תקנת השבין ט׳Takanat HaShavin 9
א׳ועיקר התשובה הוא בהרהור בלב בלבד שהרי נקרא בכך צדיק גמור אפי' הי' מקודם רשע גמור כמבואר (בקדושין מ"ט ב), ואפי' הוידוי דברים אע"ג דהוא מצות עשה מן התורה והתודו וגו' זהו מצוה בפני עצמה ואינו מעכב התשובה שעיקרה בלב לבד שמתחרט על העבר ומסכים בלבו שלא לשוב עוד לכסלה ושלא יחטא עוד, ואע"ג דלא נגלה לשום אדם ואפי' למלאכי השרת שאין יודעים מה שבלב קמי שמיא גליא והוא נקרא צדיק גמור באמת, אפי' הגדיל עבירות עד למעלה דבכל רשע גמור אמרוהו שם ואפי' עבר על כל תורה כולה, ובב"ש וח"מ (באהע"ז סימן מ"ב) כתבו דאפי' גזל ולא החזיר הגזילה רק שקיבל בלבו להחזיר מהני, וכן משמע (בברכות ה' ב) בעובדא דתי' דני דחמרא דסגי בהכי, ומ"ש (בסנהדרין כ"ה ב) בחזרתן של בעלי תשובה היינו לענין נאמנתו לעלמא דחוששין שמא לא שב באמת ומרמה הבריות וצריך שיראו בני אדם ממנו מעשה תשובה בפעל, וההגדרות במותר שהזכירו שם הם עצות טובות להשב שלא יתקפנו יצרו להבא עוד, ועל כן צריך לגדור עצמו גם במותר כדי להרחיקו מהאיסור שכבר נכשל בו ובנקל יוכל היצר אשר כבר קנה לו קן בלבו ונעשה בעה"ז להכשילו ולכן צריך להגדרות יתירות, אבל אין זה עיכוב להתשובה בשעתה שאפי' יחזור וירשיע משמע מההיא דקדושין דמכל מקום הוי קדושין ואמרינן דנקרא צריק גמור על ידי רהור התשובה שבלבו באותה שעה באמת ואח"כ הוא שתקפו יצרו, וכן בדברי ב"ש וח"מ הנזכר בגזל אפי' אח"כ לא החזיר הגזילה ולא הועיל לתקן הקודם היינו להיות נמחל לגמרי אבל בשעת ההרהור התשובה שהי' בדעתו באמת זחזיר הרי זה צדיק גמור באותה שעה, ואח"כ הוא דאתרע וכצדיק גמור שהרשיע, ועיין בתה"ד (סימן שמ"ט) דרק כשלא הי' הוכחה בשעת מעשה ששב אמרינן הוכיח סופו על תחילתו דלא שב כלל ביניתים כיון דתחלתו וסופו ברשעות אבל אם הי' הוכחה מועיל, והיינו להאמינו על ידי ההוכחה דנראה שהאמת ששב מהני:
1
ב׳ומה שכתב רמב"ם (פ"ב מהל' תשובה ה"ב) ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, על כן כונתו כמו שכתבו בכל מקום ולח"מ שם דיקח לו את השם יתברך לעדות, והיינו לברר אמיתות רצונו אז ברגע התשובה דדעתו באמת שלא ישוב וכו', והגם דקושית לח"מ שם לא קשה מידי דמכל מקום הידיעה ובחירה שניהם אמת וכשבאמת לא יחטא הרי יעיד עליו היש"ת אז וגם קושית כ"מ שם לא קשה די"ל פירוש ולא נאמר וגו' היינו דבר ברור שלא נאמר עוד ולא נעשה זה וזהו כונת לשון ויעיד וכו' היינו שיהי' בבירור שלא ישוב וכו', מכל מקום אי אאפשר שיהי' זה מתנאי התשובה ורק כשבדעתו גם בשעת מעשה לחזור ולחטוא הרי לא שב בכל לבו כלל, וזהו מדתן של פושעי ישראל המלאים חרטה היינו חרטה לבד בלא עזיבת החטא כי רק על העבר שכבר חלפה הנאתו ואינה עוד מתחרט אבל אין דעתו לעזוב להבא הנאה זו אם יזדמן לפניו אפי' באותה רגע, וזה אין עליה שם תשובה כלל רק חרטה לבד שאחר החטא שעברה הנאתו מתחרט חרטה בעלמא בלא מחשבת עזיבת החטא והרהור תשובה שבלב המועיל היינו בעזיבת החטא שזה נקרא ששב לד':
2
