תלמוד עשר הספירות, חלק י״ב: לידה ויניקה של הז"א, לוח התשובות לענייניםTalmud Eser HaSefirot, Section XII, List of Answers on Topics

א׳(לשאלה) כל עוד שאו"א היו מזדווגים בבחינת מסך דעביות השורש, הנה אז לא נתעבה ז"א בהתכללותו בהזווג ההוא, כי אין הכר עביות בבחינת השורש, וע"כ היה שם כמו ירך אמא בלי שום הכר ביניהם. אבל בעת לידה, שאו"א נזדווגו על מסך דעביות דבחי"א, חזר העביות ההיא גם על ז"א עצמו, בהיותו נכלל באותו הזווג, כמ"ש לעיל (דף ר"א תשובה קס"ח) וכיון שנתעבה הז"א, אז הוכר ההפרש מז"א לאמא, וזהו לידתו ויציאתו ממש, כי השינוי צורה מבדיל בין הרוחניים כמו השינוי מקום בהגשמיים. עש"ה. וע"כ נבחן, שאורות דאמא דוחים את ז"א מחמת שהוכר שם לאורח, כלומר, שאינו מבחינת הגוף דבעל בית שהיא אמא, שבזה נדחה ויוצא לחוץ, כמבואר. (א' קנ"ח אות ו').

ב׳(לשאלה) בימי עיבור עולה הולד בג' מדורים: שבמדור התחתון משיג הנפש דנפש, ובמדור האמצעי משיג הרוח דנפש, ובמדור העליון משיג הג"ר דנפש. ובעת לידה, שחוזר הדלת וציר דקטנות למקומה, ואו"א מזדווגים על בחי"א, שאז הוכרה עביות דז"א, שמשונה מאמא, וגם בחינת בי"ע ניכר בו, כנודע, הנה אז אובד כל נרנח"י דנפש שהשיג בעיבורו. ויורד לבי"ע, כנודע. וזה נבחן, שמתגלגל ויורד עד למדור התחתון, כי אובד מדרגתיו בסדר המדרגה, שבירידתו ממדור העליון אבד הג"ר דנפש, ובירידתו ממדור האמצעי אבד הרוח דנפש, ובירידתו גם ממדור התחתון ונופל לבי"ע, אובד גם נפש דנפש דאצילות, ונעשה לבחינת בי"ע. (א' קכ"ז אות א').

ג׳(לשאלה) כי בעת הלידה אובדת התבונה בחינת ג"ר שלה, ובאה לבחינת ו"ק, כנודע. ונמצא שאור הרוח בא לכלי דחב"ד, ואור הנפש לכלי דחג"ת ונשארו נה"י בלי אור. ועלית אור נפש מנה"י לחג"ת, גורם הצטננות נה"י דאמא, משום שנשארו בלי אור נפש שלהם, שהיא חיותן. (א' קכ"ח אות ו').

ד׳(לשאלה) עי' תשובה ק"נ. (א' קכ"ח או"פ ד"ה האורות).

ה׳(לשאלה) כי דלת וציר דגדלות, סותם ועושה אותם לם' סתומה, ואין הדלתות נפתחות, אלא ע"י הסתלקות הגדלות והתהפכות הצירים, שפירושה, שהקטנות חוזרת לאו"א, שאז נפתחים הדלתות והולד יוצא ונולד, כנ"ל (דף תשפ"ז ד"ה דלת) וענין חזרת הקטנות, נבחן לדוחק גדול כלפי או"א, אמנם לולא זה, לא היה ז"א יכול להולד. הרי שאין ז"א נולד אלא ע"י דוחק גדול. (א' קכ"ח אות ו').

ו׳(לשאלה) שבחינת ישסו"ת חוזרים קטנותם שנסתלקו ג"ר מכלים דחב"ד, ובא אור הרוח לכלים דחב"ד, ואור הנפש בכלים דחג"ת, ונשארים נה"י בלי אור, כנודע, הרי שבעת הלידה עולה אור הנה"י שהוא הנפש, ומתלבש בכלים דחג"ת. שהוא מפאת ביאתם של ישסו"ת לקטנות בעת לידה. (א' קכ"ח אות ו').

ז׳כי הדלת וציר דגדלות, שנתחבר אל הדלת וציר דקטנות, ונעשו שניהם לאחד, עשה שם ם' סתומה, ועתה בעת לידה שחזרה הקטנות לשליטתה, ניכר ההפרש דדלת וציר דקטנות, כלפי דלת וציר דגדלות, כי אז נעשה הדלת וציר דקטנות לשולט, וזה נבחן כי נפתחו הדלתות, ונעשה ביניהם בקיעה. גם זה נבחן להתהפכות הצירים, כי בעת העיבור שישסו"ת היו בגדלות, והדלת וציר דקטנות נתבטל, ונעשה אחד עם הדלת וציר דגדלות, הנה אז היה הדלת וציר דגדלות למעלה, והדלת וציר דקטנות מלמטה, כי לא עלה אז בשם. אבל עתה שחזרה הקטנות לשליטתה, ונסתלקה הגדלות מישסו"ת, נעשה הדלת וציר דקטנות לשולט בפרצוף, והדלת וציר דגדלות נעשה למטה ממנה, כלומר שעתה הדלת וציר דגדלות אינה עולה בשם. ונבחן זה להתהפכות הצירים, שמה שהיה מקודם מלמעלה נעשה בעת הלידה מלמטה, ומה שהיה מקודם מלמטה, נעשה עתה מלמעלה. וז"ס כי נהפכו עליה ציריה וכו'.

ח׳(לשאלה) וענין בקיעת הרחם שנעשה ע"י הכר הדלת וציר דקטנות, כבר אינו נבחן ביסוד דכללות או"א וישסו"ת. אלא רק בבחינת ישסו"ת לבד, אשר פי הרחם, הוא פה דראש שלהם, כנודע. כי או"א, אינם חוזרים לקטנות לעולם כנודע, וע"כ מדייק שנבקע הרחם דרך פיו. כלומר דרך הפה דישסו"ת בלבד, ולא מבחינת הרחם דכללות או"א עם ישסו"ת, כמבואר. (א' קכ"ח אות ו').

ט׳(לשאלה) כי ענין עלית נה"י לחג"ת הנעשה בעת הלידה, גורם שם עביות דבחי"א במסך דאו"א, ואור העליון שאינו נפסק, נמצא מזדווג עם המסך ההוא החדש דבחי"א, ומוציא בו קומת הרוח. כמ"ש הרב (בדף א' קנ"ב אות פ"ו) שהמוחין האלו מקבלם אח"כ ע"י היניקה. ע"ש. הרי שהתרוקנות נה"י דתבונה, שפירושם, החזרתם לבחינת הקטנות, שאור הרוח מתלבש בכלים דחב"ד ואור הנפש שבנה"י מסתלק ועולה לחג"ת, ונה"י התרוקנו ונצטננו. הנה זה גורם כל המוחין דיניקה לז"א, ולולא זה לא היה לז"א שום מוחין. כמ"ש הרב לעיל (דף א' קל"ז אות ל"ג) עש"ה. והבן.

י׳כי הגם שז"א כבר נתעלה מבי"ע ונתקן בבחינת נפש דאצילות בהתכללותו בזווג דאו"א בעיבורו, אמנם כל זה הספיק לו לז"א מטרם שנתעבו הרשימות שלו עצמו, ע"י הזווג דבחי"א דאו"א בעת לידה, כי בהיות הזווג בבחינת עביות דכתר, אין זווג זה מעורר שום עביות בז"א, כנודע. אבל עתה בהתכללותו בזווג דבחי"א, שעי"ז חזר בחינת עביות הזו בבחינת ז"א עצמו, הרי נתעורר בו גם בחי' עביות דבי"ע, הכלולים בו מעת הנקודים, וזה נבחן שנפל בחזרה לבחינת בי"ע.

