טעמי המנהגים תתקל״בTa'amei HaMinhagim 932
א׳טעם. שהכהן שואל אותו במאי בעית טפי דמשמע שנותן לו הברירה שהרי אם רצה האב להניח הבן לכהן אינו יוצא בזה כמ"ש הרמ"א סי' ש"ה סעי' י'. כדי לחבב הפדיון על אביו אומר כן לעשות לו חשק לפדותו דאולי לבו מהסס לפדותו בממון כולי האי כאילו נאנס לכך ואז אין בנו פדוי כדא"ר חנינא לההוא גברא (בכורות דף נ"א ע"ב) לא גמרת דיהבית מידעם ביש עבדת פי' דבר רע עשית מה שאזיל ויתיב קמיה כדי שיראנו מהלך ובא לפניו ויחזיר לו ה' סלעים שנתן לפדיון בנו הילכך אפי' לא אחזירם אין בנך פדוי. לכן כדי שיתן ברצון א"ל הכהן במאי בעית טפי. משום שנאמר כי לי כל בכור. ואם יחפוץ האב שלא לפדותו יש לו לחוש שמא יחזור הקב"ה ויקחנו ממנו. פתחי תשובה סי' ש"ה ס"ק י"ב בשם ת' חוט השני סי' צ"ב. וחייב לפדותו ביום ל"א*פדיון הבן בת"צ עי' ש"ך יו"ד סי' ש"ה ס"ק י"ב דכתב וז"ל יש לראות אם הגיע הבן לכ"ט י"ב תשצ"ג ביום שלפני התענית שהוא יום שלושים יש לעשותו ביום שלושים אחר השעה שמלאו לו בה כ"ט י"ב תשצ"ג כו' ומיהו שמעתי שנוהגין לפדות ביום התענית ולעשות הסעודה בלילה שאחר התענית ע"ש. ועי' פמ"ג או"ח סי' תקנ"ט ס"ק י"א. ועי' מגדל עז להגאון יעב"ץ דבת"צ אם רצו פודין אותו ביום התענית ויעשו הסעודה בלילה. או יפדוהו בלילה בין לפני ל"א בין לאחריו וכן יעשו הסעודה באותה שעה:
חל יום ל"א להיות בשבת ימתין עד יום א'. רשאין לפדות אפי' בלילה אלא שלא נהגו כך ואפשר דטעמא משום הסעוד' שמצותה ביום משום דסומא אוכל ואינו שבע כדקי"ל גבי סעודת פורים. ע"כ בלי סבה לא ישנו מן המנהג. אם עבר יום ל"א שלא יכלו לפדותו בו אין להשהות המצוה יותר ופודין בתחלת הליל' ואין לנו להעביר עונת המצוה בלי טעם ידוע ע"ש. ועי' מטה אפרים סי' תקפ"א סעי' מ"א:
ועי' פתחי תשובה סי' ש"ה ס"ק י"ז בשם ספר תיבת גמא פ' ראה אם נולד ביום השבת חצי שעה קודם מוצאי שבת דהשתא ד' שבועות כ"ח יום בשבת וביום א' כ"ט יום מעל'ע אסור לפדות ביום ב' מיד בבוקר קודם שהשלימו י"ב תשצ"ג בימי הקיץ שהלילות קצרות ועדיין לא השלים הזמן וכ"ש אם פדה בליל ל"א ועדיין לא נשלם כ"ט מעל"ע וי"ב שעות ע"ש. כדי שיעברו עליו שלשים יום. יו"ד סי' ש"ה סעי' י"א:
חל יום ל"א להיות בשבת ימתין עד יום א'. רשאין לפדות אפי' בלילה אלא שלא נהגו כך ואפשר דטעמא משום הסעוד' שמצותה ביום משום דסומא אוכל ואינו שבע כדקי"ל גבי סעודת פורים. ע"כ בלי סבה לא ישנו מן המנהג. אם עבר יום ל"א שלא יכלו לפדותו בו אין להשהות המצוה יותר ופודין בתחלת הליל' ואין לנו להעביר עונת המצוה בלי טעם ידוע ע"ש. ועי' מטה אפרים סי' תקפ"א סעי' מ"א:
ועי' פתחי תשובה סי' ש"ה ס"ק י"ז בשם ספר תיבת גמא פ' ראה אם נולד ביום השבת חצי שעה קודם מוצאי שבת דהשתא ד' שבועות כ"ח יום בשבת וביום א' כ"ט יום מעל'ע אסור לפדות ביום ב' מיד בבוקר קודם שהשלימו י"ב תשצ"ג בימי הקיץ שהלילות קצרות ועדיין לא השלים הזמן וכ"ש אם פדה בליל ל"א ועדיין לא נשלם כ"ט מעל"ע וי"ב שעות ע"ש. כדי שיעברו עליו שלשים יום. יו"ד סי' ש"ה סעי' י"א:
1
ב׳קונטרס אחרון
