט"ב הכל בביהכ"נ עד חצות וליכא ביטול מלאכה. וגם נהגו שלא לעשות מלאכה. ובמנחה יוה"כ מפטירין ביונה. דליכא טורח שכיון דבלא"ה הכל בביהכ"נ עד הלילה. ובת"צ במנחה שמפטירין. כדי שיאמר דברי כבושים וקורין דרשו כו'. נועם מגדים. וע"ל סעי' קנ"ד וסעיף שט"ו וסעיף ש"פ.
1
ב׳קונטרס אחרון
וכן חנוכה ופורים. נהגו לומר כשמחזירין הס"ת למקומם שיר המעלות לדוד לולי י"י מפני שמדבר מענין מה שרצה המן לעשות לנו. ואומר קדיש תתקבל. ואומר למנצח על אילת השחר במקום תפלה לדוד שמדבר מענין אסתר. וגם יש בו רמז לשם המן שנאמר "הצילה "מחרב "נפשי מיד כלב יחידתי ר"ת המן מכי. אבודרהם:
וכן חנוכה ופורים. נהגו לומר כשמחזירין הס"ת למקומם שיר המעלות לדוד לולי י"י מפני שמדבר מענין מה שרצה המן לעשות לנו. ואומר קדיש תתקבל. ואומר למנצח על אילת השחר במקום תפלה לדוד שמדבר מענין אסתר. וגם יש בו רמז לשם המן שנאמר "הצילה "מחרב "נפשי מיד כלב יחידתי ר"ת המן מכי. אבודרהם:
2