י״א(לשאלה) ונבחן ג"כ, שמלביש שם לב"ש תחתונים דנה"י דעתיק שירדו עמו בשוה לבי"ע. כי בעת הלידה, שחזרה הקטנות לישסו"ת הנה אז חזרו ונפרדו או"א וישסו"ת זה מזה, ונעשו שוב לב' פרצופים. וכן ירדו נה"י דא"א שוב למקומם כבתחלה עם ב"ש האמצעים דעתיק המלובשים בהם, ונמצא שגם הב"ש התחתונים דעתיק, חזרו ג"כ למקומם לבי"ע כבתחלה. כי חזרו ונתפרקו כל העליות שהיו מקודם לכן בעת העיבור דז"א וכל אלו הירידות נעשה בבא אחת עם לידת ז"א וירידתו לבי"ע, הרי שבאותו הרגע שירד ז"א לבי"ע, ירד עמו בשוה, גם ב"ש התחתונים דנו"ה דעתיק ג"כ לבי"ע. וכמו שהלביש את ב"ש האמצאים דעתיק בימי עיבור שלו, כן הוא מלביש עתה את ב"ש התחתונים דעתיק, בהיותו בבי"ע עמהם במחיצה אחת. והלבשה זו מועילה לו שיוכל לינק מרשימות שלהם, שנשארו בנהי"מ דא"א מזמן עיבור שלו. כמ"ש לעיל (בתשובה כ"ד) עש"ה. (א' קל"ב אות ט"ו).

י״ב(לשאלה) עי' תשובה קנ"ח.

י״ג(לשאלה) ע"י יניקתו מהרשימות דב"ש התחתונים שנשארו במלכות דא"א דאצילות מעת עיבורו, יונק בתוכו בחזרה בחינת הנפש שהיה לו בזמן העיבור, ונעשה מוכשר לעלות לאצילות ולהלביש לנה"י דא"א. שזה נקרא יניקה מדדי בהמה. (א' קל"ב אות ט"ו וט"ז).

י״ד(לשאלה) היניקה היא בחינת מדרגה אמצעית בין תחתון לעליון, שבעזרתה מתגדל התחתון שיוכל לעלות למקום המוחין שלו העומדים שם ולהלבישם בקביעות. כי בעת היות התחתון בבחינת מ"ן בעליון, הנה יוצאים שם כל נרנח"י שלו בשלימות. כנודע, אמנם כשנולד, שפירושו שניכר עביותו ונפרש מהתכללותו בזווג דעליון, ויורד למדרגתו לפי עביותו, הנה אז אינו יכול לקבל עוד המוחין כולם, ולירד עמהם למדרגתו, אלא חלק מועט מהם, וכל המוחין נשארו במקום העליון, בנה"י שלו למעלה במקום שהיה הזווג. ונודע, שאין התחתון יכול להתעלות למקום העליון ממנו מטרם שמשיג מדרגת העליון, וא"כ, איך אפשר שז"א יעלה אל העליון ולקבל משם בחזרה המוחין שהשאיר שם, מטרם שיש לו המוחין ההם, שהרי המוחין ההם עושים אותו למדרגת העליון. ולפיכך צריכים ליניקה, שפירושה, שעולה שם בדרך ארעי ולא בקביעות. ועליה ארעית זו נמשכת לו, מכח הלבשתו לנה"י דא"א, ונמצא עמהם במדרגה אחת, ומתוך שב"ש עליונים דנו"ה דא"א, נשארו בחג"ת דאו"א נבחנים ב"ש דנו"ה אלו לבחינת אמצעי בין עליון לתחתון, כי ז"א יכול לעלות אליהם, להיותו מלביש את בחינתם למטה בנה"י דא"א, וע"כ נחשבים כמו מדרגתו, גם בהיותם למעלה בחג"ת דאו"א, והוא עולה ויונק מהם, ומתוך שהם במקום המוחין שלו, הרי שואב משם מוחותיו בעת עליתו, בדרך המדרגה לאט לאט, עד שנוטל משם כל מוחותיו, ואז נעשה כמדרגת העליון, ואז יוכל להלביש שם בקביעות. כי כל עוד שלא קבל כל המוחין בשלמות, אינו יכול להלביש שם בקביעות, כי עדיין אינו כמדרגת עליון, וע"כ הוא עולה שם בדרך ארעי, המספיק ליניקה, שפירושו לחלק קטן מכללות המוחין, ותכף יורד למדרגתו עצמו, ואלו החלקים שמקבל בזה אחר זה מתחברים יחד עם גמר קבלת כל המוחין, ואז נעשה כעליון ומלבישו בקביעות. ונתבאר, כי יניקה פירושה עליה בדרך ארעי, וקבלה חלקית מן המוחין, והעליה נעשתה מתוך בחינת אמצעית שהם ב' השלישים דנצח והוד דאריך אנפין, שנשארו למעלה בחג"ת דאו"א. אבל הלבשה, פירושה, שיש לו כל המוחין המיוחסים לאותו מקום שהוא מלביש, וע"כ עומד שם בקביעות. (א' קמ"ד אות נ"ט).

ט״ו(לשאלה) הארת יסוד דאבא, הבאה בבחינת צר ואריך, שפירושו, אע"פ שהוא אריך בחכמה מ"מ הוא צר מאד בחסדים כנודע, נבחנת לבחינת קרירות וקפאון כי מחוסר אור נבחן לקרירות. עכ"ז טפת האודם דאמא, מקבלת מהארתו זו כל שלימותה, כי בהארת יסוד אמא יש הרוחה מרובה דאור חסדים ואינה מחוסרת רק חכמה לבד, שע"כ נבחנת הארתה דיסוד אמא, בבחינת קצר ורחב שפירושו, קצר מחכמה ורחב בחסדים. ולפיכך האודם הבא מהארת יסוד אמא, מתתקנת לגמרי מאור הקפאון דאבא, כי מקבלת ממנו בחינת האריך החסר לה. ולפיכך רק אותו השיעור דאודם דאמא המוקפא מלובן דאבא, נכנס בבנין הולד, ולא יותר, כי אותו החלק של אודם דאמא שלה קבלה הארתו, נמצאת מחוסר חיות, כי אור החכמה ה"ס אור חיה, כנודע. עי' לעיל תשובה קל"ז. (א' קל"ג אות כ"א).

ט״ז(לשאלה) הנה אודם פירושו בחי' עביות ומסך מבחינת ה"ג שלה, שעליהם נעשו כל הזווגים, המודדים הקומה, ומסיימים לכל אבר ונותנים לו את צורתו. (א' קל"ג אות כ"א).

י״ז(לשאלה) רק באורות נכנסים התחתונים מתחלה ואח"כ העליונים בעיבור נכנס בז"א קומת נה"י, וביניקה חג"ת, וכו'. אבל בבירור הכלים הוא להיפך, שמתחלה נבררו העליונים ואח"כ התחתונים. (א' קמ"א אות מ"ז).

י״ח(לשאלה) נודע, שהוד, היא בחינת המלכות הנכללת בז"א, שבה בחינת העביות ומסך, וכיון שבזווג דעבור לא נתקן אלא בחינת שורש דעביות, ע"כ נבחן שהוד לא נברר בעת העיבור כי העביות שבו, עוד לא קבל בחינת המסך דעליון, שזה כל בירורו ותיקונו, כנודע. וכן יסוד ומלכות הנמשכים מהוד. (א' ק"מ אות מ"ד).

י״ט(לשאלה) מוחין דיניקה, הם בחינת התיקון דהוד יסוד מלכות, שפירושו הוא תיקון מסך דעליון, על העביות שבהם, (כנ"ל בתשובה קס"ה.) ולפיכך הוא צריך, שע"י אכילה דאמא, שפירושו זווג, היא מבררת לו העביות דהי"מ ומתקנת בהם המסך שלה. אבל ז"א עצמו עוד אינו ראוי לשום זווג, כי העביות שבו עוד לא מתוקן במסך, כי מסך דעיבור לא נחשב לתיקון, כנ"ל. להיותו בבחינת שורש עביות בלבד. (א' קמ"א אות מ"ו).

כ׳(לשאלה) עי' תשובה קס"ד.

כ״א(לשאלה) רק בחינת הסיגים שנשארו אחר בירורם של ט"ס הראשונות, יוצאים בסוד דם הלידה, מפני שכל מה שהיה בהם לצורך ז"א, כבר נתברר לגמרי. ומה שנשאר אחריהם, אינו שייך לז"א אלא לפרצופים שלמטה ממנו, וע"כ הם יוצאים בשעת לידתו בבחינת דם לידה. (א' קל"ז אות ל"א).

