טעמי המנהגים תתקכ״טTa'amei HaMinhagim 929
א׳טעם. שאנו קורין את הילד או הילדה בשם אלטער או אלטע למי שאינו מתקיים לו בניו ר"ל. כדי לכסות על שמו ושלא יהי' כח. ביד השטן לפגוע בו וקוראין אותו זקן כלומר שיזכה לזקנה ושגור בפי כולם לברכה. ובמדבר קדימות להרב חיד"א מערכת נ' הביא בשם האר"י ז"ל. שאביו של נח לא קרא שמו עד שנתגדל כי מה שהוא באתגלייא שלטא ביה עינא ולכן כתיב ויחי למך ויולד בן ואח"כ ויקרא שמו נח*ובזוהר חי מהרב הצדיק הק' מוהר"ר יצחק אייזיק אבד"ק קאמארנא זצוק"ל פ' בראשית דף רי"ג כ' וז"ל ויזהרו למי שמתין לו בניו ר"ל שלא יקרא שמו כלל בעת המילה רק אלטער ולא שום שם כלל רק כשיגדל יקרא לו אביו שם והנכון שירשום שמו בחילוף לשון שלא יבין שום אדם עד שיגדל ומי שאינו עושה כן וקורא בעת מילה שם אמיתי וקורא לו אלטער ג"כ לא מהני ולא מידי וגורם על חנם מיתה לילד כי הוא סגולה נפלאה שלא יקרא לו שום שם עד שיגדל ע"ש: :
1
ב׳קונטרס אחרון
עד שנתגדל. ושמעתי בשם הרב הצדיק הקדוש מהר"ש מבעלז זצוק"ל שאם נולד לא' בת אין לקרות לה שם קודם חמשה ימים. ואם יום השלישי הוא בש"ק יכול לקרות לה שם בש"ק. ובס"ח סי' תתש"מ כתב זה ספר תולדות אדם מכאן רמז כשמשימין הנער בערס וקורין לו שם. משימין ספר של תורת כהנים מראשותיו. ועי' ליקוטים סעי' קפ"ב*והנה מנהג ישראל כשנותנים התינוק בראשונה בעריסה קוראין קטנים וקטנות וחוטפין מיני מתיקה שנותנים בעריסה. יש לזה מקור בב"ר פ' נ"ג אות י"ד לא נדנדה עריסה תחלה אלא בביתו של אאע"ה. ובמת"כ בשם רש"י ז"ל ביום הגמל את יצחק שנתנוהו בעריסה ע"ש. מעשה יחיאל: :
ובספר עיקרי הד"ט סי' כ"ו כתב בשם שדי הארץ סי' כ"ב וז"ל במקום שנהגו לקרוא הבן הראשון שנולד לו לאדם בשם אביו ואשתו רוצה שיקרא ע"ש אביה. והאיש משום שלום הבית הי' מרוצה אין ביד האדם לשנות שיגיע מזה מיעוט כבוד לאביו. ואם היא מתעקשת יקראהו בב' שמותיהם כדרך כמה בני אדם שכופלין שמות בניהן ובנותיהן. ומה גם שאמרו בשם הרב החסיד שמי שבניו מתים ב"מ יקרא הבן הנולד בב' שמות שהוא מסוגל שיתקיים ולא יבזבז בכבוד אביו לקרוא לראשון בשם חמיו והב' בשם אביו דשמא לא יזכה לבן ב'. ואף אם יזכה לא יפה עושה להקדים שם חמיו לשם אביו. ופוק חזי מאי סליק בנדב ואביהוא ששמע מפי הרב פרי הארץ בשם רז"ל דנדב נקרא ע"ש חמיו שאלישבע היתה בת עמינדב ואביהוא ע"ש אביו ור"ל אבי הוא ונענש על הקדמת שמות ע"ש.