אין בנך פדוי. בספר קרבן עני פי' הפסוק כל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם. בדרך רמז מוסר דבא הכתוב להוציא מלב המתחכמים ועושין תחבולות לבלתי תת לכהן החמשה סלעים רק במתנה ע"מ להחזיר*ובספר מעשה רב להגר"א ז"ל אות ק"א כתב וז"ל דמי פדיון הבן דוקא נתינה ממש דלא הדרי לעולם. ומי שנפדה כנהוג מכבר יחזור ויפדה א"ע ויברך כו' ושמענו שעשה בעצמו מעשה שהוא ז"ל הי' בכור ופדה א"ע בברכה ונתנו לכהן נתינה ממש. מטעם שאביו פדה אותו כנהוג ע"ש:
ובשו"ת יעב"ץ ח"א סי' קנ"ה כתב דשפיר אית למעבד עובדא האידנא לפדות בעל מנת להחזיר לכתחלה. ושלצאת ידי כל ספק האפשרי יש ג"כ על האב לפדות בכורו מכל כהנים שיוכל למצוא דילמא מתרמי ליה כהן מיוחס ודאי. ומה"ט נמי בן הכהנת ולויה יש לפדותו עכשיו מספק. דמ"ש מכל ספקא דאורייתא דכל מאי דאפשר לתקוני מתקנינן לצאת ידי ספק בכל טצדקי דאיכא למעבד. אבל בן הכהן אינו נפדה גם בזה"ז שלא יבא להקל בקדושתו ולהתירו בגרושה ולטמא למת: אף כי יש ביכלתם ליתן כסף מלא ולקיים מצות ה' בשלימות מצוה חשובה כזו אשר עפ"י רוב לא יקרה לאדם אף פעם א' בכל ימי חייו והרבה פעמים אין הנתינה חשובה נתינה ואין בנו פדוי. לזאת אמרה תורה כל בכור בניך תפדה אבל לא יראו פני ריקם רק ישלמו הכל כדין ע"ש. ואפי' כהן קטן פודה. יעב"ץ.
ויכול לפדות ע"י שליח עי' ש"ך סי' ש"ה ס"ק י"א וט"ז שם. ועיין ביאור הגר"א שם ס"ק י"ז דאחר יכול לפדות אפי' בלא דעתו של אב כמו בנטע רבעי וכן בהקדש וכ"ש כאן שאינו אלא חוב בעלמא כו' ע"ש. ועי' פתחי תשובה שם ס"ק ט"ז דכתב וז"ל בתשו' חתם סופר סי' רצ"ג ורצ"ד מבואר שם דמ"מ אין רגילים לעשות ע"י שליח דראוי לעשות זכר לבכורי מצרים דכתיב אני ולא השליח ה"נ יש לפדות בעצמו טפי מבשארי מצות שמצוה ג"כ בו יותר מבשלוחו. ובסי' רנ"ז כ' דענין השליחות שנחלקו בו היינו שהשליח נותן ממון של עצמו ורוצה לפדות בנו של פלוני בממון עצמו בשליחות פלוני. ובהא אינו נפדה ע"י שליח. אבל ממין שלוח מבעלים לכהן אין זה פדיון ע"י שליח אלא הגעת ממון ע"י שליח ולכ"ע אין בכך כלום והרבה שגו בזה. ובסי' רצ"ו כ' דכהן ולוי נעשים שליחים לפדות ע"ש:
ובענין ברכת שהחיינו כתב שם בשם צל"ח פסחים דף קכ"א אדם פודה ע"י שליח אין לברך שהחיינו לא השליח ולא האב. ומיבטל ברכת שהחיינו כשפודה ע"י שליח. וכ"כ בתשו' פני אריה דהשליח לא יברך שהחיינו אלא מברך אקב"ו על פדיון הבכור. ובתשו' חתם סופר סימן רצ"ח כ' דיברך השליח ב' הברכות על פדיון הבן ושהחיינו על עצמו. ומ"מ מהיות טוב אם ימצא דבר חדש כגון פרי יניח לפניו לאפוקי נפשו. אך העיקר לברך שהחיינו. וכן הוא בהגהת פרישה:
אם מת האב או עבר האב ולא פדאו יכולים הב"ד לפדותו וכ"ש אבי אביו. ש"ך שם. ועי' פתחי תשובה שם בשם ת' חתם סופר סי' רצ"ה דטוב שיפדנו ב"ד בברכה בלי שם ומלכות בממון של היתום או יזכו לו הממון ויתנו לכהן במתנה ע"מ להחזיר ויתלו לו טס של כסף שחקוק עליו ספק פדוי ולכשיגדיל ויביא ב' שערות יחזור ויפדה עצמו ע"ש. ועי' חכמת אדם כלל קמ"ה סעי' ז' דאם האב עושה שליח צריך השליח להודיע לכהן שהוא שליח מאבי הבן לפדותו ואומר יש לי בכור לפדותו ע"ש:
אין בנך פדוי. בספר קרבן עני פי' הפסוק כל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם. בדרך רמז מוסר דבא הכתוב להוציא מלב המתחכמים ועושין תחבולות לבלתי תת לכהן החמשה סלעים רק במתנה ע"מ להחזיר*ובספר מעשה רב להגר"א ז"ל אות ק"א כתב וז"ל דמי פדיון הבן דוקא נתינה ממש דלא הדרי לעולם. ומי שנפדה כנהוג מכבר יחזור ויפדה א"ע ויברך כו' ושמענו שעשה בעצמו מעשה שהוא ז"ל הי' בכור ופדה א"ע בברכה ונתנו לכהן נתינה ממש. מטעם שאביו פדה אותו כנהוג ע"ש:
ובשו"ת יעב"ץ ח"א סי' קנ"ה כתב דשפיר אית למעבד עובדא האידנא לפדות בעל מנת להחזיר לכתחלה. ושלצאת ידי כל ספק האפשרי יש ג"כ על האב לפדות בכורו מכל כהנים שיוכל למצוא דילמא מתרמי ליה כהן מיוחס ודאי. ומה"ט נמי בן הכהנת ולויה יש לפדותו עכשיו מספק. דמ"ש מכל ספקא דאורייתא דכל מאי דאפשר לתקוני מתקנינן לצאת ידי ספק בכל טצדקי דאיכא למעבד. אבל בן הכהן אינו נפדה גם בזה"ז שלא יבא להקל בקדושתו ולהתירו בגרושה ולטמא למת: אף כי יש ביכלתם ליתן כסף מלא ולקיים מצות ה' בשלימות מצוה חשובה כזו אשר עפ"י רוב לא יקרה לאדם אף פעם א' בכל ימי חייו והרבה פעמים אין הנתינה חשובה נתינה ואין בנו פדוי. לזאת אמרה תורה כל בכור בניך תפדה אבל לא יראו פני ריקם רק ישלמו הכל כדין ע"ש. ואפי' כהן קטן פודה. יעב"ץ.
ויכול לפדות ע"י שליח עי' ש"ך סי' ש"ה ס"ק י"א וט"ז שם. ועיין ביאור הגר"א שם ס"ק י"ז דאחר יכול לפדות אפי' בלא דעתו של אב כמו בנטע רבעי וכן בהקדש וכ"ש כאן שאינו אלא חוב בעלמא כו' ע"ש. ועי' פתחי תשובה שם ס"ק ט"ז דכתב וז"ל בתשו' חתם סופר סי' רצ"ג ורצ"ד מבואר שם דמ"מ אין רגילים לעשות ע"י שליח דראוי לעשות זכר לבכורי מצרים דכתיב אני ולא השליח ה"נ יש לפדות בעצמו טפי מבשארי מצות שמצוה ג"כ בו יותר מבשלוחו. ובסי' רנ"ז כ' דענין השליחות שנחלקו בו היינו שהשליח נותן ממון של עצמו ורוצה לפדות בנו של פלוני בממון עצמו בשליחות פלוני. ובהא אינו נפדה ע"י שליח. אבל ממין שלוח מבעלים לכהן אין זה פדיון ע"י שליח אלא הגעת ממון ע"י שליח ולכ"ע אין בכך כלום והרבה שגו בזה. ובסי' רצ"ו כ' דכהן ולוי נעשים שליחים לפדות ע"ש:
ובענין ברכת שהחיינו כתב שם בשם צל"ח פסחים דף קכ"א אדם פודה ע"י שליח אין לברך שהחיינו לא השליח ולא האב. ומיבטל ברכת שהחיינו כשפודה ע"י שליח. וכ"כ בתשו' פני אריה דהשליח לא יברך שהחיינו אלא מברך אקב"ו על פדיון הבכור. ובתשו' חתם סופר סימן רצ"ח כ' דיברך השליח ב' הברכות על פדיון הבן ושהחיינו על עצמו. ומ"מ מהיות טוב אם ימצא דבר חדש כגון פרי יניח לפניו לאפוקי נפשו. אך העיקר לברך שהחיינו. וכן הוא בהגהת פרישה:
אם מת האב או עבר האב ולא פדאו יכולים הב"ד לפדותו וכ"ש אבי אביו. ש"ך שם. ועי' פתחי תשובה שם בשם ת' חתם סופר סי' רצ"ה דטוב שיפדנו ב"ד בברכה בלי שם ומלכות בממון של היתום או יזכו לו הממון ויתנו לכהן במתנה ע"מ להחזיר ויתלו לו טס של כסף שחקוק עליו ספק פדוי ולכשיגדיל ויביא ב' שערות יחזור ויפדה עצמו ע"ש. ועי' חכמת אדם כלל קמ"ה סעי' ז' דאם האב עושה שליח צריך השליח להודיע לכהן שהוא שליח מאבי הבן לפדותו ואומר יש לי בכור לפדותו ע"ש:
2
ג׳סי' תקפ"א סעי' מ"א. אם חל ר"ה ביום ה' וביום ו' וזמן הפדיון ביום ה' יעשה הפדיון במוצאי שבת תשובה. אלף למטה שם בשם נו"ב מהד"ק סי' קפ"ז.
3