כ״ב(לשאלה) נודע, שכל אותו השיעור המוקפא מאודם דאמא, ע"י הקפאון דהארת יסוד אבא, הוא הנכנס בבנין ז"א (כנ"ל בתשובה קס"ב.) וע"כ כל יתר המ"ן ואודם דאמא, שאינו שייך לבנין ז"א, הנה לא נקפא שם ע"י טפת הלובן דאבא. ולפיכך הם נשארו בבחינת נוזלים ואדומים, שהם דם הלידה. וכבר ידעת, שהם בחינת פסולת דח"ס ראשונות דז"א, שמהם נברר עוד כל הפרצופים שלמטה מז"א. ( א' ק"מ אות מ"ג).

כ״ג(לשאלה) הסיגים שנשארו מהוד יסוד מלכות שלא נבררו לגמרי בעיבור, כנ"ל, הם העולים עם אורות דנה"י דאמא לחג"ת שלה, ומתהפכים לחלב, שמשם יונק אותם ז"א, ומתהפכים בו שוב לדם, אלא לדם מזוקק וברור, שפירושו שהעביות מקבלת בחינת מסך הראוי לה (א' קל"ח אות ל"ז).

כ״ד(לשאלה) כי השפע עוברת דרך ח"ס דז"א עד שבאה אל ההוד, וכן ליסוד וכן למלכות. וג' פעמים ח' הרי כ"ד. כלומר, שיש כ"ד בחי' בחלב הזה, כי בדרך עברו בח"ס, נמצא נכלל מהם, ונמצא ההוד כלול מח' עליונות, וכן היסוד והמלכות. הרי כ"ד בחינות. (אלף קמ"א אות מ"ו).

כ״ה(לשאלה) א', הם הסיגים הבלתי גמורים שהם הסיגים דהוד יסוד מלכות שהם עולים ונהפכים לחלב. ב' הם הסיגים הנשארים אחר הח"ס העליונות ממה שנבררו מהם אח"כ הנוקבא וכל פרצופי בי"ע, שהם דם טהור. ג', הם הסיגים הנשארים אחר בירורי המלכות דעשיה, שאין בהם תועלת עוד, והם באים בקליפות והם דם טמא. (א' קל"ז אות ל"א ול"ב. א' ק"מ אות מ"א ומ"ב).

כ״ו(לשאלה) הסיגים דה"ח, שהם בחינת הוד יסוד מלכות, שלא נבררו בשלימות בימי העיבור, הם ה' דמים טהורים. והסיגים דה"ג, שהם בחי' הנוקבא דז"א ופרצופי בי"ע שבהם מעורבים גם חלקם של הקליפות, כי עדיין לא נבררו עתה, נקראים ה' דמים טמאים. אמנם אינם טמאים לגמרי, כי עדיין מתברר מהם פרצופי בי"ע דקדושה. אלא היוצא מיסוד המלכות דעשיה, הוא דם טמא לגמרי, שאין בו עוד צורך אל הקדושה. אלא על שם תערובתם בהסיגים נקראים כולם דם טמא. (א' ק"מ אות מ"א).

כ״ז(לשאלה) הסיגים דה"ח, הם הוד יסוד מלכות שלא נבררו בעיבור, והם עולים ומתהפכים לחלב, כנודע. ונקראים ה"ח, כי ז"א כולו נקרא ה"ח, בערך הנוקבא הנפרדת שלו, הנקראת ה"ג. ובירור הוד יסוד מלכות אלו שייכים לנוקבא שבגופו, ע"כ הם מכונים ה"ח. אמנם בחי' נוקבא שבגופו, משמשת לו ג"כ בבחינת ה"ג, דהיינו מטרם הנסירה, כנודע. כי אז הנוקבא שבגופו כוללת בתוכה גם הנוקבא הנפרדת, ועל שם זה נקראים עתה הסיגים היוצאים בעת הלידה בשם שירים דה"ג, ולפי שבהם מעורב גם הדמים העתיד לצאת מיסוד המלכות דעשיה, שהם קליפות ממש, ע"כ הם נקראים כולם בשם ה' דמים טמאים. (דף א' קל"ט אות מ"ב. אות מ"ט).

כ״ח(לשאלה) נודע, שכל ענין בירורי הוד יסוד מלכות, שנשארו לזמן היניקה, הם בחינת העביות דז"א שלא יכלו לקבל בחינת המסך שלהם בימי העיבור, משום שלא היה שם בזווגים דאו"א אלא מסך דשורש, שאין זה מסך מספיק לעביות דבחי"א שבז"א, דהיינו בהוד יסוד מלכות שלו. וע"כ נשארו בבחינת דם בלתי מזוקק, כלומר, בלי מסך המזקק אותם שיהיו ראוים לזווג עם אור העליון. ונמצא עתה שעלו לחג"ת דאו"א, שפירושו לכלים האמצעים שלהם, ששם משמש המסך דבחי"א, ואז קבלו העביות דהי"מ את המסך שלהם, מתוך התכללותם בזווג דאו"א דיניקה. ונבחן שעתה ע"י הזווגים דאו"א דיניקה, נעשה העביות דהי"מ לדם מזוקק וברור בביאתם לתוך ז"א, כלומר שנעשו מוכשרים להזדווג עם אור העליון, כי השיגו עתה המסך הראוי לזווג. (א' קמ"ב אות נ"א).

כ״ט(לשאלה) המוחין דז"א שיוצאים באו"א, הם יוצאים על המ"ן דז"א שעלה להם ונתכללו בזווגם, דהיינו במסך ועביות דאמא. וע"כ נבחן שבחי' המוחין עצמם מיוחסים לז"א לבחינת המ"ן שהעלה, אבל בחי' האו"ח העולה מהמסך ומלביש המוחין ממטה למעלה בעת הזווג, זוהי חלקה של אמא לגמרי, כי המ"ן דז"א עדיין אינם מתוקנים במסך שיוכלו להעלות או"ח. ולפיכך לבושי המוחין, שהם בחינת האו"ח הנ"ל, נבחנים בשמות דאהי"ה, שהם שמות דאמא עלאה, כי הזווג נעשה בעת שיסו"ת נכללו באו"א בפרצוף אחד, וע"כ נבחן האו"ח על השמות של אמא עלאה. אמנם המוחין דז"א שהם מבחינת המ"ן שהעלה לאו"א, הנכללים בהזווג שלהם, הם שמות של הקומה דז"א, והם שמות אלקים, שהם בחינת הרשימות דמוחין דז"א, שהיו בו בזמן הנקודים מטרם שביה"כ, שנתחדשו בו עתה מתוך התכללותם בזווג דאו"א, ואין להם שום השואה עם האו"ח דאמא אלא ממה שהאו"ח הזה עלה והלביש אותם בעת שמ"ן דז"א היו נכללים בתוך הזווג שלה, וע"כ בעת ביאת המוחין להז"א, לקח עמו בהכרח גם מן הלבושים האלו דאמא. והבן היטב. (א' קמ"ג אות נ"ה).

ל׳(לשאלה) הם י' שמות אהי"ה באחורים, שעולים עשר פעמים מ"ד. והם לבושי המוחין שלו, שיש לו מאמא עלאה מעת התכללותו בזווג דאו"א בעיבור א'. עי' לעיל בתשובה קע"ו. והם מלבישים לה"ח וה"ג שלו. (א' קמ"ג אות נ"ז).

ל״א(לשאלה) כבר ידעת, שי' שמות אהי"ה הם בחינת לבושי מוחין דז"א, מעת התכללותו בזווג דעיבור באו"א עלאין, והם בחינת האו"ח העולה ממסך דאמא בעת הזווג. כנ"ל (בתשובה קע"ו) והם בחינת הארת הה"ג דאמא, דהיינו ממסך ועביות שלה, שהם בחינת ה"ג, כנודע. והם מלבישים גם לה"ח, כי אין בחינת מלביש, אלא מאו"ח שהוא בחינת גבורות. אמנם בכלל הם בחינת ה"ג בלבד. ואלו ה"ג נקראות נ' שערי בינה, כי כל גבורה כלולה מעשר, והם נ'. אמנם בעיבור אין הוא מקבל העביות דה"ג בעצם, כי אין שם הזווג אלא בבחינת שורש העביות בלבד, דהיינו רק בחינת שורשים לנ' שערי בינה. וזה הרמז שעשרה אהי"ה באותיות הפשוטות בלי מילואים עולים מ', ועם הכללות הם נ' שערי בינה. כלומר, שאלו ה"ג שהם נ' שערי בינה, הנמשכים עתה מן העשרה האהי"ה, אינם אלא שורשי נש"ב, ואותיות הפשוטות רומזות על שורש לבד, ועם הכללות שלהם העשרה, הם עולים נש"ב, כלומר שכללות פירושו, שמתוך ההארה השורשיית של עתה בעיבור. סופה שתתגלה ממנו אח"כ בגדלות כל הנ' שערי בינה. (א' קמ"ג אות נ"ח).

