תקנת השבין ג׳Takanat HaShavin 3
א׳שדוחה ל"ת שבתורה, היינו שמתקבלת ומועילה גם כשאינו במשפט שיועיל תשובה וכדרך שאי' (בסנהדרין ק"ג א) במנשה שעשה לו כמין מחתרת וכו' וכיוצא בו (בפסחים קי"ט א) על פושעי ישראל, ובזה טעה אחר כששמע אותו בת קול כמו שאמרו (בחגיגה ט"ו ב) לא ידע שידו כביכול פשוטה לקבל השבים אף נגד שורת הדין, וכל כ"ד דברים המעכבים התשובה אין מונעים לקבל לגמרי כמו שאמרו רמב"ם כי באמת אין לך דבר עומד בפני התשובה, ואף על פי שעל פי התורה אין לקבלה זהו גדולתה של תשובה שפורצת גדר דין התורה, ובעיקר קבלת התשובה אמרו בירושלמי (פ"ב דמכות עיין שם ביפה מראה הגירסא) שאלו לחכמה וכו' לתורה וכו' לנבואה וכו' עד לקוב"ה אמר יעשה תשובה, וג' אלו עד"ש (ברכות ג' ב) יועצין באחיתופל ונמלכין בסנהדרין ושואלין באורים ותומים שהם חכמה תורה ונבואה כמבואר, וג' עצות אלו צריך לכל דבר, ואמר שאלו ולא אמר מי השואל רק רצה לומר כי התחלת כל דבר על כן הוא נשאל ונמלך לפני ג' יועצים אלו איך יעשה שישנם בכלל ישראל, וכן הם בכל נפש פרטית גם כן ג' דרכי התבוננות הללו בכל דבר מצד חכמה אנושיתת וחכמת התורה ורו"ק דהיינו השגת חכמי ישראל בנבואה או אורים ותומים ורוה"ק, וג' אלו הם יועצים ומנהיגים כל דבר בעצתם והתשובה הי למעלה מהם שאי אפשר לעמוד עליה בשום עצה אנושיץ אפי' נבואה דהוא השגת אדם מהשם יתברך וכן התורה שהאי מן השמים, מכל מקום מאחר שכבר נמסרה לבני אדם ולא בשמים היא אי אפשר עמוד מצידה גם כן על עומק מעלה התשובה, וכדרך שאי' (ברכות ל"ד ב) מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד, כי מקום הצדיקים גמורים הוא המגיע להם כפי מעשיהם שהוא עפ"י התורה והנבואה והחכמה ולא ילאו מגדרם והם בעלי גדר וגבול את זה תעשה וזה לא ועד פה תבוא ולא תוסיף, אבל בעל תשובה הוא שכבר פרץ גדרו של עולם הנגדר עפ"י התורה והנביאים והחכמים ונשקע במקום שנשקע וכשוזר לשוב אל ד' ולתקן הקודם בהכרה ברורה דאתה עמדי ובכל מקום שיהיה אין עוד מלבדו זוכה לנחלת יעקב אבינו ע"ה שהוא נחלה בלא מצרים כמו שאמרו (קי"ט ) רזהו דרגא דידי' שהיה מיטתו שלימה, דיצחק אבינו ע"ה אף שכבר היה מתוקן משרשו ואף עשו הנולד ממנו נקרא (בפרק קמא דקדושין) ישראל מומר, מכל מקום כבר היה יכול להמיר שם ישראל ממנו ולהיות ככל הגוים ועוד גרוע מהם כמו שנאמר קטן נתתיך בגוים בזוי מאוד דמ שהנביא קורא קטן ובזוי אינו מצד החשיבות בעיני בני אדם רק מצד אמיתות עניינם וזהו הפסולת שיצא ממנו כי מצד מדת הצמצום יש גבול וגדר ומסטרי' אורייתא המדרת האדם בפקודין דעשה ול"ת, ואף התשובה