תלמוד עשר הספירות, חלק ז׳: עשר הספירות דז' מלכין קדמאין דמיתו, לוח התשובות לענייניםTalmud Eser HaSefirot, Section VII, List of Answers on Topics

א׳(לשאלה) משום שיש שם קומה דבחי"ב מבחי' התלבשות, שהוא בחינת ישראל סבא, וישסו"ת הוא בחינת הויה דס"ג. (דף תפ"ה ד"ה והנה)

ב׳(לשאלה) ע"י עלית ה"ת בעינים שהיה בצמצום ב', שפירושו, שהמלכות עלתה בחכמה, נתערבה ונתחברה המלכות בכל ספירה וספירה עד החכמה. (דף תפ"ה ד"ה המלכות)

ג׳(לשאלה) כי הז' מלכים הנק' שם ב"ן, יצאו בפרצוף שלם ראש וגוף. והמה נשברו פנים ואחור. ע"כ יש בהם קליפות מראשו עד רגליו, כלומר בכל הרת"ס שלו, וכל בחינות ראש של הז"מ, נפלו לבריאה. וכל בחינות התוך דז"מ, נפלו ליצירה. וכל בחי' הסוף דז"מ, נפלו לעשיה. (תפ"ו אות ב'. ובאו"פ ד"ה ויש)

ד׳(לשאלה) משום שבשעת קטנות הוא חסר ג"ר, כי כן הוא מעצם אצילותו, אלא בשעת גדלות משיג הג"ר מבחי' תוספת ואין להם יניקה להקליפות משם, כי בעת שהתחתונים פוגמים, הנה מטרם שמתגלה הפגם, תכף מסתלקים הג"ר מהז"א. כי כל שאין בא עם הפרצוף מתחלת אצילותו, יכול להסתלק מהפרצוף לעת הצורך. (דף תפ"ח אות ה' ובאו"פ ד"ה ז"א.)

ה׳(לשאלה) המלכות נקראת תמיד בשם נקודה, על שם המלכות השרשיית, שעליה היה הצמצום ראשון. ולכן בחינת עצם הנושא של הצמצום ומסך, שעליהם נעשה הזווג, מכונים בכל המקומות בשם נקודה. (דף ת"צ אות ח'. ובאו"פ ד"ה נקודות.)

ו׳ד' מצבים הם: אב"א אב"פ פב"א ופב"פ. והיינו בעת שהזכר ונוק' הם חסרי ג"ר, מחמת עלית ה"ת בעינים. הנה תיקון הראשון המספיק בעדם לסמכם באצילות, הוא אב"א, שפירושו, שמשיגים אור האחורים דאמא עילאה, שמשום שהיא חושקת באור דחסדים בסוד כי חפץ חסד הוא, נמצאת דוחה את אור החכמה. ולפיכך כשנכללים באור הזה ובאחורים אלו, אינם נפגמים כלל מפאת חסרון חכמה שבהם, מחמת הה"ת שבעינים, כי אפילו אם היו יכולים לקבל חכמה, היו ג"כ דוחים קבלתה, מחמת החשק לחסדים המוטבע באחורים דאמא עילאה. וע"כ משמש להם האחורים דאמא כמו הארת ג"ר. והוא תיקון הא' הנק' אב"א.

ז׳מצב הב' הוא אב"פ. כי מלבד המיעוט דצמצום הארת חכמה מכח ה"ת שבעינים, יש מיעוט וצמצום הארת החכמה גם בהכלים דפנים של הנקבה: שמחמת הסיתום על אור דחסדים שיש בכלים דפנים שלה, אינה ראיה לקבל הארת חכמה, כי אין הארת חכמה מקובל בהפרצוף בלי חסדים. וע"כ אחר שנתקן המיעוט מחמת הה"ת שבעינים, ע"י הזווג דאב"א כנ"ל, נעשה הזווג של אחור בפנים, שהזכר משפיע לה אור דחסדים בשפע, ומתקן את הכלים דפנים של הנקבה, ומכשירה בזה שתהיה ראויה לקבל בהם הארת חכמה.

ח׳מצב הג' הוא פב"א. וזה מגיע להם ע"י זווג עליון דע"ב ס"ג, המוריד ה"ת מהעינים, ומחזיר החו"ב להראש, שאז משיג הזכר את אור הפנים שלו כבראשונה מטרם המיעוט. אבל הנקבה אינה מחזרת עוד פניה אל הפנים דזכר לקבל הארת חכמה, בלי סבה המחייבת אותה להדבר. שהוא משום האחורים שלה מצד הבינה דאו"י בסוד כי חפץ חסד הוא, וע"כ הנקבה מקבלת אז את אור הפנים מן הזכר דרך אחורים שלה, שנמצא עי"ז הארת החכמה מתמעט בהרבה, וזווג הזה נק' פנים באחור. שהפנים של הזכר משפיע אל הנקבה דרך האחורים שלה והכלים דפנים מקבלים מכלים דאחורים.

ט׳(לשאלה) מצב הד' הוא פב"פ. וזה מגיע אליהם רק ע"י העלאת מ"ן מבחינת זו"ן, כי יש להבינה קשר עם הזו"ן מצד הע"ס דאו"י, שהבינה משפעת להם הארת חכמה. וע"כ בשעה שהזו"ן עולים אליה למ"ן, היא מפסקת את האחורים שלה, ומחזרת פניה אל החכמה כדי לקבל ממנו הארת חכמה בשביל הזו"ן, ונמצאת אז מזדווגת עם החכמה פב"פ. (דף תצ"ח אות כ"ג עד אות כ"ה. ובאו"פ שם.)

י׳(לשאלה) על ידי זווג עליון דע"ב ס"ג המוריד ה"ת מעינים, ומחזיר החו"ב להראש, משיג הזכר בחינת הפנים שלו, אבל הנקבה עדיין צריכה להעלאת מ"ן. וע"כ נעשה זווגם בבחי' פב"א. כנ"ל בדיבור הסמוך. (דף ת"ק ד"ה למעלה)

י״א(לשאלה) העלאת מ"ן אל הבינה מבחינת הזו"ן, מעורר את הבינה להשיב פנים להחכמה. כנ"ל, תשובה צ"ו. (דף תק"א ד"ה המדרגה)

י״ב(לשאלה) בזו"ן נוהגים כל הד' מצבים: אב"א אב"פ פב"א פב"פ. אבל באו"א אינו נוהג בחינת אב"פ, אלא רק: אב"א פב"א פב"פ. בלבד. (דף תק"ב אות כ"ה. ובאו"פ ד"ה באו"א.)

י״ג(לשאלה) כשהזו"ן בבחינת אב"א, אז אין בהם אלא כותל דחג"ת, שהוא בחי' האחורים דאמא, כנ"ל תשובה צ"ו. ונמצאים שניהם משמשים באחורים הזה: חציו לז"א, וחציו לנוקבא. ואחורים של הנה"י חסרים לשניהם, להיותם בסוד ואחוריהם ביתה. כי האחורים דנה"י הם מבחינת יסוד דאבא, שאינו מתגלה זולת ע"י חסדים וגבורות חדשים שהם בהארת חכמה. ולפיכך בביאת החו"ג מזווג פב"פ דאו"א, אז נשלמים גם האחורים דנה"י לשניהם, והחסדים נוטל הז"א לעצמו, והגבורות נותן להנוקבא. עי' לעיל תשובה מ"ה. (דף תק"ז אות כ"ט. ובאו"פ ד"ה החסדים)

י״ד(לשאלה) כמו שהאדם התחתון ע"י מע"ט הוא מעלה מ"ן לזו"ן, כן הזו"ן מבררים מהאחורים דאו"א שנפלו אל מקומם ומעלים מ"ן לאו"א. וכן או"א למעלה מהם עד סוף כל המדרגות עד שהפרצוף העליון הראשון מא"ס ב"ה ממשיך מוחין מאור א"ס ב"ה, והוא מוריד אותם להתחתון ממנו, וכן עוברים להזו"ן. באופן שכל העלאת מ"ן מהצדיקים גורם ירידת האור מחדש מא"ס ב"ה עצמו. כי אין שום חידוש של אור בהעולמות כולם שלא יהיה נמשך מא"ס ב"ה. וזכור זה. (דף תק"ה ד"ה גרם)

ט״ו(לשאלה) הם בעיקר חסדים וגבורות אלא שיש בהם הארת חכמה, דהיינו לפי שיעור הקומה שיש אז באו"א: אם הם בקומת כתר הרי המוחין אלו מבחי' הארת חכמה דפרצוף הכתר. ואם הם בקומת חכמה, נמצאים המוחין מבחינת הארת חכמה דפרצוף חכמה וכו'. (דף תקי"ח ד"ה ובזה תבין)

ט״ז(לשאלה) הא' הוא שהחו"ג החדשים האלו שבהם הארת חכמה, נמצאים מגדילים ומשלימים האחורים דזו"ן. כנ"ל בתשובה ק'. והב' הוא שהם משיגים המוחין דפנים שהם הג"ר שלהם, שאז מזדווגים פב"פ. (דף תק"ז אות כ"ט.)

י״ז(לשאלה) ג' פרצופין יצאו בנקודים, שהם: או"א בד' קומות, שגופות שלהם, הם: דעת, חסד, גבורה, וש"ע דת"ת עד החזה. פרצוף הב' הוא ישסו"ת בד' קומות, שגופות שלהם הם: ב"ש תתאין דת"ת, נו"ה, יסוד, ומלכות. הג' הוא הזווג דב' עטרין שבדעת, שיצא ראש בלי גוף. (דף תקי"ג, אות ל"ט. ובאו"פ ד"ה הז' מלכים. ובדף תקמ"ה אות ע"ג. ובאו"פ שם.)

