טעמי המנהגים תתקצ״דTa'amei HaMinhagim 994
א׳טעם. שאין נושאין נשים בחסרון הלבנה. משום שאחר חצי חדש כשתתחיל הלבנ"ה להתחסר אז בעוה"ר מתגברי' הדינים וכאשר תתחדש הלבנה אז מתמרקין הדיני'. בני יששכר:
1
ב׳קונטרס אחרון
אז מתמרקין הדינים. ובספר שדי חמד מערכת חתן וכלה כתב בשם הרב מעשה אברהם אה"ע סי' ה' דף קמ"ו דאין זה אלא בבחור ובתולה אבל באלמן ואלמנה אין מקפידים על זה כמו שאין נוהגים בנישואי אלמן ואלמנה להקפיד בכמה דברים שנוהגים בנישואי בחור ובתולה כגון לזרוק על ראשם חטים ואורז ומיני מתיקה והוא לסימנא טבא וכן לעשות החופה תחת אויר השמים שיהא זרעם ככוכבי השמים לרוב כמו כן לענין נישואין שלא במלוי הלבנה וכתב שהעידו לפניו שכן נהגו מימי עולם ומשנים קדמוניות וכתב טעם לזה ע"ש:
ועי' לבוש סי' רפ"ב סעי' ז' דאלמן שאין מזמרין אותו אינו חיוב לעלות לתורה בשבת שקודם החתונה:
ובענין אם המולד מתחיל באותו יום ואז שני ימים ר"ח אם נכון לעשות הנישואין קודם המולד באותו יום. עי' שם אות כ"ג דאין להקפיד בו כ"כ מאחר שכבר נתקדש החודש וכבר קרא השם שהוא מועד ר"ח לא תנוח ההקפדה על חיסור הלבנה כי קפדת הנישואין במילוי הלבנה היא רק משום סימנא טבא וא"כ ודאי כיון שנתקדש החדש הוי סימנא טבא שיתחדש המזל לששון ולשמחה לסימן טוב ומזל טוב ע"ש*ובספר אשל אברהם להגאון הקדוש מו"ה אברהם דוד מבוטשאטש זצוק"ל מהדורא תנינא סי' תכ"ו כתב דגם ליל של יום א' של ר"ח הו"ל בכלל ר"ח במה שמהדרין חתונה בר"ח היטב ע"ש: :
ושמעתי דהמנהג היא לעשות החופה עד כ"ב בחודש. ובספר תו יהושע כתב בשם שו"ת מהר"י אסאד שהעלה להקל וכתב שם שגם נשואי יצחק אבינו את רבקה אמנו הי' אחר מילוי הלבנה ע"ש:
ושמעתי מהרב הצדיק הקדוש מבעלז שליט"א בשם אביו הרב הצדיק הקדוש המפורסים מהר"י זללה"ה שלא לעשות החתונה בז' אדר לפי שהוא אחד מן הימים שמתענין בהם שבו מת משה רבינו ע"ה (עי' סי' תק"פ) וכן שלא לעשות החתונה בכ' סיון:
ובשם הרב הצדיק הקדוש מסטרעליסק זצוק"ל שלא לעשות החתונה בחודש תמו"ז כי צירוף הוי' של חודש תמו"ז הוא הוה"י יוצא מפסוק וכל זה" איננו" שוה" לי" מן הס"ת. השם הוא למפרע לגמרי והוא מורה על דין*בספר זרע קודש (לר"ח טבת) פ' הפסוק שמר תם. שיהי' השם שלם. וראה ישר. שיהי' השם הוי' ישר. כי אחרית. הגם שהצירוף הוי' מהחודש היא בס"ת שמורה על דין. עכ"ז לאיש שלם. יהי' ג"כ נמתק ויהי' לכל איש שלום וכל טוב: וצירוף הוי' של חודש מנחם א"ב הוא הוי"ה נרמז בתורה הנה יד י"י הוי"ה במקנך וכו' תחילתו הוא למפרע וחציו השני י"ה הוא כסדר כי מן חמשה עשר ואילך מתעוררים הרחמים. ועי' בני יששכר מאמרי חדש תמוז ואב. ועי' ט"ה ח"א סעי' תמ"ז בהשמטה:
ובספר כד הקמח אות מ' כתב מה שנוהגין העולם שאין נושאין נשים בחסרון אלא במילוי הלבנה אין איסור בזה אלא לסימן טוב שיעשו הנישואין במילוי ולא בחסרון וכענין שאנו נוהגין בליל ר"ה וכענין שמושחים המלכים על המעיין והוא לסימן טוב כדי שתמשך מלכותם:
ואסור לאדם לשהות עם אשתו אפי' שעה אחת בלא כתובה. והטעם הוא. מפני שהיא לא תשמע לו מפני שהיא יודעת שהיא קלה בעיניו להוציאה. עי' ב"י סי' ס"ו. ע"כ אם נאבדה הכתובה צריך ליזהר שיכתוב לה כתובה אחרת. ועי' קיצור ש"ע סי' קמ"ה סעי' י"א בלחם הפנים מבעהמ"ח מסגרת השולחן נוסח הכתובה דאירכסא לבתולה ולאלמנה ולגרושה:
וטעם. שנקרא כתובה ולא כתב. הוא עפ"י מה שאחז"ל איש ואשה שכינה ביניהם שם י"ה. י' באיש. ה' באשה. ועדיין חסר השלמות השם הקדוש ו"ה. ע"כ הוסיפו על הכתב שלה בתיבת כתובה ו"ה. דבש השדה בשם קדוש א'.
