תרומת הדשן, מפתחות לחלק ראשוןTerumat HaDeshen, Index to part I

א׳א טעם למה אנו נוהגין להתפלל ערבית כ"כ זמן רב קודם צ"ה:

ב׳ב אם רשאי לענות מודים עם הציבור באמצע פרשה של ק"ש או באמצע הברכה:

ג׳ג המתפלל פסוקי דזמרה או ברכות של ק"ש והצבור קורין שמע אם צריך להפסיק ולקרות פסוק ראשון של ק"ש עם הציבור:

ד׳ד מי ששהה להתפלל תפלת מנחה בע"ש עד לאחר שענו הקהל ברכו היאך יתפלל תפלת מנחה:

ה׳ה הוצרך להתפשר עם ב"ח לפני שרים ועבר זמן תפלת מנחה אי חשיב אונס כה"ג ויתפלל ערבית שתים או לאו:

ו׳ו מי שהוא בדרך והגיע שעת המנחה והוא קרוב למלון בעיר בלי יושב יהודי אם טוב שיתפלל בשדה או להמתין עד המלון:

ז׳ז האוכלים סעודת חתן וכלה ובאמצע הסעודה הגיע שעת המנחה אם פטורים הם מתפילת המנחה:

ח׳ח אם יחיד רשאי לומר י"ג מדות:

ט׳ט הקורא הלל בר"ח אם צריך לחתום בברכת יהללוך:

י׳י כובעים שהם קלועים מקש אם חשיב כיסוי הראש לענין תפלה והזכרת השם וכן אי מהני הנחת ידו על הראש:

י״איא הרוצה להתפלל תפלת י"ח בשעה שהש"ץ מתפלל איך יתנהג:

י״ביב העומד בין גאול' לתפילה אם רשאי לענות קדושה או ברכו ואיש"ר:

י״גיג אם הש"ץ צריך לפסוע ג' פסיעות לאחוריו קודם שיתחיל עושה שלום או אם יאמר בתוך פסיעותיו:

י״דיד מי שהתפלל ערבית או מנחה בשבת ושכח שהוא שבת והיה בדעתו להתפלל אתה חונן ותכף שאמר תיבת אתה נזכר שהוא שבת וצ"ל אתה קדשת או אתה אחד אם יכול לצרף תיבת אתה לתפילת שבת או אם צ"ל ברכת אתה חונן עד גמירא כמי שמתחיל בשבת בשאר ברכות דחול:

ט״וטו התחילו להתפלל ביו"ד ואחר הקדושה הלכו להם מקצתם אם רשאים לגמור תפלתם ולהתפלל סדר קדושה וקדיש:

ט״זטז טעם למה אין אנו נזהרין כשאדם רוצה להתעטש בשעת תפלתו להרחיק ד"א ולומר רבון כמו שסדרו חכמי התלמוד:

י״זיז אם רשאי לקחת תפילה או מחזור בידו בשעה שהוא מתפלל להתפלל בהן אי דמיא לתפילין דאסור או לאו:

י״חיח אם רשאי אדם לילך מבהכ"נ כשהתפלל עד ב"ש לעשות צרכיו ואח"כ יחזור לבהכ"נ להתפלל:

י״טיט כשחל ר"ח אב בשבת במה אי מפטירין הפטרה דר"ח או שמעו:

כ׳כ טעם על מה שנהגו לדלג מנביא לנביא ולהפטיר כשחל חתונה בחנוכה או בד' פרשיות בשני הפטרות:

כ״אכא מומר האיך קורין לבנו לס"ת:

כ״בכב באיזה פרשה אמרו דאין משיירין בה פחות מן ג"פ. אי ר"ל פרשה פתוחה או אפי' בסתומה:

כ״גכג אם חייב אדם לומר פרשיו' י"ט וד' פרשיות שנים מקרח וא' תרגום:

כ״דכד טעם למנהג בני אושטריי"ך שנהגו שהקהל אומרים פרשת השירה ועשרת הדברות מחומשים שלהן ואין הש"ץ חוזר וקורא אותה בס"ת:

כ״הכה כהן שיש לו מום בידיו כמה זמן יהיה בעיר ויקרא דש בעירו שיוכל לישא כפיו:

כ״וכו אם רשאין הכהנים בדוכנן לעשו' בכל פסוק ופסוק ניגון בפני עצמו:

כ״זכז הרואה חלום ואומר רבון העולמים בשעת עליית הכהנים לדוכן צריך לדקדק לאומרו ממש בסוף כל פסוק או לא:

כ״חכח יחיד צריך לכוון רגליו בשעה שאומר קדושה עם הש"ץ:

כ״טכט קונפי"טו הנעשה מפירות האילן אם מברכין עליו שהכל או בפ"ה:

ל׳ל מי שרוצה לשתות יין מבושל בתוך הסעודה ואוכל נמי מיני תרגימא האיך יברך ברכה ראשונה וברכה אחרונה:

ל״אלא מי שרוצה לשתות שלא בתוך הסעודה ורצונו לאכול קודם דבר שממתיק לו השתייה אם צריך לברך על אותו הדבר שאוכל:

ל״בלב בעל הבית שדעתו לאכול כל הסעודה פת של נכרי' שהיא נקיה ומונח על השלחן ג"כ פת של ישראל שאינ' נקי' על איז' מהן יבצע:

ל״גלג מי שבירך שהחיינו על הענבים אם צריך לחזור ולברך שהחיינו על התירוש וכן בגודגדניות ואמרעלי"ן:

ל״דלד ברכות הטוב והמטיב דמברכין על שינוי היין מתי מברך אותו:

ל״הלה הרואה לבנה בחדושה בימי החול ואינו רוצה לקדשה עד מוצ"ש אי שפיר הוי למעבד הכי:

ל״ולו עני המתקן לו חלוק חדש אם צריך לברך שהחיינו:

ל״זלז אם ספק לא' או שכח לילה אחת לספור העומר האיך יעשה בשאר הלילות עם הברכה:

ל״חלח מי ששכח על הניסים בבה"מ ונזכר בבונה ירושלים אם צריך לחזור לברכת הודאה:

ל״טלט בחורים העושים תקנה שלא לדבר בברכת המזון אי רשאים לתקנו רק עד אחר בונה ירושלים שהוא סוף ברכה דאורייתא:

מ׳מ תלמיד הרוצה לצאת ממדינתו כדי ללמוד לפני רב אחד בוטח בו שיזכה ללמוד הימנו ואביו מוחה בו שלא ילך. הישמע לאביו:

מ״אמא אם מותר ללכת לבית המרחץ או לבה"כ מתוך הלכ' שאינה פסוק':

מ״במב הא דאמרינן שתה רביעית יין אל יורה אם הוא שייך ג"כ ביינות שלנו:

מ״גמג תלמיד הרואה את רבו שרוצה לאכול דבר האסור מדרבנן אם צריך למחות בידו:

מ״דמד איך מצייצין טלית של משי:

מ״המה האיך מתקנין טלית קטן אם בבית הצואר חציו מלפניו וחציו מלאחריו או אם תולה אותו ברצועה מלפניו והאיך יעשה הברכה על טלית קטן:

מ״ומו אם רשאין לתפור במשי סביב הנקב שתחובין בו הציציות:

מ״זמז רצועות של תפילין שנפסקה איך נוהגין לתופרה ובאיזה חוטין תופרין אותה:

מ״חמח אם מותר להעביר קולמוס על אותיות שבתפילין שנמחקו קצת כדי שלא ימחקו לגמרי:

מ״טמט תפילין שנתקנו בקשר להניח כמנהג בני אושטרייך ואחד רוצה לתקנם ולהפוך הקשר כמנהג בני רינו"ס אם יש קפידא בהנחת הפרשיות בבתים:

נ׳נ תפירה של ס"ת שנקרעת רובה ומחוברת עדיין בה' או בו' תפירות אם היא כשירה:

נ״אנא ס"ת שנתפרה במשי אם היא כשירה:

נ״בנב האיך נותנין ראש המזוזה לצד פני הפתח או לצד חוץ:

נ״גנג האיך מערבין בשבת השלשי"ן ושאר מיני טבול:

נ״דנד איסור שנתערב בהיתר מותר לשער בשבת אם יש ששים בהיתר נגד האיסור:

נ״הנה אם מותר בשבת לטבול במלח כמה חתיכות צנון ולהניחם לאוכלן אחר כן זו אחר זו:

נ״ונו מי שאינו יכול ללעוס יפה בשיניו אם יכול לחתוך הבשר דק דק בשבת כדי שיאכלנו אח"כ:

נ״זנז חתיכות דגים או בשר המונחים בקערה ורוצה לאכול מקצתם ולהניח מקצתם איך יברור אותם:

נ״חנח דליקה שנפלה בשבת אם שרי בר ישראל לכבות הדליק' בזמנינו:

נ״טנט אם רשאין לנעול החלון בשבת כדי שלא יכבה הרוח את הנר:

ס׳ס כשמברכין ספירה בלילי שבת ויו"ט בבה"כ מברכין וסופרין קודם קידוש שמקדש הש"ץ על היין או לאחריו:

ס״אסא אם מותר לספר שמועות בשבת מענייני השרים ומלחמותיהם:

ס״בסב אם מותר להקיש באגודל ואמה שבאצבעותיו לשחק בו לתנוק:

ס״גסג אם מותר בשבת לרמוז באויר באצבעותיו כעין אותיות:

ס״דסד סכין הנתחב מע"ש בכותל של עץ או בדף שאינו מחובר אם מותר להוציאו משם בשבת:

ס״הסהאם רשאי לפתוח ולסתור התנור השרוק בטיט כדי להוציא החמין:

ס״וסו אם מותר בשבת להניח שפחה נכרית החמין על התנור בבית החורף בבוקר קודם שמחממת את התנור:

ס״זסז מי שיש לו בתיבתו שקין עם מעות אם מותר להניח עליהם חגורות או שאר חפצים של כסף ולשוב ליקח מעליהם:

ס״חסח אם מותר בשבת להסיר הפרוכת שלפני אה"ק ולפרוס אחר במקומו:

ס״טסט מי ששכח מעות במתג המטרון שקורין קפיא"ן ציפפיל אם שרי לטלטל הקפ"א ועוד המעות בציפפיל:

ע׳ע אם יש חשש איסור לטלטל תפילין בשבת או ביו"ט:

ע״אעא ספסל ארוך שנשמט אחד מרגליו אי שרי לטלטלו ולהניחו באותו צד שנשמט על ספסל אחר:

ע״בעב שבות שמקילין בו בשבת במקום מצוה אם יש להקל נמי בו משום כבוד אורחים:

ע״געג הכשר מבוי שנפלה בשבת אם מותר לטלטל באותו מבוי באותו שבת:

ע״דעד טעם ויישוב על המנהג שנוהגין לעשות הלחיים מסיד מחוי:

ע״העה פרדס גדול יותר מבית סאתים מוקף חומה אבל לא הוקף לדירה אם יש למצא היתר בקלות לטלטל בתוכו:

ע״ועו הדר יחידי בעיר ובא יהודי אחר דרך אקראי לשם ונתאכסן בבית נכרי בשבת אם אוסר על הבעה"ב לטלטל בעיר באותו שבת:

ע״זעז מי שיש לו פרדס יפה חוץ לתחום וחפץ ללכת שם ביו"ט ע"י עירוב כדי לטייל אי חשיב כה"ג לדבר מצוה:

ע״חעח דורון שהובא לישראל ביו"ט ויש בו חשש צידה או מחובר אם מותר ביו"ט שני לישראל אחר:

ע״טעט בצים שקונים מן הנכרי ביו"ט שלאחר השבת והנכרי מסל"ת שנולדו זה ב' או ג' ימים אם יש לסמוך עליו להתיר הבצים:

פ׳פ מי שקנה בשר שחוט בערב יו"ט אם מותר למולחו ביו"ט:

פ״אפא פתילה שלא הודלקה בע"ש ונדלקה בשבת וכבתה אם מותר להדליקה ביו"ט שאחר השבת:

פ״בפב מת ביו"ט ראשון ואשתהי איך עושים עם קבורתו וטהרתו:

פ״גפג נכרי שהביא דורון לישראל ביו"ט מרחוק חוץ מי"ב מיל ואין בו חשש צידה ומחובר אם מותר לאכלו ביו"ט שני הוא או אחר:

פ״דפד בשר שנשחט בעיו"ט אם מותר לנקרו ביו"ט:

פ״הפה ציבור שרצו לשלוח אחר רב או ש"ץ אם שרי לכתוב בחוה"מ כדי שיבא אחר המועד:

פ״ופו מי שהמיר דתו ובא לטהר בתוך המועד אם מותר לגלח לו שערו כדי להטבילו ולהכניסו בדת אמת:

פ״זפז אם מותר לתפוש המחט דרך שינוי בידו ולתפור בחוה"מ:

פ״חפח אם מותר לכבס בחוה"מ סדינים קטנים שמלפפין בו התינוק:

פ״טפט אם מותר לסכך סוכה על קורות הבית הקבועין במסמרים:

צ׳צ אם מותר להשים סולמות למעלה על הסוכה כדי לסכך עליהם:

צ״אצא אם מותר לחבר כלונסאות הסוכה במסמרות של ברזל או לקושרם בדבר שמקבל טומאה:

צ״בצב מי שצר לו המקום בסוכה שכשרוצה לישן בתוכה לא יוכל לפשוט את רגליו אי מיקרי כה"ג מצטער או לאו:

צ״גצג אם כבו הנרות בסוכה בליל שבת ויש לו נר בבית אם מותר לצאת מן הסוכה ולאכול בבית במקום הנר:

צ״דצד קטן שאין לו אב ואין צריך לאמו אם הוא חייב בסוכה:

צ״הצה ירדו גשמים בליל שני דסוכות אם צריך לאכול תוך הסוכה:

צ״וצו האיך אנו נוהגין בדין נחלקו התיומות בלולב:

צ״זצז איך נוהגין בניענוע הלולב:

צ״חצח כשמקיפין הבימה עם הלולב באיזה צד ראוי לפנות ולהקיף:

צ״טצט אתרוגים שיש להם נקבים הנעשים בשעת גידולן באילן מחמת הקוצים אם הם כשרים:

ק׳ק המברך בחוה"מ בלולב ואתרוג חבירו בלא רשותו אם יוצא י"ח:

100

ק״אקא אכסניא שהוא נשוי אם רשאי להדליק נר חנוכה בברכה:

101

ק״בקב בע"ש כשמדליקין נ"ח מבע"י וכבתה קודם קבלה שבת אם זקוק לה לחזור ולהדליק:

102

ק״גקג נ"ח שנתערב בב' שמשים אם שרי להשתמש בכולן ע"י ביטול ברוב:

103

ק״דקד נרות חנוכה של בהכ"נ אם מדליקין אותן בין מזרח למערב או צפון ודרום:

104

ק״הקה אם רשאין להדליק נ"ח בפמוטות של נחושת שלנו:

105

ק״וקו באיזה צד מתחילין להדליק הנרות אם בנר שהוא לצד ימינו או לצד שמאלו:

106

ק״זקז הרוצה להדליק נר של חול מנר של מצוה כדי להדליק בו נר מצוה אחרת ויש לחוש שיכבנה הרוח קודם שיגיע להדליק הנר של מצוה אי שרי כה"ג:

107

ק״חקח היישובים שאין להם מנין בעירם ורצונם לבא אל הקהילות בפורים אם חייבים להקדים ביאתם כדי שיהיו בקהל גם בקריאת פרשת זכור:

108

ק״טקט מי שהוא אנוס קצת אם רשאי לשמוע מקרא מגילה בי"ג מבע"י:

109

ק״יקי טעם על המנהג שנוהגין לעשות רוב סעודת פורים בלילה:

110

קי״אקיא מי ששולח לרעהו בפורים כלים או שאר תחבולות אם יוצא בו ידי משלוח מנות:

111

קי״בקיב אם מותר בפורים לתפור או לצייר לצורך פורים:

112

קי״גקיג אם רשאין להשהות בפסח מיני קטניות שנפל עליהם מים וקרוב לודאי שנתחמצו:

113

קי״דקיד הנוהגים לברור החטים לפסח איך יבררו אותן:

114

קי״הקטו כששואבים מים למצות אם צריך ליזהר שלא להוליכן מגולים מן הנהר אל הבית:

115

קי״וקטז כשמכבסים השקים לצורך קמח של פסח אם צריכין להתיר התפירות והטלאים:

116

קי״זקיז אם צריכין ליזהר שלשים יום לפני הפסח שלא לטוח שום דבר בבצק כמו קרמים לפני החלונות:

117

קי״חקיח אם רשאים להוליך על הסוס שק הקמח בלי שישים דבר תחתיו:

118

קי״טקיט איזה מיני מרקחת שמותרין להשהות בפסח:

119

ק״כקכ אם מותר לתת לנכרי חמצו קודם הפסח אע"פ שיודע בודאי שהנכרי יחזיר לו משלם לאחר הפסח:

120

קכ״אקכא ד' שעות שאוכלין חמץ בע"פ מתי מתחילין למנות:

121

קכ״בקכב אם שרי ללוש העיסה תחת הרקיע סמוך לערב אצל הכותל ממש בצד מערב דליכא למימר דשמש לשם:

122

קכ״גקכג אם שהה הבצק מעט בלי מתעסקין וחזרו והתעסקו בו ואח"כ שהה מעט עד שבהצטרף השהיות יהיה יותר ממיל אם יצטרפו השהיות או לאו:

123

קכ״דקכד אם לשה העיסה רכה מאד אם מותר להוסיף קמח בעיסה:

124

קכ״הקכה אם מותר להאכיל מצות לקטן בע"פ:

125

קכ״וקכו ע"פ שחל להיו' בשבת אם מתענין הבכורי' או באיזה יום מתענין:

126

קכ״זקכז מצה שנכפלה בתנור בשעת אפייתה מה דינה:

127

קכ״חקכח האיך נוהגין בפסח בדין נותן טעם לפגם:

128

קכ״טקכט דיו שהוא מבושל בשכר שעורים אם מותר לכתוב בו בפסח:

129

ק״לקל מדוכה של נחושת האיך מכשירים אותו לפסח:

130

קל״אקלא כשמגעילין הכלים אם צריכין המים להעלות רתיחה תמיד כל שעת ההגעלה:

131

קל״בקלב אם מותר להגעיל לצורך פסח כלי כסף המצויירים שקורין בל"א גיבלעכ"מולט:

132

קל״גקלג מה שנוהגין מקצת ב"א להניח בשעת בדיקת חמץ ב' או ג' חתיכות חמץ במקומות מיוחדים וכשהבודק מוצא אותם מפסיק מלבדוק וסומך על שטיאטאו החדרים מקודם אי שפיר עבדי או לאו:

133

קל״דקלד נוסח ביטול חמץ:

134

קל״הקלה המוצא חמץ בפסח ביו"ט ורוצה לבערו אם מותר ליגע בו:

135

קל״וקלו איטר יד ימינו באיזה צד יעשה הסיבה בליל פסח:

136

קל״זקלז אם יצאו בע"פ מבהכ"נ מבע"י אם רשאין לקדש ולתת הסדר קודם הלילה:

137

קל״חקלח בעל הבית הסועד אצל ת"ח מופלג בדורו אם בעי הסיבה כיון שלא למד ממנו דבר:

138

קל״טקלט כזית מצה ומרור אם צריך לבולעו בב"א כשהוא מרוסק:

139

ק״מקמ מי שכבר יצא בתקיעת שופר ורוצה אח"כ לתקוע לחולה איזהו עדיף לברך הברכה התוקע או החולה:

140

קמ״אקמא דיני עשיית השברים:

141

קמ״בקמב אם יש לעשות בנשימה אחת שברים ותרועה:

142

קמ״גקמג היכן מקומו בר"ה בתפילת המוספין מה שאומרים מלבד עולת החודש:

143

קמ״דקמד אם שכח זכרינו או מי כמוך או וכתוב ונזכר קודם שעקר רגליו אם צריך לחזור:

144

קמ״הקמה כשחל ר"ה בחול אם יאמר בתפילה ובקידוש זכרון תרועה או יום תרועה:

145

קמ״וקמו מי הם הצריכים להשלים התעניות בי' ימי תשובה:

146

קמ״זקמז אם רשאים הגדולים להאכיל הקטנים בידים ביוה"כ:

147

קמ״חקמח אשה שילדה בז' בתשרי אם מותר להאכילה ביוה"כ אפי' לא אמרה צריכה אני:

148

קמ״טקמט אם מותר לעמוד ביוה"כ על כרים וכסתות המחופין בעור:

149

ק״נקנ אם מותר לרחוץ בצונן מר"ח אב עד ט"ב:

150

קנ״אקנא אם צריך לחלוץ המנעלים בסעודה המפסקת:

151

קנ״בקנב אם רשאין העבריות לכבס בגדים לנכריות בשבוע שחל ט"ב בתוכה:

152

קנ״גקנג אם שרי לחלוב הפרות בט"ב:

153

קנ״דקנד בני אדם שמתענין ג' ימים רצופים ומתחילין במוצאי שבת איך יעשו עם ההבדלה:

154

קנ״הקנה נער כחוש וקטן מאד והוא בן י"ג שנה ויום אחד אבל אין נראין בו שערות אם חייב להתענות ביוה"כ:

155

קנ״וקנו מי ששכח בי"ז בתמוז ואכל יותר מכזית אם צריך להתענות יום אחר:

156

קנ״זקנז חתן שמתענה ביום חופתו אם יתפלל ענינו קודם שישתה הכוסות תחת החופה:

157

קנ״חקנח מי שרגיל להדיח פיו בכל בקר אם שרי למעבד הכי ביום תעניתו:

158

קנ״טקנט בשר מלוח ששהה במלח שיעור מליחה ואח"כ שמו עליו בשר מלוח אחר שנמלח לפני זמן רב ואח"כ נמצא מבשר האחרון חתיכה אחת נבילה ואין ס' בכל הבשר לבטלו אם יש צד היתר להתירן:

159

ק״סקס בשר ששהה ג"י בלי מליחה אם מותר לבשלו אחר הצלייה:

160

קס״אקסא עופות שנשרו כל נוצתן מפני שמנונית אם יש לחוש לטריפות:

161

קס״בקסב בשר מלוח שלא הודח אחר מליחתו אם מותר לחותכו בסכין:

162

קס״גקסג סירכא היוצאת מן הדקים ונסרך לדופן ואין ריעותא בדקים אם יש לחוש לטרפות:

163

קס״דקסד עוף או בהמה שנשבר רגלו למעלה מן הארכובה וחזר ונתרפא מה דינו:

164

קס״הקסה מחט תחובה בקורקבן וכמעט ניקב כל הקורקבן אך לא כולו ממש מה דינו:

165

קס״וקסו דיני תולעת שנמצא בראש הבהמה ופני התולעת כלפי חוץ:

166

קס״זקסז מה שנוהגין להשהות הבשר במלח שעה אחת:

167

קס״חקסח טעם מה שנוהגין להחריך הרגלים בלי מליחה ובתרנגולת להסיר נוצתה נוהגים בו אסור:

168

קס״טקסט דין בשר שנצלה אחר מליחה בלי הדחה:

169

ק״עקע בשר ששהה ג' ימים בלי מליחה ונתערבה בחתיכות אחרות אי נתבטלה ברוב או אם צריכים לצלות כולם: קעא חיטים שיש בהן תולעים אם יש תקנה להם כדי לטוחנן ולאכול הפת:

170

קע״אקעא חיטים שיש בהם תולעים אם יש תקנה להם כדי לטוחנן ולאכול הפת

171

קע״בקעב דין גודגדניות שנתבשלו ונמצא תולעים במקצתן ואין ס' בנותרים לבטלם:

172

קע״גקעג אם מותר למלוח בשר על דף שאינו מונח במדרון:

173

קע״דקעד דין דגים מלוחים טמאים שמונחים אצל הטהורים וכן היבשים:

174

קע״הקעה חתיכת נבילה הראויה להתכבד שנתערבה בחתיכות כשירות והאכילו אחת מהן בשוגג לבן ברית אם האחרות מותרות:

175

קע״וקעו נר חלב שנטף על הכלי אם צריך הגעלה:

176

קע״זקעז בהמה שנשחטה ונמצאו לה י"ב צלעות גדולות בכל צד אי הוי טריפה או לאו:

177

קע״חקעח דוב שהוא קצת בן תרבות שקפץ על השור ואין ידוע אם קפץ עליו דרך שחוק או כדי לדרוס אם השור מותר לשחטו או למכרו חי לנכרים:

178

קע״טקעט ראש כבש טריפה ואינו נודע מאיזה כבש הוא והקיפוהו לצואר אחד מהם ומכוון יפה הנסמוך על זה:

179

ק״פקפ נשבר הגף סמוך לגוף כמה שעורו לטרוף:

180

קפ״אקפא חלב רותח זוחל מקדירה של חלב ונמשך הזחילה על הכירה עד שנוגע בקדירה של בשר שעל הכירה אי חשיב האי קילוח עדיין רותח:

181

קפ״בקפב כחל לאחר שחתכוה וצלאוהו אם מותר להניחה ע"ג דף של בשר אם אם נוהגים לעשותו בפשטיד"א:

182

קפ״גקפג תחב כף של חלב בקדרה של בשר ב"פ אם צריך ב"פ ס':

183

קפ״דקפד השוחט לעצמו הרבה עופות ואמר אין רצוני לטרוח ולבדוק הסכין בין כל עוף ועוף רק אחר שגמרתי לשחוט כולה אבדוק הסכין כי בטוח אני שלא אמצאנו פגום ואם אמצאנו פגום אטריף את כולם אם רשאי לעשות כן לכתחלה:

184

קפ״הקפה השוחט אווזים ונמצא אחר השחיטה קנה רך של גמי תחוב לארכו של וושט ונשחט הקנה והוושט אי שחיטתו כשרה או לאו:

185

קפ״וקפו טבח אומן השוחט בשכר שקלקל בדבר שמן התורה היתר גמור רק שאנו מחמירים בו בחומרא יתירא אם הטבח חייב לשלם:

186

קפ״זקפז השוחט תרנגולת ולרוב חדוד הסכין חותך כל הראש בבת אחת אם צריך לכסות הדם:

187

קפ״חקפח עיסה שנתחמצה כל צרכה שאם לא ימהרו לאפותה תתקלקל העיסה ובעלת העיסה אינה בבית וקודם שתחזור לביתה תתקלקל העיס' אם המשרתת בבית רשאה להפריש חלה בלי רשותה:

188

קפ״טקפט אשה שלשה ב' עיסות אחת עם כרכום וא' בלא כרכום אם יכולה לצרפם ע"י נשיכה כדי לטול מהן חלה כי אין שיעור חלה בכל אחת מהן:

189

ק״צקצ הלש בשאור של נכרים איך יעשה עם החלה:

190

קצ״אקצא יש שנים קרים וא"א לעובדי אדמה לזרוע שעורים ושבולת שועל קודם יום הנף העומר אם יש לחוש אותה שנה שלא לאכול הזרעים ושלא לשתות השכר הנעשה בשעורים:

191

קצ״בקצב איך פודין בזה"ז כרם רבעי ונט"ר:

192

קצ״גקצג כשמבריכין הגפנים בכל שנה אמאי אין חוששין משום ערלה: קצד אם מותר לזרוע ירקות בין הגפנים:

193

קצ״ד

194

קצ״ה

195

קצ״ו

196

קצ״ז

197

קצ״ח

198

קצ״ט

199

ר׳

200

ר״ארא חבית שהיה בו יי"נ ועומדת ריקנית כמה ימי' ואח"כ שמו יין בתוכ' לא הכשירוה מקודם ושהה סיין בתוכה מעל"ע אסהיין מותר:

201

ר״ברב יהודי הניח חביות בבית הנכרי חתום כהלכתו ואח"כ בא הנכרי אל היהודי ואומר היין שלך מטפטף ואחר ב' ימים הלך וראה שלא היה מטפטף עוד כי הנכרי תיקן החבית בהידוק המגרפים עד שנסתם ונעצר אם יש לחוש לנסך כה"ג:

202

ר״גרג נכרים שהלכו לפני גיגית של יין וטבל א' אצבעו ביין. ולחשו הנכרים יחד ושמחו ומלאו פיהם שחוק שניכר ממעשיהם שעשו להכעיס אבל הם אומרים כי לנסות היין עשו אם יש לחוש לנסך כה"ג:

203

ר״דרד נכרי הנוגע ביין שבחבית ע"י ניצוק והיין כשר באותו שנה ביוקר ובדוחק יש לצבור יין כשר לשתות כל השנה אם יש להתיר ניצוק כה"ג:

204

ר״הרה ישראל שהניח חבית יין בבית הנכרי בע"ח וחתם החבית ואח"כ כשחזר הישראל מצא החותמות רובן מקולקלי' אם יש לחוש לניסוך:

205

ר״ורו השולח גבינות ע"י נכרי בשק חתום לעיר אחרת והיהודי עצמו הלך אח"כ לאותו העיר שנשתלחו הגבינות שם ומצא החותם מקולקל והיה ניכר שהשק נפתח ומנה הגבינות ומצא מנינה שלם וגם הכיר בט"ע מקצת הגבינות המשובחות שבהן אם יש לחוש באותם המותרים שלא הכיר שמא החליפם:

206

ר״זרז מי ששלח סבלונות אחר השדוכין אי חיישינן לקדושין:

207

ר״חרח קטנה שיש לה אב בארץ מרחקים והשיאוה קרוביה והבעל לא בא עליה עדיין והלך ממנה עד שגדלה ואח"כ בא האב והיה ממאן בקדושין הללו וגם הבת ממאנת בו אם מועיל המיאון:

208

ר״טרט א' שהוליך עמו בתולה אחת מעיר לעיר ונתעברה ואמרה שממנו נתעברה ואומרת שנדר לה לישאנה והוא מכחישה בכ"ד ואח"כ היא רוצה להנשא לבעל אם יש לחוש שמא קדשה הראשון בביאה:

209

ר״ירי א' שכר חגורה להתקשט בה ואח"כ אמר לבתולה אחת התרצי לקדש לי בשכר שאני מלוה ליכי החגורה שתלך בה במחולות ואמרה הן והלוה לה החגורה בפני עדים והלכה בה במחולות אם יש בו חשש קדושין:

210

רי״אריא למה אנו מוחים בכמה אנשים הנושאים נשים שמתו לה ב' אנשי':

211

רי״בריב ראובן בא לב"ד ואמר אני ושמעון היינו בבית וקרא לוי לבתולה ואמר בואי אלי והתקדשי לי בד' זהובים אלו ואמרה הן ונתן לה הד' זהובים והלכה לה וקרא לוי אחריה להחזיר לו הזהובים כי לשחוק בה נתכוין ולא רצתה להחזירם ושמעון אמר ג"כ שהיה הכל דרך שחוק וכן אמר לוי וגם הבתולה אם יש חשש קדושין:

212

רי״גריג המשיא בתו קטנה מי מקבל הקדושין:

213

רי״דריד אם בן בנה של דינה מותר באשת יעקב:

214

רי״הרטו מי שנשא אשה בארץ מולדתו ואחר ג' או ד"ש היה נראה לו שלא יוכל לחיות את עצמו במדינה זו ורצונו ללכת אל עיר אחרת להחיות ולהתפרנס את נפשו אם יכול לכוף את אשתו לצאת עמו:

215

רי״ורטז אחד נשא מינקת חבירו אחר כ"ד חודש וחשב חדש העיבור לאחד מהן אם צריכים להפרישו ממנה:

216

רי״זריז אשה מינקת שמת בעלה אם יש לה דין לתבוע כתובה תוך כ"ד חדשים קודם שהיא ראויה להנשא:

217

רי״חריח מי ששמע שאשתו מקללת את אביה ואמה אם רשאי להכותה כדי שלא תעשה עוד:

218

רי״טריט אם המשומדת פוטרת צרתה מן היבום:

219

ר״כרכ דין יבמה שיש לה ג' יבמין והיבמה אינה רוצה לא לחלוץ ולא ליבם ולא לחלוק בנכסים אלא רצונה לישב עגונה וגם נכלל בזה אם האחד יחלוץ ויקח חצי הנכסים אם צריך לחלק אותם הנכסים עם שאר אחיו עוד נכלל בזה אם יש ליבמה נכסים יתר על כתובה איך יתנהגו בו:

220

רכ״ארכא אם יכול לקבוע מקום בשחרית כדי לחלוץ בערב או אם דוקא הקביעות מערבית לשחרית:

221

רכ״ברכב אשה שמת בעלה בלי זרע קיימא וסברה שגם אחי בעלה מת ונתקדשה לאחר ואח"כ בא אחיו לחלוץ לה ונשאת למקדש אם מותרת לשבת תחתיו:

222

רכ״גרכג אם יבמה זקוקה למשומד שהיה משומד בשעה שנשאת לאחיו אבל היה עדיין קטן:

223

רכ״דרכד הזקוקה לב' יבמין ומת א' מהן קודם שחלצה אם צריכה להמתין ג"ח ממיתת היבם האחד קודם שתחלץ לשני:

224

רכ״הרכה יבמה שחלצה לאחד מן האחים ואח"כ נמצא שעדיין קטנה היא אם צריכה אח"כ לחזור על כל האחים:

225

רכ״ורכו מי הם הקרובים הכשרים לישב בחליצה הן מן הג' דיינים הן השנים שמוסיפין על השלשה:

226

רכ״זרכז אם רשאים לחלוץ בע"ש:

227

רכ״חרכח עד שבא לחתום בגט וכשרצה לכתוב יעקב טעה וכתב ש' במקום ע' והזהירוהו שטעה קודם שכתב הקו"ף ומחק ראש השמאלית של ש' עד שנעשה ע' וגמר חתימתו אם יש להכשיר הגט בדיעבד:

228

רכ״טרכט בגט ארוסה שכ' אנת אנתתי ולא ארוסתי אם הגט כשר:

229

ר״לרל גט שנכתב בו ש' וע' שהיודין שבתוכה אינם נוגעין וכן י' שאחורי הצ' ושעל הא' אינם נוגעין אבל הם כל כך סמוכין שהתינוק קורא אותן בריוח בלי שום גמגום אם הגט כשר:

230

רל״ארלא באותן מדינות שמזכירין ח' כמו כ' רפויה האיך כותבין בגט הכנויים כגון מי"כל יכ"נט אם כותבים בכ' או בח':

231

רל״ברלב טעם וישוב איך אני כותבין בגטין כמה דברים שלא נהגו הקדמונים ואמאי אין בו משום הוצאת לעז על גטין הראשונים:

232

רל״גרלג כשכותבין בגט בנימן אם יש לכותבו מלא או חסר וכן מבאר הרבה שמות דוגמתו:

233

רל״דרלד מי שנשתנה שמו מחמת חולי אם כותבים בגט אנא יעקב משה או יעקב דמתקרי משה:

234

רל״הרלה אם לכתוב בגט כינוי שהוא על צורת גופו כמו שמעון פוי"ך אבל אין קורין אותו פויך בלי השם דשמעון:

235

רל״ורלו אם נכתב גט ויודין שבשין אינם נוגעין:

236

רל״זרלז האיך עושין במשומד השולח גט להוליך לאשתו:

237

רל״חרלח שליח להולכה שאינו מכיר שהיא אשת המגרש ואין עדים שיעידו ע"ז אם יוכל לסמוך ע נשי או קרובים שיעידו עלי':

238

רל״טרלט יהודים ששמעו מנכרי אחד מסל"ת ששמע מנכרי א' שנהרג יהודי בזה הכפר ונתן בו סימנים לפי תומו והסי' היו ביהודה שנאבד אם אשתו מותרת להנשא ע"פ מדות זה:

239

ר״מרמ עוד דיני עדות אשה בנכרי מסל"ת:

240

רמ״ארמא דיני נשים הנמלטין מהגזירה ח"ו וב"מ אם מותרות הן לבעליהן ולכהונה:

241

רמ״ברמב אשת ישראל רגילה ללכת יחידית אל הכפרים ללון שמה בין הנכרים ולפעמים נתפשת מחמת חובות שחייבת לנכרים אם אסורה היא לבעלה או אם נקראת עוברת על דת:

242

רמ״גרמג מי שגירש את אשתו ונשאת לחבירו הדר אצלו בעיר קטנה ואין יהודים דרים שם רק אלו הב' אם מותר המגרש ליכנס לבית חבירו:

243

רמ״דרמד אם קנא הבעל לאשתו שלא להתיחד עם פלוני אם יש לחוש אח"כ ליחוד כשנתיחדה עם זה אפי' אם בעלה בעיר:

244

רמ״הרמה אשה שלא שמשה זמן רב וראתה דם צריכה להמתין ללבוש לבנים כאשה ששמשה מקרוב:

245

רמ״ורמו אשה שהרגישה כאלו נפתח מקורה להוציא דם ובדקה עצמה ומצאה על העד דבר לבן ולא לבן ממש אם יש לטהרה:

246

רמ״זרמז אשה שלעולם אינה רואה דם בפחות מי"ד אחר טבילתה ואח"כ ראתה לפעמים בט"ו בי"ו בכ' בכ"א אי חשבינן לה כאין לה וסת:

247

רמ״חרמח אם יכולה אשה ללבוש לבנים אחר שהתפללו הקהל ערבית ועוד היום גדול:

248

רמ״טרמט אשה שמצאה כתם פחות מכגריס תוך ג"י הראשונים אם יש לתלות בדם מאכולת:

249

ר״נרן אם מותר לחבק ולנשק את אשתו בעונה הסמוכה לוסתה:

250

רנ״ארנא אם מותר לישב עם אשתו נדה על העגלה ללכת מעיר לעיר:

251

רנ״ברנב נדה שהיתה חולה אם בעלה רשאי לשמשה בחוליה:

252

רנ״גרנג בחור נשא בתולה ושכב אצלה כמה לילות ולא בא עליה ואח"כ פירסה נדה אם צריכה עוד שמירה להתיחד עמה:

253

רנ״דרנד טעם וישוב על מה שנוהגים נשים שלנו לטבול בנהרות בכל השנה:

254

רנ״הרנה אם מותרת יולדת לטבול אחר לידה בלילי שבת:

255

רנ״ורנו עוד ממש בדבר הנ"ל:

256

רנ״זרנז אם מותר להניח לקטן להטביל כלים חדשים הנלקחים מנכרים:

257

רנ״חרנח האיך מנקין המקוה ואם צריך כלים נקובים לנקותה:

258

רנ״טרנט מי שלא נטל ידיו ונגע בידו במים כשרים אם נפסלו המים לנט"י:

259

ר״סרס מים ששתו מהם תרנגולים אם כשרים לנט"י:

260

רס״ארסא כלי שנקב כמוציא משקה אבל לא ככונס משקה אם כשר לנט"י:

261

רס״ברסב מי שהיה לו בן ובת ומתו שניהם והניח כל אחד מהן בן אם קיים הזקן מצות פו"ר בזה:

262

רס״גרסג מי שקיים פו"ר ונתאלמן ולא רצה לישא אשה משום יראת קטטה בביתו אם יפה עושה:

263

רס״דרסד קטן שנימול ואינו נראה רק ראש המילה כמו עד שליש והרבה ממשפחתו שדרכם כך עד בני י"ג שנה אז הם כשאר נימולים אם חייבין לתקן מילת הקטנים:

264

רס״הרסה אבי הבן שלא מל רק פ"א אם רשאי למול את בנו בשבת היכא דאיכא אומן מוהל אחר:

265

רס״ורסו מילה בפורים אם מלין קודם קריאת מגילה או אחריה:

266

רס״זרסז בת כהן פנויה שנתעברה ואמרה מפלוני יהודי נתעברה והוא אומר לא כי אלא מנכרי נתעברה כשהבן נתגדל אם חייב לפדות א"ע:

267

רס״חרסח אם לברך בסעודת פדיון הבן שהשמחה במעונו:

268

רס״טרסט אם אפשר לעשות שום תקנה לפדות בכור אדם בשבת כשחל יום ל"א בשבת:

269

ר״ערע ישראל שיש לו פרה מעוברת בבית נכרי האיך מקנה אותה לנכרי שתפטור מבכורה:

270

רע״ארעא ישראל קנה פרה חולבת ומעוברת מנכרי והנכרי א"ל הזהרו כשתהא סמוכה ללידתה שלא תקרבו אליה כי דרכה לבעוט באותו זמן אם יש לסמוך ע"ז שכבר ילדה ברשות הנכרי ולפוטרה מהבכורה:

271

רע״ברעב אשה שהקדישה נ"מ שלה אם בעלה יוכל להנות מפירותיהן או כי תמות אם יורש אותם:

272

רע״גרעג אם יש צד היתר מה שנהנין מן הבימה ומפות ומעילים של ס"ת:

273

רע״דרעד אדם שעשה עבירה שראוי לנדותו עליה והרב שבעיר נידה אותו אבל הכל הרגישו שנידהו מחמת שנאה שהי"ל עליו בלא"ה אם יש ממש בנידויו:

274

רע״הרעה מי שנדר להתענות ב' ה' כל השנה ורצה ללוות יום א' מהן ולפרוע ביום אחר אי שרי או לא:

275

רע״ורעו חכם שנידה לא' כדין וגזר המושל בקנם שלא להחזיק הנדוי אם חייבים הקהל להכנס בספק סכנת הקנס להחזיק הנדוי:

276

רע״זרעז מי שחלה בנו ונדר שלא לשתות יין עד שיהיה הבן בר מצוה והבריא בנו מחולי זה ואחר שנה או שנתיים מת מחולי אחר קודם שהיה בר מצוה אם האב מותר ביין תיכף אחר פטירת בנו או צריך להמתין עד הזמן שהיה ראוי להיות ב"מ או יאסר לעולם שלא יהיה לעולם ב"מ:

277

רע״חרעח המתענה ב' דר"ה תענית חלום היאך יתנהג אח"כ אם צריך להתענות יום ב' לבד או גם יום א' או כלל לא:

278

רע״טרעט אשה שנדרה נדר שיש בו ע"נ וקיים לה בעלה אם החכם יכול להתירו:

279

ר״פרפ קהל שגזרו תענית בשביל קהל אחר שהם בצרה ואחר חצות היום נודע להם שנפטרו מהצרה אתמול קודם קריאת התענית אם צריכים להשלים התענית או לאו:

280

רפ״ארפא קהל שעשו תקנה שלא לעשות עוד חילוף מטבע שיצא עליו שם דפסול ואמר א' שכחתי שיש לי מטבע ההיא שקניתי קודם התקנה אם רשאי למוכרה:

281

רפ״ברפב קהל שעשו תקנה בקנס לצדקה לכל מי שיעבור הן איש הן אשה ועברה התקנה אשה שיש לה בעל אם בעלה חייב לשלם בעדה:

282

רפ״גרפג כהן שמת לו מת בשבת מהמתים שמצוה לטמא לו אם מותר הוא להיות באהל ביום השבת:

283

רפ״דרפד אחד משרי המושל רצה לרעות סוסים שלו על בה"ק אם הקהל מחוייבים ליתן שוחד כדי למחות בידו:

284

רפ״הרפה כהן שהוגד לו שמת באהל והוא ערום אם מותר לו להשהות באהל עד שילבש מקצת בגדים:

285

רפ״ורפו אם מוזהרים על קרחת ושריטה כשאין המת לפניו:

286

רפ״זרפז האיך נוהגין כשמת לו מת בע"ש ואותו שבת הוא ערב הרגל אם רוחץ בע"ש:

287

רפ״חרפח מת לו מת בחש"מ אם צריך לקרוע במועד או אחר המועד:

288

רפ״טרפט משרתת שאירע לה אבל אם מותרת לעשות צרכי אדוניה:

289

ר״צרצ אם אבל מותר לצאת בלילה אחר שתכלה רגל מן השוק:

290

רצ״ארצא קרובים שנוהגים במקצת אבילות כמה יהיה קרוב ובמה צריך להראות אבילות:

291

רצ״ברצב מי שמת לו מת בר"ח ניסן אם רשאי לפסוק אבלתו לשנה אחרת בכ"ט באדר אי אמרינן מקצת היום ככולו:

292

רצ״גרצג המתענים ואומרים קדיש יום פטירת אביו ואמו אי מתענים יום המיתה או יום הקבורה:

293

רצ״דרצד אם מתענים בשנה מעוברת תענית יא"צ באדר א' או בשני:

294

רצ״הרצה אם יש נדנוד איסור לגלח פאת הזקן במספריים:

295

רצ״ורצו מי שיש לו זפי"ן עשוים מפשתן אם מותר לחבר בה בתי זרועות מצמר עם קרסים שקורין קניפ"ל:

296

רצ״זרצז אם להחמיר שלא לחבר עורות חיה ובהמה תחת בגדי צמר מאחר שהן תפורין זו לזו בחוטי פשתן:

297

רצ״חרצח נכרי המוליך עגלה דכלאים בשור וחמור ופגע בו בדרך אם יכול לדבר עמו מעסקיו בקול רם:

298

רצ״טרצט אם מותר לישראל למכור לנכרי תרנגולים אע"פ שיודע בודאי שהנכרי קונה אותה לסרסם:

299

ש׳ש אחד נשא אשה ושניהם רכים בשנים וקרוביהם רוצים להתעסק בשלהם קרוב לשכר ורחוק להפסד אם רשאים לעשות כן:

300

ש״אשא ראובן יש לו ש"ח על נכרי ובקש משמעון שיקנה ממנו חצי החוב ומכאן ואילך יעלה לו הריבית מן הנכרי לפי הערך ורוצה להיות לו ערב ג"כ בעד הקרן אי שרי למעבד הכי:

301

ש״בשב איך למצוא היתר להלוות לחבירו מעות שיתן לו מהן ריווח ויהיה ג"כ בטוח מן הקרן:

302

ש״גשג מי שיש לו שט"ח מנכרי בריבית ואמר לאחד תן לי חצי המעות ויעלה לך כל הריבית כ"ז שלא אחזיר לך מעותיך האיך יעשו שיהא בהיתר:

303

ש״דשד שט"ח שעברה עליה שמיטה אם יכול המלוה לכופו לשלם בערכאות מאחר שכתוב בשטר שיכול לכופו בין בד"י בין בדיני האומות:

304

ש״השה אם יכולין לעכב הפקדון של ראובן בעיר אחרת שיש בה ב"ד כשאומר ראובן שרוצה לדון בעירו ולא בעיר הפקדון:

305

ש״ושו אחד שתובמין ממנו ממון אם מותר לחפש טענות ודחיות שיעשה עמו פשרה:

306

ש״זשז מי שהוציא ש"ר על אחד וגרם לו בזה היזק ואח"כ נשמע שהוא שחר מה דינו ואם ישלם לו מה שהזיקו:

307

ש״חשח ראובן שלח מעות לשמעון ביד לוי לקנות לו חפץ ואח"כ בא ראובן ותבע משמעון החפץ ואמר שמעון במעמד לוי שמעולם לא נתן לו לוי בשם ראובן כלום ולוי אמר שנתן לו על מי מוטל השבועה:

308

ש״טשט יהודי נותן חגורת כסף לאומן נכרי לתקנה והלך הנכרי אל יהודי אחר וא"ל תן לי משכנותי שאצלך ותלוה לי עוד וחגורה זה לך למשכון ואח"כ ברח הנכרי אם חייב זה להחזיר החגורה או לא:

309

ש״ישי אם רשותו של אדם קונה סחורה שבאה לביתו לענין שאין אחר רשאי לקנותה:

310

שי״אשיא ראובן החליץ כל נכסיו עם שמעון ולוי והעמידו קנס לצדקה על המעכב ואח"כ נתחרט ראובן ובקש משמעון שימחול לו וכן עשה שמעון ולוי א"ר למחול והקהל תובעין קנס הצדקה אם יש זכות ללוי או לקהל:

311

שי״בשיב אם הבעל יכול לטעון בעד אשתו בנכסי מלוג שלה כשאין לו הרשאה ממנה:

312

שי״גשיג מי שהרשה את חבירו ליקח מעותיו וקיבל קנין סודר על זה והלך זה ונטל המעות ואח"כ בא לחזור מה דינו:

313

שי״דשיד ראובן נתן י' זהובים לשמעון להוליכם לעיר אחרת ולוי נתן לו ו' זהובים ולשמעון עצמו היה כ' זהובים ואמר הריני מניח זהובים שלכם בכיסי עם זהובים שלי ונאבדו לו ד' זהובים על מי ההפסד ואיך מעריכין ההפסד:

314

שי״השטו אחד הראה לגנב מחתרת שיוכל לגנוב משם ממון חבירו והלך הגנב וגנב דרך אותו המחתרת אם חייב המראה לשלם:

315

שי״ושטז אחד היה לו סוס שעומד להשכיר בא חבירו לקחת את הסוס ואמר שרוצה לרכוב עליו לצורך חוב א' שהוא נפסד בודאי אם לא ילך ואמרה לו אשת המשכיר אל תקחהו כי גם בעלי צריך לרכוב בעד חובו השיב זה אם יפסיד בעליך חובו אני אשלם לו כל החוב וגם שכר הסוס אתן ולקח הסוס בלי רשות ונאנס הסוס בדרך אם חייב לשלם הסוס כיון שלא ברשות לקחו:

316

שי״זשיז אחד האוכל עם חמיו ב"ש יותר מאשר קצב לו ולא מחה בו חמיו לאמר אל תוסף אכול עמי וכשאכל עמו הוא ואשתו ב' שנים תבעו חמיו לשלם המזונות דזה אמר הלא נתת ג"כ לחתנך הראשון מזונות יותר ממה שקצבת לו אם חייב לפרוע המזונות לחמיו:

317

שי״חשיח באיזה אופן יש אונאה בשכירת אדם ובהמה:

318

שי״טשיט כובסת נתנה לאחד בגד חבירו ואח"כ בא חבירו ותבעו אם צריך להחזיר לו בגדו ולהפסיד את שלו כי לא קבל מן הכובסת רק מנין בגדיו:

319

ש״כשכ אחד אמר לחבירו אני רוצה למצוא לך מרגליות לקנות וקיבל קנין סודר ט"ז והיה סבור למוצאם ביד א' ולא מצאם ושוב לא יכול למוצאה כ"א בטורח גדול אם יכול לחזור מקנין סודר שקיבל:

320

שכ״אשכא אחד נתן שטר לחתנו על נדוניית בתו ומתה הבת ואח"כ בקש החתן מחמיו שישאול לו ספרים ללמוד בהן וכן עשה ואחר כך תבע מחמיו שטרו השיב חמיו כבר מתה בתי והחתן רוצה לעכב הספרים אם הדין עמו:

321

שכ״בשכב ראובן מכר לשמעון בשר איל תחת בשר סריס אם יכול שמעון לחזור מהמקח או ינכה לו רק מה שהוא בזול יותר מבשר סריס:

322

שכ״גשכג ראובן שכר אחד שילך בעדו למדינה פלונית והלך ראובן מחוץ לעיר והשליח אמר לשנים הנני מודיעכם שאיני רוצה לעכב שליחות ראובן אך מ"מ רצוני שיתן לי ג"כ ההוצאות על הדרך ואף כי לא התניתי בפירוש עמו מ"מ המנהג כן הוא. והלך לדרכו ובבואו לא רצה ראובן ליתן ההוצאות הדין עם מי:

323

שכ״דשכד ראובן המציא חוב לשמעון ונטל שכרו ע"ז לאח"ז נפל קלקול בחוב שיצטרך טרחא גדולה לתקנו ואמר שמעון לראובן מחויב אתה לעשות הטרחא כי קבלת שכרך ושמעון אינו רוצה הדין עם מי:

324

שכ״השכה ראובן תובע את שמעון שיפרע לו חובו ובקש ממנו שמעון לתת לו זמן ועשה כן וכשהגיע הזמן לא רצה לפרוע ובא לב"ד וחייבוהו לשלם אם נותנין לו עוד זמן ל' יום זמן לפרוע:

325

שכ״ושכו מי שנתן לחבירו כ"י לתת לו איזה דבר וכתב שנשבע ש"ד על ככה ואח"כ טוען שלא נשבע רק שכתב כך והתובע מודה לו מה דינו:

326

שכ״זשכז ראובן נתחייב שבועה לשמעון והפכה ראובן ואמר לשמעון תשבע אתה. וכשבא שמעון לישבע אז רצה ראובן לגלגל עליו תביעות אחרות אם יכול לגלגל בכה"ג או לאו:

327

שכ״חשכח ראובן שאל משמעון כלי זיין ללכת עם הנכרי נגד השונאים מחוץ לעיר ונפלו בני העיר ביד השונאים ולקחו הכלי זיין מראובן אם חייב לשלם:

328

שכ״טשכט שכיר שחלתה לו אשתו ומתוך כך לא גמר מלאכתו אי חשיב אונס בכה"ג. ובכלל זה תמצא ג"כ שאר דיני שכיר:

329

ש״לשל ראובן מת בלא יורשים ולא נודע לו שום יורש ואשתו תפסה הנכסים בכתובתה ולא הגיעו לפי פרעון הכתובה ואח"כ מתה האשה ובא אחד להביא כתבים שהוא יורש של בעלה ורצה לזכות בנכסים מחמת שהאשה לא נשבעה על כתובתה ויורשי האשה רוצים לזכות בנכסים הדין עם מי:

330

של״אשלא שטר נכרי שכתב בו איך שהנכרי משעבד א"ע לישראל זה ולכל הבאים מכחו אם יכול להקנותו לישראל אחר בחליפין בלי מסירה:

331

של״בשלב רב שקיים שטר יחידי אם מהני הקיום:

332

של״גשלג באיזה מקום נקרא שמירה מעולה לפקדון או איזה דבר נקרא פשיעה כשמניח ב"א נכריים ללכת בחדרו:

333

של״דשלד ראובן תובע את שמעון ואמר שפשע בפקדון שלו וע"א מעיד כדבריו ושמעון מביא ג"כ ע"א שלא פשע אם פטור שמעון משבועה:

334

של״השלה איש אשר בידו פקדון וטוען שהמפקיד צריך להוציא לצרכו סך זהובים וזה מודה לו שכ"כ אבל אמר לא הוצאתי כ"כ אם נאמן הנפקד בשבועה:

335

של״ושלו שנים שהיו שותפין בבית שיש בו דין חלוקה והאחד חפץ לחלוק והשני אמר שבדעתו למכור חלקו ואם יחלק לא יקח אותו שום אדם אם יכולין לכופו לחלוק:

336

של״זשלז כותל שהיה בין ראובן ושמעון ובצד הא' אבנים גדולות ואמר א' רצוני לקנותו כי בצד ביתי הם הדין עמו או לאו:

337

של״חשלח בית שמצריו מצר א' במצר שמעון ומצד אחד מצר נכרי בא יהודי ת' וקנה אותו ובא שמעון ורצה לדחות אותו מכח מצרנות והקונה אמר אחרי שמצ"א הוא במיצר הנכרי אין לו דין מצרנות הדין עם מי:

338

של״טשלט מנהג במדינה שכל יהודי המחזיק במשפט קרקעות של ב"ח נכרי אח"כ יוכל היהודי למכור אותו אבל הב"ח יש לו כח לגבות אותם והיהודי רוצה למוכרם לאחר אם יכולה האשה למחות בו מדין שעבוד כתובתה:

339

ש״משמ אחד קנה בית ובא המצרן וסלקו וזה טוען כיון שאין לי בית דירה אין לך דינא דבר מצרא הדין עם מי:

340

שמ״אשמא שר שיש לו ב' עיירות וכל א' נותנים מס בפ"ע ועשירי העיר עקרו דירתם מעיר אחת וקבעו עצמם בעיר אחרת והשר תבע מס גדול מכל עיר בפ"ע ולאחר הטלת המס אמר השר מה שתבעתי בעיר הזאת הם יתנו מבלתי העשירים שקבעו דירתם לכאן והעשירים יתנו עם הקהל שדרו שם מקדם ונתן רשות לב' הקהלות לדון בד"י האיך ידונו בהם:

341

שמ״בשמב האיך נותנים מסים וממה מחויבים לתת ומי המחויבים וכל דיני מסים:

342

שמ״גשמג רוב הקהל הסכימו שישבע כל א' על הודאתו ומקצת בעלי כיסין ממאנים ואומרים לעשות שומא כמנהגם ואפי' אם יתחייבו לישבע אין רוצים לפרוט כ"ד ודבר כי דואגים להיזקות מתוך כך אלא רצונם לשער ולהעריך כלל ממונם בסכום א' ע"פ שבועה הדין עם מי:

343

שמ״דדשמ צבור שהוטל עליהם מס והסכימו לברור ה' אנשים להעריך כ"א וא' ויש בקהל ב' אחים עשירים ורוצים שיהיו מאותן ה' אנשים אם הדין עמהם:

344

שמ״השמה כשיש חירום על העיר והוטל על הקהל להעמיד שומרים להחזיק בדקי העיר אם גובון לפי ממון או לפי נפשות:

345

שמ״ושמו מנהג כשבא מושל תוך העיר שצריכין היהודים להשאיל לו מצעות ושימושי דערסא וגם צריכין ליתן לו מעט מעות האיך גובין אותן העולים:

346

שמ״זשמז אם מועיל מעמד שלשתן בממון יתומים ע"י האפטרופוס לטובת היתומים:

347

שמ״חשמח מי שהוציא הוצאות על יתומים קטנים לצורך פרנסתם שלא בצוואת ב"ד אם חייבים הם לפרוע או לא:

348

שמ״טשמט ראובן ואשתו היו להם בנים קטנים ובעת הגזירה נטמעו לבין הנכרים ומת ראובן ואשתו ואח"כ מת אבי האשה ובאו יורשיו ליטול הירושה ואתי ראובן בא ואמר כי הוא רוצה להיות אפטרופוס היתומין בני אחיו כי הירושה להם היא ואולי ישובו לדת האמת הדין עם מי:

349

ש״נשן ראובן צוה מחמת מיתה שינתן מנכסיו לבת בנו כ' ליטרא לקנות חגורה יפה ומת ואח"כ מתה גם בת בנו קודם שנתנו לה המעות והניחה בן קטן ומת גם הוא ובעלה בא לזכות ולגבות מחמיו אותן כ' ליטרין אם יש לו זכות בהן:

350

שנ״אשנא שנים שהוציאו דייתקי על לוי שאביו צוה מחמת מיתה שינתן להם סך ממון מנכסי אביו ולוי מסרב וטוען שאין ממשות באותו צוואה ואח"כ נתפשר עם האחד ולב' איננו רוצה לתת כלום וזה טוען אם אין ממשות בצוואה מדוע נתת לזה ולוי טוען אם נתתי לו הרבה מה נפקא לך בזה הדין עם מי:

351

שנ״בשנב שתוקי א' מת בלי ז"ק צוה שינתן בית שלו לאמו ובא אחר וזכה בבית כדין זוכה בנכסי הגר אם מחויב להוציאו מידו ולתת מאמו:

352

שנ״גשנג נשים מריבות על מקומות בב"ה שלהם ואחת הביאה ב' נשים שהמקומות שלה והאחרת הביאה עד א' שהמקומות שלה איזה עדות עדיף:

353

שנ״דדשן אחד בקש את חבירו להיות מורשה שלו ונתרצה לו באופן שאם יזכה בדין יתן לו דבר מה שירצה. ושוב רוצה המורשה להעיד בדבר שתלה בו זכות לזה אם חשיב כנוגע בעדות:

354