ל״ב(לשאלה) כי אלו ב"ש העליונים דנו"ה דא"א, שנשארו בחג"ת דאו"א, הם בחינות הרשימות מזמן העיבור בעת שהם הצטרפו להשלים החג"ת דאו"א דקומת ע"ב, כנודע. אמנם עתה לאחר העיבור הם ירדו משם למקומם, שזו"ן מלבישים עליהם, כנודע. וכיון שהם עתידים להעשות לבחינת ג"ר דז"א, ע"כ כחן גדול מאד, גם בעת היותם שם בבחינת רשימות, שמהם כח הזנה בחלב המכשירו לבחינת גדלות. (א' קמ"ד אות ס'.)

ל״ג(לשאלה) כי עיבור הא' הוא על בירור עצמות ז"א, דהיינו כל מה שהיה בו בעת קטנות הנקודים, שהם הכלים דחב"ד חג"ת עד נקודת החזה. כי זה הוא מידת חיותו לבנין פרצופו. אמנם כדי להשלימו בג"ר, מוכרח להיות בו ע"ס, שזה קונה ע"י אריכת רגלים דאמא, והוא צריך לעיבור ב', כדי שישיג הכלים דנה"י מחזה ולמטה, ואז הוא ראוי לג"ר כמו או"א עצמם. לכן צריך ז"א לב' עיבורים, עיבור א' לבירור עצמותו. ועיבור ב' לבירור הכלים דנה"י מתוך אריכת רגלים דאמא. (א' קמ"ה ד"ש ויש).

ל״ד(לשאלה) בעיבור א' שהוא בירור הכלים דו"ק שלו, (כנ"ל בתשובה ק"פ) יש בהם ב' זווגים: א' לקומת נה"י וב' לקומת חג"ת, שזווג הב' הזה נעשה בעת לידתו. וגם בעיבור ב' יש ב' זווגים, א' הוא להשלמת כלים דנה"י. ב' הוא לג"ר דאורות, שזה נעשה לאחר ט' שנים ויום א'. (א' קנ"ט אות ק"ב א' קנ"ב אות פ"ו).

ל״ה(לשאלה) הוא בחי' נ"ר דרוח שקונה ע"י שתי שנים דיניקה, דהיינו מבחינת ב' זווגים הכוללים שיש בעיבור א', (כנ"ל בתשובה קפ"א) שהם בחינת ו"ק שלו מבחינת עצמותו ומדת חיותו (כנ"ל בתשובה ק"פ) ויותר מזה, דהיינו כל הצריך לעיבור ב' הנה הם בחינות תוספות הרוחה לבד. (א' קמ"ח אות ע"ב וע"ג).

ל״ו(לשאלה) בתחלת התיקון לאחר שביה"כ, עלו כללות כל המ"ן, דהיינו כל הבחינות שנתבטלו ונשברו ונפלו לבי"ע, עלו כולם למ"ן לע"ב ס"ג דא"ק. ומתחלה נברר מכללות המ"ן כל מה ששייך לפרצוף עתיק דאצילות, והפסולת הנשאר אחר עיבורו הוריד לא"א. ונתברר מהם כל השייך לפרצוף א"א, והפסולת הנשאר אחר בירורו הוריד לאו"א, ואו"א גם הם לקחו מהם כל השייך לבנינם, והפסולת הורידו לזו"ן. וגם זו"ן לקחו מהם השייך לבנינם והפסולת הורידו לפרצופי בי"ע. וגם פרצופי בי"ע לקחו כל אחד חלקו מהם, עד שנברר גם המלכות דעשיה, והפסולת הנשאר אחר המלכות דעשיה. הם הקליפות. (א' קל"ט אות ל"ט עד אות מ"ב).

ל״ז(לשאלה) האדם מתיחס לכללות ה"פ אצילות, שהם א"א וד' לבושי עסמ"ב. אבל בעלי חיים אינם מתייחסים לבחינות הכללות, אלא כל אחד לפרט מסוים בלבד, דהיינו לת"ת לבדו או למלכות לבדה. (א' קמ"ט אות ע"ז).

ל״ח(לשאלה) האדם המרומז בכללות אצילות, בא"א ועסמ"ב, הנה כיון שב"ש העליונים נו"ה דא"א עלו ונתחברו לחג"ת דאו"א, בעת שקבלו לקומת ע"ב, והלבישו לג"ר דא"א, שאז ב"ש העליונים דנו"ה נעשו לדדים, הרי שהדדים הם למעלה מחזה דא"א. וכן הוא באדם. אבל הבהמות והחיות שאינם כוללים כללות האצילות, רק בחי' פרטים ע"כ דדיהם למטה במקום הרחם, ששם מקום ההריון. (א' ק"נ מאות ע"ח עד אות פ').

ל״ט(לשאלה) עיבור הב' דקטנות נעשה תכף אחר תשלום ב' שנים דיניקה. (א' קנ"ט אות ק"ב).

מ׳(לשאלה) צ' דצל"ם פירושה נ"ר. ול"מ דצל"ם פירושה ג"ר. (א' קנ"ח אות צ"ח).

מ״א(לשאלה) צ' דצל"ם דיניקה נתפשטה בב' שנים דיניקה. (שם).

מ״ב(לשאלה) בז' שנים אחר הב' שנים דיניקה דהיינו בט' ויום א'. (שם).

מ״ג(לשאלה) בט' ויום א'.

מ״ד(לשאלה) יתבאר במקומו.

מ״ה(לשאלה) הגם שהזווג דמוחין דרוח הוא בסוף עיבור א', מ"מ נקרא מוחין דיניקה, משום שאין נכנסים בו אלא ע"י יניקה. (א' קנ"ב אות פ"ו).

מ״ו(לשאלה) ב"ש תחתונים דנו"ה דעתיק שהשאירו רשימתם במלכות דא"א, מעת היותם שם באצילות, דהיינו מעת העיבור דז"א, הם שנעשו במלכות דא"א לדדי בהמה, כנודע, וכיון שהיא שפע דאצילות, ע"כ מפריש את בחינת בי"ע הכלולים בז"א, ומעלים אותו לאצילות, וחוזר וקונה הנפש מעת העיבור שלו. ( א' קל"ב אות ט"ו).

מ״ז(לשאלה) הבירורים דעיבור א', הם לעצם בנינו של הפרצוף דז"א, והם מדת חיותו. אבל הבירורים דעיבור ב' הם לבחינת ג"ר דאורות ונה"י דכלים, לז"א, ואינם ממדת חיותו וע"כ אינם בו בקביעות, אלא לפי הזכות של התחתונים. (א' קנ"ג ד"ה עיבור).

מ״ח(לשאלה) כי אפילו עיבור הב' דקטנות המשלים לעשרה כלים שלו, אינו בא אלא ע"י הארת הזווג דע"ב ס"ג, המורידה הה"ת מעינים, ומחזיר אח"פ למדרגת ז"א שהם בחינת או"א. הרי שעיבור ב' עיקרו הוא מאו"א. (א' קנ"ג ד"ה וכדי).

מ״ט(לשאלה) הם נמשכים ז' שנים, לאחר ב' השנים דיניקה, עד ט' שנים ויום א'. (אלף קנ"ד אות פ"ט).

נ׳(לשאלה) ד' מדרגות נמשכות בעיבור ב' דקטנות: מקיפים דאמא דקטנות, שהם ג"ר דה"ג ופנימים דאבא דקטנות ומקיפים דאבא דקטנות וו"ק דגדלות אמא. (א' קע"ט אות קס"ג).

נ״א(לשאלה) הוא אחר ט' שנים ויום א'. (א' קנ"ט אות ק"ב).

נ״ב(לשאלה) מט' שנים ויום א' עד כ' שנים. (א' קנ"ד או"פ ד"ה ויש).

נ״ג(לשאלה) לפי המדובר הוא בהגדלת כלים שבהם העליונים נגדלים בתחלה, ואח"כ התחתונים. בהיפך מבאורות. (א' קנ"ד אות פ"ט).

נ״ד(לשאלה) המוחין עד בן ט' ויום א' הם ג"ר דרוח וו"ק דגדלות אמא, ואינם ג"ר ממש. אבל המוחין דבן י"ג ויום א', הם מוחין דהולדה. (א' קנ"ו ד"ה ונודע).

