תנא דבי אליהו רבה י״דTanna DeBei Eliyahu Rabbah 14
א׳כל הקץ בחיים טובים בעוה"ז סימן רע לו ולמה הדבר דומה למלך בשר ודם שזימן את עבדו יום אחד מימי החג אל סעודתו החזיק לו טובה זימנו שני ימים החזיק לו טובה שלשה ימים החזיק לו טובה אילו זימנו כל שמונת ימי החג עאכ"ו שהיה צריך להחזיק לו טובה. משל למלך ב"ו שאמר לעבדו הרי אתה לפני שלשים יום בסעודה אחת וגם אתן לך מתנה טובה טעם אצלו חמשה עשר יום אמר העבד למלך איני מבקש יותר לסעוד אצלך והרי לך מתנה שלך וטרף אותה המתנה בפניו נמצא אותו העבד כפוי טובה לפני המלך וכי זו היא דרך ארץ אין זה דרך ארץ מכאן ואילך מה יש לעבד צורך לעשות אלא צריך לפייס את המלך ולברכו ולשבחו. כך ראוי הוא לזרעו של יעקב שיברך וישבח וירומם ויעלה ויגדל ויקדש שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה שאמר והיה העולם. ברוך הוא וברוך שמו לעלם ולעלמי עלמיא שהביא אותם לארץ ישראל שנקרא חמדת העוה"ז וזימן להם סעודה מן המן ארבעים שנה מן הלחם שמלאכי השרת אוכלין ולאחר שעה לא היו מבקשין סעודת המלך ותפלו על המן וקראו לו לחם הקלוקל וכאלו אמרו ישראל אין אנו מבקשין מתנת ארץ ישראל כיון שעברו על התורה ומצותיה שבזכותה ניתן להם א"י והיו ישראל כפויי טובה עד שהגלה אותם מא"י וישליכם מעל פניו ואח"כ חזרו בתשובה ושבו אל הש"י בתוך הגלות ואמר להם הקב"ה בני הסבו שעה אחת עד שיגיע שעת הסעודה וכל כך למה כדי למרק עונותיהן של ישראל שיהיו כולן טהורין ויבאו לחיי עוה"ב לפי שאין כל אומה ולשון שברא הקב"ה בעולם מסוף העולם ועד סופו שכולן יהיו בני העוה"ב אלא זרעו של יעקב בלבד שנאמר (ירמיהו ל״א:ח׳) הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ בם עור ופסח הרה ויולדת יחדו קהל גדול ישובו הנה בם עור ופסח אלו עמי הארץ שיש בהם דרך ארץ ושאר מצות ומרחיקין את עצמן מן הגזל ומן העבירה ומדבר מכוער א"ר שמעון כל היושב ואינו עושה עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה. דבר אחר בם עור ופסח אלו חכמים ותלמידיהם שמוסרין עצמם למות באהל למקרא ולמשנה ולמדרש ולהלכות ואגדות עליהן הוא אומר (תהילים קי״ט:א׳) אשרי תמימי דרך ואומר האל תמים דרכו (תהילים י״ח:ל״א) שלשה עצבין הן ושלשתן בחזקת כשרין הן א' מהן אלו עמי הארצות שיש בהן דרך ארץ ושאר מצות ומרחיקין את עצמן מן הגזל ומן העבירה ומדבר מכוער והשני מהן אלו בני אדם שבאו לידי מקרא ומשנה ואין להם לב להבין והשלישי מהן אלו החכמים ותלמידיהן שמוסרין עת עצמן למות באהל להבין במקרא ובמשנה במדרש בהלכות ובאגדות עליהן הוא אומר (ישעיהו מ״ב:י״ח) החרשים שמעו וגו'. משל למלך בשר ודם שיש לו בנים ועבדים הרבה קצת מהן פקחין קצת מהן אלמין וחרשים וסומין וקצת מהן בעלי מקרא בעלי משנה ותלמוד וקצת מהן בעלי מו"מ ויש לו למלך עסק ומלאכה עמהן כשהמלך רוצה לעשות חשבונן אינו הולך אלא אצל בעלי מקרא ובעלי משנה ותלמוד ואצל פקחין שבהן ועל אלו הוא אומר החרשים