טעמי המנהגים תתקכ״הTa'amei HaMinhagim 925
א׳טעם. שנוהגין לעשות סעודה ומשתה ושמחה ביום המילה. יש סמך לזה. ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל וכו' דרשו דורשי רשומות ביום הג"מל את יצחק ה"ג בגימטריא ח'. אבודרהם. וזמנה ביום המילה ולא בלילה רמז ומלתה א"ז (בח') יאכל ב"ו (בח') בו ביום.*ואין לבטל סעודה זו וחדשים מקרוב באו משמץ אפקורסי' שנזרקה בעוה"ר שביטלו סעודה זו לא כאלה חלק יעקב השמחים אלי גיל במצוה שהוא אות בינינו לבין אלקינו. דרך פקודיך. ועי' מחצית השקל סי' רמ"ט ס"ק ו' דבאכילת מאכלי חלב אין יוצאי' מצות סעודת ברית מילה דאין שמחה אלא בבשר ע"ש:
כתב בתשובת נו"ב תניינא חי"ד סי' קס"ו תינוק שלא נימול בזמנו מחמת חולי ושוב חזר לבריאותו ואביו רוצה לעכב למולו עד שיגיע ערב פסח כדי שיאכלו הבכורים על הסעודה הוא דבר מגונה מאוד חדא שעובר מצות זריזין גם יש לחוש אולי ח"ו ימות הילד ונידחית המצוה לגמרי ולכן יש לאסור אף אם כבר לא מלוהו והגיע ע"פ שלא למולו שזה עצת חטאים ויש לגזור משום פעם אחרת שמא ישהא. ועוד מי התיר לבכורים לאכול בערב פסח בסעודת מילה שלא בזמנה ע"ש. ועי' שו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' צ"א דקטן שיש לו מראה (געהל) אם נפל בו דם ביום ח' ימולו תיכף ואם לא חזר ביום השמיני יש להמתין ז' ימים מיום הבראתו אם הוא געהל ביותר בכל הגוף ע"ש: יעב"ץ:
כתב בתשובת נו"ב תניינא חי"ד סי' קס"ו תינוק שלא נימול בזמנו מחמת חולי ושוב חזר לבריאותו ואביו רוצה לעכב למולו עד שיגיע ערב פסח כדי שיאכלו הבכורים על הסעודה הוא דבר מגונה מאוד חדא שעובר מצות זריזין גם יש לחוש אולי ח"ו ימות הילד ונידחית המצוה לגמרי ולכן יש לאסור אף אם כבר לא מלוהו והגיע ע"פ שלא למולו שזה עצת חטאים ויש לגזור משום פעם אחרת שמא ישהא. ועוד מי התיר לבכורים לאכול בערב פסח בסעודת מילה שלא בזמנה ע"ש. ועי' שו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' צ"א דקטן שיש לו מראה (געהל) אם נפל בו דם ביום ח' ימולו תיכף ואם לא חזר ביום השמיני יש להמתין ז' ימים מיום הבראתו אם הוא געהל ביותר בכל הגוף ע"ש: יעב"ץ:
1
ב׳קונטרס אחרון
ה"ג בגימ' ח' בספר מדרש תלפיות אות י' כתב בשם מדרש לאכול לחם עם חותן משה לפני האלהים. ר"ל שיתרו גייר עצמו ומל עצמו ועשה סעודת ברית מילה. ובספר תורת משה להגאון הקדוש בעל חת"ס זצוק"ל כתב כתיב ויחד יתרו אמר רב שהעביר חרב חדה על בשרו. פי' שמל עצמו והי' זה גם סעודת מילה:
כתב בספר דרך פקודיך ובהרבה מקומות יש מדקדקים לעשות ג"כ סעודה ביום השלישי למילה ויש בזה סמך מסעודת אברהם אבינו למלאכים דיום השלישי למילתו הי' כידוע. ובמהרי"ל כתב להדליק נר גדול א' ג' ימים אחר המילה. וי"ב נרות קטנים כנגד י"ב שבטים והערלה יהי' מכוסה ג' ימים בעפר:
ובקונטרס קרן לצבי כתב בשס ס' בני רבינו גרשון הטעם. שצריכים לעמוד הכסאות ג' ימים אחר המילה כדי שיראה הציבור ויבקשו רחמים על התינוק ועל אמו. ומלבישים הילד הנימול כתונת בד וסרבל של מעיל ומצנפת ונושאים את הילד לביהכ"נ בהדר מיד אחר שגומרים הציבור תפילתם:
ובספר נגיד ומצוה ח"ב כתב בשם רש"ל ז"ל שאמר בשם אא"ז ז"ע דמצות שלישי למילה יש יותר חיוב בסעודת ב"מ עצמה. דלזה אינו רק רמז ביום הגמ"ל ה"ג מ"ל כדאי' בתוס' פראד"מ. וסעודה של שלישי למילה מצינו בפי' בתורה שעשה אאע"ה סעודה גדולה למלאכים ביום שלישי למילתו ע"ש: ובספר תורת משת כתב על מה שפי' רש"י ויגדל הילד ויגמל. כשהי' בן כ"ד חודש. עפ"י מה דאמרו חז"ל ביום הגמל יום שמיני שנימול בו. כי אאע"ה לא עשה סעודת מילה בזמנו. כי יצחק הי' הראשון שנימול לשמונה ואם יעשה סעודה ביומו יאמרו אוה"ע זקן אכזר שמח בהריגת בנו. רק עתה כשהי' יצחק בן כ"ד חודש ונגמל מאליו בריא אולם. אז עשה סעודת ברית מילה על יום הגמ"ל את יצחק בנו. והיתה סעודת מילתו ביום כ"ד חודש:
והגאון מהרש"ק זצ"ל בסה"ח מתיר גם בלא נדחה לאכול בתענית אסתר בכפר על ב"מ כיון דיסעו כולם להעיר לקרות המגילה בלילה ויבטלו הסעודה לגמרי. ודרשו ז"ל בששון זו מילה ע"ש:
וראיתי באיזה ספר שפ' המדרש פליאה. וידום אהרן מה הו"ל למימר ביום השמיני ימול בשר ערלתו. כי הנה אמרו רז"ל דמט"ז מילה לשמיני כדי שלא יהי' אביו ואמו עצבים והם שמחים. וא"כ ה"נ הו"ל לאהרן לטעון ולומר דלא הי' שורת הדין לערב בשמחתו שיהי' הוא עצב והם שמחים אלא גם הוא קיבל הדין בשמחה:
ובספר אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק"ל סימן כ"א כתב וז"ל זה קרוב הייתי מיסב בסעודת ברית מילה בכפר והביאו גודגניות מטוגנות שלא נפתחו ולא נבדקו מחשש תולעים שבהם כידוע והרי בדיעבד הוא מותר כיון שהוא רק חששא דרבנן דחתיכה נעשה נבילה בשאר איסורים דרבנן ובזה יש בכל המטוגן כמה פעמים ס' נגד כל התולעים שאפשר שימצאו על צד היותר והרבוי האפשרי*בספר תרומת הדשן סי' קע"ד כתב בשם הראבי"ה דיש פירות שיש בהן ס' לבטל טעם התולעת שנמצא בו. ויש פירות שאין בהן ס' לבטל טעם התולעת ובשם מהר"ם כתב שאין לך שום פרי שלא יהא בו ס' נגד התולעת שנמצא ע"כ. וכתב שם ואני