שהיא אחת ממצות התורה היא מומצמת בגבול שלא יועיל חוץ מאותו גבול, וכן שורש טוב בתולדה שזכה לו יצחק שהוא שורש ענין ישראל הוא מוגבל בגבול ואם יפרוץ גדר וגבול ה הרי זה נעקר משם ישראל ונעשה ככל הגוים, מה שאין כן נחלת יעקב אבינו ע"ה היא בלא מצרים שאין שם גבור המגדיר כלל ואפי' הגדיל ק' עונות זה למעלה מזזה לא נעקר שם ישראל ממנו לכל דבר דקדושיו קדושין וגיטו גט כידוע, וכמו שאמרו (סנהדרין מ"ד א) אף על פי שחטא ישראל הוא רוה אי אפשר לנתק ולעקור מזרע יעקב אבינו ע"ה השורש שיש בו מיעקב שאין בו פסולת כלל ואי אפשר היות נפסל ונעקר על ידי שום דבר מאחר שאין לשורש זה דבר המגביל כלל:
1
ב׳ודרגא זו דתשובה שמצידו הפורצת ודוחה כל גבולי התורה הוא המקום שאין צדיקים גמורים בעלי גבול יכולין לעמוד בו כי כח הצמצום והמגביל הוא היפך כח הבלתי בעל גבול, כי מדת יעקב אבינו ע"ה הוא נגד שם הוי' שהוא המקום שאינו נתפס בעולם הזה כלל דעל כן אינו נהגה כי העולם הזה הוא בגבול והשגה זו הוא בלא גבול דכך משמעותו שהיה הוה ויהי' בלא ראשית ולא תכלית, ומצד העולם הזה גם דברי המ"ד שם דכל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה וכו' הוא אמת דאלו ואלו דברי אלקים חיים, ומצד ההשגה המושג לנביאים מדריגת בעלי תשובה פחותה מצדיקים גמורים כי דרגא זו דתשובה אינו מושג מצד הנבואה כל ל כמו שאמר שם ר"י עצמו כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעוה"ב וכו' אלקים זולתך וגו' וזהו מדריגת התשובה ששאלו להקב"ה בעצמו, והפלוגתא היא רק בעין תפיסת והשגת הנביאים וגם בזה דברי שניהם אמת כי מצד משפט הנבואה המושג בעולם הזה אין זה מושג דהשגת עוה"ב עין לא ראתה, אבל זהו דרך ראיית עין שזהו השגת נבואה אשר יקרא לפנים הרואה שהוא כרואה בעין מה שאין כן השגה דרך חכמה והבנה יכולים להשיג גם מה שהקב"ה משיב וגם מה שיהי לעוה"ב כמו שגילו לנו רז"ל מהזה דברים הרבה, אלא שהוא דרך השגה נעלמת מה שיהי ולא ברואה בעין מה שלנוכח עיניו, ולאידך מ"ד נמצא גם השגה כזו בנביאים אבל גוף הענין עצמו הכל דברי אלקים חיים ואין מחלקת כלל ואנו דנין בעולם הזה הכל כמשפט התורה:
2
ג׳והנה על פי התורה אף דהיא וכל הנביאים הזהירו על התשובה, מכל מקום אין זה מועיל לבטל דברי תורה דהיינו לפטור ממיתת ב"ד ומלקות במזיד וקרבן בשוגג אפי' שב בכל לבו באמת ולא כמו שאמרו קצת אחרונים בזה מחשש רמאות ושלא שב באמת לא נפטר ממשפט התורה, שמצד משפט התורה אין התשובה מועלת לפטרו ממשפטה על אותו עוון, ואפי' בעונשים שלמעלה בעולם הזה שנינו (ביומא פ"ו א) ד' חלוקי כפרה ועברה על