טעמי המנהגים תתק״גTa'amei HaMinhagim 903
א׳טעם. שקורין את הסעודה בליל שבת שקודם המילה שלום זכר. דאיתא בפ' מרובה דף פ' ע"א רב ושמואל ורב אסי איקלעי לבי שבוע הבן ואמרי לה לבי ישוע הבן. ופי' ר"ת שנולד שם בן ועל שם שהולד נושע ונמלט ממעי אמו כדכתיב והמליטה זכר נקט לשון ישועה והי' רגילין לעשות סעודה ע"ש. וע"כ קבעוה בליל שבת שהכל מצוין בבתיהם ונקרא שלום זכר כי השבת נקרא שלום*ועי' פ"מ א"ח סי' תמ"ד ס"ק ט' דאם נולד בן זכר בליל שבת לאחר צ"ה והקהל התפללו ערבית בלילה י"ל דקורין לזכר בליל זה לא בליל שלפני המילה דמשמע התם שנושע מבטן אמו וקרוב ללידה עושין בשבת שהכל מצוין בבתיהם ועושין בליל שבת סמוך ללידה וא"כ משמע דבשבת שני' הסמוך למילה לא הוי מצוה כו' כללא דמלתא סעודה שנעשית על גמר מצוה הוי מצוה. סיום מסכתא וכדומה. וסעודה בן שבעים שנה. וסעודה שעושה למי שנעשה נס. או נותן ס"ת וכלי הקודש הוה מצוה. וליל שבת של בן זכר. ופדיון הבן הוה מצוה. חנוכה אם אומרים שירות הוי מצוה. ופורים הוי מצוה. ובר מצוה ביום י"ג הוי מצוה. [הערת המדפיס: כתב הט"ז סימן רכ"ה סק"ד שמצוה על האדם לעשות סעודה ביום שנעשה בנו בר מצוה דהיינו ביום שנכנס לשנת י"ד כיום שנכנס לחופה ע"ש:] ואח"כ דוקא כשדורש. וסעודת אירוסין ואפשר כל שבעת ימי המשתה ע"ש. ועי' אלי' רבה סימן תקנ"א ס"ק כ"ו דלילה שלפני המיל' מזמנין המוהל והסנדק ושאר קרובים ואוהבים הוי סעודת מצוה. ובסימן תמ"ו סק"ו כתב דסעודת שידוכין הוי מצוה כמו סעודת אירוסין ע"ש. ועי' מ"א סי' תמ"ד סק"ט. וסעודת ר"ח הוי מצו'. עמק ברכה. ועי' טור סי' תי"ט. חנוכת הבית אם לא הניח תחל' לשתות בביתו ולנהוג קלות ראש רק שעושה סעוד' לחנכו תחל' לומר בו ד"ת ולדרוש בו מעין המאורע הוי סעודת מצוה. מ"א סימן תקס"ח סק"ה בשם רש"ל: :
1
ב׳קונטרס אחרון
לעשות סעודה. וכן נוהגין להקיץ ולשמור הנער בליל שמיני. והטעם. לפי שהשטן מכלין להזיק לנער ולמונעו ממצות מילה. לפי שקשה לו שישראל מקיימין המצוה שבזכותה ניצולין מדינה של גיהנם. וסמך לדבר ואתה את בריתי תשמור. שבשעת הברית צריכין שמירה. מטה משה עניני מילה פ"ד:
לעשות סעודה. וכן נוהגין להקיץ ולשמור הנער בליל שמיני. והטעם. לפי שהשטן מכלין להזיק לנער ולמונעו ממצות מילה. לפי שקשה לו שישראל מקיימין המצוה שבזכותה ניצולין מדינה של גיהנם. וסמך לדבר ואתה את בריתי תשמור. שבשעת הברית צריכין שמירה. מטה משה עניני מילה פ"ד:
2
ג׳כמו סעודת אירוסין. ועי' דרישה סי' תקט"ו דאורחים נכבדים שנתארחו בתוך ביתו וסועדים אצלו חשוב סעודת מצוה אבל כשנתארחו אצל אחד וזימנם אחר לסעוד יש להסתפק אי חשוב סעודת מצוה ע"ש. ובספר יוסף אומץ אות קל"ד כ' כשעושין סעודה לכבוד אורח חכם מורינו שבא לעיר קבלתי שהוא סעודת מצוה ע"ד מה שדרז"ל על לאכול לחם עם חותן משה לפני האלהים שהנהנה מסעודה שת"ח מסובין בה כאלו נהנה מזיו השכינה. וכן כתב הגאון יעב"ץ בסידורו. ובסידור האריז"ל כתב דסעודת מוש"ק הוי סעודת מצוה:
ובספר שכחת לקט כתב בשם ע"ה דף קי"ד ע"ד דבכל סעודת מצוה אומרים ד"ת על השלחן ומסיים עם ביאת משיח ובנין ירושלים*פעם א' דרש הרב המגיד מדובנא ז"ל בעיר אחת ולא סיים בגמר הדרשה ובא לציון גואל כדרך הדרשנים והי' לפלא בעיני השומעים. ולא הרהיבו עוז בנפשם לשאול אותו ע"ז. ובא אברך א' אשר לא הי' עשיר והרהיב עוז בנפשו ושאל אותו מדוע לא סיים ובל"ג. והשיב לו דע כי אין בן דוד בא עד שיכלה פרוטה מן הכיס וגם בעיקבתא דמשיחא חוצפא יסגי. ויש מחלוקת בין העניים ובין העשירים כי העשירים יאמרו יען כי עשיר יענה עזות ולזאת ע"י יוכל משיח לבוא רק אתם העניים מעכבים יען כי בתחנונים ידבר רש והעניים יענו ויאמרו כי ע"י כבר הי' בא משיח כי כבר כלתה אצלנו פרוטה מן הכיס. רק אתם העשירים מעכבים את הגאולה. ועתה אתה השואל עשית שלום ביניהם כי בך יש עזות וגם אצלך כלה פרוטה מן הכיס ולזאת ובא לציון גואל בב"א. כדי להזכיר החרבן שלא יהי' קטרוג על שמחת המשתה:
ובספר שכחת לקט כתב בשם ע"ה דף קי"ד ע"ד דבכל סעודת מצוה אומרים ד"ת על השלחן ומסיים עם ביאת משיח ובנין ירושלים*פעם א' דרש הרב המגיד מדובנא ז"ל בעיר אחת ולא סיים בגמר הדרשה ובא לציון גואל כדרך הדרשנים והי' לפלא בעיני השומעים. ולא הרהיבו עוז בנפשם לשאול אותו ע"ז. ובא אברך א' אשר לא הי' עשיר והרהיב עוז בנפשו ושאל אותו מדוע לא סיים ובל"ג. והשיב לו דע כי אין בן דוד בא עד שיכלה פרוטה מן הכיס וגם בעיקבתא דמשיחא חוצפא יסגי. ויש מחלוקת בין העניים ובין העשירים כי העשירים יאמרו יען כי עשיר יענה עזות ולזאת ע"י יוכל משיח לבוא רק אתם העניים מעכבים יען כי בתחנונים ידבר רש והעניים יענו ויאמרו כי ע"י כבר הי' בא משיח כי כבר כלתה אצלנו פרוטה מן הכיס. רק אתם העשירים מעכבים את הגאולה. ועתה אתה השואל עשית שלום ביניהם כי בך יש עזות וגם אצלך כלה פרוטה מן הכיס ולזאת ובא לציון גואל בב"א. כדי להזכיר החרבן שלא יהי' קטרוג על שמחת המשתה:
3