קבלתי מאחד מהגדולים שקבל גם הוא מרבותיו דדוקא בתפוחים גסים וכן שאר פירות הגסים סמכינן אשיעור דמהר"ם. ואחד מהגדולים כתב שנראה לו שאפי' בגודגניות יש לסמוך אשיעור דמהר"ם. ואע"פ שעינינו רואות לפעמים תולעת גדול' בפרי קטן שמא מה שהוא נותן טעם מבשר התולעת דבר מועט הוא דרוב גופו סרוח ופגום ובאוש מעיקרא הוא כ"ז כתב אחד מהגדולים כו' ונראה לנהוג כמו שקבלתי דדוקא בפירות גסין: וכן מה שבריה אינה בטילה הוא מדרבנן גם י"ל שיש ספק ספיקא שמא לא הי' שום תולע ושמא הי' תולע שלא פירש ולא נגע בגרעין אך כדי לזרז לעתיד שיפתחו ויבדקו נוהגים דרך קנס לא לאכול ורבים אוכלים ומלבד מה שהי' מקום לומר שמה שלא אכלתי הי' מצד שאינו אוהב עכשיו מאכל ההוא מלבד זה פרשתי שיחתי להדיא שיש צד היתר בדוחק בדיעבד בזה ואיננו אוכל מצד קנס כדי שידעו מעכשיו לפתוח ולבדוק כו' ע"ש:
כתב בספר יוסף אומץ אות קמ"ג וז"ל באתי להודיע האיסור ומכשול הגדול שנכשלים רוב העולם בפירות הרגילים להיות מותלעים במה שאוכלים אותם בלי בדיקה כי רק תולע אחד איסורו חמור כמו חזיר כ"ש הרבה. ויש מתחסדים שבודקים אחד מהם בעשרה או בעשרים ואם אינם מוצאים שום תולע בהם אז אוכלים השער בלי בדיקה וגם בזה אין שום היתר בעולם כי נסיתי כמה פעמים שבדקו למאות ולא מצאו שום תולע עד לבסוף מצאו א' או ב'. הגע בעצמך אם יש עדר מבהמות שרובם כשרים בבדיקה היש היתר לאכול האחרות בלי בדיקה בתמי' ואעפ"י שבהמה כיון שנשחטה בחזקת היתר עומדת מ"מ אין היתר לאכול המיעוט בלא בדיקה מכ"ש בפירות הרגילים להיות מותלעים שבחזקת איסור עומדין שאין לאכול שום אחת מהן בלא בדיקה:
ה"ג בגימ' ח' בספר מדרש תלפיות אות י' כתב בשם מדרש לאכול לחם עם חותן משה לפני האלהים. ר"ל שיתרו גייר עצמו ומל עצמו ועשה סעודת ברית מילה. ובספר תורת משה להגאון הקדוש בעל חת"ס זצוק"ל כתב כתיב ויחד יתרו אמר רב שהעביר חרב חדה על בשרו. פי' שמל עצמו והי' זה גם סעודת מילה:
כתב בספר דרך פקודיך ובהרבה מקומות יש מדקדקים לעשות ג"כ סעודה ביום השלישי למילה ויש בזה סמך מסעודת אברהם אבינו למלאכים דיום השלישי למילתו הי' כידוע. ובמהרי"ל כתב להדליק נר גדול א' ג' ימים אחר המילה. וי"ב נרות קטנים כנגד י"ב שבטים והערלה יהי' מכוסה ג' ימים בעפר:
ובקונטרס קרן לצבי כתב בשס ס' בני רבינו גרשון הטעם. שצריכים לעמוד הכסאות ג' ימים אחר המילה כדי שיראה הציבור ויבקשו רחמים על התינוק ועל אמו. ומלבישים הילד הנימול כתונת בד וסרבל של מעיל ומצנפת ונושאים את הילד לביהכ"נ בהדר מיד אחר שגומרים הציבור תפילתם:
ובספר נגיד ומצוה ח"ב כתב בשם רש"ל ז"ל שאמר בשם אא"ז ז"ע דמצות שלישי למילה יש יותר חיוב בסעודת ב"מ עצמה. דלזה אינו רק רמז ביום הגמ"ל ה"ג מ"ל כדאי' בתוס' פראד"מ. וסעודה של שלישי למילה מצינו בפי' בתורה שעשה אאע"ה סעודה גדולה למלאכים ביום שלישי למילתו ע"ש: ובספר תורת משת כתב על מה שפי' רש"י ויגדל הילד ויגמל. כשהי' בן כ"ד חודש. עפ"י מה דאמרו חז"ל ביום הגמל יום שמיני שנימול בו. כי אאע"ה לא עשה סעודת מילה בזמנו. כי יצחק הי' הראשון שנימול לשמונה ואם יעשה סעודה ביומו יאמרו אוה"ע זקן אכזר שמח בהריגת בנו. רק עתה כשהי' יצחק בן כ"ד חודש ונגמל מאליו בריא אולם. אז עשה סעודת ברית מילה על יום הגמ"ל את יצחק בנו. והיתה סעודת מילתו ביום כ"ד חודש:
והגאון מהרש"ק זצ"ל בסה"ח מתיר גם בלא נדחה לאכול בתענית אסתר בכפר על ב"מ כיון דיסעו כולם להעיר לקרות המגילה בלילה ויבטלו הסעודה לגמרי. ודרשו ז"ל בששון זו מילה ע"ש:
וראיתי באיזה ספר שפ' המדרש פליאה. וידום אהרן מה הו"ל למימר ביום השמיני ימול בשר ערלתו. כי הנה אמרו רז"ל דמט"ז מילה לשמיני כדי שלא יהי' אביו ואמו עצבים והם שמחים. וא"כ ה"נ הו"ל לאהרן לטעון ולומר דלא הי' שורת הדין לערב בשמחתו שיהי' הוא עצב והם שמחים אלא גם הוא קיבל הדין בשמחה:
ובספר אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק"ל סימן כ"א כתב וז"ל זה קרוב הייתי מיסב בסעודת ברית מילה בכפר והביאו גודגניות מטוגנות שלא נפתחו ולא נבדקו מחשש תולעים שבהם כידוע והרי בדיעבד הוא מותר כיון שהוא רק חששא דרבנן דחתיכה נעשה נבילה בשאר איסורים דרבנן ובזה יש בכל המטוגן כמה פעמים ס' נגד כל התולעים שאפשר שימצאו על צד היותר והרבוי האפשרי*בספר תרומת הדשן סי' קע"ד כתב בשם הראבי"ה דיש פירות שיש בהן ס' לבטל טעם התולעת שנמצא בו. ויש פירות שאין בהן ס' לבטל טעם התולעת ובשם מהר"ם כתב שאין לך שום פרי שלא יהא בו ס' נגד התולעת שנמצא ע"כ. וכתב שם ואני קבלתי מאחד מהגדולים שקבל גם הוא מרבותיו דדוקא בתפוחים גסים וכן שאר פירות הגסים סמכינן אשיעור דמהר"ם. ואחד מהגדולים כתב שנראה לו שאפי' בגודגניות יש לסמוך אשיעור דמהר"ם. ואע"פ שעינינו רואות לפעמים תולעת גדול' בפרי קטן שמא מה שהוא נותן טעם מבשר התולעת דבר מועט הוא דרוב גופו סרוח ופגום ובאוש מעיקרא הוא כ"ז כתב אחד מהגדולים כו' ונראה לנהוג כמו שקבלתי דדוקא בפירות גסין: וכן מה שבריה אינה בטילה הוא מדרבנן גם י"ל שיש ספק ספיקא שמא לא הי' שום תולע ושמא הי' תולע שלא פירש ולא נגע בגרעין אך כדי לזרז לעתיד שיפתחו ויבדקו נוהגים דרך קנס לא לאכול ורבים אוכלים ומלבד מה שהי' מקום לומר שמה שלא אכלתי הי' מצד שאינו אוהב עכשיו מאכל ההוא מלבד זה פרשתי שיחתי להדיא שיש צד היתר בדוחק בדיעבד בזה ואיננו אוכל מצד קנס כדי שידעו מעכשיו לפתוח ולבדוק כו' ע"ש:
כתב בספר יוסף אומץ אות קמ"ג וז"ל באתי להודיע האיסור ומכשול הגדול שנכשלים רוב העולם בפירות הרגילים להיות מותלעים במה שאוכלים אותם בלי בדיקה כי רק תולע אחד איסורו חמור כמו חזיר כ"ש הרבה. ויש מתחסדים שבודקים אחד מהם בעשרה או בעשרים ואם אינם מוצאים שום תולע בהם אז אוכלים השער בלי בדיקה וגם בזה אין שום היתר בעולם כי נסיתי כמה פעמים שבדקו למאות ולא מצאו שום תולע עד לבסוף מצאו א' או ב'. הגע בעצמך אם יש עדר מבהמות שרובם כשרים בבדיקה היש היתר לאכול האחרות בלי בדיקה בתמי' ואעפ"י שבהמה כיון שנשחטה בחזקת היתר עומדת מ"מ אין היתר לאכול המיעוט בלא בדיקה מכ"ש בפירות הרגילים להיות מותלעים שבחזקת איסור עומדין שאין לאכול שום אחת מהן בלא בדיקה:
2
ג׳מילה שלא בזמנה. עי' מ"א סי' של"א סק"ט דבזמן הזה שאין רוחצין אותו ליכא למיחש שיחללו עליו שבת דלא שכיח כלל.*ע' או"'ח סי' ש"ל סעי' י' ומ"א שם דתינוק הנולד בשבת מולחין אותו כדי שיתקשה הבשר. ובס' אבודרהם דף ט"ו כ' שהילד משתין כשהוא במעי אמו. וכן כתב הגאון יעב"ץ בסידורו: ע"כ תינוק שהי' חולה ונתרפא אין להתרשל בדבר מצוה ומלין אותו ביום ה' וביום ו'. ובס' דרך פקודיך כתב ג"כ דמילה שלא בזמנה מוהלין ביום ה' וכתב ראי' לדבריו ע"ש. וכן כתב הש"ך ס"ס רס"ו. ועי' ט"ז סי' רס"ב סק"ג:
ובשו"ת חכם צבי בליקוטים. אות י"ד כתב דתינוק שחלה ונתרפא מוהלין בין בה' בין בו' אפי' שלא בזמנה. וכן מוהלין את הגר בכל יום מימות החול.
ועי' שערי תשובה א"ח סי' תקנ"א ס"ק ל"ג דאם לא הי' אפשר למול מקודם עד שהגיעו ימים הללו אפי' היא שבוע שחל ט"ב יש להתיר לאכול בסעודה בשר ויין כדין מילה בזמנה ממש כיון שלא נעשה במתכוין. והסעודה היא באה בשביל שמחת המצוה שקיים היום והרי קיים היום מצות מילה שהיתה מוטלת עליו חובה ומה בכך שהוא שלא בזמנה כיון שהי' אנוס ולא הי' יכול לעשות קודם לזמן הזה. וכן מבואר במ"א סי' רמ"ט סק"ה דבמילה שעבר זמנה מחמת חולי כשמל אח"כ מיקרי זמנה קבוע דבכל שעתא ושעתא זמני' הוא שאסור להניחו ערל:
ובשו"ת חכם צבי בליקוטים. אות י"ד כתב דתינוק שחלה ונתרפא מוהלין בין בה' בין בו' אפי' שלא בזמנה. וכן מוהלין את הגר בכל יום מימות החול.