נ״ה(לשאלה) ביום א' דשנה עשירית. (א' קנ"ו אות צ"ה).

נ״ו(לשאלה) המילואים הם בחינת המסך והעביות שעליהם נעשה הזווג, ולפיכך בעת הקטנות דיניקה, שעוד אין שם שום זווג, כי הוא עדיין חסר נה"י דכלים, ע"כ נבחנים המוחין בשמות אלקים בלי מילואים אלא בפשוט. אמנם אחר עיבור ב' דקטנות, שכבר יש לו נה"י דכלים וג"ר דרוח, ע"כ יש בו בחינת זווג דאחורים, ונבחנים אז המוחין שהם שמות אלקים במילואים. (א' קנ"ט ד"ה המוחין).

נ״ז(לשאלה) משום שהאורות דז"א מלבושים בהם והכלים נגררים אחר האורות שבתוכם. (אלף קס"ב אות קי"ב).

נ״ח(לשאלה) ב"פ העליונים דחסד דז"א מתחברים עם שליש עליון דנצח דאמא, ונעשים לחכמה דז"א. ופרק אמצעי דנצח דאמא, מתחבר עם הפרק תחתון דחסד ופ"ע דנצח דז"א, ונעשה לכלי דחסד דז"א. ופרק תחתון דנצח דאמא, מתחבר עם ב"פ תחתונים דנצח דז"א, ונעשה לכלי דנצח דז"א. ועד"ז בב' הקוים האמצעי והשמאלי. (א' קס"ג אות קי"ד).

נ״ט(לשאלה) המוחין מתלבשים בצלם עוד למעלה באו"א, מטרם הכנסם בז"א, דהיינו בעת יציאתם שם באו"א. וז"א מקבלם לאט לאט, בהיותם מלובשים זה בזה. (א' קס"ד אות קכ"ב).

ס׳(לשאלה) בשנה ג' נכנס פרק תחתון דנצח תבונה, ובתוכו נצח דה"ח דאבא, ונכנסים תוך ספירת חכמה דז"א. ובשנה ד', נכנס הוד דה"ח בפרק תחתון דהוד תבונה, תוך ספירת הבינה דז"א. ובשנה ה' נכנס חסד דה"ח בפרק אמצעי דנצח תבונה, תוך ספירת החכמה דז"א. ואז יורד הנצח דה"ח תוך ספירת החסד דז"א. ובשנה הו' נכנס גבורה דה"ח, שבתוך פרק אמצעי דהוד תבונה, לתוך הבינה דז"א, ואז יורד הוד משם לתוך ספירת הגבורה דז"א. ובשנה הז' ביום הא' של השנה נכנס ת"ת דה"ח שבתוך העטרה דיסוד תבונה, לתוך ספירת הדעת דז"א. ואז נעשה ז"א בעונת פעוטות, כי נכנס בו מקצת דעת. ובהמשך שנה הז' עד ח' ויום א' נכנס חכמה דה"ח שבפ"ע דנצח דתבונה לתוך ספירת החכמה דז"א, ויורד משם החסד דה"ח לתוך החסד דז"א, והנצח דה"ח שהיה שם, יורד עתה לספירת הנצח דז"א. ונשלם קו הימין לגמרי. ובשנה הח' ויום א', נכנס בו הבינה דה"ח שבפ"ע דהוד תבונה, לתוך ספירת הבינה דז"א, ויורד משם הגבורה דה"ח לתוך ספירה הגבורה דז"א, וההוד דה"ח שהיה שם, יורד עתה להוד דז"א ונשלם קו השמאל. ובשנה הט' ויום א', נכנס הדעת דה"ח שבתוך יסוד דתבונה, לתוך ספירת הדעת דז"א, ויורד משם הת"ת דה"ח לתוך השליש עליון דת"ת דז"א, עד החזה, ונשלם גם קו האמצעי. (א' קס"ו אות קכ"ג עד אות קכ"ז).

ס״א(לשאלה) חב"ד דה"ח מלובשים בג"ש עליונים דנה"י תבונה. וחג"ת דה"ח מלובשים בג"ש אמצעים דנה"י תבונה. ונו"ה דה"ח, מלובשים בב"ש תחתונים דנו"ה תבונה. (שם).

ס״ב(לשאלה) כי אז נכנסת עטרה דתבונה עם הת"ת דה"ח, תוך הדעת דז"א, משא"כ מקודם זה, לא היה לו שום אור בכלי דדעת שלו (שם).

ס״ג(לשאלה) משום שהם מטולטלים מרחמים לדין, ומדין לרחמים. (א' קס"ז אות קכ"ה).

ס״ד(לשאלה) חכמה דה"ח שבפ"ע דנצח תבונה, נכנסת בחכמה דז"א, בשנה הז' ויום א'. ובינה דה"ח שבפ"א דהוד תבונה, נכנסת בבינה דז"א בשנה הח' ויום א'. ודעת דה"ח שבפ"ת תבונה נכנס בדעת דז"א בט' ויום א'. (א' קס"ח אות קכ"ו קכ"ז).

ס״ה(לשאלה) רק בתחילת אצילות דז"א צריכים כניסת המוחין סדר זמנים הנ"ל. אמנם בכל יום, שחוזרים ומחזירים אותם בעת התפילות ושבתות ויו"ט אינם צריכים הזמנים האלה. (א' קע"ב אות קל"ח).

ס״ו(לשאלה) בחצות לילה נעשה הזווג לעשותה כלי. (א' קע"ג אות ק"מ).

ס״ז(לשאלה) הזווג דחצות לילה, הוא בחינת עיבור ב' דקטנות, הנקרא ביאה קדמאה כדי לעשותה כלי. (שם).

ס״ח(לשאלה) ביום, הוא בחינת זווג דהולדה: הזווג דאו"א לצורך מוחין דהולדה, הוא בק"ש דיוצר, והזווג דזו"ן הוא בשים שלום. (שער מאמרי רשב"י באדרא רבא על הזוהר מדף קל"ה ).

ס״ט(לשאלה) בק"ש דיוצר, והוא בחינת זווג דהולדה. (שם).

ע׳(לשאלה) בשים שלום. (שם).

ע״א(לשאלה) ק"ש שעל המטה היא בחינת הכנה והמשכה אל הזווג דחצות לילה. (אלף קע"ד אות קמ"ד).

ע״ב(לשאלה) הוא נשאר במוחין דנפש רוח דרוח, הנקראים פנימים דאמא, שהם בחינת המוחין דב' שנים דיניקה.

ע״ג(לשאלה) כי המוחין שנמשכו בחצות לילה, חזרו ונסתלקו עם יציאת הלילה, וחזר לקטנות דבחינת ב' שנים של היניקה, וע"כ צריכים להמשיך מקודם כל המוחין דקטנות בק"ש דקרבנות, כדי שיהיה ראוי לעלות מ"ן לעיבור ב' דגדלות במלת אחד, בק"ש דיוצר (א' קע"ה אות קמ"ז).

ע״דבק"ש שעל המטה, שז"א הוא רק בנ"ר דרוח, הנקרא פנימים דאמא, הנה צריכים להמשיך ביאה קדמאה מתחלתה. שהיא המקיפים דקטנות אמא. וע"כ במלת ישראל ממשיכים מקיפים דקטנות אמא. ובמלת אחד ממשיכים פו"מ דקטנות אבא, וו"ק דגדלות אמא.

ע״הובק"ש דקרבנות, אחר שהמוחין דחצות, כבר חזרו ונסתלקו, צריכים שוב להמשיך ביאה קדמאה מחדש, כמו בחצות לילה אלא שיש איזה חילוק, כי בחצות כיון שהוא לילה ואין אז זמן חסדים, ע"כ במלת ישראל לא היה אפשר להמשיך רק מדרגה אחת, שהיא מקיפים דאמא דקטנות לבד, אבל עתה בקרבנות, כיון שהוא יום, והוא זמן חסדים, ע"כ אפשר להמשיך במלת ישראל ב' מדרגות יחד, שהם מקיפים דאמא עם פנימים דאבא דקטנות. שאלו נמשכים במלת ישראל, ובמלת אחד, ממשיכים מקיפים דאבא דקטנות וו"ק דאמא דגדלות.