י״ח(לשאלה) הרבה גורמים היו שם, אלא הגורם למיתתם וירידתם לבי"ע, היה משום העירוב דבחי"ד שנתערבה בכלים ההם דז' מלכים, שאינה ראויה לקבל מאור העליון, ולפיכך כשהגיע האור להפגש בבחי"ד תכף הסתלק ופירש את עצמו מכל הכלי, והכלי מת ונפל לבי"ע, דהיינו מתחת לקו הא"ס המסתיים עם קרקע האצילות. ונפלו שם לתוך הקליפות, ואחר שמבררים ומפרישים מהם התערובות דבחי"ד, הם מוחזרים לאצילות, בסוד תחיית המתים וזה נעשה ע"י מ"ה החדש כמ"ש במקומו בע"ה. (דף תל"א, אות מ"ב ובאו"פ שם בדף ת"ל ד"ה כלולה ובאו"פ דף תפ"ו ד"ה הסיגים.)

י״ט(לשאלה) רק האורות שיצאו מזווג דגדלות דאו"א נתבטלו, אבל מה שהיה באו"א מתחלת אצילותם, לא נתבטל כלום. (דף תק"ט אות ל"א.)

כ׳(לשאלה) הראש שלו, דהיינו הבחי' ממטה למעלה, הוא רישייהו דאו"א הנק' הסתכלות עיינין דאו"א זב"ז, שיצא על בחי"ד דהתלבשות ובחי"ג מעביות שנכללו זמ"ז, המוציאים קומת כתר. והגוף של קומת כתר הזו שהוא הממעלה למטה שלו, נתפשט במלך הדעת. והוא בחינת יחידה דזו"ן. (דף תקי"ח אות מ"א. ובאו"פ שם ד"ה הדעת)

כ״א(לשאלה) הממטה למעלה שלו נק' גופא דאבא, שיצא על בחי"ג דהתלבשות ובחי"ב מעביות, שקומתו עד החכמה. והגוף של קומה זו, נתפשט במלך החסד. והוא בחינת חיה דז"א. (דף תק"כ אות מ"ב. מ"ג.)

כ״ב(לשאלה) הממטה למעלה שלו נק' גופא דאמא שיצא על עביות דבחי"ב בלבד, שקומתו עד הבינה, והגוף נתפשט במלך הגבורה. והוא מחינת נשמה דז"א. (תקכ"א את מ"ג)

כ״ג(לשאלה) הממטה למעלה שלו, נק' יסודות דאו"א, שיצא על עביות דבחי"א שקומתו עד הז"א, וממעלה למטה של קומה זו נתפשט במלך הת"ת עד החזה שלו. והוא בחינת רוח דז"א. (דף תקכ"ב אות מ"ה)

כ״ד(לשאלה) הממטה למעלה שלו, נק' רישייהו דישסו"ת, והסתכלות עיינין דישסו"ת זב"ז, שיצא על מסך מן בחי"ג דהתלבשות ומעביות דבחי"ב, שקומתו עד החכמה. והגוף שלו נתפשט במלך הת"ת, בב"ש תתאין שלו מחזה ולמטה עד סיומו. והוא בחינת חיה דנשמה דז"א. (דף תקכ"ב אות מ"ה)

כ״ה(לשאלה) הממטה למעלה שלו, נקרא גופא דישסו"ת, שיצא על מסך דבחי"ב והגוף שלו נתפשט בהמלך דנצח והוד. והוא בחינת נשמה מהנשמה דז"א. (דף תקכ"ו אות מ"ו)

כ״ו(לשאלה) הממטה למעלה שלו, נק' יסודות דישסו"ת, שיצא על עביות של בחי"א, שקומתו עד הז"א, והגוף שלו נתפשט במלך היסוד. והוא בחינת רוח דז"א של הנשמה (דף תקכ"ז אות מ"ז)

כ״ז(לשאלה) הממטה למעלה שלו, נק' מלכיות דישסו"ת, שיצא על מסך דבחינת שורש, שקומתו עד מלכות. והממעלה למטה שלו נתפשט במלך הז' שהוא מלכות. והוא בחינת נפש דנשמה דז"א (דף תקכ"ז אות מ"ז)

כ״ח(לשאלה) עי' להלן תשובה ק"נ.

כ״ט(לשאלה) עי' להלן תשובה קנ"ב.

ל׳(לשאלה) עי' להלן תשובה קנ"ד.

ל״א(לשאלה) משום שכל עיקר החזרת פנים דאמא לפנים דאבא לא היה אלא כדי להשפיע הארת חכמה להזו"ן, מכח הקשר שיש לה להשפיע הארת חכמה אל הזו"ן מהיחס דאו"י, לפיכך גם אחר זווגה פב"פ עם אבא, אינה מקבלת ממנו אלא כפי השיעור, שהבינה דאו"י משפעת הארת חכמה להזו"ן דאו"י. ונודע. שהזו"ן דאו"י, עיקרו הוא אור דחסדים, אלא בהארת חכמה שהבינה משפעת לו. לכן גם כאן היא משפעת לו בעיקר רק חסדים וגבורות, רק עם הארת חכמה בלבד. וע"כ אפילו באו"א שהם בקומת כתר, אין אמא מקבלת מאבא אור החכמה שבכתר, אלא רק הארת חכמה שבזו"ן דכתר. והוא שיעור קומה שממטה למעלה באו"א, הנקרא דעת דאו"א, הנבחן לבחינת הראש של מלך הדעת, (דף תקי"ח אות מ"א. ודף תצ"א אות ט' בהסת"פ)

ל״ב(לשאלה) ב' גורמים משמשים יחד בערכי ה' הקומות דנרנח"י דז"א. הא' הוא, שיעור הקומה דאו"א גופייהו, שזה נמשך עוד מהמצב דפב"א דאו"א, דהיינו כפי מקום הירידה דה"ת. אם עד הפה, יש להם קומת כתר. ואם עד החוטם יש להם קומת חכמה. ואם עד האזן יש להם קומת בינה. ואם באה בחזרה לעינים יש להם קומת ז"א. והגורם הב' הוא בחינת המ"ן שעלו לאמא, המעוררים אותה להזווג דפב"פ שהם אין ממשיכים מכל הקומה דאו"א, אלא רק מהארת חכמה דזו"ן, שבאותה הקומה שאו"א נמצאים בה. באופן, שאם או"א בקומת כתר, נמשך אז רק הארת חכמה שבזו"ן דכתר, והיא יחידה דז"א. ואם או"א נמצאים בקומת חכמה, נמשך אז רק הארת חכמה, שבזו"ן דחכמה. והיא חיה דז"א. ואם או"א בקומת בינה, נמשך אז הארת חכמה שבזו"ן דבינה. והיא נשמה דז"א. וכו'. (דף תקי"ח ד"ה ובזה תבין)

ל״ג(לשאלה) כי האחורים דאו"א שנפלו ונתבטלו, היינו רק מה שבא להם בבחינת תוספת על עצם אצילותם, שהוא בחינת אב"א. וע"כ לא נפלו אחורים מבחינת היסודות דאו"א, כי כבר חזרו או"א אב"א, עוד בטרם שיצאו זווג היסודות דאו"א, דהיינו תכף אחר שנתבטל גופא דאמא. וע"כ האורות של היסוד כולו פנים, מבחינת תחלת אצילותם, ואין בו בחינת אחורים כלל שירדו ממנו. (דף תקכ"א אות מ"ד)

ל״דכי יחס הת"ת בה"ח הוא כמו הבינה בה' בחינות. וע"כ כיון שהבינה נחלקת לב' חצאים: בינה ותבונה, שהבינה הוא אור חסדים בלי חכמה, והוא בחינת הג"ר, דהיינו מטרם שהאצילה הזו"ן דאו"י. והתבונה הוא בהארת חכמה, והיא בחינת הז"ת דבינה. דהיינו, מעת שהאצילה הזו"ן דאו"י בהארת חכמה, יצאה אז מבחינת עצמותה של הבינה, שהיא אור חסדים לבד, וקבלה שם חדש תבונה, והיא בחינת ההארת חכמה הנשאר בהשורש בינה גם אחר שהאצילה לזו"ן, וע"כ התבונה נבחן לז"ת דבינה.

ל״ה(לשאלה) ומתוך שהת"ת, בחינת הבינה של הה"ח, כנ"ל, ע"כ נחלק גם הוא כמו הבינה: לג"ר עד החזה, ולז"ת מחזה ולמטה עד סיומו. וגם הוא כמו הבינה בג"ר שלו עד החזה, מאירים רק אור דחסדים, וההארת חכמה נעלמת שם ביסוד דבינה. ובהז"ת שלו מהחזה ולמטה, הוא נמצא בהארת חכמה בגלוי, כי כבר נפסק היסוד דאמא במקום החזה. (דף תקכ"ג ד"ה ועדיין)

ל״ו(לשאלה) כי הדחג"ת בה"ח הם בערך כחב"ד דה' הבחינות כח"ב זו"ן. וע"כ נמשכו להם אורותיהם, מהיחס שכנגדם בה' הבחינות. שאור יחידה נמשך אל הדעת. ואור החיה נמשך אל החסד שהוא בחינת חכמה דחסדים. ואור הנשמה נמשך להגבורה, שהוא בחינת בינה דה"ח. ואור הרוח נמשך להת"ת, שהוא בחינת הדעת דה"ח. (דף תקכ"ד ד"ה הגיע.)

