תרומת הדשן, חלק א' רי״אTerumat HaDeshen, Part I 211
א׳שאלה ריא ראינו כמה תלמידי חכמים גדולים ואנשי מעשה הגונים דלא הוו קפדי לישא אשה שמתו לה שני אנשים ואין מוחה בידם או קורא תגר עליהם יש סמך לקולא זו או לאו:
1
ב׳תשובה יראה דלאו שפיר עבדי דלא קפדי וכן אמרו רבותינו דיש להקפיד והוו תמיהים טובא ממקצת תלמידי חכמים דלא הוו קפדי דהא אשירי בכתובות פ' נערה כתב דכופין אותו להוציא דחמירא סכנתא מאיסורא וכי היכי דבית דין חייבין להפרישו מאיסורא הכא נמי מסכנתא וכתב עוד בשם ה"ר משה מנרבונ"א דאין לה כתובה משני משום דאסורה לאינסובי לשלישי ולא קרינן בה כשתינשא לאחר תטלי כו' אלמא דסבר דאיסור גמור הוא גם הרמב"ם כתב אשה שמתו לה שני אנשים לשלישי לא תנשא ואה נשאת לא תצא ואפילו לא נתקדשה יכנוס ע"כ משמע דאסור לכתחילה לעבור אמנם בא"ז כתב בתשובה וז"ל הא דקבעינן הלכתא כרבי לשלישי לא תינשא לא לאוסרה ולא לודאי חששא אלא לספק חששא עכ"ל. וכמדומה דדייק הוא לאפוקי תלמודא מפשטיה דבהדיא תניא בפ' הבא על יבמתו לשלישי לא תינשא אההיא עובדא דאביי דסמך ארבי יצחק ועבד עובדא בנפשיה ואע"ג דאיהו אמר סומקא לאו בר סמכא הוא כדאיתא התם ואי הוי איסורא או אפילו ודאי חששא לא סמך עליה כלל אע"כ אינו אלא ספק חששא ולהכי הוי קיל ליה למסמך עליה*): אמנם מהך דא"ז לא ברירא לי שפיר אי דווקא קאמר הא דקבעינן הלכתא כרבי דלשלישי לא תנשא אינו אלא ספק סכנה משום דהא לרשב"ג לשלישי שרי לגמרי אבל לרביעי לכ"ע אסור דילמא הכי הוא או נימא דלא שנא אליבא דרבי בין שלישי לרביעי מ"מ אפשר דאהני מילי דא"ז סמכי עלמא ולא חיישינן לספק חששא כמו שאין אנו נזהרין מכמה מילי דאזהירו רבנן עלייהו משום חשש סכנה משום שומר פתאים ה' וגם נראה מתוך שאנו מתי מעט וצריכין אנו לישא מאשר נמצאו דשו בה רבים ושומר פתאים ה' וכה"ג אמרינן בפ' מפנין לענין הקזת דם בששי דקאי מאדים וצ"ע אי שייך למימר האי טעמא שומר פתאים לתלמיד חכם שהוא יודע ומכיר ונזכר למופלא בדורו ואפילו באיניש דעלמא קשה הדבר לצדד כל כך להתיר הואיל ואיכא חשש סכנה כדאמר פ' אין מעמידין פרוקא לסכנה בתמיה. אבל נראה דנזקקין אנן לדקדק משום עיגונא תשים ילדות דאיתרע בהו כי הך מילתא אם יהיו אסורות להנשא היה לחוש שמא חס ושלום תצאנה לתרבות רעה ורב אשי סבר מזל גרם וקאמר דאיכא בינייהו תפל מדיקלא ומת דלרב אשי אסירא ומטעם (דמקום) [דמעיין] גורם מותרת דלאו (מקום) [מעיין] דידה קטליה ופסק בהגה"ה במיימון כרב אשי ובספר חסידים משמע דסבירא לן (דמקום) [דמעיין] גורם. אמנם משמע נמי דקיי"ל כרשב"ג דלרביעי לא תינשא וכתב עוד דבר תמוה דלחמישי אינו מזיק ולכך נראה דליכא למיסמך עליה ושמעתי במקצת מדינות בודים סברות מלבם לחלק להיכא דמת בשינוי אויר בדבר או אם נהרג ונשרף בגזירה עם הצבור כה"ג לא שייך לומר מזל גורם דמכת מדינה הוא וקצת יש ראייה לדבריהם מפ' המקבל דמכת מדינה לא תלינן במזלא דגברא ע"ש:
2