טעמי המנהגים תתקס״דTa'amei HaMinhagim 964
א׳טעם. מה שפורסין צניף על ראש חתן וכלה בשעת הברכה. לפי שגם זה נקרא כניסת חופה כי חופה לשון כסוי.*ועי' כנסת הגדולה סימן ס"א סעיף א' דאפשר שתמורה מה שאנו נוהגין עכשיו לשים טלית על ראשיהם היו נוהגין בזמנם לשים סודר או צעיף על ראשיהם עי"ש. ומה שאומר החתן הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל. לפי שמצינו בהרבה מקומות שאירס הקב"ה לישראל בתור' וכל אותן אירוסין ונישואין וכתובה אנו עושים והיכא נקראת התור' אירוסין דכתיב תורה צוה לנו משה מורשה וארז"ל א"ת מורשה אלא מאורשה הרי התור' הושוות בהרבה מקומות לכלה לכך מתחיל החתן בה' הרי את מקודשת כנגד ה' חומשי תור' כו'. ולפי שהתור' מתחלת בב' לפיכך הכתובה מתחלת בב'. וכמו שהיו במתן תורה ז' קולות דכתיב הבו לה' וגו' קול ה' על המים וגו' כנגדן תקנו ז' ברכות. וכמו שיש בעשרת הדברות י"ד אזכרות כך יש בשבע ברכות. וכמו שהיו נ' ימים מיציאת מצרים עד מתן תורה כך נתן הקב"ה נ' שער בינה וכמו כן הכתוב' נ' שקלים דכתיב כסף ישקול כמוהר הבתולות ואמרו רבותינו זה נ' שקלים. וכמו שהתענו בו ישראל כמו כן החתן מתענה ובמתן תורה היו נשואין דכתיב אהבת כלולותיך. עשרה פעמים נקראו ישראל כלה לפני המקום ז' פעמים בשיר השירים ושלש' פעמים בס"א כנגד עשרת הדברות וכנגדן מקבצן עשרה לברכת חתנים שנאמר ויקח בועז עשרה אנשים. וכמו שנאמר ויכתבם על שתי לוחות אבנים ויתנם בידו כך החתן חותם ונותן הכתוב' מידו כו'. תשב"ץ: תשב"ץ:
1
ב׳קונטרס אחרון
ונותן הכתובה מידו ובשו"ת מהר"י מברונ"א סי' פ"א כתב וז"ל פ"א כתבו בכתובה בששי בשבת בחמשה יום לחודש פלוני ורצה ר' אליהו לפסלה ונ"ב דאין כאן בית מיחוש אע"ג דה"ל למכתב ימים. דמוכח דר"ל ה' ימים לחודש פ' כו' ע"ש:*ועי' טור אה"ע סי' קכ"ו שביום ר"ח יכתוב ביום אחד לחודש פלוני בשני יכתוב בשני ימים. בשלשה. בארבעה. כולן לשון זכר בה"א לבסוף. וכן אחת עשרה שתים עשרה עד עשרים. ומשם ואילך באחד ועשרים. בשנים ועשרים בשלשה ועשרים וכן כולם. ובחשבון הב' יכתוב לשון נקבה כגון בשנת חמשת אלפים וששים ואחד. וששים ושתים. ושלש. וארבע כולם בלא ה"א לבסוף. וביום ראשון של חדש אייר יכתוב ביום ל' לחדש שהוא ר"ח אייר. וכן בכל ראשי חדשים שהם ב' ימים. וביום שני של ראש חדש יכתוב באחד לחדש פלוני כי חשבונו מיום השני ע"ש:
והנה זה רבות בשנים רבו המכשלה בכתובות הנדפסות רק עבור בתולות הנשאת ובנשואת אלמנה או גרושה מוחקין וכותבין ומשיירין. במקום שצריך לכתוב ארמלתא או מחרכתא כתיב בתולתא. ובמקום שצריך לכתוב מתרכתיפי או אלמנתיכי כתיב בתוליכי. ובמקום שצריך לכתוב מאה כתיב מאתים וכדומה*ובשאילת יעב"ץ ח"ב ס"ס קי"ג כתב דבכתובו' שיש חסרו' ויתרו' מורה על קלות הדעת קצת. ובספר נחלה לישראל הלכה נ"ה כתב בשם הרב הה"ג מהרש"ק מבראד ז"ל בכתובו' אלמנה שהיתה כתובה כדינא ואח"כ בא אחד והגיה בשורו' וכתב נוסח השייך לבתולה דהכניסה מאה זקוקים כסף וכו' והוסיף לה מדילי' עוד מאה זקוקים וכו'. הנה הכתובה ודאי פסולה וכדת מה לעשו' נראה דיכתבו לה כתובה דאירכסא כמו כתובה שנאבדה כמבואר בספר נחלת שבעה ויקרעו כתובה זו: ובזה ודאי הכחובה פסולה. והרבה פעמים ראיתי כזה ופיגול הוא לא ירצה:
את זה ראיתי ונתון אל לבי לעורר לב חכמי הדור אשר בידם למחות ולגזור על המדפיסים להסיר המכשלה הזאת ולהדפיס עבור כל א' וא' הכתובה כמו שצריך להיות. או שידפיסו ג"כ כתובות וישאר מקום פנוי (ולבתולה) יכתוב בתולתא. (בגרושה) מתרכתא. (לאלמנה) ארמלתא כו'. (לבתולה) מהר בתוליכי כסף זוזי מאתן דחזי ליכי מדאורייתא. (בגרושה) מהר מתרכתיכי. (לאלמנה) ארמלתיכי כסף זוזי מאה דחזי ליכי מדרבנן. אם יש לה אב יכתוב דהנעלת ליה מבי אביה. (ואם היא יתומה או שהכניסה הנדוניא משלה) יכתוב מבי נשא*טעם שקורין ז"ל בית אביה של אשה בי נשא. ר"ל בית השכחה על שם הכתוב ע"כ יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו וכן האשה בבעלה. רבינו בחיי מקץ:
אלמנה שנשאת לשני ונתגרשה או גרושה שנשאת לשני ונתאלמנה כשנשאת לשלישי כותבין מתרכתא. משום כהנים. ב"י סי' ס"ו: וכו' חתן דנן (לבתולה) במאה זקוקים כו' והוסיף לה כו' עוד מאה זקוקים כו' סך הכל מאתים זקוקים כסף צרוף. (ובגרושה או אלמנה) יכתוב בחמשים זקוקים כו' והוסיף לה כו' עוד חמשים זקוקים כו' סך הכל מאה זקוקים כסף צרוף כו' חתן דנן למרת פב"פ (לבתולה) בתולתא דא (לגרושה) מתרכתא דא (לאלמנה) ארמלתא דא. וצריכים לקבל קנין מן החתן בפני שני עדים על הכתובה ועל התוספת כתובה ואחר קבלת קנין יכתוב אחרי תיבות ודלא כטופסי דשטרי תיבת וקנינא. ובזה ישא ברכה מאת ה' אשר הרים מכשול מדרך העם:
ונותן הכתובה מידו ובשו"ת מהר"י מברונ"א סי' פ"א כתב וז"ל פ"א כתבו בכתובה בששי בשבת בחמשה יום לחודש פלוני ורצה ר' אליהו לפסלה ונ"ב דאין כאן בית מיחוש אע"ג דה"ל למכתב ימים. דמוכח דר"ל ה' ימים לחודש פ' כו' ע"ש:*ועי' טור אה"ע סי' קכ"ו שביום ר"ח יכתוב ביום אחד לחודש פלוני בשני יכתוב בשני ימים. בשלשה. בארבעה. כולן לשון זכר בה"א לבסוף. וכן אחת עשרה שתים עשרה עד עשרים. ומשם ואילך באחד ועשרים. בשנים ועשרים בשלשה ועשרים וכן כולם. ובחשבון הב' יכתוב לשון נקבה כגון בשנת חמשת אלפים וששים ואחד. וששים ושתים. ושלש. וארבע כולם בלא ה"א לבסוף. וביום ראשון של חדש אייר יכתוב ביום ל' לחדש שהוא ר"ח אייר. וכן בכל ראשי חדשים שהם ב' ימים. וביום שני של ראש חדש יכתוב באחד לחדש פלוני כי חשבונו מיום השני ע"ש:
והנה זה רבות בשנים רבו המכשלה בכתובות הנדפסות רק עבור בתולות הנשאת ובנשואת אלמנה או גרושה מוחקין וכותבין ומשיירין. במקום שצריך לכתוב ארמלתא או מחרכתא כתיב בתולתא. ובמקום שצריך לכתוב מתרכתיפי או אלמנתיכי כתיב בתוליכי. ובמקום שצריך לכתוב מאה כתיב מאתים וכדומה*ובשאילת יעב"ץ ח"ב ס"ס קי"ג כתב דבכתובו' שיש חסרו' ויתרו' מורה על קלות הדעת קצת. ובספר נחלה לישראל הלכה נ"ה כתב בשם הרב הה"ג מהרש"ק מבראד ז"ל בכתובו' אלמנה שהיתה כתובה כדינא ואח"כ בא אחד והגיה בשורו' וכתב נוסח השייך לבתולה דהכניסה מאה זקוקים כסף וכו' והוסיף לה מדילי' עוד מאה זקוקים וכו'. הנה הכתובה ודאי פסולה וכדת מה לעשו' נראה דיכתבו לה כתובה דאירכסא כמו כתובה שנאבדה כמבואר בספר נחלת שבעה ויקרעו כתובה זו: ובזה ודאי הכחובה פסולה. והרבה פעמים ראיתי כזה ופיגול הוא לא ירצה:
את זה ראיתי ונתון אל לבי לעורר לב חכמי הדור אשר בידם למחות ולגזור על המדפיסים להסיר המכשלה הזאת ולהדפיס עבור כל א' וא' הכתובה כמו שצריך להיות. או שידפיסו ג"כ כתובות וישאר מקום פנוי (ולבתולה) יכתוב בתולתא. (בגרושה) מתרכתא. (לאלמנה) ארמלתא כו'. (לבתולה) מהר בתוליכי כסף זוזי מאתן דחזי ליכי מדאורייתא. (בגרושה) מהר מתרכתיכי. (לאלמנה) ארמלתיכי כסף זוזי מאה דחזי ליכי מדרבנן. אם יש לה אב יכתוב דהנעלת ליה מבי אביה. (ואם היא יתומה או שהכניסה הנדוניא משלה) יכתוב מבי נשא*טעם שקורין ז"ל בית אביה של אשה בי נשא. ר"ל בית השכחה על שם הכתוב ע"כ יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו וכן האשה בבעלה. רבינו בחיי מקץ:
אלמנה שנשאת לשני ונתגרשה או גרושה שנשאת לשני ונתאלמנה כשנשאת לשלישי כותבין מתרכתא. משום כהנים. ב"י סי' ס"ו: וכו' חתן דנן (לבתולה) במאה זקוקים כו' והוסיף לה כו' עוד מאה זקוקים כו' סך הכל מאתים זקוקים כסף צרוף. (ובגרושה או אלמנה) יכתוב בחמשים זקוקים כו' והוסיף לה כו' עוד חמשים זקוקים כו' סך הכל מאה זקוקים כסף צרוף כו' חתן דנן למרת פב"פ (לבתולה) בתולתא דא (לגרושה) מתרכתא דא (לאלמנה) ארמלתא דא. וצריכים לקבל קנין מן החתן בפני שני עדים על הכתובה ועל התוספת כתובה ואחר קבלת קנין יכתוב אחרי תיבות ודלא כטופסי דשטרי תיבת וקנינא. ובזה ישא ברכה מאת ה' אשר הרים מכשול מדרך העם:
2