ל״ז(לשאלה) כבר ידעת התחלקות הבינה ותבונה לב' חצאים ג"ר וז"ת, שהג"ר הם בחינת הבינה מטרם שהאצילה את הזו"ן, שאז היא רק אור דחסדים. וזהו בחינת או"א עילאין. והז"ת שהיא בחינת הבינה לאחר שהאצילה את הזו"ן, שאן יש בה גם הארת חכמה, נקראת תבונה, וזהו בחינת ישסו"ת. ועם זה תבין שאו"א עילאין אינם מיוחסים כלל להיות ראש דזו"ן, כי אדרבה, כל עצמותם דאו"א עלאין הוא, משום שהם בחינת הבינה מטרם שהאצילו את הזו"ן, ואין בהם רק אור דחסדים, שאין זה כלל מבחינת הזו"ן, שהם רק בחינת חסדים בהארת חכמה. ולפיכך רק הישסו"ת, שהם בחינת הז"ת דאו"א, שהאצילו את הזו"ן דאו"י, ויש בהם הארת חכמה, שהוא כל דרגתו של הז"א, הם נחשבים תמיד בכל הפרצופין לבחי' הראש דזו"ן. (דף תקכ"ה ד"ה ותזכור)

ל״ח(לשאלה) כי הביטול דאחורים דאו"א לא היה משום עירוב הדינים, שהם הבחי"ד, אלא מטעם הזדככות המסך בלבד. וע"כ לא נפסלו לגמרי מבחינת אצילות, אלא רק נתבטלו לזמן, כלומר, כל זמן שאין להם למי להשפיע, המה בטלים, אבל בעת שיחזרו הכלים מבי"ע לאצילות, הנה אז גם הם חוזרים להשפיע להם כבתחילה. וע"כ הם רק בבחינת ביטול לזמן, ולא בבחינת שבירה ומיתה כהז"מ. גם בחינת הארת אב"א דאו"א הגיע לאחורים הנ"ל המכונה התפשטות ג' קוין כח"ב, אל האחורים העומדים בחג"ת. (דף תצ"ג אות י"ד)

ל״ט(לשאלה) משום שכל אלו ד' הקומות שיצאו בהגדלות דאו"א, היו יוצאים על המ"ן דו ' ונקודה דיסוד א"ק שהם כללות בחינת הזו"ן, ובחינת גוף, ואינם כלל מבחינת או"א. אלא בשעה שנכללו בהזווג דאו"א גופייהו ושמשו שם בבחינת מ"ן, והמשיכו הארת חכמה. בשביל הז"מ, הנה אז היה להם מקום בראש דאו"א. אבל אחר שכבר נתבטל הזווג שעליהם, כבר אין להם שם מקום, ומוכרחים לחזור למקומם בגוף. (דף תצ"ג אות י"ד)

מ׳(לשאלה) כי ד' הקומות שיצאו באו"א דגדלות ובנה"י דכתר ששמשו להם למוחין, שהם היו בבחינת כח"ב דנקודים, המתוקנים בתיקון קוין. הנה עתה אחר שנתבטלו ונפלו לבחינת הגופות שלהם, נמשכו עמהם בחינת תיקון הקוין דכח"ב לתוך המקומות שנפלו שמה, ונתקנו האחורים אלו גם כן בתיקון קוין כמו הכח"ב. (דף תקל"ז ד"ה אור הת"ת ותקכ"ח ד"ה ועם)

מ״א(לשאלה) כי אותם האחורים שנפלו מאו"א הם בחינת המ"ן שאו"א קבלו מן היסוד דא"ק, וע"כ אחר שנפלו למקום הזו"ן, הנה הזו"ן מעלה אותם חזרה לבחי' מ"ן לאו"א, מכל הקומות שבהם, שהם נרנח"י. (דף תקכ"ט ד"ה העלאת מ"ן)

מ״ב(לשאלה) בחי' התוך שבכל הכלים נפלו ליצירה. ובחינות הסוף שבכל הכלים נפלו לעשיה. (דף תקל"ד ד"ה ונפל)

מ״ג(לשאלה) הרשימות דד' המלכים דחג"ת ירדו מתחלה לבחינת נהי"מ דאצילות, ואח"כ נתלבשו בכלים החדשים דחג"ת שנעשו מאחורים דאו"א דנקודים. והרשימו דד' המלכים תנהי"מ עלו מתחלה להכלים החדשים דדחג"ת, ואח"כ ירדו משם, ונתלבשו בהכלים החדשים דתנו"ה שנעשו מן האחורים דישסו"ת. (דף תקל"ט ד"ה אור הדעת. ובהסת"פ דף תקנ"ט אות ל"ב)

מ״ד(לשאלה) כי בשעת התלבשות האורות בהכלים נבחן כל היותר עב ליותר חשוב, וליותר עליון. והיפוכו הוא אחר הסתלקות האורות מהכלים, כי אז כל היותר עב הוא יותר שפל. וע"כ כיון שהדעת היה בשעת התלבשות הגבוה מכולם, נמצא בשעת הסתלקות השפל מכולם, והחסד שעביותו פחות ממנו הוא עליון עליו, והגבורה שעביותו פחות מהחסד הוא עליון על החסד, והת"ת שעביותו פחות מכולם, הוא עליון על כולם. (דף תקנ"ד אות י"ט)

מ״ה(לשאלה) כי הכלים שלהם נשברו ונפלו לבי"ע, ע"כ התקרבו להם כמה שיכלו כדי להאיר אותם בבחינת תגין על האתיות. (דף תקנ"ד אות כ')

מ״ו(לשאלה) משום שהכלי שלו, שהוא ש"ע דת"ת נפל רק לבחינת מחזה ולמטה, וע"כ, לא היה צריך לירד כלל כי היה דבוק עמו ממקומו בבחינת תגין עליו. (דף תקנ"ז אות כ"ח)

מ״ז(לשאלה) הוא לא נשאר במקומו, אלא עלה ונתלבש בכלי החדש דש"ע דת"ת הנעשה מאחורים דאו"א. ומ"מ אין זה שינוי גדול, כי סוף סוף הם ב' חצאים של כלי אחד. (דף תקנ"ח אות ל')

מ״ח(לשאלה) הראש דישסו"ת הלביש ממטה למעלה כל המקום הזה דד' המלכים דחג"ת, והוא בחינת התפ"ב שדרכו למלאות הכלים הריקים והרשימות של גוף דעליון, ע"כ האיר אל רשימות אלו דד' מלכי דחג"ת, שהם בחינת גוף של העליון שלו, דהיינו דאו"א, והמשיך אותם למקומם בהכלים החדשים. כדי להלביש אותם. (דף תקנ"ה ד"ה והנה)

מ״ט(לשאלה) משום שמלכי דחג"ת הם בחינות ג"ר דז"ת, וע"כ הם מיוחסים לג"ר דבי"ע. (דף תקל"ט ד"ה ובזה)

נ׳(לשאלה) כי בשעה שהיו הרשימות קרובים להם בבחינת תגין על האותיות במקום נהי"מ דאצילות, היו יכולים להחזיק את עצמם בג"ר דבי"ע, להיותם גם הם בחינת ג"ר דז"ת. אבל אחר שהרשימות נתרחקו ונתלבשו בהכלים החדשים ובהראש דישסו"ת, נפסקה הארתם מהכלים, וע"כ נפלו לדיוטא התחתונה דבי"ע, שהוא מקום נהי"מ דבי"ע. (דף תקנ"ו אות כ"ה)

נ״א(לשאלה) האחורים דדעת דאו"א שהיה מלובש בנה"י דכתר דנקודים, הם נתפשטו בקו האמצעי והיו לכלים חדשים דדעת ות"ת.

נ״ב(לשאלה) בחינת האחורים שנפלו מראשייהו דישסו"ת שנפלו ממקום שמחזה ולמעלה אל המקום שמחזה ולמטה, הם נתתקנו בבחינת קו האמצעי ע"י הארת הראש מהזווג דב' עטרין שבדעת, והגדיל את הכלי דת"ת עד סיומו. (דף תקנ"ט אות ל"ב)

נ״ג(לשאלה) להיות האחורים הללו דאו"א באים מבחינת או"א ונה"י דכתר שהם כח"ב דנקודים, שהם מתוקנים בתיקון קוין מעצם אצילותם בבחינת אב"א, שהוא ע"י הארת אמא עילאה, לכן גם אחר שנפלו מהראש למקום דחג"ת, הם נשפעים ג"כ מבחי' אב"א דאו"א שלא נתבטלו, ונמשך תקון הקוין שלהם גם על האחורים. (דף תקנ"ה אות כ"ב)

נ״ד(לשאלה) אחר שנשבר גם כלי המלכות, והמסך דישסו"ת נזדכך מכל בחי' עביות דגוף שהיה בו, נמצא שעלה ונכלל בהזווג של ראש דישסו"ת, ומתוך שבחי"ב שהיא בחינת אחרונה נעלמה, ולא נשאר כי אם העביות דבחי"א, ע"כ לא יצא עליו כי אם קומת ז"א, שהוא בחינת חסד וגבורה, המכונה ב' עטרין דדעת. (דף תקנ"ט את ל"ב)

נ״ה(לשאלה) ע"י האחורים דישסו"ת שנפלו למקום תנה"י, וע"י התלבשותם בראש החדש דב' עטרין, נעשו הכלים תנו"ה החדשים. (דף תקנ"ט אות ל"ב)

נ״ו(לשאלה) מהרשימות דס"ג הכלולים בהמסך יצאו הקטנות דנקודים עד בחי' אב"א דאו"א. ומהרשימות דנה"י דא"ק הכלולים בהמסך יצאו הגדלות דנקודים והז"מ. (דף תקמ"ז ד"ה ונתבאר)

נ״ז(לשאלה) מ"ה וב"ן דא"ק, שהם נה"י דא"ק עלו למ"ן לע"ב ס"ג העליונים ונזדווגו פב"פ. והורידו הה"ת מעינים, והחזירו כלהו אח"פ למדרגתם כבתחלה. (דף תקמ"ז אות ד')

נ״ח(לשאלה) מאור חדש דבקע לפרסא ויצא דרך הטבור, הורד ה"ת מהעינים דכתר ואו"א חזרו לראש, ובאו במצב פב"א. ומהאור שיצא דרך יסוד דא"ק לאו"א. נעשה מ"ן לאו"א, שהביא אותם למצב פב"פ, והוציאו הז"מ דנקודים. (דף תקמ"ח אות ה')

נ״ט(לשאלה) בעת שיצאו הג"ר דנקודים, היו או"א בבחי' אב"א, שאין מהם התפשטות לגוף, וע"כ היו צריכים לזווג דע"ב ס"ג ולמ"ן דיסוד דא"ק, ואז באו בזווג פב"פ, ונתפשטו אל הגופין שלהם שהם הז' מלכים. (דף תקמ"ח אות ו')