כריתות ב"ד אפי' תשובה עם יוה"כ אין מהני לפטרו לגמרי וצריך וגם כן ליסורין ממרקין העונש דכרת ומיתה] ומכל מקום אחר המיתה מתמרק לגמרי בכח התשובה אפי' עוון חילול השם החמור מכולם, דכל מה שאין תשובה מועילה למרק לגמרי הוא רק מצד העולם הזה דתשובה הוא מכח הבינה דלבבו יבין ושב שהוא סוד עלמא דאתי כנודע ומצד העולם הזה שהוא בעל גבול ותכלית גם לתשובה יש גבול מה בכחה למרק והחמורות אינה ממרקת עדיין, אבל אחר המיתה בעוה"ב אין עוד שום עונש מששב אפי' החמורה שבחמורות, וכן מצד הנבואה דהשיבה הנפש החוטאת היא חמות מכל מקום משמת נתכפר לו מיהת אלא שאין נגאלת ונלת מהמיתה כטעם והנביאים לעולם יחיו דנגד כל העונשים יש פדות לנביאים על פי כח הנבואה ומשפטה להציל מיסורין ממרקין, כי מדריגת הנבואה הוא תכלית הכרת הנוכח דאתה עמדי עד כי רוח ד' דבר בו ממש לומר כה אמר ד' שזו הכרה גלויה יותר מההכרה שעל פי חכמת התורה, דאף דחכם עדיף מנביא כמו שאמרו בבבא בתרא (י"ב א) היינו מצד העומק אבל גילוי וראי' חושיית הוא אצל הנביא יותר גדול ועיקר תיקון הקודם הוא על ידי הגילוי הברור דאה עמדי כענין דמחוי להו בעינייהו ועד שיוכל לדבר לנוכח כמראה באצבע אתה עמדי ומצד השגת הנבואה הוא תכלית תיקון זה, ומכל מקום אינו* ניצול אלא מעונשי יסורן המגיעין לאדם מצד חטאי עצמו ומתקן שרשו מתולדתו אבל אין מועליל לתקן שורשו באיפה שהיה תלוי באדה"ר ולתקן שורש חטא דאדה"ר שנגזר עבורו מיתה לדורות, דעל דבר זה נסגר בעדו דלתי התשובה כפי הנראה מדברי רז"ל (עירובין י"ז ב) דק"ל שנה ישב בתענית והעלה זרזי תאינה וכו' והרי חזר בתשובה ולא הועיל לו, ובבראשית רבה (סו"פ כ"ב) דא"ל קין עשיתי תשובה ונתפשרתי אמר כך כחה של תשובה וכו', ולא נגלה להם כחה רק לפשר לא לכפר לגמרי:
3
ד׳וענין הפשר בחטא אדה"ר הוא לתקן מכאן ולהבא ולא לעקור למפרע לגמרי להיות כמי שלא חטא, ועל כן עונש מיתה שנגזר עליו על זה לא נתכפר כמשפט התורה דאין התשובה מצלת מהעונש, ועל זה אמר ועתה פן ישלח ידו ולקח מעץ החיים וגו' ומה שנקרא לשון הכתוב חיים היינו ודאי חיי עולם חיים נצחים שפועל בנפש תקון הקלקול וגזירת מיתה שגרם ע העת, ובבראשית רבה (פרשה כ"א) אמר אין ועתה אלא תשובה וכו' ועיין שם סיים והוא אמר פן ואין פן אלא לאו, וצ"ל דאז בג"ע הוא שלא רצה לשוב ואח"כ נמלך ושב, אבל אפשר דהן מדרשות חלוקות או דגם כונת מדרש זה והוא אמר על השם יתברך עצמו שפתח לו פתח לתשובה אבל לא לגמרי, ועץ החיים זו תורה כמו שאמרו (בתרגבא"ר פ"א) והוא המתבל היצר לתקן הקודם גם כן על ידי התשובה בצירוף התורה זה נמנע ממנו, וגם