תנא דבי אליהו רבה כ״גTanna DeBei Eliyahu Rabbah 23
א׳בא ונלך למדתן של נשים מה שנאמר אח"כ (שמות כ״א:ז׳) וכי ימכור איש את בתו לאמה וגו' אם רעה בעיני אדוניה וכו' והפדה וגו' אם אחרת יקח לו שארה וגו'. אשרי אדם שכל מעשיו לש"ש הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות שנאמר אם אחרת יקח לו שארה כסותה ועונתה לא יגרע. פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש בירושלים לפני החכמים והיינו עוסקים בעסקי נשים אמרתי להם דבר זה שלא יהא נוהג בה באמה העבריה כמו שהוא נוהג בשפחה כנענית שלא יאמר לה הליכי דמים והביאי לי ירק מן השוק. ואמר לי מפני מה ואמרתי להן רבותי מפני שהאשה משלמת א"ע ועוברת עבירה בשביל סעודה לפי שעה בזמן שהרעב בעולם ואומרת אין בכך כלום שנאמר (איכה ה׳:י׳-י״א) עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב וכתיב בתריה נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה וכי מה ענין זה אצל זה אלא לומר לך שכל זמן שהרעב בעולם אשה משלמת את עצמה ועוברת עבירה בשביל סעודה לפי שעה ואומרת אין בכך כלום לכך נאמר עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב וכתיב בתריה נשים בציון ענו וגו'. מאותה שעה תקנו חכמים ואמרו הלכה מי שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסים מרובים הבנים יירשו את הכל והבנות יזונו ובזמן שהנכסים מועטים הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים אדמון אומר בשביל שאני זכר הפסדתי אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון. מכאן אמרו כל בית שיש בו אמה העבריה מריבה ביניהם ואינו מוצא קורת רוח בעולם שנאמר וכי ימכור איש את בתו לאמה וגו' וכתיב בתריה וכי יריבון אנשים וגו' וכי מה ענין זה לזה אלא ללמדך כל בית שיש בו אמה העבריה מריבה ביניהם ואינו מוצא קורת רוח בעולם לכך נאמר וכי ימכור איש את בתו לאמה וכתיב בתריה וכי יריבון אנשים וגו'. ד"א וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו באבן או באגרוף וגו' רק שבתו יתן ורפא ירפא וכי יכה איש את עבדו וגו' ומת וגו' נקם ינקם וגו'. אמרתי להם רבותי מכאן לרופא שרפא את החולה ושליח ב"ד שהכה במקלות ארבעים והרב הרודה את תלמידו ודיין וכהן העובד ע"ג המזבח שהרגו את הנפש במזיד כולן יעברו ממלאכתן וילכו ויעשו מלאכה אחרת ואם חזרו ועשו תשובה מרפאין אותן ואם לאו עונשין אותן אפילו על הממון שלהם שהוא הדבר הקל לכך נאמר וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו וגו' וכי יכה איש את עבדו וגו' ומת וגו' נקם וגו'. ועוד אמרתי להם רבותי מה כתיב אח"כ וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון ענוש יענש וגו' ואם אסון יהיה וגו' וכי יכה איש את עין עבדו וגו' ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל לחפשי ישלחנו תחת שנו. מכאן לחיה שהרגה את הנפש במזיד מוציאין אותה ואם חזרה ועשתה תשובה ומוצאין בה סימנין מרפאין אותה ואם לאו עונשין אותה אפילו על ממון שלה שהוא דבר הקל לכך נאמר וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה וגו' ואם אסון יהיה וגו' עד לחפשי ישלחנו תחת שנו. וכיון שבאו ישראל וראו שרחמיו של הקב"ה מרובין אמרו אלו היינו זכויין לא עברה השכינה מבינינו לעולם אבל כשהיו ישראל במצרים ובמדבר הן היו תמימי דרך בדבר וכך כשעמדו אבותינו על הר סיני הן היו תמימי דרך בדבר לכך פייסן תחלה ואח"כ ערך לפניהם נזיקין וכל מדות הדין ואח"כ אמרו ברוך ה' אלקי ישראל אלקים צבאות יושב הכרובים אתה הוא אלקים לבדך בתבונה. וכשהיו ישראל במצרים נתקבצו כולם וישבו יחד משום שהיו כלם באגודה אחת וכרתו ברית יחד שיעשו ג"ח זה עם זה וישמרו בלבם ברית אברהם יצחק ויעקב ולעבוד את אביהם שבשמים לבדו ושלא יניחו לשון בית יעקב אביהן ושלא ילמדו לשון מצרים מפני דרכי ע"א. כיצד כשהיו ישראל עובדין את אביהן שבשמים לבדו במצרים ולא היו משנים