תשב"ץ קטן תק״יTashbetz Katan 510
א׳וכשאדם עושה חבירו מורשה לתבוע שום תביעה מחבירו צריך לומר למורשה בפני עדים כל מה שיטעון פלוני עלי מעכשיו אני טוען להד"מ אם ירא שידחה אותו בעל דינו:
1
ב׳הר"ם ז"ל רגיל לפסוק שאם אדם תובע את חבירו לדין וחבירו מסרב לירד עמו לדין או שצריך לעשות לו צווי בית דין. שעל הנתבע לפרוע כל ההוצאות שהוציא מיום שכתבו עליו סרבנות. או אם הנתבע אלם כל כך שאין רשאין ב"ד לכתוב עליו סרבנות מ"מ חייב לפרוע יציאותיו מיום שכתבו עליו שאר רבנים גיזומים כגון אם לא תעשה לפלוני דין נכתוב עליך מרורות. ומביא ראיה מפרק בתרא דב"ק (דף קיב) שליח דבי דינא מהימן כבי תרי והני מילי לאזמוני אבל לכתוב עליו פתיחה לא משום דבעי למיתב אגר פתיחא. אלמא אע"ג שקשה לו שכותבין עליו סרבנות (כי פתיחא היא עניני נדוי) אעפ"כ צריך לפרוע השכר כיון שלא רצה לעשות צווי ב"ד בענין אחר. אם כן כמו כן צריך לפרוע יציאותיו שהוציא על פי ב"ד מאותו יום שלא רצה לעשות צווי ב"ד. [מיהו לא ראינו שום מעשה בזה לחייב שום יציאה. ע"כ]:
2