ס׳(לשאלה) משום שעל פי סדר המדרגה אין קומת הז"א יוצא אלא מאו"א, שהם בחינת ס"ג, ולא מנה"י דא"ק, שהוא בחינת גלגלתא. (תקמ"ח ד"ה ואין)

ס״א(לשאלה) הם בחינת הו ' ונקודה דיסוד א"ק, דהיינו כללות הזו"ן, גם כל הרשימות דד' הקומות דגדלות עם לבושיהם. (דף תקנ"ב אות ט"ו)

ס״ב(לשאלה) כל ראש מד' הקומות נפל לבחינת הגוף שלו עצמו. (תקנ"ב אות ט"ו)

ס״ג(לשאלה) הא' הוא עלית מ"ן מנה"י דא"ק לע"ב ס"ג עליונים, המזווגם יחד. הב' אור חדש שיצא מזווג דע"ב ס"ג, דבקע לפרסא. הג' ירידת אור חדש ההוא למטה מטבור ויציאתו לכתר דנקודים, שהוריד ה"ת מעינים דכתר להפה דנקודים. הד' ההארה שיצא דרך היסוד לאו"א והיה למ"ן לז"מ, שהשיב או"א פב"פ. (דף תקס"א אות ב')

ס״דהא' הוא הזווג שעל המסך, המודד שיעור הקומה, לפי המקום של ה"ת. הב' הוא הזווג דאו"א פב"פ. המודד ההארת חכמה בשביל הזו"ן. הג' הקומה היוצאת ממטה למעלה באו"א גופייהו. הד' הקומה המתפשטת ממעלה למטה לבחינת גוף הנק' מלך. הה' הסתלקות האור לשורשו מפאת עירוב הבחי"ד הנמצא בהכלי. הו' הוא נפילת הכלי להג"ר דבי"ע. הז' הוא השארת הרשימו מהאורות שנסתלקו. הח' הוא ירידת הרשימו לנהי"מ דאצילות בבחינת תגין על האותיות. הט' הוא נפילת האחורים דאו"א למקומות הגופין שלהם. היוד הוא, תיקון קוין הנעשים באחורים ההם דאו"א שנפלו.

ס״ה(לשאלה) הי"א הוא. עליות הרשימות מנהי"מ דאצילות אל הכלים החדשים דחג"ת שנעשו מהאחורים דאו"א. הי"ב הוא, ירידת הכלים גם מג"ר דבי"ע לנהי"מ דבי"ע. (דף תקס"ג את ד')

ס״ו(לשאלה) הא' הוא עלית המסך שנזדכך לאו"א. הב' הוא התכללותו בזווג אב"א דאו"א. הג' הוא התכללות בזווג פב"א דאו"א. הד' הוא התכללות בזווג פב"פ דאו"א. (דף תקס"ד אות ז')

ס״ז(לשאלה) הא' הוא הזווג שעל המסך המודד שיער הקומה לפי מקום הה"ת. הב' הוא הזווג דפב"פ המודד הארת החכמה בשביל הזו"ן. הג' הוא הקומה שממטה למעלה. הד' הוא הקומה שממעלה למטה בהגוף שנקרא מלך, הה' הוא הסתלקות האור. הו' הוא נפילת הכלי לבי"ע. הז' הוא הרשימות שנשארו מהאורות. הח' הוא עלית הרשימות אל הכלים החדשים דאחורים דאו"א. הט' הוא, נפילת האחורים דישסו"ת לבחי' גוף. היוד הוא, תיקון הקוין באחוריים דישסו"ת, שנעשו עי"ז לכלים דתנו"ה הי"א הוא ירידת הרשימות דמלכי תנו"ה אל הכלים חדשים מאחורים דישסו"ת. (דף תקס"ט אות י"ז)

ס״ח(לשאלה) עלית המלכות, פירושו עלית המסך, אחר הזדככותו מכל העביות דגוף שבו, אל המסך דראש דישסו"ת. שנעשה עליו זווג חדש בקומה דבחי"א, ולא יצא בו רק הבחינת ממטה למעלה והוא שתיקן את האחורים דישסו"ת בקוין והשלים תיקון קוין בכל הו"ק. (דף תקס"ט ד"ה כי)

ס״טתשובה הזו דסבה ומסובב, הוא המשך של התשובה דסבה ומסובב המובא בשיעור ו', תשובה קס"ד. כי שם נתבאר, ההתחיבות דסבה ומסובב מן הצמצום א' ולמטה עד הקטנות של או"א דנקודים, במצב אב"א. וכאן נמשיך לבאר מהגדלות דאו"א דנקודים עד התיקון קוין דכלים החדשים:

ע׳ב"ש תתאין דת"ת ונו"ה, שיצאו אחר ככלות שביה"כ. ונבאר איך שיש כאן מאה ושלשה פעולות. ואיך הם יוצאים זה מזה בחיוב גמור דסבה ומסובב.

ע״אוכבר ידעת, שהאורות בכללם הם מתחלקים על ב' הבחנות: לאור החכמה. ולאור החסדים. ובשניהם ה' בחינות, וה' הבחינות דאור החכמה, נקראים כח"ב זו"ן. וה' הבחינות דאור חסדים נק' חג"ת נ"ה. והנה ב' הבחנות הנ"ל, יצאו ונשתלשלו מא"ק הפנימי, עד ביאתם לקומת מ"ה וב"ן. ומתחלה יצאו מא"ק ג' פרצופין: ע"ב, ס"ג, מ"ה וב"ן, עד או"א דנקודים שהיו אב"א. וכל אלו הם מהבחן הא' דאור החכמה. ואח"ז יצאו דוגמתם ג' פרצופים מהבחן הב' מאור דחסדים, שהם: ע"ב, ס"ג, מ"ה וב"ן. הנק' או"א, ישסו"ת, ודעת. שהם יצאו כולם בעולם הנקודים. כמ"ש בחלק זה. ומהם נתחיל הביאור כאן.

ע״בא) והנה הגורם הראשון ליציאת הג' פרצופין מבחינת אור דחסדים הם הרשימות דמ"ה וב"ן דא"ק שעלו למ"ן לע"ב ס"ג העליונים ונזדווגו פב"פ. כמ"ש (בדף תקס"א אות א'.)

ע״גב', מכח הזווג הזה יצא אור חדש ובקע לפרסא. ג', האור חדש ההוא בקע לפרסא ויצא דרך הטבור להכתר דנקודים והוריד הה"ת מעינים דכתר להפה הכולל דנקודים והחזיר את או"א לראש, והשיגו הג"ר שלהם ובאו עי"ז למצב פב"א.

ע״דד', האור חדש הזה ירד והאיר לנה"י דא"ק, ואז האיר היסוד את הו ' ונקודה לאו"א בבחינת מ"ן, שגרם להם המצב דפנים בפנים. באופן שב' הפעולות: הג' והד'. מתחברים בפב"פ. כי פנים דאבא מסובב מפעולה הג', דהיינו מאור חדש שהאיר דרך הטבור. ופנים דאמא נמשך מאור חדש שהאיר דרך היסוד את המ"ן, הגורם לפנים דאמא. הרי שהד' פעולות האלו יוצאים זה מזה ומסובבים זה מזה. כי הד' והג' שהם ב' המצבים: פב"פ ופב"א, נמשכים מאור חדש דבקע לפרסא, שהיא פעולה ב', והיא נמשכת מהזווג דע"ב ס"ג, שהיא פעולה הא', והגורם לזווג הזה, הוא העלאת מ"ן מנה"י דא"ק.

ע״הוצריך שתזכור, כי הגורם להעלאת מ"ן דנה"י דא"ק, הוא הזדככות המסך דגוף דס"ג שהיה כלול מב' מיני רשימות: מהרשימות דנה"י דא"ק ומן הרשימו של עצמו, דהיינו דס"ג. ואחר שנזדכך מכל עביותו, נבחן שעלה ונכלל בראש הס"ג, כנודע. וע"כ תחלה נעשה הזווג על הרשימות דס"ג הכלולות בהמסך, שמזווג הזה עלתה ה"ת בעינים והאח"פ דכלהו מדרגות נדחו לחוץ מהמדרגה, עד שהאח"פ דע"ס דסיום, דהיינו הבינה וז"א ומלכות, דע"ס דנה"י דא"ק, נדחו למטה מקו א"ס למקום בי"ע. וזהו המסובב האחרון שסיימנו בו התשובה דסבה ומסובב שבחלק ו'. גם היא הפעולה האחרונה שנשתלשלה מה"פ געסמ"ב מהבחן אור החכמה. כנ"ל. ואח"ז נעשה זווג ע"ב וס"ג העליונים על הרשימות הכלולים בהמסך מהנה"י דא"ק החוזר ומשיב את האח"פ של כל המדרגות שנדחו, כי אור חדש היוצא מזווג דע"ב ס"ג מוריד הה"ת מעינים למקומה לפה כבתחלה, ונמצא בוקע ומבטל הגבול דפרסא. ומשיב הבי"ע לאצילות.

ע״וותשכיל כאן ב' דברים: א' שב' הזווגים הנ"ל: הקטנות והגדלות, הם סותרים זה את זה, אע"פ ששניהם מסובבים מסבה אחת, שהיא הזדככות המסך דס"ג, שהעלה ביחד ב' מיני הרשימות לזווג. כנ"ל. כי הזווג הא' דקטנות, שיצא על הרשימות דס"ג, העלה ה"ת בעינים, ודחה האח"פ מכל המדרגות. והזווג הב' דגדלות שנעשה על הרשימות דנה"י דא"ק, חזר והוריד הה"ת מהעינים, והחזיר האח"פ אל מדרגתם. הרי שסותרים זה לזה.