לשונם היו המצריים אומרים להם למה לא תעבדו את אלקי מצרים ויקל עבודתו מכם משיבין ישראל ואומרים להם וכי שמא עזבו אברהם יצחק ויעקב אבותינו את אלקינו שבשמים שיעזבו בניהם אחריהם אותו ואמרו להם המצריים לאו ואמרו להם ישראל לא עזבו אבותינו את אלקינו שבשמים כן אנחנו לא נעזוב אותו. וכשהיו שומרים ישראל את ברית אלקיהם שבשמים ומלין את בניהם במצרים ואמרו להם המצריים אם לא תשמרו ולא תמולו שמא תקל העבודה הקשה מכם היו ישראל משיבין ואומרים להם שמא שכחו אבותינו את ברית אלקינו שבשמים שישכחו בניהם אחריהם ואמרו להם לאו ואמרו להם ישראל כשם שלא שכחו אבותינו כך לא נשכח אנחנו לעולם: ד"א כשהיו ישראל מלין את בניהם במצרים היו המצריים אומרים להם למה אתם מלין את בניכם והלא לאחר שעה יהא משליכין אותו בנהר ואומרים להם ישראל אנחנו נמול אותם ואח"כ עשו להם כרצונכם. וכשהיו ישראל עושין ז' ימי המשתה היו המצריים אומרים להם למה אתם עושים ז' ימי משתה והלא לאחר שעה מוציאין אותו לעינוי ואמרו להם ישראל אנחנו נעשה שבעת ימי משתה ואח"כ עשו לנו כרצונכם המת ימות והנהרג יהרג והבא בחיים יחיה כל אותן דברים היו המצריים מחרפין אותם את ישראל ומכין אותם ופוגעין להם וסוערין להם ואין לישראל מנוס מפניהם שנאמר (תהילים מ״ד:י״ד) תשימנו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו וגו' כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך וגו' כי דכיתנו במקום תנים זה פרעה מלך מצרים וכל המצריים ותכס עלינו בצלמות אלו חיים של צער אם שכחנו שם אלקינו ונפרוש כפינו לאל זר וגו' כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה עורה למה תישן וגו'. כי בזמן שישראל עושין רצונו של אביהם שבשמים מה נאמר בהם הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל (תהילים קכ״א:ד׳) וכשאין עושין רצונו של מקום מה נאמר בהם עורה למה תישן וגו':
1
ב׳פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום מצאני זקן אחד ואמר לי רבי דורות הללו הן כשרין יותר מן יוצאי מצרים ראה בעיניך ובאזניך שמע שהרי דורו של משה לא היה עמהם רק התורה בלבד אבל דורות הללו יש עמהם תורה נביאים וכתובים ואמרתי לו לא שהרי אותן דורות שהיו מיום שחרב הבית ראשון עד שנבנה הבית שני היה עמהם תורה נביאים וכתובים ודברי פלפול של התורה ואפילו הכי לא היו כשרין כמו יוצאי מצרים. ואם רוצה אתה ללמוד וחפץ אתה בדברי תורה צא ולמד מה שנאמר בהם ביוצאי מצרים (ירמיהו ב׳:ב׳) הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה קודש ישראל לה' ראשית תבואתה אבל כשהיו יוצאי מצרים מהלכין במדבר לא הניח הקב"ה דבר בעולמו שלא גלה לישראל שנאמר (תהילים כ״ה:י״ד) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם ונאמר (עמוס ג׳:ז׳) כי לא יעשה ה' אלקים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. העבודה ומעיד אני עלי שמים וארץ כי בכל יום ובכל שעה שאני זוכר את כל המעשים אני נופל על פני האדמה ומברך ומרומם ומשבח ומקדש לשמו של מי שאמר והיה העולם ברוך הוא וברוך שמו של ממ"ה הקב"ה שהוא יושב ומחלק מזונות לכל באי עולם וכל מעשה ידיו מאדם ועד בהמה ועד רמש ועד עוף השמים וכל הנפשות אשר ברא. אף דוד היה משבח את יוצאי מצרים כי אפילו המצוה האחת שהיתה בידם נוח לפני הקב"ה הרבה יותר מן כמה מצות שלנו ומהו המצוה האחת שהיתה בידם שנתקבצו כולם באגודה אחת וכרתו ברית שיעשו גמילות חסדים זה עם זה. וישמרו ברית המילה שהוא ברית אברהם יצחק ויעקב ושלא יניחו לשון של יעקב אבינו ושלא ילמדו לשון של מצרים מפני דרכי ע"ז שנאמר (שמואל ב ז׳:כ״ג) ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אלקים זה משה ואהרן לפדות לו לעם ולשום לו שם ולעשות לכם הגדולה ונוראות לארצך מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלקיו אל תאמר כן אלא כך תאמר מפני עמך ישראל אשר פדית לך ממצרים כרת גוים ואלקיו.
2