טעמי המנהגים תתק״צTa'amei HaMinhagim 990
א׳טעם. דנהגינן בברכת חתנים תחת החופה לברך בפה"ג אחר כך הברכות ובסעודה מאחרין ברכת היין עד אחר הברכות. משום דהנה אנחנו מברכין ברכת חתנים בשביל החתן שנהנה בלקיחת אשה והנה הוא רוצה ליהנות וכן ברכת היין רוצים ליהנות ומקדימין ברכת היין דתדיר וגם קריבא הנייתא לכל אבל אח"כ בסעודה הנה אחר החופה הותרה לו הכלה להחתן ואפי' לא בעל הנה נהנה בקרבות וא"כ ברכת חתנים אז על מה שכבר נהנה וברכת היין על מה שרוצים ליהנות ע"כ מאחרין ברכת היין עד אחר הברכות. ועל כל דבר הנאה דלא תקנו ברכה יש לחייב א"ע לברך ברכת שהכל על איזה מאכל או משקה ויפטר גם את דבר ההנאה שאין לו ברכה כגון הנאת המשגל וכלי זמר וכיוצא דבברכת שהכל פוטר כל ההנאות כו' הנה כתבתי זה מסברתי והמשכיל לא ישליך דברי אחרי גיוו כי דברי טעם הם.*ועי' תוס' סוכה דף כ"ה ע"ב בד"ה אין דאם יצא חתן מחופתו אפי' כלתו עמו והולכי' לאכול בבית אחר דאין מברכין שהשמחה במעונו ולא ברכת חתנים כיון דאין שמחה אלא בחופה ע"ש:
ועי' ט"ז סי' ס"ב סק"ז דאם א' מקרוביו או אוהביו עושה סעודה לחתן וכלה ומזמין קצת מאוהביו ביום א' מימי הנשואין כיון שיש לו שמחה בבית זה נראה ברור דיש לברך ז' ברכות וכן כתב מהרי"ל מפראג ע"ש. ועי' זכור לאברהם א"ע אות ב' שכ' בשם שו"ג בהשמטת דהכל תלוי אם אוכלים מסעודת חתן מברכין אפי' אם אין החתן עמהם שכבר אכל בבית אחר והם אוכלים לבדם בבית של שכנו של חתן ע"ש: מגיד תעלומה דף צ"ג להגאון הקדוש מוהר"ר צבי אלימלך מדינוב זצוק"ל:
ועי' ט"ז סי' ס"ב סק"ז דאם א' מקרוביו או אוהביו עושה סעודה לחתן וכלה ומזמין קצת מאוהביו ביום א' מימי הנשואין כיון שיש לו שמחה בבית זה נראה ברור דיש לברך ז' ברכות וכן כתב מהרי"ל מפראג ע"ש. ועי' זכור לאברהם א"ע אות ב' שכ' בשם שו"ג בהשמטת דהכל תלוי אם אוכלים מסעודת חתן מברכין אפי' אם אין החתן עמהם שכבר אכל בבית אחר והם אוכלים לבדם בבית של שכנו של חתן ע"ש: מגיד תעלומה דף צ"ג להגאון הקדוש מוהר"ר צבי אלימלך מדינוב זצוק"ל:
1
ב׳קונטרס אחרון
דיש לברך ז' ברכות. בספר חופת חתנים כתב וז"ל אלמן שנשא אלמנה אין מברכין אלא יום ראשון. אבל אם נשא אשה מבערב ואין עושין סעודה עד הלילה אין מברכין ז' ברכות ואפי' שהוא שבת. הרדב"ז. ומש"כ האגודה באלמן שנשא אלמנה ביום ו' שאין מברכין אלא בסעודת הלילה ולא למחר בשבת. היינו שעשו הנשואין סמוך להכנסת כלה וחשבינן לי' ללילה כו' דאם אין פנאי לאכול יברכו ז' ברכות בלילה. אבל נודה לשמך ושהשמחה במעונו ואשר ברא אומרים אף באלמן שנשא אלמנה כל שלשה ימים הראשונים אפי' ליכא פנים חדשות רק שיש שם שלשה ויש בהם אנשים שאינם מב"ב רק שאוכלים שם מחמת שמחת מריעות. ב"ש. וצריך שני כוסות על כוס אחד אומרים נודה לשמך כו' ובהמ"ז ועל כוס השני ברכת אשר ברא. שם.