ע״זודבר הב' שצריכים להשכיל כאן הוא, שבין ב' הזווגים הנ"ל. הוא הפרשת דרכים של ב' מיני ה"פ הנ"ל: מהבחן אור החכמה, ומהבחן אור חסדים, כי הזווג שיצא מה"ת שבנקבי העינים על הרשימות דס"ג, הוא הפרצוף אחרון דה"פ געסמ"ב מהבחן אור החכמה. והזווג הב' דגדלות שיצא על הרשימות דנה"י דא"ק ע"י הזווג דע"ב ס"ג, הוא ההתחלה לה"פ געסמ"ב מהבחן אור דחסדים, שמכאן ואילך נבחן עיקר הפרצופין לבחינת אור חסדים, אלא שיש בהם הארת הג"ר בלבד. ע"ד שנתבאר העסמ"ב דנקודים, הנק': או"א, ישסו"ת ודעת. שהם בחינת נרנח"י דז"א. הרי שהפרשת דרכים דב' מיני ה' פרצופין נמצא בין ב' הזווגים הנ"ל.

ע״חב) אחר שנתבאר היטב, הד' פעולות שנתחייבו עד להביא לאו"א במצב פב"פ שהם: העלאת מ"ן מנה"י דא"ק לזווג ע"ב ס"ג, והאור חדש דבקע לפרסא שיצא מהזווג, ויציאת האור חדש דרך הטבור שהוריד הה"ת והביא או"א למצב דפב"א. ויציאת הארתו דרך היסוד בבחינת מ"ן שהביא או"א במצב פב"פ. נבאר עתה ט' פעולות הנמשכות מזווג פב"פ ההוא, איך מסובבות זו מזו, בדרך החיוב של סבה ומסובב. וכל הט' פעולות ההם נעשו במלך הדעת, מתחלת התהוותו בראשייהו דאו"א, עד הביטול של הזווג שלו.

ע״טוב' גורמים ראשיים יש כאן, שהם מתחברים בפעולה אחת, שהם, הא' המודד שיעור הקומה. הב' המודד ומקבל רק ההארת חכמה. גורם הא', הוא שיעור העביות שבמסך, שזה משוער לפי מקום הה"ת. שכאן, הוא בחי"ד דהתלבשות ובחי"ג דעביות. המוציא ע"ס ממטה למעלה בקומת כתר, והוא מטעם, שמקומה של ה"ת, הוא בפה דראש הכללי דנקודים. וגורם הזה מסובב מפעולה ג' שהיא הורדת ה"ת מעינים. ופעולה הו' היא הגורם הב' שהוא חזרת פנים דאמא התלוי בהמ"ן, שהיא בחינת כללות הזו"ן המושרשים בו ' ונקודה, שקבלה מיסוד דא"ק. וע"כ אינו מקבלת מהפנים דאבא יותר מכפי השיעור הארת חכמה דזו"ן דאו"י המקבל מבינה דאו"י, ששיעור זה נק' בשם חלון. וגורם הב' הזה מסובב מפעולה ד' שהיא המ"ן דיסוד דא"ק. ונתבארו הפעולה ה' שהיא מדידת הקומה, ופעולה ו' שהיא שיעור הארת חכמה, שהם מסובבים מפעולה ג' וד'.

פ׳ומפעולה ה' וו' הנ"ל נמשכים ע"ס דראש באו"א ממטה למעלה, הנק' דעת דאו"א, שעצמותו הוא ה"ח וה"ג, אלא בהארת חכמה. שקומתו נבחן כמו זו"ן דקומת כתר, כי פעולה ה' מודדת קומת כתר, ופעולה ו' מגבלת אותו להארת חכמה דזו"ן דכתר. והיא פעולה הז', דהיינו הע"ס דראש, בקומת זו"ן דכתר. והמלכות של ראש הזה מתפשט בכל השיעור קומה שבראש ויורדת ומתלבשת במלך הדעת, וזהו פעולה הח' המסובבת בפעולה הו'. כמבואר.

פ״אומפעולה הח' שהיא קומת כתר שנתלבש במלך הדעת, נמשך ב' פעולות: הט' שהוא הסתלקות האור, והי' שהוא מיתת הכלי ונפילתו לבי"ע. כי קומה הזו אם היתה מתקבלת בהכלי דדעת, אז היתה מחזרת את הבי"ע לאצילות, כי הזווג יצא על ה"ת שירדה למקומה כבתחלה מטרם צמצום ב' כי כבר נבקעה הפרסא. אמנם מטעם עירוב הסיגים שבהכלי, לא היה האור יכול להתלבש בו עד סופו, כי כשהאור פגש בבחי"ד המעורב בו, נסתלק משם תכף לשורשו. ולפיכך נפל הכלי לבי"ע דפרודא, כי מתוך שהיה בו השלמת הבי"ע, ע"כ נבחן מצבו מתחלה במקום בי"ע, כי היה צריך לחברם לאצילות. וכיון שלא חיבר אותם, כי האור נסתלק ממנו, הרי הוא עצמו נשאר בבי"ע בפרודא. והנך רואה, שמדת האור, עצמו, שהיא פעולה הח', היא גרמה להסתלקותו, כי הכלי לא יכלה לקבלו. והוא גרם אל נפילתו לבי"ע, משום שמדתו היה מעמיד אותו במקום בי"ע כדי לחברם לאצילות, גרם בזה שהכלי עצמה נפרד מאצילות ונפל לבי"ע, שהיא המיתה להכלי.

פ״בומפעולה הט' והי': שהן הסתלקות האור, והנפילה לבי"ע. נמשכות ב' הפעולות שהם: הי"א, שהיא השארת הרשימות מהאור שנסתלק, כי כן דרך האורות שמניחים אחריהם רשימות בהמקום שהיו שם, אחר הסתלקותם משם. הרי שפעולה הי"א מסובבת מהפעולה הט'. ופעולה הי"ב, שהיא ירידת הרשימות לתחתית האצילות כמה שיכלו, מסובבת מפעולה הי' שהיא נפילתן לבי"ע. כי ע"כ לא יכלו להמצא תוך הכלים כדרכם והוצרכו להאיר עליהם ממעל להם, בבחינת תגין, וע"כ ירדו לתחתית האצילות להתקרב לבחינתם, עד כמה שיכלו, כדי להחיותם.

פ״גוגם פעולה י"ג שהיא ביטול הזווג שבראשייהו דאו"א, ונפילת הרשימות והמ"ן למקום הגוף שלו, שנקרא ביטול אחורים דאו"א. מסובבת ג"כ מפעולה הי'. כי כיון שנשבר הכלי ונפלה לבי"ע, הרי נתבטל המסך שלה, ואין עוד מקבל לאורות דראש, ונודע, שכל החזרת פנים דאמא לא היה כלל בשביל עצמה. אלא בשביל הקשר דאו"י שיש לה להשפיע הארת חכמה אל הזו"ן, וע"כ אחר שנשבר המקבל נמצא מתבטל כל הזווג הזה, כי לעצמה אינה חפצה רק בחסדים, בסוד כי חפץ חסד הוא. הרי נתבאר, איך פעולה הי"א, שהיא השארת הרשימות, מסובבת מהט' שהיא הסתלקות האור. וב' הפעולות הי"ב והי"ג. מסובבות מפעולה הי', שהיא הנפילה לבי"ע.

פ״דג) מפעולה הי"ג, שהיא ביטול הזווג מהמסך שבראש דקומת כתר, נמצא הה"ת מסתלקת ממקום הפה ועולה לחוטם, כי ההסתלקות הולך על דרך המדרגה, מבחי"ד לבחי"ג ומבחי"ג לבחי"ב, וכו' עד שמסתלק לגמרי, כנודע, ונמצא כשנסתלק הזווג דבחי"ד שהוא בחינת ה"ת שבמקום הפה, הרי עלתה לבחי"ג שהיא החוטם. וע"כ יוצא כאן ב' פעולות חדשות, דהיינו ב' הגורמים הנוהגים בה"פ דחסדים: הא' למדידת הקומה, המסובב מפעולה הי"ג הנ"ל. והיא פעולה י"ד. והב' הוא להמשכת הארת חכמה, והוא נמשך מהשירים של המ"ן דיסוד א"ק, כי בביטול הזווג דקומת כתר נתבטל רק חלק אחד מהמ"ן המיוחס לקומת כתר, והשירים נשארו עוד באמא, והם החזירו אותה פב"פ בזווג החדש שעל המסך דבחי"ג. וזהו פעולה ט"ו.

פ״ההרי נתבאר איך ג' הפעולות: הי"ד שהיא מדידת הקומה דבחי"ג. והט"ו שהיא המשכת הארת חכמה מקומה דבחי"ג שניהם מסובבות מפעולה הי"ג, שהיא ביטול הזווג דקומת כתר, כי המה השירים שנשאר: בהעביות, ובהמ"ן. אחר ביטול הקומת כתר.

פ״וומב' הפעולות הי"ד והט"ו. נמשכות הע"ס שממטה למעלה, הנקראים גופא דאבא. שהי"ד מודד הקומת חכמה שבו, והט"ו ממשיך ההארת חכמה מקומה זו. וזהו פעולה הט"ז. ומהמלכות דע"ס אלו, נמשכים הע"ס ממעלה למטה לגוף הנק' מלך החסד. וזהו פעולה הי"ז. המסובבת מהט"ז.

פ״זומפעולה הי"ז נמשכות ב' פעולות הסתלקות האור מהכלי דחסד, שהיא הפעולה הי"ח. ונפילתו לבי"ע, שהיא הפעולה הי"ט ע"ד שנתבאר לעיל בפעולות: הט', והיוד. ע"ש.

פ״חומפעולה הי"ח, שהיא הסתלקות האור, מסובבת פעולה הכ', שהיא השארת הרשימו. כי כן טבע כל אור המסתלק. כנ"ל. ומפעולה הי"ט מסובבות ב' פעולות, שהם: פעולה כ"א, שהיא ירידת הרשימות לתחתית האצילות. ופעולה הכ"ב, שהיא ביטול הזווג דראש דקומת חכמה. ע"ד הנ"ל בהפעולות: הי"ב והי"ג המסובבות מפעולה הי', ע"ש.

