טעמי המנהגים צ״בTa'amei HaMinhagim 92
א׳טעם. שפוסעין ג' פסיעות לאחוריו אחר תפלת י"ח ואומרים יהי רצון שיבנה בית המקדש וכו'. לפי שמצינו בנבוכדנצר שפסע ג' פסיעות לכבוד הש"י (עי' סנהדרין צ"ו) ועל ידי כך זכה למלכות והחריב בית אלקינו ואדם זה שהתפלל ליוצרו ופסע ג"כ ג' פסיעות לאחוריו לכבוד השם ית' אומר יהי רצון שג' פסיעות הללו שחזרתי לאחורי על ידי פסיעות הללו תבנה ותכונן בית אלקינו השמם ע"י פסיעות של אותו רשע. אגרת הטיול אחיו של הרב הגדול מהר"ל מפראג:
1
ב׳קונטרס אחרון
אחר תפלת י"ח. ובענין אם אמר יהיו לרצון אחר סיום י"ח קודם אלהי נצור*ונפשי כעפר לכל תהי' שאומר בתחנונים שבאלהי נצור. פירשו התוס' (ברכות י"ז) בד"ה ונפשי הכוונה מה עפר אינו מקבל כליה לעולם כן יהי רצון שזרעי לא יכלה לעולם כמו שאמר הכתוב והי' זרעך כעפר הארץ ע"ש. ומהרש"ל כתב ואני שמעתי מה עפר הכל דורסים עליה ואח"כ היא דורשת על כל הדורסים אף אני כן לכל מצערי:
ובספר תורת האדם פי' הפסוק הקיצו ורננו כל שוכני עפר. פי' היות אני על העפר. שמא לאחר רגע אני כעפר נמצא עתה אני שכן לעפר. ובספר דעת משה כתב בשם הרב. הצדיק הקדוש מוהר"ר זושא זללה"ה שאמר ארץ ארץ את טובה ממני. אמנם למה אני הולך ודש עליך הלא יבא עת שאשכון תחתיך:
ובספר דברי שאול (בלק) פי' מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל. עפ"י מש"כ הרמב"ם באגרת תימן על פסוק והי' זרעך כעפר הארץ שהעפר הכל דורסים עליו והיא השליט על הכל. שהעפר מכסה הכל. והנה ישראל נמשלו לעפר. וז"ש מי מנה עפר יעקב שיעקב הוא ג"כ כעפר ומספר את רובע ישראל היינו מה שישראל רובע ורובץ על הכל: לדעת הרשב"א ושלחן ערוך וט"ז ופרמ"ג ה' קכ"ב דלדידן דרגילים לומר אלהי נצור אע"ג דאמר יהיו לרצון אינו מפסיק בתפלת אלהי נצור או קודם לה רק לקדיש וקדושה ואותן אמן שמותר לענות באמצע ברכות ק"ש ולא לשאר אמנים. ובקיצור ש"ע סי' י"ח סעי' ט"ו כתב דאותן שנוהגין לומר מיד לאחר המברך את עמו ישראל בשלום את הפסוק יהיו לרצון אמרי פי וגו' ואומרים אלהי נצור ופעם שנית יהי' לרצון. מותרין להפסיק בתפלת אלהי נצור לענות כל אמן.
ובספר אשל אברהם סי' תכ"ב לתב דאחר שאמר יהיו לרצון אחר סיום י"ח קודם אלהי נצור יכול לענות קדושה גם נקדישך כו' ולעומתם כו' ובדברי. ויכול לענות ג"כ בהוב"ש ואמנים. ואחר אלהי נצור יאמר עוד הפעם יהיו לרצון ע"ש:
אחר תפלת י"ח. ובענין אם אמר יהיו לרצון אחר סיום י"ח קודם אלהי נצור*ונפשי כעפר לכל תהי' שאומר בתחנונים שבאלהי נצור. פירשו התוס' (ברכות י"ז) בד"ה ונפשי הכוונה מה עפר אינו מקבל כליה לעולם כן יהי רצון שזרעי לא יכלה לעולם כמו שאמר הכתוב והי' זרעך כעפר הארץ ע"ש. ומהרש"ל כתב ואני שמעתי מה עפר הכל דורסים עליה ואח"כ היא דורשת על כל הדורסים אף אני כן לכל מצערי:
ובספר תורת האדם פי' הפסוק הקיצו ורננו כל שוכני עפר. פי' היות אני על העפר. שמא לאחר רגע אני כעפר נמצא עתה אני שכן לעפר. ובספר דעת משה כתב בשם הרב. הצדיק הקדוש מוהר"ר זושא זללה"ה שאמר ארץ ארץ את טובה ממני. אמנם למה אני הולך ודש עליך הלא יבא עת שאשכון תחתיך:
ובספר דברי שאול (בלק) פי' מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל. עפ"י מש"כ הרמב"ם באגרת תימן על פסוק והי' זרעך כעפר הארץ שהעפר הכל דורסים עליו והיא השליט על הכל. שהעפר מכסה הכל. והנה ישראל נמשלו לעפר. וז"ש מי מנה עפר יעקב שיעקב הוא ג"כ כעפר ומספר את רובע ישראל היינו מה שישראל רובע ורובץ על הכל: לדעת הרשב"א ושלחן ערוך וט"ז ופרמ"ג ה' קכ"ב דלדידן דרגילים לומר אלהי נצור אע"ג דאמר יהיו לרצון אינו מפסיק בתפלת אלהי נצור או קודם לה רק לקדיש וקדושה ואותן אמן שמותר לענות באמצע ברכות ק"ש ולא לשאר אמנים. ובקיצור ש"ע סי' י"ח סעי' ט"ו כתב דאותן שנוהגין לומר מיד לאחר המברך את עמו ישראל בשלום את הפסוק יהיו לרצון אמרי פי וגו' ואומרים אלהי נצור ופעם שנית יהי' לרצון. מותרין להפסיק בתפלת אלהי נצור לענות כל אמן.
ובספר אשל אברהם סי' תכ"ב לתב דאחר שאמר יהיו לרצון אחר סיום י"ח קודם אלהי נצור יכול לענות קדושה גם נקדישך כו' ולעומתם כו' ובדברי. ויכול לענות ג"כ בהוב"ש ואמנים. ואחר אלהי נצור יאמר עוד הפעם יהיו לרצון ע"ש:
2
ג׳ע"י פסיעות הללו. בס' ילקוט האורים בליקוטים פי' עפ"ז בשם ס' בן אמונים מה שאנו אומרים במוסף לג' רגלים והשב כהנים וגו' ושם נעלה ונראה וכו' בשלש פעמי רגלינו. ר"ל זכות ג"פ שלנו יבטלו ג"פ שלו. ותיבת בשלש הב' הוא כמו בשביל שלש פעמי רגלינו. היינו בזכות ג' פסיעות שאנו חוזרין לאחר שמ"ע נעלה ונראה וכו'.
3