תשב"ץ קטן ש״זTashbetz Katan 307
א׳והר"ם ז"ל כשהיה אוכל ואדם אחר עמו ובא אדם שלישי ונתן לו לשתות בקש ממנו שיאכל עמו מעט לפי שכבר חייב בזימון לפירוש התוספות. ואינו רוצה לזמן עליו על ידי שתיה לבד לפי שפסק רב אלפס שאין לזמן על ידי שתיה. ואם אדם חשוב הוא שאינו רוצה לזמן אותו לאכול עמו בדבר מועט מבקש אחר שיאכל עמו כזית פת כדי לברך בזמון ואם אין לו שלישי שיאכל עמו פת אין מזמן עמו ע"י שתיה הואיל ונפק מפומיה דרב אלפס. [מיהו בתוספות רבינו יהודה פסק כי ההיא דתני בירושלמי שנים שאכלו דגן ואחד ירק מצטרפים. ומיהו רבינו שמשון מקוצי אומר דאין הלכה כאותה ברייתא משום דקא מסיק עלה בירושלמי מתניתא כרשב"ג היא כלומר יחידאה היא ורבנן פליגי עליה. ועוד ראיה אחרת מחמת קושיא דקשיא דר' יוחנן אדר' יוחנן דאמר ר' יוחנן להוציא אחרים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן משמע דוקא להוציא אחרים אבל להצטרף אפילו לירק ובירושלמי יאמר עד שיאכל כזית דגן משמע אבל להצטרף לא אפילו לירק אם כן קשיא אהדדי אלא ש"מ לא קשיא כאן בעשרה כאן בשלשה לעשרה אפילו ירק נמי כיון דאיכא רובא דמנכר אבל בשלשה אינו מצטרף בירק וכ"ש דבשתיה אין מצטרף. ע"כ (ע' בב"י ובד"מ)]:
1