פ״טד) מפעולה הכ"ב, שהיא ביטול הזווג דקומת חכמה, מסובבות ב' פעולות: הכ"ג שהוא גורם חדש לקומת בינה, כי מתוך שנתבטל הזווג מחוטם עלתה ה"ת לאזן שהוא בחי"ב. והכ"ד שהיא המשכת הארת חכמה מקומת הבינה שהוא גורם ב' כנ"ל בהי"ד והט"ו, הנמשכות מהי"ג. ע"ש.

צ׳מב' הפעולות: הכ"ג והכ"ד, מסובבות הע"ס שממטה למעלה, באו"א, הנק' גופא דאמא שהיא הפעולה הכ"ה שהכ"ג מודד הקומה דבינה, והכ"ד ממשיך ההארת חכמה מקומה זו.

צ״אמפעולה הכ"ה, מהמלכות שבה, נמשך ההתפשטות לגוף, למלך הגבורה וזהו פעולה כ"ו.

צ״במפעולה הכ"ו, נמשך הסתלקות האור. שהיא פעולה כ"ז, ונפילת הכלי לבי"ע שהיא פעולה כ"ח. ע"ד הי"ח והי"ט הנ"ל, המסובבות מהי"ז.

צ״גמפעולה הכ"ז, שהיא הסתלקות האור נמשך פעולה כ"ט, שהיא השארת רשימו. ומפעולה הכ"ח, שהיא הנפילה לבי"ע, מסובבות ב' פעולות: שהם ירידת הרשימו לתחתית האצילות, שהיא פעולה ל'. וביטול הזווג דקומת בינה, שהיא פעולה ל"א. ע"ד הנ"ל בפעולות הי"ב והי"ג המסובבות מהיוד.

צ״דה) מפעולה הל"א, שהיא ביטול הזווג דקומת בינה, מסובבות ב' פעולות הל"ב והל"ג. שהם: המודד לקומת הז"א, כי אחר שנתבטל הזווג מהאזן עלתה ה"ת בחזרה לעינים, שהיא בחי"א. וזהו פעולה הל"ב. והממשיכה את ההארה הזו להזו"ן, שהיא הפעולה הל"ג.

צ״המב' הפעולות: הל"ב והל"ג, מסובבות הע"ס דקומת ז"א שממטה למעלה, באו"א, הנק' יסודות דאו"א. וזהו הפעולה הל"ד.

צ״ומפעולה הל"ד מסובב ההתפשטות אל המלך דש"ע דת"ת, והוא פעולה הל"ה. וממנה מסובב פועלה הל"ו, שהיא הסתלקות האור. והל"ז שהיא נפילתו לבחינת ב"ש ת"ת התחתון, כנ"ל בב' הפעולות הט' והי' המסובבות מהח', ע"ש.

צ״זומפעולה הל"ו, שהיא הסתלקות האור, מסובב השארת הרשימו, שהיא פעולה ל"ח.

צ״חומפעולה הל"ז, שהיא הנפילה לבי"ע, נמשך ביטול הזווג דבחי"א, כי ע"י שבירת הכלי נתבטל המקבל, ונזדכך המסך ממנו, ונפסק הזווג דראש, כי אין לו למי להשפיע. וזהו פעולה הל"ט. וכאן חסר פעולה אחת, דהיינו ירידת הרשימו, כי הרשימו נשאר במקומו, משום שהכלי שלו לא נפלה עתה לבי"ע, אלא לב"ש תתאין שלו מחזה ולמטה, ויכול הרשימו להאיר אליו ממקומו, שמחזה ולמעלה, בלי שום ירידה.

צ״טישסו"ת ומלכי תנהי"מ

ק׳ו) מפעולה הל"ט, שהיא ביטול הזווג דבחי"א, מחמת הזדככות המסך. מסובבת עלית המסך דגוף עם הרשימות שבו לאו"א, כי אחר שנזדכך המסך מן העביות דבחי"א להשורש, ואחר שפסק ממנו כל העביות דגוף לגמרי, נבחן בזה שעלה ונכלל בהמסך של של ראש דאו"א. (כנ"ל דף תקס"ג אות ה') וזהו הפעולה המ'.

100

ק״אמפעולה המ' שהיא עלית המסך אל או"א, מסובבת פעולה מ"א, שהיא התכללותו והתחדשותו שם בזווג אב"א הנשאר באו"א.

101

ק״במפעולה המ"א, מסובב הפעולה המ"ב שהיא יציאת זווג דפב"א באו"א על המסך והרשימות דישסו"ת הכלולים בו, כי מתוך התחדשות העביות בהמסך על ידי התכללותו בזווג אב"א דאו"א, חזר העביות על כל הרשימות הכלולים בהמסך, חוץ מבחינה אחרונה שהיא בחי"ג, כי לא נשאר ממנה רק בחינת התלבשות לבד, כנודע. וע"כ נעשה שם בהתכללות באו"א, זווג חדש על העביות דבחי"ג דהתלבשות ובחי"ב דעביות, שזה נבחן, שה"ת שבאו"א חזרה וירדה מעינים לבחינת אזן וחוטם הנכללים זה בזה. ויצא שם קומת חכמה, שהוא בחינת הפנים דאבא, אבל עדיין אמא אין מחזרת פניה אל אבא, בלי מ"ן כנודע, וע"כ באו בזה למצב פב"א.

102

ק״גומפעולה המ"ב, שהיא פב"א, מסובבת פעולה מ"ג, שהיא המצב דפב"פ כי אחר שנתעבו הרשימות הכלולים במסך, נעשו גם למ"ן לאמא, משום שהרשימות האלו הם מזו"ן, שהמה מעוררים תמיד מ"ן באמא. וע"כ חזרה פב"פ עם אבא.

103

ק״דמפעולה המ"ג, שהיא המצב פב"פ, מסובבת פעולה מ"ד, שהיא ירידת הקומת פב"פ הנ"ל שיצאה באו"א, אל הגוף דנקודים למקום החזה בת"ת. כי אחר שהוכר העביות בהמסך עם הרשימות הכלולים בו, הרי נגלה בו שהוא בחינת מסך דגוף, המשונה מן בחינת הראש, וע"כ ירד לשורשו שמשם נתעלה, שהוא מקום החזה. והוציא שם קומת ע"ס מהחזה ולמעלה עד הפה דאו"א, כמדת קומתו שהיה לו בהתכללות באו"א.

104

ק״הז) מפעולה המ"ד, שהיא ירידת הקומה למקום שמחזה ולמעלה עד הפה, הנק' ישסו"ת, נמשכו בבת אחת ד' פעולות, דהיינו עד הפעולה המ"ח.

105

ק״וכי פעולה זו, דהיינו הלבשת ישסו"ת למקום הגוף דנקודים מחזה עד הפה דראש דאו"א, ששם נפלו ד' הקומות דאו"א אחר שנתבטל זווגם כנ"ל (דף תקס"ב אות ג' ע"ש כל ההמשך) המכונה נפילת האחורים דאו"א. גרם זה להתפשטות ג' קוין דכח"ב בהאחורים האלו, ונתקנו מהם ד' כלים חדשים דדחג"ת במקום הראש דישסו"ת, שהראש דישסו"ת הלביש אותם, כדרך כל ראש דפרצוף תחתון המלביש לגוף דעליון: ונעשה כלי דחסד בקו ימין, וכלי דגבורה בקו שמאל, וכלי דת"ת בקו אמצעי עד החזה, דהיינו עד המקום ששם מתחיל להלביש הראש דישסו"ת.

106

ק״זוד' פעולות נעשו בזה מ"ה מ"ו מ"ז ומ"ח. פעולה מ"ה הוא הכלי חדש דדעת. פעולה מ"ו הוא הכלי החדש דחסד בימין, פעולה מ"ז הוא הכלי החדש דגבורה בשמאל. פעולה מ"ח הוא הכלי חדש דת"ת באמצע עד החזה, דהיינו רק הש"ע.

107

ק״חמד' הפעולות הללו מסובבות ד' פעולות אחרות: מ"ט נ' נ"א נ"ב. כי מפעולה המ"ה, שהיא הכלי חדש דדעת, מסובב עלית הרשימו דדעת שהיתה במקום המלכות דאצילות, ועתה עלתה אל הכלי החדש שנעשה במקומה. והיא פעולה מ"ט. ומפעולה המ"ו נמשך עלית הרשימו דחסד אל הכלי חדש דחסד, והיא פעולה הנ'. ומפעולה המ"ז נמשך עלית הרשימו דגבורה לכלי חדש דגבורה, והיא פעולה הנ"א. ומהפעולה המ"ח נמשך התלבשות הרשימו דת"ת בהכלי דת"ת והיא הפעולה הנ"ב.

108

ק״טומהם מסובבות עוד ג' פעולות: נ"ג נ"ד נ"ה. כי מפעולה המ"ט שהיא התלבשות הרשימו דדעת בהכלי החדש דדעת, מסובבת, ירידת הכלי דדעת שהיה בדעת דבי"ע, ועתה מחמת התרחקות הרשימו ממנה, ירדה לתחתית הבי"ע, דהיינו למלכות שלהם, וזהו פעולה הנ"ג. ומפעולה הנ' מסובבת ירידת הרשימו דחסד מבינה דבי"ע ליסוד דבי"ע, מחמת התרחקות הרשימו. והוא פעולה הנ"ד. ומפעולה הנ"א, מסובבת ירידת הרשימו דגבורה מחכמה דבי"ע, לנו"ה דבי"ע. והוא פעולה הנ"ה.

109

ק״יח) ומפעולה המ"ד שהוא הראש של הישסו"ת, מסובבות ויוצאות זו מזו ט' פעולות עד גמר הביטול של אותה הקומה. דהיינו מפעולה הנ"ו עד הפעולה הס"ד. שמתחלה נמשכו שם ב' הגורמים: הא' הוא המודד שיעור הקומה, הנמשך מה"ת שירדה לבחי"ג. והיא פעולה הנ"ו. והב' הוא שיעור הארת חכמה מהקומה הזו, שהיא פעולה הנ"ז.