ועי' שערי תשובה א"ח סי' תקנ"א ס"ק ל"ג דאם לא הי' אפשר למול מקודם עד שהגיעו ימים הללו אפי' היא שבוע שחל ט"ב יש להתיר לאכול בסעודה בשר ויין כדין מילה בזמנה ממש כיון שלא נעשה במתכוין. והסעודה היא באה בשביל שמחת המצוה שקיים היום והרי קיים היום מצות מילה שהיתה מוטלת עליו חובה ומה בכך שהוא שלא בזמנה כיון שהי' אנוס ולא הי' יכול לעשות קודם לזמן הזה. וכן מבואר במ"א סי' רמ"ט סק"ה דבמילה שעבר זמנה מחמת חולי כשמל אח"כ מיקרי זמנה קבוע דבכל שעתא ושעתא זמני' הוא שאסור להניחו ערל:
3
ד׳אלא בבשר. ובספר בחיי (וירא) כתב דסעודת ברית מילה מנהג כשר הוא ועליו אמר דהמע"ה אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח. ומזה משמע קצת שאין נכון לעשות סעודה של חלב רק מזובחי זבח:
ובספר מעשה יחיאל (וירא) כתב שהרב הצדיק הקדוש מהרי"ץ מסטרעטין זצוק"ל בקשו אותו במק"א על ב"מ ולא רצה לילך בלא סעודה. ואמר כשאין בו ריח לזה יעשה בפת לחם ודגים מלוחים:
ובקנטרס קרן לצבי כתב בשס ספר בני רבינו גרשון שבעל הברית עושה שמחה ומשתה ביין ובמיני מגדים באור לשמונה משום חביבות מצוה:
ובדין אם מותר לאכול בשר בלילה שלפני המילה כתב בספר החיים להגאון הק' מהרש"ק מבראד זצ"ל בהשמטות לסי' תקנ"א דבשבוע שחל ט"ב להיות בתוכה כיון דבזה אסור בבשר ויין לכ"ע אף בסעודה שלפני המילה אין לאכול בשר. אבל קודם שבוע שחל ט"ב להיות בתוכה כיון דבלא"ה יש דעות דמותר בבשר ויין ניהו דנוהגין להחמיר מ"מ הוי כעין ספק ספיקא ומותר בסעודה שבלילה שלפני המילה בבשר:
ובספר מעשה יחיאל (וירא) כתב שהרב הצדיק הקדוש מהרי"ץ מסטרעטין זצוק"ל בקשו אותו במק"א על ב"מ ולא רצה לילך בלא סעודה. ואמר כשאין בו ריח לזה יעשה בפת לחם ודגים מלוחים:
ובקנטרס קרן לצבי כתב בשס ספר בני רבינו גרשון שבעל הברית עושה שמחה ומשתה ביין ובמיני מגדים באור לשמונה משום חביבות מצוה:
ובדין אם מותר לאכול בשר בלילה שלפני המילה כתב בספר החיים להגאון הק' מהרש"ק מבראד זצ"ל בהשמטות לסי' תקנ"א דבשבוע שחל ט"ב להיות בתוכה כיון דבזה אסור בבשר ויין לכ"ע אף בסעודה שלפני המילה אין לאכול בשר. אבל קודם שבוע שחל ט"ב להיות בתוכה כיון דבלא"ה יש דעות דמותר בבשר ויין ניהו דנוהגין להחמיר מ"מ הוי כעין ספק ספיקא ומותר בסעודה שבלילה שלפני המילה בבשר:
4
ה׳געהל ביותר בכל הגוף. בהסכמה מהרב הה"ג אבד"ק בערזאן ז"ל על ספר מים רבים כתב וז"ל מראה ירוק (געהל) שמוכיח על חולי גם בפנים ירוקים סגי. ובדין כאב עינים לענין מילה המנהג פשוט דאם אין שום אדמימות בעין או בעפעף ויש ליחה קצת מרחיצין בחמין ואם אחר קצת שעה אין רואין שיחזור ויתהוה ליחה מלין התינוק כי שכיח מכמה סיבות שאינו בגדר חולי כלל. וד"ז בדוק דבכל אודם וחולי בעין מיד יתהוה ליחה וציר ומגדר הנמנע שיהיה כאב בלא ליחה. זולת אם הוא רק בגדר חושש קצת בעיניו ולא בכלל חולי כלל. ובדין כאב בעפעפים לא גרע מכאב דידא או דלועא דהוי עכ"פ בכלל כאב ואין למולו עד שיתרפא. אבל בכלל סכ"נ אינו אא"כ יש מיחוש בגוף העין ואין צריך להמתין ז"י:
ובדין ילד כחוש גס בזכל"א הספרדי הביא ד"ז להלכה דאין למולו וכן אני נוהג למה שלא הובא בש"ע אין שום הוכחה דנכלל במ"ש בש"ע שכל שנראה חשש סכ"נ אין למול עכ"ל:
ובדין ילד כחוש גס בזכל"א הספרדי הביא ד"ז להלכה דאין למולו וכן אני נוהג למה שלא הובא בש"ע אין שום הוכחה דנכלל במ"ש בש"ע שכל שנראה חשש סכ"נ אין למול עכ"ל:
5