ע״וובק"ש דיוצר, א"צ להמשיך עוד עיבור ב' דקטנות, כי כבר נמשכו כל המוחין דקטנות בק"ש דקרבנות. אלא במלת ישראל, ממשיכים שוב המקיפים דקטנות אבא, לבחינת הכנה לבד, כדי להכין הז"א לעלית המ"ן. ובמלת אחד, הוא עולה למ"ן לזווג או"א דעיבור ב' דגדלות, שהוא למוחין דהולדה. וז"א מקבל מהם תכף ו"ק דמוחין ההם מבחינת אמא. וג"ר הוא מקבל בברכת אבות. ונעשה ראוי בעצמו לזווג למוחין דהולדה, בשים שלום.

ע״ז(לשאלה) ובק"ש דערבית, אשר עם יציאת היום כבר נסתלקו כל החסדים, שהם פו"מ דאבא דקטנות, כי בלילה אין זמן חסדים, ולא נשאר בו אלא ג"ר דה"ג, שהם המקיפים דאמא דקטנות, ע"כ במלת ישראל ממשיכין הפנימית דקטנות אבא. ובמלת אחד, המקיפים דאבא דקטנות, וו"ק דאמא דגדלות. (א' קפ"ה מאות קע"ו עד קפ"ו).

ע״ח(לשאלה) בכניסת המוחין עצמם, כמעט שאין שום הפרש, כי בכולם נכנסים ד' המדרגות: מקיפין דאמא דקטנות, ופו"מ דאבא דקטנות, וו"ק דגדלות אמא. אמנם עם זה יש הפרש גדול בין ק"ש דיוצר אל השאר, כי בשאר ג' מיני ק"ש, נמצאים המוחין רק מבחי' עיבור ב' דקטנות לבד. אבל בק"ש דיוצר, עולה למ"ן לבחינת עיבור ב' דגדלות שהוא מוחין דהולדה. (כנ"ל תשובה רכ"ה).

ע״ט(לשאלה) חג"ת דז"א נעשים לחב"ד, ונה"י עולים ונעשים לחג"ת, ונה"י חדשים קונה ע"י אריכת רגלים דאמא. (א' קצ"ב אות קפ"ח).

פ׳(לשאלה) כשהמדובר הוא בדרך כלל, נבחן שאין לז"א אלא ששה כלים דנקודים דקטנות, שהם חב"ד חג"ת עד החזה, ונה"י הוא קונה ע"י אריכת רגלים דאמא. אמנם כשהמדובר הוא בפרטות, הרי כל ז"ת כלולות זו מזו, גם אי אפשר שיהיה לו פחות מט"ס, שהם ג' קוים חח"ן בג"ה דת"י. אלא שכל אחת חסרה השליש התחתון שלה. וע"כ בעת שנשלם לו נה"י מאריכת רגלים דאמא, אין הכוונה רק בדרך כלל בלבד, אלא כל ספירה וספירה מט"ס דג' קוים דז"א מקבלת מאמא את השליש התחתון החסר לה. כי כל ספירה אין בה רק ב"ש עליונים, שהם בחינת חב"ד חג"ת שבה, ושליש התחתון, שהם בחינת הנה"י שלה היא מקבלת מנה"י דאמא. (א' קצ"ב אות קפ"ח. א' קצ"ה אות ק"צ).

פ״א(לשאלה) יש בחינת עלית נה"י לחג"ת, שפירושה עלית האורות, ואז נעשה הפרצוף מחוסר ג"ר. כי אור הנפש עולה לחג"ת, ואור הרוח לחב"ד. כמ"ש בעת לידת הז"א, שאור נה"י עולה לחג"ת, ונה"י מצטננים: ויש עלית נה"י לחג"ת מבחינת הכלים דהיינו ע"י הארת הזווג דע"ב ס"ג הבוקעת לפרסא, ומורידה ה"ת מעינים ומחזיר אח"פ אל המדרגה, שאז נה"י נעשים חג"ת וחג"ת נעשים חב"ד ומשיג נה"י חדשים ע"י אמא. (א' קמ"ד אות נ"ט).

פ״בבכל פרצוף יש ב' מיני כלים, שהם כלים ישנים מפרצוף העליון, וכלים חדשים עם האורות של הפרצוף, כמ"ש בחלק ד' בהסתכלות פנימית. והנה ז"א הוא בחינת ז"ת דנקודים, וע"כ מבחינת הכלים ישנים דשם, שהם הכלים דס"ג, אין לו אלא ששה כלים חב"ד חג"ת עד החזה, כי מחזה ולמטה עד סיום רגלי א"ק, נעשו לבי"ע ע"י הפרסא דצמצום ב', כנודע. אבל מבחינת הכלים חדשים דשם, שהם מבחינת הסתכלות עינים בחו"פ למטה משבולת הזקן, כמ"ש בחלק ו', הנה יצאו שם ודאי ט' כלים לז"א, כי כל מדרגה יוצאת בהכרח בע"ס.

פ״ג(לשאלה) והנה מבחינת מדתם, נמצאים העשרה כלים דב"ן, שוים עם הששה כלים דס"ג. כי הם יצאו בהם ובמקומם. אלא בעת שהרב רצה לבאר ענין החסרון נה"י שבשורש הז"א, הוא מבאר אותם מבחינת הכלים דס"ג. ובעת שמדבר מענין בנין פרצוף דז"א, הוא מדבר מכלים דב"ן, שיש בהם בהכרח עשרה כלים כמבואר. (א' קצ"ה אות ק"צ).

פ״ד(לשאלה) עי' תשובה רכ"ג.

פ״ה(לשאלה) עי' לעיל בתשובה רכ"ו.

פ״ו(לשאלה) כי בחינות נה"י עצמו של ז"א אי אפשר שיתעלו באצילות, כי הפרסא הוציאה אותם מחוץ לאצילות עוד בזמן הנקודים, ואיך יתעלו עתה, אחר אשר הפרסא נתחזקה כאן עוד יותר מבזמן הנקודים, כנודע. אלא ע"י הארת ה"ג דאמא לא נתקנו בז"א בימי עיבורו אלא בחינת גו"ע שבכלים דפנים, ואח"פ דכלים אלו לא נתקנו בעת העיבור, אלא אח"כ בעיבור ב' שבאו הג"ר דה"ג דאמא, אז נתעלו אלו אח"פ. ומשום זה הם נחשבים רק על בחינת נה"י דאמא, כי באו ע"י אריכת רגלים שלה, שהם ג"ר דה"ג שאז יורדת ה"ת מעינים דתבונה ומעלים אח"פ שלה, ומתגלים הג"ר דה"ג שלה, כנודע, ואור הזווג הזה מחזיר גם אח"פ דז"א למדרגתם.

פ״ז(לשאלה) גם לאחר עיבור ב' דקטנות, אשר כבר נשלמו לו עשרה כלים ויש לו שליש תחתון בכל ספירה, מ"מ אין השלישים תחתונים עולים עדיין בשם. כי כל זמן שאין לו ג"ר דאורות שהם בחינת נשמה, אין אור הרוח יורד מהכלים דחב"ד לחג"ת, ואין אור הנפש יורד לכלים דנה"י, ונמצאים עוד השלישים התחתונים חסרים מאור, ולכן אינם עולים בשם. אמנם כיון שנשלמו בחינת נה"י דכלים, ע"כ הם נבחנים עכ"פ לרת"ס אלא בכל אחת רק ב"ש, שהם ב"ש בחב"ד וב"ש בחג"ת וב"ש בנה"י. אשר אור ג"ר דרוח מלובש בב"ש דכ"א מחב"ד וו"ק דרוח מלובש בב"ש דכל אחד מחג"ת. ואור הנפש מלובש בב"ש דכ"א מנה"י. ולפיכך נבחנים עתה שיש ד' שלישים בחג"ת, כי אור הרוח מלובש עתה בחב"ד ובחג"ת, ונחשבים משום זה שניהם לבחינת חג"ת, להיותם שניהם משכן לאור הרוח שנקרא חג"ת, כנודע. (א' קצ"ז אות קצ"ג).