110

קי״אמב' הפעולות: הנ"ו והנ"ז נמשך שיעור הקומה הנק' הסתכלות עיינין דישסו"ת, שהוא בחינת חו"ג בהארת חכמה, וזהו פעולה הנ"ח.

111

קי״במפעולה הנ"ח מהמלכות שבה, נמשך התפשטות לגוף, למלך ב"ש תתאין דת"ת, והוא פעולה הנ"ט.

112

קי״גמפעולה הנ"ט, נמשכו ב' פעולות: האחת היא, הסתלקות האור מהכלי, והיא פעולה הס'. והב' הוא נפילתם לבי"ע. ע"ד שנתבאר לעיל בב' הפעולות הט' והי' הנמשכים מפעולה הח'. ע"ש.

113

קי״דומפעולה הס', שהיא הסתלקות האור נמשך השארת הרשימו, שהיא פעולה הס"ב. כי טבע האור להניח רשימו אחר הסתלקותו.

114

קי״הומפעולה הס"א, שהיא נפילתם לבי"ע מסובבות ב' פעולות: עלית הרשימות והתלבשותם בהכלים החדשים, משום שאינם יכולים להתלבש בהכלים שלהם כי נפלו לבי"ע, וזהו פעולה הס"ג. והב' הוא ביטול הזווג ונפילת הקומה למקום הגוף שלה, הנקרא נפילת האחורים דישסו"ת. כי אחר שנשברו הכלים, נזדכך המסך שלו ונתבטל הזווג של ראש, והקומה דראש נפלה לבי"ע. והוא הפעולה הס"ד.

115

קי״וט) מפעולה הס"ד שהיא ביטול הזווג דראש דישסו"ת, שהיה בקומת חכמה מסובבות ב' פעולות: ס"ה וס"ו. כי מתוך שנתבטל הזווג דבחי"ג, ונשאר בהמסך רק העביות דבחי"ב, יצא עליו הזווג בקומת בינה, וזהו פעולה הס"ה. והב' הוא המשכת הארת חכמה מהקומה הזו, והיא פעולה הס"ו. ע"ד הפעולות הי"ב והי"ג המסובבות מהי'.

116

קי״זומב' הפעולות הס"ה והס"ו, מסובבות הע"ס ממטה למעלה בקומת בינה הנק' גופא דישסו"ת. שהיא הפעולה הס"ז. שהס"ה מודד קומת הבינה. והס"ו ממשיך ההארת חכמה.

117

קי״חמפעולה הס"ז, מהמלכות, שבה מסובבת ההתפשטות לגוף, למלך הנו"ה זהו פעולה הס"ח.

118

קי״טמפעולה הס"ח נמשך הסתלקות האור שהיא פעולה הס"ט. ונפילה לבי"ע. שהיא פעולה הע'. ע"ד הט' והי' המסובבות מהח'.

119

ק״כומפעולה הס"ט, שהיא הסתלקות האור מסובבת השארת הרשימו, שהיא פעולה הע"א. ומפעולה הע', שהיא הנפילה לבי"ע מסובבות ב' פעולות: עלית הרשימו לכלי החדש דגבורה, והיא הפעולה הע"ב. וביטול הזווג דקומת בינה של ראש, ונפילתו לגוף, שהיא הפעולה הע"ג.

120

קכ״אי) מפעולה הע"ג שהיא ביטול הזווג דקומת בינה, מסובבות ב' פעולות: גורם לקומת הז"א, שהיא פעולה הע"ד. כי אחר ביטול עביות דבחי"ב, נשאר עוד עביות דבחי"א. והב' הוא המשכת הארת חכמה מקומה זו, שהיא פעולה הע"ה.

121

קכ״במב' הפעולות הע"ד והע"ה מסובבות הע"ס שממטה למעלה בקומת ז"א, הנק' יסודות דישסו"ת. שהיא פעולה ע"ו.

122

קכ״גמפעולה הע"ו מהמלכות שבה מסובב ההתפשטות לגוף, למלך היסוד, והוא פעולה הע"ז.

123

קכ״דמפעולה הע"ז, מסובבות ב' פעולות: הא' הוא הסתלקות האור מהכלי דיסוד. שהיא פעולה הע"ח. והב' הוא הנפילה לבי"ע, שהיא פעולה הע"ט.

124

קכ״המפעולה הע"ח, שהיא הסתלקות האור מסובב השארת הרשימו, שהוא פעולה פ'. ומפעולה הע"ו שהיא הנפילה לבי"ע. מסובבות ב' פעולות: הא' הוא עלית הרשימו והתלבשותה בהכלי דדעת, שהיא הפעולה הפ"א. והב' הוא ביטול הזווג ונפילת הקומה לגוף.

125

קכ״ויא) מפעולה הפ"ב שהיא ביטול הזווג דקומת ז"א, מסובבות פעולות שהם: המודד לקומת המלכות. שהיא פעולה הפ"ג. והמשכת ההארה היא פפ"ד.

126

קכ״זמב' הפעולות הפ"ג והפ"ד, מסובבות הע"ס דראש בקומת המלכות, הנקרא מלכיות דישסו"ת, שהיא פעולה הפ"ה. ומפעולה ההיא, נמשכת הארת למלך הז' שהוא המלכות והיא פפ"ו.

127

קכ״חמפעולה הפ"ו מסובבות ב' פעולות שהם: הסתלקות האור, שהיא פעולה פ"ז ונפילה לבי"ע, שהיא פעולה פ"ח. ע"ד הט' והי' המסובבות מהח'. ע"ש.

128

קכ״טמפעולה פ"ז, שהיא הסתלקות האור, נמשך השארת הרשימו, והיא הפעולה הפ"ט. ומפעולה הפ"ח מסובבות ב' פעולות: הא' עלית הרשימו והתלבשה במלך החדש דדעת, שהיא הפעולה הצ'. והב' היא ביטול הזווג של ראש, ונפילת הקומה לגוף. וז"פ הצ"א.

129

ק״ליב) מפעולה הצ"א, שהיא ביטול הזווג דראש, מחמת הזדככות המסך שבכלי דמלכות, מסובב עלית המסך דגוף הכולל דישסו"ת, עם הרשימות הכלולים בו, להראש דישסו"ת, להתחדשות הזווג. כי אחר שנזדכך המסך גם מהכלי דמלכות, כבר פסק לגמרי כל העביות דגוף שהיה בו, והוא משתוה למסך דראש, והוא הפעולה הצ"ב.

130

קל״אמפעולה הצ"ב, שהיא עלית המסך דגוף דישסו"ת לשורשו להמסך דראש, מסובב, התחדשות העביות על הרשימו דבחי"א שבו, ויציאת הזווג דקומת ז"א בהתכללות בישסו"ת, וז"פ הצ"ג.

131

קל״במפעולה הצ"ג שהיא הקומה החדשה שיצאה על בחי"א בהתכללות בהראש דישסו"ת, מסובב ירידת הראש למקום החזה דגוף דישסו"ת, שהיא מפרק עליון דיסוד ולמעלה עד פה דישסו"ת שהיא בש"ע דת"ת, במקום ג' הכלים: ב"ש ת"ת, ונצח והוד דהיינו שמלביש לגוף דעליון שלו. כדרך כל פרצוף תחתון והיא פעולה הצ"ד.

132

קל״גמפעולה הצ"ד, שהיא הלבשת הראש דקומת ז"א להמקום שמיסוד ולמעלה מסובבת פעולה צ"ה, שהיא תיקון קוין באחורים דישסו"ת שנפלו לגוף במקום זה, שהראש החדש מלביש שם, ע"ד הנ"ל באות ז' בראש דישסו"ת.

133

קל״דמפעולה צ"ה מסובבות ג' פעולות בבת אחת, שהם כלי חדש בב"ש ת"ת עד סיומו, דהיינו עד מקום הפה דראש החדש. שהיא הפעולה הצ"ו. וכלי חדש דנצח בימין. שהיא פעולה צ"ז. וכלי דהוד בשמאל, וז"פ הצ"ח.

134

קל״הומג' פעולות הללו, מסובבות ה' פעולות: כי מפעולה הצ"ו, שהיא כלי חדש דת"ת, מסובבת ירידת הרשימו לכלי דת"ת החדש וז"פ הצ"ט. ומפעולה הצ"ז, שהיא כלי חדש דנצח, מסובבת ירידת הרשימו דנצח ממקום הגבורה לכלי החדש דנצח שבמקומו עצמו, והיא הפעולה הק'. ומפעולה הצ"ח, שהוא כלי חדש דהוד, מסובבת ירידת הרשימו דהוד מהגבורה, להכלי חדש דהוד אשר במקומו עצמו. והיא הפעולה הק"א.

135

קל״וומפעולה הצ"ו הנ"ל, שהיא הכלי חדש דת"ת שנעשה, מסובבות עוד ב' פעולות: הא' הוא ירידת הרשימו דיסוד לכלי דת"ת, שהיא פעולה ק"ב. והב' ירידת הרשימו דמלכות להכלי דת"ת הזה, שהיא הפעולה הק"ג.

136

קל״זקיצור לסבה ומסובב, בלי ביאורים

137

קל״חא) המסך דגוף דס"ג העלה להרשימות דנה"י דא"ק למ"ן לע"ב ס"ג והם נזדווגו פב"פ. וזה פעולה א'.

138

קל״טמכח הזווג דע"ב ס"ג יצא אור חדש דבקע לפרסא, והחזיר האח"פ. וזפ"ב.

139

ק״ממאור חדש מסובבות ב"פ: שהאיר דרך הטבור להכתר והוריד ה"ת מעינים, והשיב או"א להראש, והביאם בזווג פב"א, וזפ"ג. הב' שהאיר דרך יסוד א"ק מ"ן לאו"א, ובאו פב"פ, וזפ"ד.

140

קמ״אב) מב"פ: ג' ד', מסובבות ב"פ: הא' המודד שיעור הקומה, וזפ"ה. הב' הממשיכה הארת החכמה. וזפ"ו.

141

קמ״במב"פ ה' ו', מסובבות הע"ס דראש שפ"ה מודד הקומת כתר שלו, ופ"ו ממשיכה הארת חכמה מקומה זו, וזפ"ז.