הנביאים שזכו לצפות בפרדס ובמראות העליונות וטעמו שהם לא זכו עדיין לטעום מעץ החיים לחיות לעולם שדבר זה אינו מצד מדרגת הנבואה שהוא שהאדם נבדל מהשם יתברך ומקבל שפע נבואתו ודבורו ממנו לבד, אבל חיי עולם הוא על ידי הדביקות הגמור בו יתברך כדרך שנאמר ואתם הדביקים וגו' חיים וגו'. סכדרך שאי' על לעתיד מי משים כסותו בין לביא ולביאה כשנזקקין זה לזה שהוא למעלה מעלה ממדריגת הנבואה ואז יבולע המות לנצח וישתלמו על ידי זה בצלם ודמות לגמרי עד שאמרו (ב"ב ע"ה ב) עתידים צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה, והיינו כמו שאמרו בבראשית רבה דמלך בו"ד אין עושה אחר כיוצא בו אבל הקב"ה עושה צדיקים כיוצא בו, ומצד הזה אמר ביצירת האדם בצלמינו ובצלם אלקים שהוא כיוצא בו כביכול, אלא שאחר החטא מלבד דנשתנה זיוו כמו שאמרו ז"ל הנה גזירת המיתה עצמה גורמת שאינו מעתה כיוצא בו בזה על כל פנים דאין חי לעולם (סו"פ כ"ב) דא"ל קין עשיתי תשובה ונתפשרתי אמר כך כחה של תשובה וכו', ולא נגלה להם כחה רק לפשר לא לכפר לגמרי:
4
ה׳וענין הפשר בחטא אדה"ר הוא לתקן מכאן ולהבא ולא לעקור למפרע לגמרי להיות כמי שלא חטא, ועל כן עונש מיתה שנגזר עליו על זה לא נתכפר כמשפט התורה דאין התשובה מצלת מהעונש, ועל זה אמר ועתה פן ישלח ידו ולקח מעץ החיים וגו' ומה שנקרא בלשון הכתוב חיים היינו ודאי חיי עולם וחיים נצחיים שפועל בנפש תקון הקלקול וגזירת מיתה שגרם עץ העת, ובבראשית רבה (פרשה כ"א ) אמר אין ועתה אלא תשובה וכו' ועיין שם סיים והוא אמר פן ואין פן אלא לאו, וצ"ל דאז בג"ע הוא שלא רצה לשוב ואח"כ נמלך ושב, אבל אפשר דהן מדרשות חלוקות או דגם כונת משרש זה והוא אמר על השם יתברך עצמו שפתח לו פתח לתשובה אבל לא לגמרי, ועץ החיים זו תורה כמו שאמרו (בתדבא"ר פ"א) והוא המתבל היצר לתקן הקודם ג"כ על ידי התשובה בצירוף התורה זה נמנע ממנו, וגם הנביאים שזכו לצפות בפרדס ובמראות העליונות וטעמו מהם לא זכו עדיין לטעום מעץ החיים לחיות לעולם שדבר זה אינו מצד מדרגת הנבואה שהוא שהאדם נבדל מהשם יתברך ומקבל שפע נבואתו ודבורו ממנו לבד, אבל חיי עולם הוא על ידי הדביקות הגמור בו יתברך כדרך שנאמר ואתם הדביקים וגו' חיים וגו', שכדרך שאי' על לעתיד מי משים כסותו בין לביא ולביאה כשנזקקין זה לזה שהוא למעלה מעלה מממדריגת הנבואה ואז יבולע המות לנצח וישתלמו על ידי זה בצלם ודמות לגמרי שאמרו (ב"ב ע"ה ב) עתידים צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה, והיינו כמו שאמרו בבראשית רבה דמלך בו"ד אין עושה אחר כיוצא בו אבל הקב"ה עושה צדיקים כיוצא בו, ומצד