טעמי המנהגים תתקפ״וTa'amei HaMinhagim 986
א׳טעם. שנהגו לומר דוי הסר בסעודות נשואין. לפי שגזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיע קול של שיר לשמח בהם ואסור לשמעם מפני החורבן ואפי' שירה בפה על היין אסורה שנאמר בשיר לא ישתו יין כדאי' בש"ע א"ח סי' תק"ס אכן לצורך חתן וכלה שרי כדאיתא שם בהגהות מהרמא"י. ע"כ אחר שאכלו ושתו ושמחו בכל מיני שמחות מזכירין חורבן בהמ"ק ואומרים דוי הסר ר"ל אותו דוי שנאמר אצל חורבן בהמ"ק על זה הי' דוה לבנו (איכה ה') וכן ולבי דוי (שם א') הסר ממנו וגם אותו חרון שנא' אצל חורבן בהמ"ק כלה ד' את חמתו שפך חרון אפו ויצת אש בציון וגו' (שם ד') אותו חרון הסר ממנו. מטה יהודא:
1