142

קמ״גמהמלכות דפ"ז, מסובבות הע"ס דגוף המתפשטות למלך הדעת. וזפ"ח.

143

קמ״דמפעולה ח' מסובבות ב"פ: הא' הוא הסתלקות האור מהכלי דדעת, וזפ"ט, והב' הוא הנפילה לבי"ע, וזפ"י.

144

קמ״המפ"ט, מסובבות השארת הרשימו, וזפי"א. ומפעולה י' מסובבות ב"פ: הא' הוא ירידת הכלי לדעת דבי"ע וזפי"ב. והב' הוא ביטול הזווג ראש, ונפילת האחורים וזפי"ג.

145

קמ״וג) מפי"ג, שהיא ביטול הזווג דקומת כתר, מסובבות ב"פ: המודד שיעור קומת חכמה, וזפי"ד. הב' הממשיכה הארת חכמה מהקומה הזו, וזפט"ו.

146

קמ״זמב"פ י"ד וט"ו, מסובבות הע"ס דקומת חכמה הנק' גופא דאבא. וזפט"ז מהמלכות דפט"ז, מסובבות הע"ס דגוף המתפשטות למלך החסד. וזפי"ז.

147

קמ״חמפעולה י"ז מסובבות ב"פ: הא' הוא הסתלקות האור, וזפי"ח. הב' הוא הנפילה לבי"ע. וזפי"ט.

148

קמ״טמפי"ח מסובבות השארת הרשימו, וזפ"כ. ומפי"ט, מסובבות ב"פ: הא' הוא ירידת הרשימו דכלי דחסד לבינה דבי"ע, וזפכ"א. הב' הוא ביטול הזווג, ונפילת האחורים, וזפכ"ב.

149

ק״נד) מפכ"ב, שהיא ביטול הזווג, מסובבות ב"פ: הא' המודד לקומת בינה, וזפכ"ג. והב' הוא הממשיכה הארת חכמה מקומה זו, וזפכ"ד.

150

קנ״אמב"פ: כ"ג וכ"ד, מסובבות הע"ס דקומת בינה, הנק' גופא דאמא. שהכ"ג מודד הקומה, והכ"ד ממשיך ההארה. וזפכ"ה. ממלכות דפכ"ה, מסובבות התפשטות לגוף למלך הגבורה. וזפכ"ו.

151

קנ״במפכ"ו, מסובבות ב"פ: הא' היא הסתלקות האור, מהכלי דגבורה, וזפכ"ז. והב' הנפילה לחכמה דבי"ע. וזפכ"ח. מפכ"ז נמשך השארת הרשימו, וזפכ"ט. ומפכ"ח מסובבות ב"פ: הא' הוא ירידת הרשימו לנו"ה דאצילות, וזפ"ל. הב' הוא ביטול הזווג וזפל"א.

152

קנ״גה) מפל"א מסובבות ב"פ: המודד קומת הז"א, וזפל"ב. הב' הממשכת הארה וזפל"ג. מב"פ אלו, מסובבות הע"ס הנק' יסודות דאו"א, וזפל"ד. וממלכות דפל"ד מסובבות הע"ס למלך ש"ע דת"ת וזפל"ה. מפל"ה מסובבות ב"פ: הסתלקות האור, וז"פ ל"ו. הב' ירידת הכלי לב"ש תתאין דת"ת. וזפל"ז.

153

קנ״דמפל"ו מסובבת השארת הרשימו, וזפל"ח. ומפל"ח מסובבות ביטול זווג דראש, ונפילת אחורים. וזפל"ט.

154

קנ״הו) מפל"ט מסובבות עלית המסך והרשימות שבו, להמסך דראש לאו"א, וזפ"מ. מפ"מ מסובב התכללותו דהמסך בהזווג אב"א, וזפמ"א. ומפמ"א מסובבת התכללותו בפב"א באו"א. וזפמ"ב. ומפמ"ב מסובבת התכללותו בפב"פ דאו"א, וזפמ"ג.

155

קנ״ומפמ"ג מסובב ירידת הקומה מהראש. מאו"א למקום החזה דגוף הנקודים הנק' ישסו"ת, וזפמ"ד.

156

קנ״זז) מפמ"ד מסובבות ד' פעולות בב"א. כי הארתו מקשר כל הד' קומות דאחורים דאו"א, שנפלו לגוף, ונעשה ד' כלים חדשים: הא' הוא דעת וזפמ"ה. הב' הוא חסד בימין, וזפמ"ו. הג' הוא גבורה בשמאל, וזפמ"ז. הד' הוא ש"ע דת"ת, באמצע, וזפמ"ח.

157

קנ״חמד"פ הנ"ל מסובבות ד' פעולות אחרות: בפמ"ה מסובב עלית הרשימו דדעת ממלכות דאצילות ומתלבש בדעת החדש וזפמ"ט. ומפמ"ו מסובב עלית הרשימו דחסד לשם. וזפ"נ. ומפמ"ז. מסובבת עלית הרשימו דגבורה לשם, וזפנ"א. ומפמ"ח מסובב עלית הת"ת לשם. וזפנ"ב. ומהם מסובבות עוד ג"פ מפמ"ט מסובבת ירידת הכלי דדעת למלכות דבי"ע. וזפנ"ג. ומפ"נ מסובב ירידת הכלי דחסד ליסוד דבי"ע, וזפנ"ד ומפנ"א מסובב ירידת הכלי דגבורה לנו"ה דבי"ע. וזפנ"ה.

158

קנ״טח) מפעולה המ"ד, שהוא הראש דישסו"ת מסובבות זמ"ז ט"פ עד ביטול קומתו. שמתחלה מסובבות ב"פ: הא' הוא המודד לקומת חכמה, וזפנ"ו. וב' הוא הממשכת הארת חכמה מהקומה. וזפנ"ז.

159

ק״סומב"פ אלו, מסובבות הע"ס דראש הנק' הסתכלות עיינין דישסו"ת. וזפנ"ח, ומפנ"ח מסובבת ההתשפטות למלך ב"ש ת"ת, וזפנ"ט. ומפנ"ט מסובבות ב"פ: הא' הסתלקות האור. וזפ"ס. הב' הנפילה לבי"ע. וזפס"א.

160

קס״אומפ"ס מסובבת השארת רשימו, וזפס"ב. ומפס"א מסובבות ב"פ: הא' הוא עלית הרשימו להכלי החדש דש"ע דת"ת. וזפס"ג. הב' הוא ביטול הזווג ונפילת האחורים להגוף, וזפס"ד.

161

קס״בט) מפס"ד מסובבות ב"פ: הא' המודד לקומת בינה, והממשכת הארה. שהם פס"ה ופס"ו. מב"פ אלו מסובבות ע"ס דקומת בינה הנק' גופא דיש"ס וזפס"ז. מפס"ז מסובבת ע"ס דגוף למלך נו"ה וזפס"ח. ומפס"ח מסובבות ב"פ: הסתלקות האור. ונפילת הכלי לבי"ע. שהם פס"ט ופ"ע. מפס"ט מסובבת השארת רשימו, וזפע"א. ומפ"ע מסובבות ב"פ: עלית הרשימו לכלי חדש דגבורה. וזפע"ב. וביטול הזווג, ונפילת אחורים. וזפע"ג.

162

קס״גי) מפע"ג מסובבות ב"פ: המודד קומת ז"א. וממשכת הארה. שהם פע"ד ופע"ה. ומהם מסובבות ע"ס דראש אשר נק' יסודות דישסו"ת, וזפע"ו. מן פע"ו מסובבת התפשטות למלך היסוד. וזפע"ז. ומפע"ז. מסובבות ב"פ: הא' הסתלקות האור, וזפע"ח. הב' הנפילה לבי"ע, וזפע"ט. ומפע"ח מסובבת השארת הרשימו, וזפ"פ. ומפע"ט נמשך ב"פ: עלית הרשימו לכלי חדש דדעת, וזפפ"א. וביטול הזווג, וזפפ"ב.

163

קס״דיא) מפפ"ב מסובבות ב"פ: המודד קומת המלכות, וזפפ"ג. והממשכת הארה וזפפ"ד. ומהם מסובבות הע"ס דראש, הנק' מלכיות דישסו"ת. וזפפ"ה. וממנו נמשך התפשטות למלך הז'. וזפפ"ו. ומפפ"ו מסובבות ב"פ: הסתלקות האור ונפילה לבי"ע, שהם פפ"ז ופ"ח. וממפ"ז מסובבת השארת רשימו, וזפפ"ט ומפפ"ח מסובבות ב"פ: עלית הרשימו להדעת, וזפ"צ. וביטול הזווג וזפצ"א.

164

קס״היב) מפצ"א מסובב עלית המסך והרשימות לישסו"ת. וזפצ"ב. מפצ"ב מסובב יציאת קומת ז"א בהתכללות בישסו"ת, וזפצ"ג. מפצ"ג מסובב ירידת הראש החדש הזה למקום חזה דגוף ישסו"ת, וזפצ"ד. ומפצ"ד מסובב תיקון קוין באחורים דישסו"ת, וזפצ"ה. ומפצ"ה מסובבות ג' פעולות בב"א: כלי חדש בב"ש תתאין דת"ת, וזפצ"ו. וכלי בנצח בימין, וזפצ"ז. וכלי דהוד בשמאל, וזפצ"ח.

165

קס״ו(לשאלה) ומג' פעולות הללו, מסובבות ה' פעולות: מפצ"ו מסובב ההתלבשות שמה הרשימו דב"ש ת"ת, וזפצ"ט. ומפצ"ז מסובב ההתלבשות שמה הרשימו דנצח, וזפ"ק. ומפעולה הצ"ח מסובב התלבשות שמה הרשימו דהוד, וזפק"א. ומפצ"ו הנ"ל, מסובבות עוד ב"פ: הא' התלבשות שמה הרשימו דיסוד, וזפק"ב. הב' הוא התלבשות שמה דמלכות וזפק"ג.

166