הזה אמר ביצירת האדם בצלמינו ובצלם אלקים שהוא כיוצא בו כביכול אלא שאחר שחטא מלבד דנשתנה זיוו כמו שאמרו ז"ל הנה גזירת המיתה עצמה גורמת שאינו מעתה כיוצא בו בזה על כל פנים דאין חי לעולם ועל כן אין הצלם שלם ואי אפשר לקראו בשמו כביכול, רק אז שיקראו בשמו שהוא למעלה ממדריגת נבואה רק מצד מדרגת הדבוק הגמור וכדרך שאי' בשהש"ר תאומתי תיומתי לא אני גדול וכו', ודבר זה אלמלא אמרו הקב"ה בעצמו כביכול נעשה אדם בצלמינו וגו' אין כח בפה לאמרו, ואמרו (בר"ה י"ז ב) ד' ד' אני הוא קודם שיחטא אני הוא לאחר שיחטא ויעשה תשובה ומשמע גם אחר החטא ממש כמקדם:
5
ו׳וזהו דרגא דשם הוי' מדת יעקב אבינו ע"ה כי על ידי החטא שם זה משתנה ואינו שלם ולא כמו שנכתב נקרא ולאחר התשובה חוזר למקודם וכמו שאמרו (בפסחים נ' א') דבעוה" שמו אחד, וזהו אחר התשובה כפי תוקף מדרגתה שמגיע עד עוה"ב שמשם שורשה ואז חוזר להיות כקודם החטא וגם אחר החטא כששאלו להקב"ה בעצמו שם ההוי' הוא אמר אני הוא וכו' שיש כפרה מכל וכל על ידי התשובה שהיא גדולה מכל מיני חכות והשגות שיש בעולם הזה שהם בכלל ג' הנזכרים נגד ג' אבהן שבהם נכללו כל הו' קצוות שהם נגד אות ו' דבשם הוי' בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה ומחבר ב' ההי"ן עלמא עלאה ועלמא תחאה, אולם זהו מדרגת האבות מצד עצמן דהיינו כפי מה שעשה האלקים האדם ישר קודם שיחטא, אבל לאחר שיחטא ראש המדרגה בקבלת התשובה הוא דור המע"ה רגל ד' שבמרכבה שהקים עולה של תשובה' והאבהן דבכל שאר ז' המדריגות כלולות בו בפרטיו והוא ראש ותחלת הקמתה בתרעא לדרתא דהוא נגד ה' אחרונה, וסיומו במשיח שהוא נגד ה' ראשונה שהוא הבינה שבלב שבו שלימות התשובה לגמרי ועליו נאמר ירום ונשא וגבה ודרשו רז"ל על האבות שיגדל מהם, כי חכמה ותורה ונבואה הם ג' דרגין דאברהם יצחק ויעקב, דחכמה ידוע מ"ש (בבבא בתרא ט"ו ב) אצטגנינות גדולה היתה בלבו של אברהם אע"ה כו' וב' כליותיו כב' מעינות ותחלת התקרבותו להשם יתברך הי' מצד חכמה אנושית שהיה יושב וחקר כלום אפשר לבירה בלא מנהיג כמו שאמרו בבראשית רבה, אבל אורייתא מסטרא דגבורה והתעוררות יצחק לא הי' עוד מצד עצמו וחכמה אנושית שכבר קיבל תורה מאביו, ונבואה מסטרא דיעקב דכתיב כי הנה ד' נצב עליו:
6