פ״חנודע, שהז"א חסר ש"ת לכל ספירה, ואין לו אלא ב"ש בחב"ד וכן בכ"א מחג"ת וכן בנה"י. ואין האור יכול להתלבש בכלי, אלא א"כ שיש לו ג"ש. וע"כ בעת שמתלבש אור הרוח בכלים דחב"ד, הם צריכים ליקח את השלישים העליונים דכלים דחג"ת, שישלימו את השלישים התחתונים דכלים דחב"ד החסרים שם. ונמצא אור הרוח מתלבש בב"ש דחב"ד המחוברים עם שלישים עליונים דחג"ת. וכן אור הנפש מתלבש בשלישים שנשארו מחג"ת עם ב"ש של נה"י, ויש לאור הנפש ג"כ ג"ש. הרי שבעת הקטנות דז"א מתחלקים הכלים דחג"ת לב' חצאים: חצים לחב"ד וחצים לנה"י.

פ״ט(לשאלה) ולפיכך בעת גדלות שנשלמו השלישים התחתונים לכל אחת מט"ס. ואין כלים דחב"ד צריכים להעלות להם שלישים העליונים דחג"ת להשלימם לג"ש, נמצא כי עתה יורדים השלישים מהכלים דחב"ד ובאו למקומם לחג"ת. וכן השלישים שהיו מחוברים עם ב"ש דנה"י, עולים עתה למקומם לחג"ת. כי עתה אינם צריכים חג"ת להתחלק. (א' ר' ד"ה וכדי).

צ׳(לשאלה) נודע שכלים עליונים נגדלים תחלה, ובשעה שאין שם אלא אור הנפש, הוא מלובש בכלים דחב"ד. אמנם אין שם אלא ב"ש בכל אחד מהם, כי ש"ת חסר לכל אחד (כנ"ל בתשובה רל"א.) ע"כ לוקחים כ"א מכלים דחב"ד, שליש עליון מכ"א מכלים דחג"ת, כדי שישלימו בג"ש, ואז מתלבש בהם אור הנפש. ונמצא אור הנפש מתלבש עתה בג"ש, שהם בב"ש שבכ"א מכלים דחב"ד ושליש א' שנתחבר לחב"ד מכלים דחג"ת. ונמצאים השלישים שנשארו מן כ"א מחג"ת עם ב"ש דכ"א מנה"י חסרים עתה מאור, ונחשבים לכלולים בכלים העליונים.

צ״א(לשאלה) כשבא אור הרוח לז"א, הוא מתלבש בכלים דחב"ד, שנתחברו להם השלישים עליונים דחג"ת, (כנ"ל תשובה רל"ב.) ואור הנפש שהיה שם, יורד עתה לשלישים שנשארו מכלים דחג"ת ולב"ש שבכ"א מנה"י. ונמצאו ו"ש דחב"ד חג"ת נה"י, נעשה עתה לג"ש שבמשכן אור הרוח, ונקראו חג"ת. וג"ש למשכן אור הנפש, ונקראו נה"י.

צ״ב(לשאלה) כי ז"ת דס"ג נבחנים ג"כ לרת"ס ע"ד ע"ס דנה"י דא"ק, שהם חב"ד חג"ת נה"י. ובעת עלית ה"ת לעינים, שיצאו אח"פ דכל מדרגה נמצא, שאח"פ דחב"ד, ירדו לבחינת חג"ת. ואח"פ דחג"ת, ירדו לבחינת נה"י. ואח"פ דנה"י ירדו ונעשו לבי"ע. הרי שלא כל נה"י ירדו, אלא גו"ע מהם נשארו באצילות. ועוד יש לומר, כי אח"פ שנפלו מן חג"ת ונעשו למדרגת נה"י, הנה הם הנבחנים לגו"ע דנה"י.

צ״ג(לשאלה) כי אין אור יכול להתלבש בכלי אא"כ שיהיה בו ג"ש. וע"כ נתחלק חג"ת לשנים, שחצים השלימו הכלים דחב"ד, וחצים השלימו לכלים דנה"י. עי' לעיל תשובה רל"א.

צ״ד(לשאלה) אלו ואלו מדתם שוה, כי ט"ס דב"ן יצאו ונתלבשו בתוך הכלים ישנים דס"ג. עי' לעיל תשובה רכ"ו.

צ״ה(לשאלה) כבר ידעת, שענין חסרון נה"י דכלים, הם בפרטות בכל ט"ס דז"א, שלכל אחת חסרה שליש תחתון כנ"ל תשובה רכ"ד. ונמצא באמת שיש לו הכלים דחב"ד חג"ת נה"י, אלא בכל אחד חסר ש"ת. ע"כ בעת גדלות נבחן רק שכל ספירה הגדילה שליש, ואין כאן כלים חדשים ממש. (אלף ר"ט אות רי"א).

צ״ו(לשאלה) כי באמת יש להם כל הכלים חב"ד חג"ת נה"י, וענין חסרון נה"י הוא בכ"א מהם בפרטות, שחסר לכ"א שליש תחתון. אלא שב"ש דחג"ת מתחלקים: חצים לחב"ד, למשכן אור הרוח, ונקראים חג"ת. וחצים לנה"י למשכן אור הנפש ונקרא נה"י.

צ״ז(לשאלה) כי בקטנות, שחסר שליש תחתון לכל כלי, ואין אור יכול להתלבש בפחות מג"ש, ע"כ מתחלקים חג"ת חצים לאור הרוח, וחצים לאור הנפש, כנ"ל בתשובה רל"ח, וממילא מוכרח להתלבש האור גם בנה"י. אבל בו"ק דגדלות, שכבר יש שם השלישים התחתונים לכל כלי, ע"כ מתלבש הרוח דגדלות בחב"ד, והנפש דגדלות בחג"ת ונמצאים כלים דנה"י בלי אור. (א' ר"ב אות קצ"ז).

צ״חכיון שאלו ששה הכלים דקטנות מתמלאים בג' דרגות: שבעיבור מתמלא ש"ע דכל אחד, וביניקה מתמלא שליש האמצעי דכל אחד, ובעיבור ב' דקטנות, מתמלא שליש תחתון דכל אחד, ע"כ נבחנים לעי"מ.

צ״ט(לשאלה) אמנם באמת אפילו בעיבור ב' אין בהם מוחין ממש, אלא רק ג"ר דרוח, והם מתחלקים לו"ש שבב"ש דחב"ד יש ג"ר דרוח, ובב"ש דחג"ת יש ו"ק דרוח, ובב"ש דנה"י יש אור הנפש. וש"ת דכל ספירה, אינם עולים עוד בשם. כנ"ל. וע"כ הם נחשבים עוד בלי ראש.

ק׳(לשאלה) אין ו"ק מתחלקים לו"ש אלא אחר עיבור ב' שאז כבר יש להם באמת השלישים התחתונים דכל כלי, ע"כ הם יכולים להתחלק לג' דרגות רת"ס. אבל בקטנות, בעוד שחסרים להם ש"ת לכל כלי אינם מתחלקים רק לב' דרגות חג"ת נה"י, וכלים דחג"ת מוכרחים להתחלק להשלים הכלים דאור הרוח, ולהשלים הכלים דאור הנפש. כנ"ל בתשובה רל"א.

100

ק״א(לשאלה) פירוש א' דמוחין דו"ק, הוא, אשר כבר נשלמו ב"ש בכל ספירה מט"ס דז"א, שנקרא פרצוף התיכון דז"א. פירוש ב' הוא, שכבר נכנסו חב"ד בכל קצה מו"ק דז"א. פירוש ג' הוא, שנכנסו בו ג"ר דה"ח שהוא מו' שנים ויום א' עד ט' ויום א'. (א' ר"ט אות ר"ט. א' ר"ה אות ר"ה. אלף קס"ח אות קכ"ו).

101

ק״ב(לשאלה) כי ב' בחינות נכנסות במוחין דו"ק. א' הוא ג"ר דרוח, ב' הוא ו"ק דגדלות אמא. וכשהמדובר הוא מג"ר דרוח, הרי יש שם רת"ס, ונתחלקים לו"ש: שבב"ש דחב"ד מלובש ג"ר דרוח, ובב"ש דחג"ת מלובש ו"ק דרוח, ובב"ש דנה"י מלובש הנפש. וע"כ נבחן, שנשלמו ב"ש בכל ספירה דז"א מט"ס שלו. וכשמדובר הוא מו"ק דגדלות אמא, נבחן, שנכנסו רק חב"ד דכל קצה מו"ק, שפירושם ו"ק דחב"ד. שאז אור הרוח דגדלות מלובש בכלים דחב"ד, ואור הנפש דגדלות מלובש בכלים דחג"ת, והכלים דנה"י ריקנים מאור. וענין ג"ר דה"ח, הם בחינת ג"ר דרוח, הנכנסים בו מו' ויום א', עד ט' ויום א'. (שם).