אז מתמרקין הדינים. ובספר שדי חמד מערכת חתן וכלה כתב בשם הרב מעשה אברהם אה"ע סי' ה' דף קמ"ו דאין זה אלא בבחור ובתולה אבל באלמן ואלמנה אין מקפידים על זה כמו שאין נוהגים בנישואי אלמן ואלמנה להקפיד בכמה דברים שנוהגים בנישואי בחור ובתולה כגון לזרוק על ראשם חטים ואורז ומיני מתיקה והוא לסימנא טבא וכן לעשות החופה תחת אויר השמים שיהא זרעם ככוכבי השמים לרוב כמו כן לענין נישואין שלא במלוי הלבנה וכתב שהעידו לפניו שכן נהגו מימי עולם ומשנים קדמוניות וכתב טעם לזה ע"ש:
ועי' לבוש סי' רפ"ב סעי' ז' דאלמן שאין מזמרין אותו אינו חיוב לעלות לתורה בשבת שקודם החתונה:
ובענין אם המולד מתחיל באותו יום ואז שני ימים ר"ח אם נכון לעשות הנישואין קודם המולד באותו יום. עי' שם אות כ"ג דאין להקפיד בו כ"כ מאחר שכבר נתקדש החודש וכבר קרא השם שהוא מועד ר"ח לא תנוח ההקפדה על חיסור הלבנה כי קפדת הנישואין במילוי הלבנה היא רק משום סימנא טבא וא"כ ודאי כיון שנתקדש החדש הוי סימנא טבא שיתחדש המזל לששון ולשמחה לסימן טוב ומזל טוב ע"ש*ובספר אשל אברהם להגאון הקדוש מו"ה אברהם דוד מבוטשאטש זצוק"ל מהדורא תנינא סי' תכ"ו כתב דגם ליל של יום א' של ר"ח הו"ל בכלל ר"ח במה שמהדרין חתונה בר"ח היטב ע"ש: :
ושמעתי דהמנהג היא לעשות החופה עד כ"ב בחודש. ובספר תו יהושע כתב בשם שו"ת מהר"י אסאד שהעלה להקל וכתב שם שגם נשואי יצחק אבינו את רבקה אמנו הי' אחר מילוי הלבנה ע"ש:
ושמעתי מהרב הצדיק הקדוש מבעלז שליט"א בשם אביו הרב הצדיק הקדוש המפורסים מהר"י זללה"ה שלא לעשות החתונה בז' אדר לפי שהוא אחד מן הימים שמתענין בהם שבו מת משה רבינו ע"ה (עי' סי' תק"פ) וכן שלא לעשות החתונה בכ' סיון:
ובשם הרב הצדיק הקדוש מסטרעליסק זצוק"ל שלא לעשות החתונה בחודש תמו"ז כי צירוף הוי' של חודש תמו"ז הוא הוה"י יוצא מפסוק וכל זה" איננו" שוה" לי" מן הס"ת. השם הוא למפרע לגמרי והוא מורה על דין*בספר זרע קודש (לר"ח טבת) פ' הפסוק שמר תם. שיהי' השם שלם. וראה ישר. שיהי' השם הוי' ישר. כי אחרית. הגם שהצירוף הוי' מהחודש היא בס"ת שמורה על דין. עכ"ז לאיש שלם. יהי' ג"כ נמתק ויהי' לכל איש שלום וכל טוב: וצירוף הוי' של חודש מנחם א"ב הוא הוי"ה נרמז בתורה הנה יד י"י הוי"ה במקנך וכו' תחילתו הוא למפרע וחציו השני י"ה הוא כסדר כי מן חמשה עשר ואילך מתעוררים הרחמים. ועי' בני יששכר מאמרי חדש תמוז ואב. ועי' ט"ה ח"א סעי' תמ"ז בהשמטה:
ובספר כד הקמח אות מ' כתב מה שנוהגין העולם שאין נושאין נשים בחסרון אלא במילוי הלבנה אין איסור בזה אלא לסימן טוב שיעשו הנישואין במילוי ולא בחסרון וכענין שאנו נוהגין בליל ר"ה וכענין שמושחים המלכים על המעיין והוא לסימן טוב כדי שתמשך מלכותם:
ואסור לאדם לשהות עם אשתו אפי' שעה אחת בלא כתובה. והטעם הוא. מפני שהיא לא תשמע לו מפני שהיא יודעת שהיא קלה בעיניו להוציאה. עי' ב"י סי' ס"ו. ע"כ אם נאבדה הכתובה צריך ליזהר שיכתוב לה כתובה אחרת. ועי' קיצור ש"ע סי' קמ"ה סעי' י"א בלחם הפנים מבעהמ"ח מסגרת השולחן נוסח הכתובה דאירכסא לבתולה ולאלמנה ולגרושה:
וטעם. שנקרא כתובה ולא כתב. הוא עפ"י מה שאחז"ל איש ואשה שכינה ביניהם שם י"ה. י' באיש. ה' באשה. ועדיין חסר השלמות השם הקדוש ו"ה. ע"כ הוסיפו על הכתב שלה בתיבת כתובה ו"ה. דבש השדה בשם קדוש א'.
2