טעמי המנהגים צ׳Ta'amei HaMinhagim 90
א׳טעם. שתיקנו לנו הקדמונים לומר בסוף תפלת י"ח פסוק שרומז בו שמו של אדם. שהפסוק מתחיל ומסיים באותיות התחלת וסיום שמו.*בסידורי תפלה נדפס בשם של"ה סגולה שלא ישכח שמו ליום הדין. לומר פסוק א' מן התורה או מנביאים וכתובים קודם יהיו לרצון המתחיל בשמו ומסיים בשמו. ועי' רש"י מיכה ו' פ"ט ותושי' יראה שמך. מכאן שכל מי שאומר בכל יום מקרא שמתחיל ומסיים כמו שמתחיל ומסיים שמו. התורה מצילו מגיהנם: כי השם של אדם רומז על בחי' חיותו שיש לכ"א מישראל חלק אלקי קדוש. ואת זה לעומת זה עשה אלקים. וח"ו כשהס"א מתגברות נופלים שמות בנ"י בגלות בין הס"א ואוה"ע ובזה שאומר הפסוק בסוף תפלת י"ח שמתחיל ומסיים באותיות התחלת וסיום שמו בזה הכח יקח את שמו מבין הסט"א שלא יהי' בגלות ביניהם ויהי' שמו רק בקדושה. זרע קודש:
1
ב׳קונטרס אחרון
מצילו מגיהנם. ובספר משפט צדק כתב בשם הסידור שחיבר המקובל הגדול מוהר"ר הירץ זצללה"ה קבלה בידינו אשר פסוק המתחיל בשם איש דהיינו כמוני ששמי נפתלי נ' בראשו י' בסופו והיינו פסוק נדבות פי רצה נא ה' ומשפטיך למדני טוב להזכירו בדרך ההולך או עסק את עמיתו הן בלימוד הן בכל חפץ.
מצילו מגיהנם. ובספר משפט צדק כתב בשם הסידור שחיבר המקובל הגדול מוהר"ר הירץ זצללה"ה קבלה בידינו אשר פסוק המתחיל בשם איש דהיינו כמוני ששמי נפתלי נ' בראשו י' בסופו והיינו פסוק נדבות פי רצה נא ה' ומשפטיך למדני טוב להזכירו בדרך ההולך או עסק את עמיתו הן בלימוד הן בכל חפץ.
2