טעמי המנהגים תתק״סTa'amei HaMinhagim 960

א׳טעם. שהולכים אל החופה בנרות דולקות ולפידים. רמז למתן תורה שנאמר ויהי קולות וברקים ולפידים נקוט האי כללא בידך כל המנהגים של החתן והכלה אנו למדים ממתן תורה שה' הי' מראה עצמו לישראל כחתן נגד כלה.*כתב מהרי"ל אם יש ציוה שלא לנגן בכלי שיר לא יעשו הנשואין בלי כלי זמר דהוא עיקר שמחת חתן וכלה ואם א"א במקומן ילכו למקום אחר ע"ש. ועי' אלי' רבה סי' של"ח ס"ק ד' וז"ל וראיתי בתשובת רדב"ז סי' קל"ב דאפשר זה דוקא בארצותם הוא אבל בארצותינו יש שמחה בבשר ויין ושיר בפה לשורר ולשבח הש"י בשירות וקרובת שתיקנו ראשוני' ע"ש: תשב"ץ אות תס"ז:
1
ב׳קונטרס אחרון
בנרות דולקות ולפידים. השושבינים מוליכין את החתן תחת חופה. ומעמידים אותו פניו למזרח והחזן מנגן כמנהג המקום*מי אדיר על הכל. מי ברוך על הכל. מי גדול על הכל. מי דגול על הכל. הוא יברך את החתן ואת הכלה: והשושבינות מוליכות את הכלה. והשושבינים ואנשים חשובים הולכים לקראתה. וכשמתקרבים אליה חוזרים לאחוריהם לחופה. והשושבינות מביאין את הכלה ומסבבין עמה ז"פ את החתן. ויש מקומות שמסבבין עמה את החתן רק ג"פ. והחזן מנגן ג"כ כפי המנהג*בסידור הרב כתב שהמנהג שהחזן או השמש מזמר מי בן שיח שושן חוחים הוא יברך את החתן ואת הכלה. והוא עפ"י המדרש שיר השירים פ"ב ע"פ כשושנה בין החוחים. נוהג שבעולם עשרה בני אדם נכנסין לבית המשתה ואין א' מהם יודע לברך כו' ובא א' מהם ופתח פיו לברך ברכת חתנים למה הוא דומה לשושנה בין החוחים. וזה שאומר החזן או השמש מי שמבין לברך ברכת חתנים שהוא נקרא שושנה יברך את החתן ואת הכלה ע"ש: ומעמידין את הכלה לימין החתן. והמברך מצדד א"ע ופניו למזרח (קיצור ש"ע סי' קמ"ז) וע"ל בהשמטה לסעי' תתקס"ג:
2