שמעו ועל אלו הוא אומר והולכתי עורים בדרך לא ידעו וגו'. ד"א בם עור ופסח אלו בני אדם שבאו לידי מקרא ומשנה והם מלוכלכים בדברים מכוערין וקשה לבעל הרחמים להפסידן מן העולם ומה ענין לומר אחריו הרה ויולדת יחדו אלו חכמי ישראל ותלמידיהן שמוסרין א"ע למות באהל במקרא במשנה במדרש בהלכות ובאגדות והן מתייגעין לארבע רוחות העולם מן דרום לצפון ומן מזרח למערב ומתחמדין ומתאוין ומצפין שאם ימצא אחד מהן פקח בד"ת שתנוח נפשו עליו. ומה ענין לומר אחריו קהל גדול ישובו הנה אלו האנשים ונשים וטף ונער וזקן כולן חייבין להודות לו להקב"ה ולשפוך רחמים ולבקש תחנונים מלפניו ולבקש ממנו דעה ובינה והשכל שנאמר (ישעיה יח) כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים:
1
ב׳פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום מצאני אדם אחד שיש בו מקרא ואין בו משנה ואמר לי רבי אני רוצה לומר לפניך דבר אחד ומתיירא אני שמא תקפיד עלי אמרתי לו בני אם אתה שואלני בד"ת מפני מה אקפיד אני עליך ואמר לי רבי מפני מה נאמר (תהילים קל״ו:כ״ה) נותן לחם לכל בשר ונאמר (תהילים קמ״ז:ט׳) נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו ואדם אין מכין הוא לו אמרתי לו בני בדרך ארץ שאדם עושה בידו וכי אין הקב"ה מברך את מעשי ידיו יכול יהא יושב ובטל מן המלאכה או מן המשא ומתן ת"ל (דברים י״ד:כ״ט) למען יברכך ה' אלקיך בכל מעשה ידך אשר תעשה ואמר לי רבי תשובה זו שהשבתני היא שטה הראשונה שאמרתי לך והיא מקובלת בעיני אמרתי לו בני יש כח לאבי שבשמים שיתן בי חכמה ובינה ודעה והשכל ואשיבך עוד על מי ששאלתני צא ולמד מן השוטה שעובר בשוק כיון שניטל ממנו חכמה ובינה דעה והשכל וכי יכול לפרנס א"ע אפי' שעה אחת כך כל בני אדם כשתנטל ממנו דעה הרי הן חשובין כבהמה וחיה ועוף ושאר בריות שברא הקב"ה בעולמו מעיד אני עלי שמים וארץ שיושב הקב"ה ומחלק בידו מזונותיו לכל באי עולם ולכל מעשה ידיו שברא מאדם עד בהמה מרמש ועד עוף השמים והכתוב הוא אומר (ישעיהו ל״ג:ו׳) יראת ה' היא אוצרו. ד"א יראת ה' היא אוצרו משל למלך בשר ודם שהיו לו בנים ועבדים הרבה ומבקש להוכיחן כל אחד ואחד בפני עצמו ורואה שאינן מקבלין עליהן התוכחות שלו מה עשה המלך כתב כל דברים על הנייר ותלאה בחצר החיצונה הראשונה אגרת פתוחה לכל אדם והכרוז יוצא מלפני המלך ומכריז ואומר כל מי שיבא אל האגרת הזאת ויקרא אותה ויקיים כל מה שכתוב בה יבא ויטול לחם ומזונות מלפני המלך כך הן ישראל דומין בעוה"ז ובעוה"ז בדברי תורה כיון שבא אדם לידי מקרא ומשנה ומלמד מהן יראת שמים ומעשים טובים הן זנין ומפרנסין ומכלכלין אותן עד שיכנסו לבית עולמן שנאמר והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת יראת ה' היא אוצרו. ואמר לי רבי מפני מה חביבין דברי תורה על הקב"ה יותר מכל באי עולם אמרתי לו בני מפני שדברי תורה מכריעין את ישראל לכף זכות ומחנכין אותן למצות ומביאין אותן לחיי עוה"ב משל למלך בשר ודם שיש