102

ק״ג(לשאלה) הוא ביחס פרצוף החיצון ופרצוף התיכון, כי בפרצוף החיצון באים ט"ס שלו ע"י ג' זווגים נבדלים, כי בעיבור אינו יוצא אלא נה"י דנה"י, וע"י פרצוף היניקה שנכלל בו, הוא קונה חג"ת דנה"י. וע"י פרצוף הפנימי הנכלל בו, קונה חב"ד דנה"י. משא"כ פרצוף הפנימי עצמו קונה כל אלו בפעם אחת. כי הוא אינו צריך לפרצופים אחרים שישלימו אותו. (א' ר"ו אות ר"ו).

103

ק״ד(לשאלה) כי ז"ת דנקודים מבחינת קטנותם, שהיו רק באור הנפש, הם שנכנסו בעיבור ז"א, כנודע. והנה בהם עוד לא היה שום תיקון קוים. וע"כ בתחלת הזווג כשעלו לאו"א, הם נבחנים לבחי' ששה כתרים מבחינת הכלים, ולבחינת מלכיות מבחינת הקומה, כי קומת מלכות מלובשת בכלי דכתר, כנודע. אמנם אח"כ בעיבור, שקנו תיקון קוים בג' ימי קליטה, אז נתקנה קומת המלכות לג' קוים, שהם נקראים נה"י. וע"כ נחשב אז שבאו לו ו' נה"י בהם. (אלף ר"ג אות ר' ור"ב).

104

ק״ה(לשאלה) בעיבור לא יצאו שם אלא נה"י דנה"י. אלא אחר שבא פרצוף היניקה ונתלבש בו אז קנה פרצוף העיבור את חג"ת שלו. ובבא פרצוף הגדלות ונתלבש בו, אז קנה פרצוף העיבור את החב"ד דנה"י. (א' ר"ח אות ר"י. א' ר"י אות רט"ו).

105

ק״ו(לשאלה) כשנשלם פרצוף היניקה ונתלבש בפרצוף העיבור, אז נכללו זה מזה, וקנה גם העיבור בחינת חג"ת. וכשנשלם גם פרצוף חב"ד הנקרא פרצוף הפנימי ונתלבש שם, הנה נכללו יחד, והן הפרצוף דיניקה והן הפרצוף דעיבור, השיגו את בחינת חב"ד. (א' ר"ח אות ר"י א' ר"י אות רט"ו).

106

ק״ז(לשאלה) נודע שיש ב' זווגים באו"א: א' הוא להחיות העולמות. וב' הוא להולדות נשמות. והנה מזווג דלהחיות העולמות, שאז לא חזרה עוד אמא פב"פ, נמשכים חסדים בלי חכמה, וע"כ הם בחינת העולמות לבד, דהיינו חיצוניות הספירות. ומזווג הב' נמשכים נשמות, כי אז חזרו או"א פב"פ, ונמשך ממנה הארת חכמה. והם פנימיות לחסדים, כי אין חכמה מתלבשת בפרצוף, זולת תוך מלבוש החסדים. כנודע, וע"כ הם נבחנים לחיצוניות ופנימיות. (א' רי"ב אות רכ"ג).

107

ק״ח(לשאלה) לפירוש הא', עי"מ דקטנות הם חיצוניות. ועי"מ דפרצוף הפנימי, הוא פנימיות. לפירוש הב' כל נר"ן הוא חיצוניות, הן דאו"א והן דישסו"ת. אלא רק פרצוף חיה הן דאבא והן דישסו"ת, הוא פנימיות. ונמצא, שאפילו בחינת נשמה הוא ג"כ חיצוניות. ולפירוש הג', כל המוחין דישסו"ת הם חיצוניות, ואפילו חיה שבהם, ורק המוחין דאו"א כולם הם פנימיות ואפילו הקטנות שלהם. (א' רכ"ה אות רכ"ד ורכ"ה ורכ"ו).

108

ק״ט(לשאלה) הפירוש הא' הוא מדבר בהבחן עולמות ונשמות, דהיינו מב' הזווגים דאו"א, וע"כ עי"מ דקטנות הנמשכים מזווג דלהחיות, כלומר שעוד או"א בפב"א, ע"כ הם חיצוניות. ורק עי"מ דפרצוף הפנימי, הנמשכים מפב"פ הם פנימיות. והפירוש הב' אינו מחלק רק במוחין דהולדה לבד, וע"כ כל זמן שאין בחינת חיה בפרצוף, אין הפרצוף ראוי להוליד, וע"כ אומר, שכל נר"ן הם חיצוניות. אמנם אם יש שם בחינת חיה, הם פנימיות, ואפילו חיה דישסו"ת, משום שזו"ן הקטנים ראוים להוליד בבחי' חיה דישסו"ת גם כן. והפירוש הג', מדבר מזו"ן הגדולים שהם צריכים למוחין דאו"א דוקא, וע"כ מחשב כל המוחין דישסו"ת לבחינת חצוניות. (שם).

109

ק״י(לשאלה) חו"ב דעיבור, הם בחינת אל"ם מאלקים, להיותם בבחינת עביות דשורש, שאינה ראויה לבחינת זווג, שנקרא דיבור. אבל בחו"ב דיניקה כבר נתגלה שם בחינת עביות דבחי"א, וע"כ יש שם בחינת י"ה דאלקים, שהם התפשטות דנש"ב דקטנות. (א' רכ"ב אות רמ"ד).

110

קי״א(לשאלה) ג' אלקים שבחב"ד דו"ק דיניקה, הם בפשוט בלי מילוי, כי עוד אינו נגלה בהם הזווג על העביות. אבל ג' אלקים דחב"ד שבגדלות יניקה הם במילואים, כי כבר יש בהם בחינת זווג דאחורים.( א' רל"ד אות רע"ו).

111

קי״ב(לשאלה) ההפרש הוא רק בציור דה' דאלקים: שבמוח חכמה ציורה ד"י. ובמוח הבינה ציורה ד"ו. ובמוח הדעת ציורה ג' ווין. והטעם עי' בלוח התשובות לפירוש המלות תשובה ל"ו ול"ז. (א' רל"ג אות רע"ג).

112

קי״ג(לשאלה) דחכמה, הוא במילוי יודין, ודבינה, הוא במילוי ההין, ודדעת הוא במילוי אלפין. עי' בפירוש המלות. (א' רל"ד אות רע"ו).

113

קי״ד(לשאלה) ההפרש הוא במילוי א' דה' דאלקים. שבמוח דחסדים הוא א' בציור יו"י. ובמוח דגבורות הא' היא בציור יו"ד. (אלף רל"ה אות רע"ז).

114

קי״ה(לשאלה) ביניקה אין ל"ב נתיבות החכמה מתגלים, מבחינתם עצמם, אלא רק מבחינת הנש"ב, שנקראים אלקים. וע"כ הם נקראים ל"ב אלקים. כי אמא עוד לא הפסיקה האחורים שלה, ואינה מקבלת מחכמה. אבל בגדלות, ל"ב נתיבות החכמה מתגלים מתוך בחינתם עצמם, כי אמא היא פב"פ עם אבא, ומקבלת הארת החכמה ממנו. (א' רל"א אות רס"ח).

115

קי״ו(לשאלה) ל"ב השנים נמשכים מל"ב נה"ח, שז"א מקבלם דרך ת"ת דא"א, שהוא נשמה בחכמה שבו. וכיון שת"ת דא"א נחלק על ב' חצאים, חציו באו"א וחציו בז"א, לכן, כנגד זה נתחלקים ג"כ ל"ב השנים, חצים בלחי העליון וחצים בלחי התחתון, שהם כנגד ב' הבחינות שבת"ת דא"א (א' רכ"ט אות רס"ג).

116

קי״ז(לשאלה) כי ל"ב נה"ח נמשכים דרך הת"ת דא"א אל ז"א כנ"ל, וכיון שיש כ"ד גבולי אלכסון בת"ת דא"א, ע"כ הם מקובלים לז"א בכ"ד חודש. עי' לעיל תשובה ע"ב וס"ה. (א' רכ"ט אות רס"ג).

117

קי״ח(לשאלה) כי החכמה אינה מתגלה, רק בגדלות דז"א. אבל ביניקה, מתגלה רק כח הבינה בלבד. וע"כ כל הבחנות הם בה. (א' רכ"ז אות רנ"ו).

118