ועי' אה"ע חלקת מחוקק סי' ס"ב סק"ד דלא בעי עשרה אלא כשמברכין כל ברכת הזווג דומיא דבועז. ובשם הר"ן כ' דברכת אשר ברא לבדה לא מקרי ברכת חתנים וע"כ לא בעי י' ע"ש ועי' ט"ז שם אות ז' דאין לומר דוי הסר אלא כשאומרים ז' ברכות ולא כשאומרים אשר ברא לחוד. דבדוי הסר נזכר שעה ברכת בני ישורין והיינו ברכת חתנים שיש שם ברכה על העתיד על חתן וכלה וכל המתעסקים באותו מצוה ומש"ה באשר ברא לחוד אין שם ברכה לחתן וכלה אלא הודאה לחוד אומרים נודה לשמך ע"ש:
ועי' פרישה שם ס"ק כ"ז דבאלמן שנשא אלמנה אין מברכין אלא יום א'. כיון שכבר נשא ועכשיו אינו נושא בתולה אלא אלמנה אינו שמח כ"כ הלכך ביום א' סגי ואפ"ה בעינן ג' ימים למשתה דימי משתה לתקנת דידה נתקנו. וכן בבחור שלא נשא עדיין דאית לי' שמחה טפי מברכין לעולם שבעה אפי' נשא אלמנה. אבל שמחה דהיינו ביטול מלאכה דהוא משום תקנת דידה כיון דאלמנה היא בשלשה ימים סגי:
ובענין אלמן שנשא אלמנה שלא אכלו הסעודה הראשונה ביום א' רק בלילה שאחר יום הנשואין שאין מברכין ז' ברכות ואפי' איכא פנים חדשות לא מהני. כתב בס' אור פני משה פ' בראשית בשם תוספת דכתובות דלאו דוקא אלמן שנשא אלמנה ה"ה בעולה והוא אינו בחור ג"כ אין מברכין ברכת חתנים אלא יום אחד ע"ש:
דיש לברך ז' ברכות. בספר חופת חתנים כתב וז"ל אלמן שנשא אלמנה אין מברכין אלא יום ראשון. אבל אם נשא אשה מבערב ואין עושין סעודה עד הלילה אין מברכין ז' ברכות ואפי' שהוא שבת. הרדב"ז. ומש"כ האגודה באלמן שנשא אלמנה ביום ו' שאין מברכין אלא בסעודת הלילה ולא למחר בשבת. היינו שעשו הנשואין סמוך להכנסת כלה וחשבינן לי' ללילה כו' דאם אין פנאי לאכול יברכו ז' ברכות בלילה. אבל נודה לשמך ושהשמחה במעונו ואשר ברא אומרים אף באלמן שנשא אלמנה כל שלשה ימים הראשונים אפי' ליכא פנים חדשות רק שיש שם שלשה ויש בהם אנשים שאינם מב"ב רק שאוכלים שם מחמת שמחת מריעות. ב"ש. וצריך שני כוסות על כוס אחד אומרים נודה לשמך כו' ובהמ"ז ועל כוס השני ברכת אשר ברא. שם.
ועי' אה"ע חלקת מחוקק סי' ס"ב סק"ד דלא בעי עשרה אלא כשמברכין כל ברכת הזווג דומיא דבועז. ובשם הר"ן כ' דברכת אשר ברא לבדה לא מקרי ברכת חתנים וע"כ לא בעי י' ע"ש ועי' ט"ז שם אות ז' דאין לומר דוי הסר אלא כשאומרים ז' ברכות ולא כשאומרים אשר ברא לחוד. דבדוי הסר נזכר שעה ברכת בני ישורין והיינו ברכת חתנים שיש שם ברכה על העתיד על חתן וכלה וכל המתעסקים באותו מצוה ומש"ה באשר ברא לחוד אין שם ברכה לחתן וכלה אלא הודאה לחוד אומרים נודה לשמך ע"ש:
ועי' פרישה שם ס"ק כ"ז דבאלמן שנשא אלמנה אין מברכין אלא יום א'. כיון שכבר נשא ועכשיו אינו נושא בתולה אלא אלמנה אינו שמח כ"כ הלכך ביום א' סגי ואפ"ה בעינן ג' ימים למשתה דימי משתה לתקנת דידה נתקנו. וכן בבחור שלא נשא עדיין דאית לי' שמחה טפי מברכין לעולם שבעה אפי' נשא אלמנה. אבל שמחה דהיינו ביטול מלאכה דהוא משום תקנת דידה כיון דאלמנה היא בשלשה ימים סגי:
ובענין אלמן שנשא אלמנה שלא אכלו הסעודה הראשונה ביום א' רק בלילה שאחר יום הנשואין שאין מברכין ז' ברכות ואפי' איכא פנים חדשות לא מהני. כתב בס' אור פני משה פ' בראשית בשם תוספת דכתובות דלאו דוקא אלמן שנשא אלמנה ה"ה בעולה והוא אינו בחור ג"כ אין מברכין ברכת חתנים אלא יום אחד ע"ש:
2