לו בנים ועבדים הרבה בתוך ביתו ויש לו למלך עבד זקן ביניהם שהוא מלמד את בניו דרכים נאים ומע"ט ובכל יום ויום כשנכנסין בניו ועבדיו לפניו מניח המלך את כולם ואוהב את העבד הזקן שיש לו בתוך ביתו ואמרו לו עבדיו למה אהבת את העבד הזקן יותר מן הכל ואמר להם המלך אלמלא עבד זקן זה שהוא מלמד את בני דרכים נאים ונעימים ומעשים טובים מה יהיה עליהן כך ד"ת הואיל ומכריעין את ישראל לכף זכות ומחנכין אותן במצות ומביאין אותן לחיי עולם הבא לפיכך חביבין ד"ת עליו על הקב"ה יותר מכל באי עולם ומכל מעשי ידיו שברא. ואמר לי רבי (נ"י שני דברים יש בלבבי ואני אוהבך אהבה גמורה) שני דברים יש בעולם ואני אוהבם בלבבי אהבה גמורה ואלו הן תורה וישראל אבל איני יודע איזה מהם קודם אמרתי לו בני דרכן של בני אדם אומרים התורה קדמה שנאמר (משלי ח׳:כ״ב) ה' קנני ראשית דרכו וגו' אבל אני אומר ישראל קדמו שנאמר (ירמיהו ב׳:ג׳) קודש ישראל לה' ראשית תבואתה משל למלך שהיה לו אשה ובנים בתוך הבית וכתב את האגרת אל המקום שאשתו ובניו שם (אלמלא אשתו ובניו של מלך שעושין לו נחת רוח בתוך הבית וכתב את האגרת ולא חזרה האגרת ביד השליח) אלמלא אשתי ובני שלי שעושין לי נחת רוח בתוך הבית החרבתי את המקום כך אלמלא הם ישראל לא נברא העולם ונחרב העולם לכך נאמר קודש ישראל לה' ראשית תבואתה ונאמר ה' קנני ראשית דרכו וגו'. מדה אחרת בישראל מהו אומר (ירמיהו ל״א:ג׳) מרחוק ה' נראה לי אמר לי רבי ב"פ גלו ישראל בבית ראשון ובאחרון בבית ראשון ניתן להם זמן ובאחרון לא ניתן להם זמן אמרתי לו בני יושבי בית ראשון אעפ"י שהיו עובדי ע"ז היה בהן דרך ארץ והיתה בהן צדקה וג"ח משל למלך שיש לו בנים ועבדים הרבה רובם אלמים חרשים וסומין סרחו במעשיהן נשבע המלך שיפרוש מהם כיון שפירש מהן היו הולכין ובוכין אחריו אמר להן חזרו מאחרי הריני חוזר עליכן. מכאן ואילך מה עלינו לעשות לשפוך רחמים ולבקש תחנונים ותפלה לפניו ולמצא פתח לפניו בד"ת שהוא פתח גדול מכל הפתחים שפתח לנו ע"י עבדיו הנביאים שכן כתוב (יואל ב׳:י״ב) וגם עתה נאם ה' (נ"י שובו עמי) שובו עדי בכל לבבכם וגו' מה אם יתגלגלו רחמיו המרובים עלינו ויקויים עלינו מה שאמרו שפתיו (מיכה ב׳:י״ג) עלה הפורץ לפניהם וגו'. אמר לי רבי (נ"י תשוח) תנוח נפשך עליך שהרבה שחרת את נפשי עלי לטובה אמרתי לו בני כתוב אחד אומר (משלי כ״ו:ד׳) אל תען כסיל כאולתו פן תשוה לו גם אתה וכתוב אחד אומר (משלי כ״ו:ד׳) ענה כסיל כאולתו פן יהיה חכם בעיניו ושנו במשנה הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס (נ"י א"ל דברים שיש לי בלבי לא ארצם לפניך) אמר לי רבי דברים הללו היו לי בלבבי ולא הייתי רוצה לאמרם לפניך אמרתי לו בני העבודה כל הדברים הללו ששאלתני לא שאלני אדם מעולם ומימי לא למדתים אלא ממך ברוך המקום ברוך הוא שבחר בתורה ובתלמידי חכמים ששנו לנו המשנה הזאת הוי גולה למקום תורה ולא תאמר שהיא תבוא אחריך או שחביריך יקיימוה בידך ואל בינתך אל תשען.
2