תשובה מאהבה חלק א קנ״וTeshuva MeAhava Part I 156
א׳ג' מה שנסתפקת אם אחד אומר על עצמו כהן אני אשר שורת הדין שאינו נאמן עפ"י עצמו אלא שוי' אנפשי' כל פסולי כהונה לחתיכה דאסורה אם הקרה מקרה שכהן אחר עשהו לזה שליח לקדש אשה גרושה לפי מה שהוכיח מ"ו הגאון נ"ע בס' נ"ב בחלק אה"ע סי' ע"ו הלכה למעשה במקום שאין שליחות המעשה בטל לגמרי (ועיין ב"מ יו"ד ע"ב) אי אמרינן רק לעצמו נאמן לאסור על עצמו כל פסולי כהונה כחתיכה דאסורה ושלא לטמא למתים אבל אנו חוששין בו שמא ישראל הוא וחוששין לקדושיו או דלמא אחרי שעליו פסולי כהונה כחתיכה דאסורה עד שאם נשא או נטמא לוקה לדעת הרמב"ם ומקרי שפיר בר חיובא ול"ח לשליחותי' ואין חוששין לקדושיו וא"צ גט כך היא חקירתך הנפלאה.
1
ב׳אהובי חתני הרב נ"י לפשוט ספק זה באר היטיב צריך עיון במטיב הגיון ואני בעוני לא אוכל כעת לעיין מתערובות טעמים עכ"ז הנה שפתי לא אכלא לקיים הבטחתי להשיב על כל אחת ואחת מה שנלע"ד עפ"י מושכלות הראשונות הנה אין ספק שאין אדם נאמן רק לאסר אסור על נפשו לשוי נפשי' חד"א ולא על אחרים כמה דתנינא (קדושין ס"ה א') האומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני הוא אסור בקרובותי' והיא מותרת בקרוביו כו' והאומר פתח פתוח מצאתי אמר ר"א (כתובות ט' א') נאמן לאוסרה עליו ופשוט ההיא מותרת לכהן אחר ועיין שם בפ"י דאינו נאמן רק על עצמו דשוי' אנפשי' חד"א ואני זה יותר מעשרים שנים נסתפקתי אם היא מותרת ליבם עפ"י מה דאית' (סוטה ה' ע"ב עד ריש"ו ע"א) עייש"ה הטעם דסוטה אסורה ליבם מי נימא כיון שהיתה אסורה לאחיו אסורה גם ליבם שבא מחמתו א"ד יש לחלק בין סוטה דאסורה לבעל מדאורייתא מ"מ אחרי שהיא מותרת לכהן אחר אפשר דמותרת אף ליבם דיכול לומר מה לי ולטענתו ואין כאן מקומו.
2
ג׳ולא עוד אלא אם מסתעף ע"י מה ששוי' אנפשי' חד"א אסורה גם לאחרינא כלומר במקום דאי אפשר כ"א לחוב גם לאחרים עמו אשר זה בלא זה לא משכחת אז אפי' לגבי נפשי' לא מהימן ואראה לך דוגמתו בעולם תמן תנינן (נדרים צ' ע"ב) במתני' בראשונה היו אומרים כו' האומרת טמאה אני לך כו' כ' הר"ן ואיכא למידק אמתני' כיון דמדינא דאמרה טמאה אני לך מיתסרא אבעלה כמשנה ראשונה משום שלא תהא עיני' נותנת באחר האיך יתירוה וכי איסור שבה להיכן הלך עייש"ה והאריך וסיום דבריו דמדינא ודאי אין אשה נאמנת לומר טמאה אני לך להפקיע עצמה שהיא משועבדת לו עיי"ש הרי להדי' במקום שחב לאחרים בע"כ אפי' לגבי דידי' לא מהימן ובנדון דידן נלע"ד אף שמלקין אותו אם נשא אחת מהנה פסולי כהונה דנאמן על עצמו לשוי' אנפשי' חד"א עכ"ז אינו נאמן בזה על אחרים בין להקל ובין להחמיר א"כ אם כהן אחר עשהו שליח לקדש אחת מפסולי כהונה היא מקודשת וטעמו של דבר נלע"ד כי אנו מחזיקין אותו שהוא מרובא פריש ורובא דעלמא אינם כהני' אבל לדידי' לגבי עצמו נאמן לשוי' חד"א וכיוצא בזה ראיתי בפ"י (כתובות כ"ג ב') על מה שכתב הרמב"ם דוקא בתרומה דרבנן ע"א נאמן ותמה הר"ן הא קיימ"ל עד א' נאמן באיסורין וכ' דרובא דעלמא לאו כהנים נינהו ומרובא קא פריש עיין עוד שם.
3
ד׳ומ"ש הרמב"ם פ' עשרים מהל' א"ב הל' י"ג והנבעלת לו ספק חללה לא בא למימר דאסורה לכהן אחר כי בלא"ה אסורה מפאת גרושה אלא כמ"ש ה"ה שם היא ספק חללה וזרעי' ספק שמא ישראל עייש"ה ואפשר אפי' גם על זרעי' לא הי' עושה ספק כי אינו נאמן על אחר כלל אפי' על זרעי' אלא משום ברא כרעה דאבוה כך נלע"ד ועיין במשנה למלך שם ודוק ולא נעלם ממנו מה שהמציאו הח"מ והב"ש באה"ע סי' ג' שהיא ספק אצלה אם כהן אחר בא עלי' אינו לוקה משום חללה ודאית עיי"ש ולפמ"ש אפי' ספק חללה לגבי כהן אחר לא הוית וכן נראה מהרב המגיד שהבאיתי וכל הדברים עדיין צריכין אצלי תלמוד כי אין דעתי צלולה כ"כ כעת.
4