ז׳וגדולה תשובה שדוחה משפט התורה והחכמים ופורצת הגבולים שקבעו ואפי כל מ"ש חכמים ומפורש בנביאים ובתורה שאין תשובה מועלת, מצד הקב"ה עצמו והוא על ידי הדיבוק הגמור בו יתברך כמו שיהיה לעתיד הוא אומר יעשה תשובה ונתכפר הכל לגמרי, ומ"ש דמקודם שאלו לחכמה לתורה ולנבואה אין זה שיתה בטלה ודרך מליצה רק כך הוא השורה הראויה וססדר המדריגות להיות נשאל להם קודם ועדיין לא הגיע השאלה להקב"ה ושיבולע המות עד שיבוא משיח השואל זה מהקב"ה שנאמר חיים שאל נתת לו וגו', וכמו שאמרו (בסוכה נ"ב א') ועד מתן תורה שהוא עד התחלת ב' אלפים תורה מאת הנפש אשר עשו כמו שאמרו (בע"ז ט' א) הוא הזמן דשאלו לחכמה והשיבה חטאים תרדוף רעה כי אין תשובה לגוים כלל, ובאברהם אבינו ע"ה התחילה תורה ושורש היהדות שיש מציאות כפרה לחטא על ידי תשובה וצריך רק קרבן לכפר, וזהו סדר קרבנות שאמר הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה כמו שאמרו (בתענית כ"ז ב) ובאותו עמד בחר לו אברהם אבינו ע"ה גם כן הגליות שהן היסורין הממרקין ואין תשובה ממרקת לגמרי על פי משפט התורה כפי ד' חלוקי כפרה, ועל זה רומז הקבן לכוון כאלו נעשה היסורין בו כנודע, וזהו עד אחר מ"ת שהתחיל זמן דאלו לנבואה ודור המדבר זכו כולם לנבואה בשעת מתן תורה דעל כן אמרו (פסחים ס"ו א) אם אינן נביאים בני נביאים הן,ומצד השגת אנכי ד' וגו' דשמעו כולם מפי הגבורה התחיל השגת הנבואה שהוא דריך כלל ההשגה דאתה עמדי שיוכלו לתקן הקודם ולהציל מיסורין גם כן על ידי התשובה, אבל מכל מקום אין נתקן לגמרי להציל גם מהמיתה, ותשובתם נפש החוטאת וגו' כנזכר וזה מושך והולך עד משיח דאף על פי שדבר זה הוא שורש יעקב אבינו ע"ה דמטתו שלימה מכל מקום עולם הזה אין זה נגלה עדיין והרבה משומרים וכופרים יש בעוה"ר מזרע ישראל, אלא שהבטיחנו יתברך דלא ידח ממנו נדח וכשיקבץ נדחינו מד' כנפות יבורר לעין דבר זה דשום רע יעקב אבינו ע"ה לא נדחה כלל אז יהיה שלימות דרגא דיעקב אבינו ע"ה, וההשלמה הדמורה יהיה לימות המשיח שאז יתברר גדולה זו דתשובה שדוחה ל"ת שבתורה הוא ל"ת ראשונה דפן ישלח ידו וגו' דכל מקום שאמר פן הוא ל"ת וזהו שלימות המעלה:
7
ח׳והתחלתה היה כבר בימי חזקיה שאמרו (בסנהדרין צ"ד:) דביקש הקב"ה לעשותו משיח שהוא כבר התחיל לגלות מעלה זו של תשובה שהיא למעלה ממשפט התורה והנבואה, וכמו שאמרו (ברכות י' א) דאמר לישעיה כלה נבואתך וצא כך מקובלני וכו', דאין לך דבר העומד בפני בקשת רחמי שמים דגדול כח התשובה למעלה מכל המפשטים וחטאו היה דלא נסיב לפי שראה שיצא ממנו מנשה שיחטא וידע שיפליג לחטוא עד שמן הדין לא יהיה שיקובל בתשובה, ומיד שגילה דבר זה של כלה נבואתך וכו' שאין להשגיח גם בנבואה בזה נתגלה לו ממילא שגם למנשה יועליל חתירה לקבלו בתשובה, וחכמים שמנאוהו בכלל שאין להם חל ק לעוה"ב היינו מצד משפט החכמים אבל לא מצד משפט הקב"ה שהוא קיבלו במחתרת ובהעלם מעיני כל חכמים ונביאים גם כן דהוא האומר דתשובה