ג׳ומדתן של תלמידי חכמים דעובר עבירה בלילה שאז הוא זמן עבירות דתאות בזנות כמש"ג בנשף בערב יום וגו' דאין רואה, ובשבת (פ"ט ב) אי' דל פלגא דלילא דאז אין חוטאין, ובזוהר הגירסא איתכא ת"ח שעבר עבירה ביום אל תהרהר בלילה, ונראה דדרך לשוב בלילה לפני השינה כדרך שאי' (מגילה כ"ח א) כי סליק לפוריי' אמר וכו' כי אז טעים עעמא דמותא כמו שאמרו בזוהר ובהרואה דהוא אחת מס' במיתה, והוא על דרך שאי' (שבת קנ"ב א) שוב יום אחד לפני מיתתך ואז שעת החשבון למארי דחושבנא על כל מה שעשה באותו יום אל תהרהר אחריו ביום דודאי עשה תשובה כמו שאמרו (בברכות י"ט א) לא בחרטה לבד רק בתשובה גמורה, ואפי' רואהו חוזר ושונה אח"כ בחטאו ומיהו אפשר דהך אל מהרהר היינו קודם שרואהו שונה בחטא דמחזיקין ששב ולא יחטא עוד, אבל כשראוהו שונה ותחלתו וסופו בחטא אפשר גם בת"ת לא מחזקינן ששב בדליכא הוכחה או על כל פנים אחר פעם ב' ששנה בחטא רשאי להרהר אחריו דהרי עבר ושנה נעשה לו כהיתר כמו שאמרו (ביומא פ"פ ב), אלא די"ל אם שב ביניתים בתשובה גמורה דהו"ל באותו שעה צדיק גמור כשחוזר וחוטא אין עליו דין עבר ושנה רק כתחילת חטא דהראשונה כבר נמחקה בתשובה הקודמת שבינתים והרי זה כצדיק גמור המתחיל בחטא וגם כן אל תהרהר דגם אח"כ ישוב וצ"ע מכל מקום בשעתו שב באמת, ואף על פי שהבא לטהר מסיעין אותו כמו שאמרו (ביומא ל"ח סע"ב) אפשר לומר מדלא סייעוהו על כן לא שב באמת, והך מסייעין היינו באותה רגע שבא לטהר ואלמלא בא לידו אז באותה רגע דבר עבירה אין ה"נ שהי' הקב"ה עוזרו ויכול לו, ואפי' תימא גדם באותה רגע לא יכול אם הוא גמר בלבו להתקומם נגד יצרו בכל כחו הי' יכול לו מכל מקום אם אח"כ יצרו אלבשי' והסיתו לדבר עבירה י"ל דלא נדחה על ידי זה שובתו הקודמת שהיתה באמת גדם בהוא דקדושין לא חילקו אפי' ראוהו תיקף ברגע אחר הקדושין חוטא ומרשיע כדרכו, ומה דמן השמים לא סייעוהו אחר שהכחל לטהר בהרהור תשובה שבלב עד שיש עליו שם צדיק גמור, הרבה תשובות למקום שהי' המשפט לנסותו ושלא לסייעו ומכל מקום לא נדתה משם צדיק גמור באותה רגע דהרהור תשובה:
3
ד׳ומה שאמרו היכי דמי בעל תשובה וכו' עיין שם (ביומא פ"ו א) כפי גירסא שלנו צריך שיזדמן ב' פעמים וניצול דבתרי הוי חזקה שלא יכשל עוד, ורי"ף ורא"ש ורמב"ם לא גרסי פעם ראשונה ושני' ובפעם אחת סגי ומכל מקום מצריך שיזדמן לידו וניצול, כבר יישבה רמב"ם (ברפ"ב מהל' תשובה) דזהו לענין תשובה גמורה ומן המובחר וכתב ואם כו' אף על פי שאינו תשובה מעולה מועלת היא, ואפשר לומר גם כן מה שאמרו היכי דמי בעל תשובה היינו שיהי' נקרא בשם זה דבעל תשובה וקריאת השם היינו שיהי' עצמותו כך דאז נעשה לו שם העצם קבוע וקיים, וכל בעל תשובה אף על פי שלשעתו הוא שב באמת והוא בעל תשובה לשעה כיון דאינו בטוח שלא יתקלקל ויחזור לסורו אינו נקבע לו לשם עצמו עד שיבוא לידו דבר עבירה פעם א' וב' כגירסא דילן דבזה בטוח דלא יחטא עוד, וכמו שאמרו (ביומא ל"ח ב) מקרא דרגלי חסידיו ישמור דחסיד נקרא כשמתגבר יותר מצדיק ועל כן אמרו (באותיות דרע"ק) על פסוק וחסידיך ירננו אלו רשעי ישראל שעתידים וכו', כי יותר תוקף גבורה בניצוח היצר צריך הרשע כששב ועל כן נקרא חסידיםך פירוש חסידי ד' היינו מופלגי החסידות כמו עלי ד' ארזי ד' ובכל מקום שמסמיך אל ד' להפלגת הדבר ביותר, ומי שבא דבר עבירה לידו וניצול גקרא (בקדושין מ' רע"א) גבורי כח ובזה מובטח להשמר מעתה עד שקנה לו שם עצמו של בעל תשובה על ידי זה:
4
