תנא דבי אליהו רבה י״בTanna DeBei Eliyahu Rabbah 12
א׳ישמור אדם את הדברים בלבו שלא יאכל עם עמי הארץ על השלחן ולא ירבה עמהם בסעודה בכל מקום מפני שעמי הארץ ממעטין במעשרות ונחשדין על השביעית והכתוב אומר (ירמיהו כ״ג:כ״ח) מה לתבן את הבר וגו' וכן אמר דוד (תהילים כ״ו:ד׳) לא ישבתי עם מתי שוא ועם נעלמים לא אבא וגו' ה' אהבתי מעון ביתך וגו' אל תאסוף עם חטאים נפשי וגו' ואמרו חכמים כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו. (נ"י וכן אמר דוד לא ישבתי עם מתי שוא ועם נעלמים לא אבא ואומר שנאתי קהל מרעים ואומר ה' אהבתי מעון ביתך ואומר ארחץ בנקיון כפי לשמיע בקול תודה). מכאן אמרו חכמים ירבה אדם סעודתו עם ת"ח ואל ירבה סעודתו עם ע"ה לפי שלאחר שעה הוא מספר עליו לשון הרע וילמד מאאע"ה שעשה סעודה להמלאכים ונהנו ממנו שנאמר (בראשית י״ח:ח׳) ויאמר אדני וגו' אל נא תעבור מעל עבדך וגו' ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם וגו' ויאכלו. מכאן אמרו יטול אדם תחלה רשות ואח"כ ירוץ אחרי התלמידי חכמים הבאים אצלו ויעשה רצונם לכך נאמר ויאמר אדני וגו' אל נא תעבור וגו' וכל האומר לא אכלו מלאכי השרת עם אברהם אע"ה לא אמר כלום אלא בצדקתו של אותו צדיק ובשכר טורח שטרח בשבילם פתח להם הקב"ה את פיהם ואכלו ולכך נאמר והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. ברוך המקום ב"ה שמשלם שכר טוב ליראיו בעוה"ז ובעוה"ב שכן הוא דרך גמילות חסדים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב שבשכר קיתון של מים שרחצו רגליהם מלאכי השרת נתן הקב"ה לישראל ארבעים שנה במדבר את הבאר. כיצד בזמן שהיו ישראל עושין רצונו של מקום היתה הבאר ממהרת ומשכמת והולכת ונובעת במקומה במקום שהיו ישראל שרויין ובזמן שאין עושין רצונו של מקום היתה הבאר מאחרת כשעה כשתים כשלש כארבע כחמש עד שהיו יוצאים נערים קטנים ותלמידי חכמים ואומרים עלי באר בזכותו של אברהם יצחק ויעקב עלי באר בזכות משה ואהרן ומרים ואח"כ היתה הבאר נובעת והולכת בין שבטו של יהודה לשבטו של יששכר שנאמר (במדבר כ״א:י״ז) אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה וגו'. באותה שעה היתה שמחה גדולה לישראל מגדולם ועד קטנם ובשכר צלו של אילן שהושיב אברהם אבינו את מלאכי השרת תחתן הקיף הקב"ה על ישראל את שבעה ענני הכבוד לישב תחתיהם במדבר ארבעים שנה. ובשכר הפת לחם שהאכיל אברהם אבינו למלאכי השרת נתן הקב"ה לישראל את המן במדבר ארבעים שנה. ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים כשם שעשה אברהם אבינו למלאכי השרת לחם ובשר וחמאה וחלב כך היה המן כל מי שהיה רוצה לטעום בו טעם פת היה טועם פת. טעם בשר טועם טעם דבש טועם טעם חמאה וחלב טועם שנאמר (במדבר י״א:ח׳) שטו העם ולקטו וגו' והיה טעמו כטעם לשד השמן. ובשכר אותו עגל שהאכיל אברהם אבינו למלאכי השרת נתן הקב"ה לישראל במדבר את השליו שתי פעמים אחת קודם מתן תורה ואחת לאחר מתן תורה. השליו דבר גדול היה לישראל בשבילו שהביא הקב"ה הדבר על ידו. ובשכר שליוה אברהם אבינו את מלאכי השרת ליוה הקב"ה את בניו במדבר ארבעים שנה שנאמר (שמות י״ג:כ״א) וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך וגו' אלמלא זה הדבר הגדול כתוב אי אפשר לאומרו. כביכול כאב לפני בנו כרב שנטל פנס לפני עבדו. כאם לתינוק שנא' ויאמר משה אל ה' וגו' כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק וגו' (במדבר י״א:י״ב) למדנו מגדעון שעשה לחם למלאך (נ"י ונהנה ממנו שנאמר ויאמר אליו אם נא מצאתי חן בעיניך והוצאתי את מנחתי והנחתי לפניך). ולא נהנה ממנו שנאמר (שופטים ו׳:י״ט) וגדעון בא ויעש גדי עזים ואיפת קמח מצות וגו' וישלח מלאך ה' את קצה המשענת אשר בידו ויגע בבשר ובמצות ותעל האש מן הצור ותאכל את הבשר ואת המצות וגו'. למדנו ממנוח שעשה לחם למלאך ולא נהנה ממנו שנאמר (שופטים י״ג:ט״ז) ויאמר מלאך ה' אל מנוח אם תעצרני לא אוכל בלחמך וגו'. בא וראה כמה עונשה וזכותה של פת הורגת גדולי ישראל ומשרה שכינה על נביאי שקר ומנין שהורגת גדולי ישראל צא ולמד ממקום נוב עיר הכהנים ואחימלך בן אחיטוב ושאול שנענשו על דוד עונש גדול. ומנין שמשרה שכינה על נביאי השקר צא ולמד מאותו הנביא שבא אל ירבעם מלך ישראל. וא"ל הקב"ה אל תהנה במקום הזה ואם תהנה תמות בא אליו נביא שקר אחד וא"ל גם אני נביא כמוך אע"פ שכיחש לו שרתה רוה"ק על נביא השקר בשביל פת שנתן לעוברי דרכים שנאמר (מלכים א י״ג:כ׳) ויהי הם יושבין על השולחן ויהי דבר ה' אל הנביא אשר השיבו וגו'. מכאן אמרו כל האוכל לחם על השלחן עם ע"ה ומרבה עמו בסעודה אין דבריו נשמעים ולבסוף מחלוקת בא על ידו שנאמר (ישעיהו ט׳:כ׳) מנשה את אפרים ואפרים את מנשה יחדו המה על יהודה וגו' הא למדת שכל האוכל לחם עם ע"ה על השולחן כאלו עע"ז ואם ת"ח הוא מזלזל את תורתו. ומחלל שמו של אביו שבשמים ומאלמן את אשתו ומייתם את בניו ואינו ממלא את ימיו וקושר שם רע לו ולבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות.
1