מועלת בכל ענין, ודורשי רשומות (בסנהדרין ק"ד בע"ב) דרשו על כולם שיש להם חלק לעוה"ב והיינו מצד שהם זרע יעקב אבינו ע"ה דמטתו שלימה ולא ידח ממנו נדח, ודבר זה לא נגלה בעולם הזה אלא רשימו ממנו נרמז ונודע לדורשי הרשומות אבל משפט חכמי המשנה כפי משפט החכמה המסורה בידיהם וגלויה לחכמים לא היה כן, וחזקיה הוא המתחיל לעורר דבר זה גם כן בניצוח סנחרב שהוא אמר המבלעדי ד' וגו' הוא הי' שבט אפו יתברך והשם יתברך שלחו גם לירושלים, אבל חזקיה היה גנוז בו שורש זה שהיה ראוי לעשותו משיח היינו שהיה בו כח התעוררות של תשובה כ"כ לעורר על ידי זה רחמי שמים לשבור כל מאמר ד' גם כן:
8
ט׳ובירר זה ביחוד במה שאמר כלה נבואתך וכו', ואז נתן לו ישעיה בתו להוליד מנשה שכבר המציא והביא גילוי אור זה המחודש של מעלת התשובה כ"כ גד שכל התורה ונבואה עד שיועיל גם למנשה, אלא שלא נשלם אז עדיין התפשטות מדתו של נחלה בלי מצרים להיות באמת עד אין קץ שיהיה נמחל לכל העולם כולו לגמרי עד שיבולע המות דהיינו שיהיה משיח, ואמר על זה רזי לי רזי שהוא מהנסתרות לד' אלקינו וכבשי דרחמנא, דאור זה של מעלת התשובה כבר נתגלה ונתברר על ידי חזקיה דאין דבר עומד בפני התשובה, ודורו דור דיעה ובעלי תשובה כמו שאמרו ז"ל בשבח דורו של חזקיה רק שהוא רזי לי רצה לומר ידוע לו יתברך לבד ולא לברי' בעולם כי אין שום ברי' שיוכל להשיג מדרגה זו של תשובה שהוא רק מצד הקב"ה בעצמו ועל כן אי אפשר לעמוד על סודותי' וסדר גילוי', וכבר ישעיין גילה זה לחזקיה דיש כבשי דרחמנא כמו שאמרו (בברכות שם) דיש סודות שאין נגלים לברי' כמו לידת רשע כמנשה, ועל ידי זה שלידתו הוא מסוד ד' ממילא יש לו תשובה ותיקון גם כן מנד סוד ד' שרצה בכך כאשר יתגלה לעתיד סודו, ועל כל פנים שהדבר היה מסודר כך מכבשי דרחמנא אין כאן עוד חטא שהוא היציאה מהסדר ורצון השם יתברך והרי זה כך יסד השם יתברך אם כן אין כל החטא אלא מצידו שהוא לא ידע דבר זה של סוד ד' וחשב שהוא ממרה פני ד' בחטאיו, אבל על האמת הרי אין כאן חטא מעיקרו ועל דרך זה הם כל הדחיות סדר משפטי התורה על ידי מעלת התשובה זו שגילה חזקיה וישעיה בזה דיש כבשי דרחמנא וסוד ורז שנגלה לו יתברך לבד אף על פי שגוף הסוד לא נתגלה מכל מקום נתגלה דבר זה שיש סוד, ועל ידי זה ממילא אף שנראה כסותר משפטי התורה אין כאן התירה על האמת כי משפט התורה הוא מצד ההתגלות לבני אדם אבל מצד הנסתרות שיתגלה לעתיד לא היה חטא כלל, ועל זה אמרו (שבת פ"ט ב) אם יהיה חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית דהיינו מצד כבשי דרחמנא אז כשלג ילבינו לגמרי שאין חטא כלל:
9