ובספר דעת זקנים כתב על מה שפירש"י והי' בכזיב שם מקום. לפי שדרך האיש לקרוא שם לבנו הראשון אשר יהי' לו והאשה לשני וכן על הסדר. ולכך נאמר בער בכורו ויקרא ובאונן שהוא שני ותקרא. וא"כ לשלה שהי' שלישי הי' ליהודא לקרוא לו שם ולמה כתיב ותקרא לפי שלא הי' יהודא שם כי הלך לכזיב. ולפיכך קראה לו שם:
ובספר עמוד העבודה כתב וז"ל דשמות האנשים שנקרא בכל דור אברהם יצחק יעקב ראובן שמעון כו' הנה הקורא עתה אברהם נקרא על שם זקנו או דודו וכן כולם עד אברהם אבינו שהוא שמו אמיתי אברהם על שם אב רם ואב המון וכל הנקראים אברהם הם מושאלים וכל השמות כיוצא בזה:
כתב מהרש"ל ביש"ש גיטין פ"ד סי' כ"ו דאחד הי' שם אביו מאיר ושם אבי האשה אורי. והי' מחלוקת כיצד יקראו הילד. ולשום שלום קראוהו שניאור כלומר שני אור מאיר אורי עכ"ד. ועי' שה"ג להגאון הקדוש מו"ה חיד"א ח"א אות ש' בסופו:
ובלקוטים מהרב הצדיק הקדוש מוהר"ר פנחס מקאריץ זצק"ל האריך בענין שמות האדם כי כשמזכירין שם אדם החי ששמו נקרא על שם אדם שמת. אותו אדם שנפטר הוא שם בשעת מעשה:
וראיתי במשנת חסידים בשם האריז"ל וז"ל והשם שקורא האב לבן הקב"ה מזמינו בפיו כי זה שמו שיש לו בקדושה וכנגדו יש לו שם בקליפה וראוי לו שיודיענו כדי לתקנו עכ"ל*ובספר זרע קודש (תצא) כתב בשם הרב הצדיק מרימנאב זצוק"ל שיש לכל אדם שם בקדושה ולהבדיל כו' שמו בטומאה וס"א. וצריך הצדיק לעבוד על זה ויבקש מהשי"ת שיודע לו איזה שם שיש לו בס"א ויחזור גם זה השם לקדושה: והענין הוא כי אף שמות בני אדם הם ג"כ מלשון קודש ואצל בני אדם הם מושאלים כי שורש נשמתו ר"ל אותו מקור האור שהנשמה נאצלה ונשתלשלה הימנו הוא נקרא בשם ההוא אברהם או יצחק ואולי אינם שמות הקודש כ"א כינויים דכנויים ע"כ:
ובספר המאור הגדול פי' קרואי מועד אנשי שם וז"ל שמעתי שאפילו בעת שקורא שם לבתו הנולדה הוא קצת מצוה לשמוח ולעשות סעודה כי בא נשמה קדושה מעולם העליון כי הנשמה בא בעת קריאת השם כי נפש חי' הוא שמו. לכן הבני עלי' היודעין מזה עושין מועד ויו"ט להלל ולשבת לבוראן. וזה קרואי מועד אנשי שם. היינו שהי' מבני עלי' והיו עושין מועד וי"ט בשיר ושבח והלל בעת שהיו קוראין שם לאנשיהם אפי' בבת שלא הי' שם אלא קריאת שם בלבד אפ"ה היו עושין מועד ויו"ט:
עד שנתגדל. ושמעתי בשם הרב הצדיק הקדוש מהר"ש מבעלז זצוק"ל שאם נולד לא' בת אין לקרות לה שם קודם חמשה ימים. ואם יום השלישי הוא בש"ק יכול לקרות לה שם בש"ק. ובס"ח סי' תתש"מ כתב זה ספר תולדות אדם מכאן רמז כשמשימין הנער בערס וקורין לו שם. משימין ספר של תורת כהנים מראשותיו. ועי' ליקוטים סעי' קפ"ב*והנה מנהג ישראל כשנותנים התינוק בראשונה בעריסה קוראין קטנים וקטנות וחוטפין מיני מתיקה שנותנים בעריסה. יש לזה מקור בב"ר פ' נ"ג אות י"ד לא נדנדה עריסה תחלה אלא בביתו של אאע"ה. ובמת"כ בשם רש"י ז"ל ביום הגמל את יצחק שנתנוהו בעריסה ע"ש. מעשה יחיאל: :
ובספר עיקרי הד"ט סי' כ"ו כתב בשם שדי הארץ סי' כ"ב וז"ל במקום שנהגו לקרוא הבן הראשון שנולד לו לאדם בשם אביו ואשתו רוצה שיקרא ע"ש אביה. והאיש משום שלום הבית הי' מרוצה אין ביד האדם לשנות שיגיע מזה מיעוט כבוד לאביו. ואם היא מתעקשת יקראהו בב' שמותיהם כדרך כמה בני אדם שכופלין שמות בניהן ובנותיהן. ומה גם שאמרו בשם הרב החסיד שמי שבניו מתים ב"מ יקרא הבן הנולד בב' שמות שהוא מסוגל שיתקיים ולא יבזבז בכבוד אביו לקרוא לראשון בשם חמיו והב' בשם אביו דשמא לא יזכה לבן ב'. ואף אם יזכה לא יפה עושה להקדים שם חמיו לשם אביו. ופוק חזי מאי סליק בנדב ואביהוא ששמע מפי הרב פרי הארץ בשם רז"ל דנדב נקרא ע"ש חמיו שאלישבע היתה בת עמינדב ואביהוא ע"ש אביו ור"ל אבי הוא ונענש על הקדמת שמות ע"ש.