ה׳והעיקר נראה מה שאמרו כגון וכו' פירוש כגוון הזה שיהי' תשובתו בלב כגוון ואופם הזה של מי שבא וכו' שכ"כ מתחרט ושב מן הדבר עד שאם הי' מזדמן לו אותה וכו' הי' נמנע אבל אין צריך שיארע לו כן בפעל דוקא, ועל כן אפי' עשה תשובה באחרונה וביום מותו ולא נזדמן לוכלל דבר עבירה מכל מקום אם היתה בכל לבו ואפי' נזדמן לו אח"כ ולא עמד בנסיון אם בשעת מעשה היתה בכל לבו ואלו נזדמן לו באותה רגע לא הי' חוטא רי זה בעל תשובה גמור באותה שעה, ואין צורך לדברי רמב"ם בזה והכל תשובה מעולה, ומה שאמרו (בע"ז י"ט א) אשרי שעושה תשובה כשהוא איש היינו דבזקנותו אין לו כח במזימות לבבו להתגבר על יצרו לשוב בכל לבו באמת ובפרט שנשתרש בחטא סכתב (בליקוטי מהרי"ל) דעבירה שעברו עליו רוב שנותיו מלפפתו והלכת ועיין שערי תשובה (סוף שער ב) ט' טעמים בזה, אבל כששב תשובה מעולה הוא ואע"ג דלא משכחת ליה גבי' באותו פרק ועל כן צ"ל אינו רצה לומר בפעל ממש דהיכי משכחת לה ובשעת עבירה בתחלה נתייחד עמה ואח"כ שאר התקרבות והרי אסור להתייחד, וכי ס"ד דהותר איסור יחוד לבעל תשובה ולא משכחת לה באותו מקום ואפי' אם אירע שהיתה עמו ביחוד צריך לברוח מיד ודבר ה חובה על כל אדם וכל שכן על בעל תשובה שצריך לגדור עצמו ביותר, ובסנהדרין (ק"ז רע"א) דלעולם לא יביא עצמו לנסיון שלא יכשל וכל שכן בבעל תשבוה וכן הוא בספר חסידים (סימן קס"ז) דלא יאמר אדם הרי אני באותה וכו' אקיים זה דשמא תחרצה וסלא אמרו שיביא עצמו לעון עיין שם, ועל כן דהכונה רק שהתשובה יהי' על דרך זה שיהי' בו בטוח שיצרו בידו לכפותו, ומכל מקום לא יבטח על עצמו בפעל ואף על פי שההרחקות לכל אחד כפי מה שהוא מכיר ביצרו ומי שבוטח בנפשו אין צריך כ"כ הרחקה וכמו שאמרו הריטב"א (בסוף קדושין) מהא דר' יוחנן יתיב אשערי טבילה ועוד טובי יעוין שם באורך וכיוצא בו בתוס' (שבת י"ג סע"א) ד"ה ופליגא וכן בנדה (י"ג סע"א) עיין שם, זהו בהרחקא בעלמא משום גדר וסייג ולא הביא עצמו לידי נסיון דזה אסור דאז היצר גובר, ואנו מבקשין בכל יום אל תביאנו לידי וכו' וגם זה בצדיק גמור שלא חטא מעולם ולא בבעל תשובה שכבר טעם טעם חטא ואף על פי שנדמה לו שכבר שב בכל לבו ודאי אין לו לבטוח בעצמו כלל:
5
ו׳ואיברא נהירנא זה זמן רב שהי' בידי ספר רב ייבא וראיתי שם בתהילים על פסוק החליק אליו בעיניו מביא מהבע"ש בשם מתיבתא דרקיע להתיר להביא עצמו הבעל תשובה לידי כך, ושוב ראיתי דגם בספר כלי יקר (ר"פ חוקת) כתב כן ופי' בשם יש מפרשים בזה מה שאמרו במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד היינו דהם אסורים התייחד ולהביא עצמם לידי נסיון מה שאין כן הבעל תשובה עיין שם,ואין כעת הספר אתי לדעת בוריין של דברים ובירורן בעיקר דבר זה צל"ע מאוד ולא ניתן ליאמר כלל וכמו שכתבתי, ואם הותר היינו רק בעניני היתר כדרך שאיתא בדוד המע"ה (בירושלמי פ"ב דסנהדרין הל"ג) בעשר פלגשים שהי' מקלען ומקשטן וכו' ואמר ליצר הרע כו' אני מתאבך דבר המותר לך, וזהו מדת בעל תשבוה לגדור עצמו במותר ובזה יכול להביא עצמו לנסיון ולא בדבר האסור כלל ובואתה וכו' ואולי גם הוא רצה לומר כהאי גונא בדבר המותר, והנה גם דבר זה אינו בירור גמור כי היצר חושק וגובר רק בדבר האסור וכמו שאמרו (בסנהדרין ע"ה א) דלא מייתבא דעתי' בהיתר אלא במים גנובים ולא עשה זה לבירור תשובתו ולנסיון רק להרגיז יצר טוב על יצר הרע ולשבור תאותו:
6