ובספר דעת זקנים כתב על מה שפירש"י והי' בכזיב שם מקום. לפי שדרך האיש לקרוא שם לבנו הראשון אשר יהי' לו והאשה לשני וכן על הסדר. ולכך נאמר בער בכורו ויקרא ובאונן שהוא שני ותקרא. וא"כ לשלה שהי' שלישי הי' ליהודא לקרוא לו שם ולמה כתיב ותקרא לפי שלא הי' יהודא שם כי הלך לכזיב. ולפיכך קראה לו שם:
ובספר עמוד העבודה כתב וז"ל דשמות האנשים שנקרא בכל דור אברהם יצחק יעקב ראובן שמעון כו' הנה הקורא עתה אברהם נקרא על שם זקנו או דודו וכן כולם עד אברהם אבינו שהוא שמו אמיתי אברהם על שם אב רם ואב המון וכל הנקראים אברהם הם מושאלים וכל השמות כיוצא בזה:
כתב מהרש"ל ביש"ש גיטין פ"ד סי' כ"ו דאחד הי' שם אביו מאיר ושם אבי האשה אורי. והי' מחלוקת כיצד יקראו הילד. ולשום שלום קראוהו שניאור כלומר שני אור מאיר אורי עכ"ד. ועי' שה"ג להגאון הקדוש מו"ה חיד"א ח"א אות ש' בסופו:
ובלקוטים מהרב הצדיק הקדוש מוהר"ר פנחס מקאריץ זצק"ל האריך בענין שמות האדם כי כשמזכירין שם אדם החי ששמו נקרא על שם אדם שמת. אותו אדם שנפטר הוא שם בשעת מעשה:
וראיתי במשנת חסידים בשם האריז"ל וז"ל והשם שקורא האב לבן הקב"ה מזמינו בפיו כי זה שמו שיש לו בקדושה וכנגדו יש לו שם בקליפה וראוי לו שיודיענו כדי לתקנו עכ"ל*ובספר זרע קודש (תצא) כתב בשם הרב הצדיק מרימנאב זצוק"ל שיש לכל אדם שם בקדושה ולהבדיל כו' שמו בטומאה וס"א. וצריך הצדיק לעבוד על זה ויבקש מהשי"ת שיודע לו איזה שם שיש לו בס"א ויחזור גם זה השם לקדושה: והענין הוא כי אף שמות בני אדם הם ג"כ מלשון קודש ואצל בני אדם הם מושאלים כי שורש נשמתו ר"ל אותו מקור האור שהנשמה נאצלה ונשתלשלה הימנו הוא נקרא בשם ההוא אברהם או יצחק ואולי אינם שמות הקודש כ"א כינויים דכנויים ע"כ:
ובספר המאור הגדול פי' קרואי מועד אנשי שם וז"ל שמעתי שאפילו בעת שקורא שם לבתו הנולדה הוא קצת מצוה לשמוח ולעשות סעודה כי בא נשמה קדושה מעולם העליון כי הנשמה בא בעת קריאת השם כי נפש חי' הוא שמו. לכן הבני עלי' היודעין מזה עושין מועד ויו"ט להלל ולשבת לבוראן. וזה קרואי מועד אנשי שם. היינו שהי' מבני עלי' והיו עושין מועד וי"ט בשיר ושבח והלל בעת שהיו קוראין שם לאנשיהם אפי' בבת שלא הי' שם אלא קריאת שם בלבד אפ"ה היו עושין מועד ויו"ט:
2