תשובה מאהבה חלק א קס״טTeshuva MeAhava Part I 169
א׳ומה שמעלתו נ"י תמה על תשובת בית יוסף דף ל"ח ע"ד שכתב להוכיח דרש"י ס"ל כשטת הפוסקי' דספד"א מה"ת לחומרא ולא כשטת הרמב"ם ממה בפירש"י יומא דף ס"ד ע"א דהואיל ונתערבו אין כאן איסור ס' דאורייתא למיזל לחומרא דלא הזהירה תורה עליהם אלא כשהם בעצמם שנאמר בהם כי איתנהו בעינייהו עכ"ל וקשה הרי יש כאן נמי איברי בעלי מומין והרי איתחזק אסורא הוא דאפי' לשטת הרמב"ם מה"ת לחומרא עכ"ד בקצרה אהובי מעלתו ידידי נ"י אי ס"ד שריבתה התורה דוקא כי איתנהו בעינייהו אבל לא ע"י תערובות מאי ארי' דקאמר אם קרב ראש אחד מהם יקריבו כלן דאפי' לא קרב אחד מהם יקרבו כלן דהא גלי קרא דע"י תערובות מרצו אמנם רש"י נשמר מזה ומעלתו לא העתיק כ"א סוף דברי רש"י ומראש דבריו ניכר סוף דבריו אמת וז"ל בד"ה יקרבו כל הראשון כלן ותולין האיסור באותו שקרב כבר ותלינן לקולא דהואיל ונתערבו אין כאן ס' איסור תורה למיזל לחומרא דלא הזהירה התורה אלא כשהן בעצמן שנאמר בהם כי משחתם בהם מום בם כי איתנהו בעינייהו עכ"ל (עייש"ה בתוס' הא ע"י תערובות) ופשוט כוונתו אחר שקרב אחד שוב לא אמרינן בי' איקבע אסורא אמנם עדיין נשאר הדבר בספד"א ע"ז כתב רש"י שהתורה ריבתה להקל בספק זה דלא החמירה אלא בעינייהו כי משחתם בהם מום בם ולא ע"י תערובות ודוקא במקום שקרב אחד מהם כתחלת דבריו אבל אם לא קרב אחד מהם אז איקבע אסורא והוין בעינייהו ולא התירה התורה וע"ז תמה הב"י וכי איצטרך קרא למעוטי ספק זה הא אם קרב אחד מהם נשאר הדבר בספק' במקום דלא איתחזק אסורא וספק זה מה"ת לקולא לדעת הרמב"ם ולכך הוכיח הב"י דע"כ רש"י ס"ל כשטת הרשב"א דספד"א מה"ת לחומרא ואיצטרך קרא להתירא.
1
ב׳והנה מעלתו הרגיש קצת בזה ומבליע בנימא עכ"פ הני חתיכות הוין איתחזק אסורא מעיקרא ודין איתחזק אסורא יש להו אהובי ידידי הגם שהרמב"ם פסק כן פ"ח מהל' שגגות הלכה ד' אבל כבר תמהו על הרמב"ם בזה ויעיין בכ"מ שם שהניח דבריו בצ"ע שפסק הלכה כר' מחברו הא רבנן פליגי עלי' וס"ל אם בא הנכרי ואכל את הראשונה ובא ישראל ואכל את השניי' פטור מא"ת ועיין מוהרי"ט חלק י"ד ואף כי שערי תירוצים לא ננעלו ליישב דעת הרמב"ם ועיי"ש בלחם משנה ובס' ברכת הזבח ובתוס' י"ט ואף אני בעניי בארתי דעת הרמב"ם דעיקר קושי' שהקשה עליו הכ"מ כך היא אחרי שרבא ור' זירא קיימו אליבא דרבנן דפטרו מא"ת אם אכל הנכרי את הראשונה דליכא מצות בעידנא דאכל ישראל ואי אפשר לברר האיסור א"כ מה גם דרב נחמן קיימא כוותי' דר' הא רבא בתראה הוא ור"ז בששטתיהו דרבנן ואין דבריו של אחד רב נחמן במקום שנים רבא ור"ז ועיין בתוס' י"ט מתחלה הי' רצה לומר מדקבע הש"ס לרב נחמן אחר רבא דהוא בתראה וכ' סברה אלימתא היא ומביא ראי' מהרא"ש פ"ק דב"ק (צל"ע הא סברא זו נזכרה בתוס' ר"פ אין מעמידין ובהרא"ש שם) וסתר דבריו עייש"ה.
2
ג׳ונלע"ד עם ביאור דברי תוס' כריתות דף י"ז ע"ב ד"ה מדסיפא כו' שהרי אמרינן לקמן איכא בינייהו כזית ומחצה דלמ"ד איקבע אסורא ליכא כו' עכ"ל כצ"ל ואני חפשתי בכל הסוגיא ולא מצאתי איכא בינייהו זה נאמר בין רבא לר"ז ומצאתי בס' ברכת הזבח הרגיש מה ועיין עליו ויראה הנה ילה"ק מתחלה קאמר הש"ס מאי איכא בין טעמא דרב וכשמסיק טעמא דרב נחמן אליבא דרב משום איקבע אסורא קאמר התלמודא מאי איכא בין איקבע אסורא לשאי אפשר לברר האסורין ולא נקט נמי שמות האמוראים מאי איכא בין ר"נ לר"ז או להיפך מ"ט לא קאמר נמי לעיל בסוגיא מאי איכא בין מצות לאפשר לברר אסורין ועוד יש לדקדק מ"ט נקט בין איקבע אסורא לשא"א לברר האסורין ולא נקט מאי איכא בין אפשר לברר כו' ללא איקבע אסורא ולכך אני אזמר דהש"ס לא יכול למנקט מאי איכא בין אפשר לברר ללא איקבע דידע נ"מ רבתי כזית ומחצה א"ב דאפשר לברר כר"ז ולא איקבע אסורא אליבא דר"נ והש"ס נחית למצוא במקום דאיקבע אסורא ואי אפשר לברר כו' וזהו שדקדק התלמודא מאי איכא בין איקבע אסורא לשא"א לברר האסורין דודאי בין פלוגתת ר"נ ור"ז א"ב היינו הך קמייתא דמסיק בין ר"ז לרבא כזית ומחצה אלא שרצה למצוא דבר שאיקבע אסורא לר"נ וא"א לברר אסורא לר"ז ולכך מסיק דמשכחת לה עד"ז כגון שהי' לפניו שתי חתיכות ובא נכרי ואכל את הראשונה כו'.
3
ד׳וכי ישאל השואל מדעת אחרי שיש לנו כבר נ"מ במאי דפליגי הנך אמוראי ל"ל לתלמודא לחדש דבר מעתה נ"מ חדשה ולא קאמר באמת גם כזית ומחצה לנ"מ כאשר אמר כבר ועוד דנ"מ אשר חדש התלמודא הוא אליבא דר' דס"ל דאיתחזק מעיקרא הוי נמי איקבע אסורא אבל לרבנן דפליגי עלי' דר' וס"ל דכה"ג לא הוי איקבע אסורא אבל לרבנן דפליגי עלי' דר' וס"ל דכה"ג לא הוי איקבע אסורא ופטור מא"ת א"א לומר הך איכא בינייהו וע"כ צ"ל דתלמודא ס"ל דהלכה כר' ואיקבע אסורה מעיקרא איתחזק אסורא מיקרי וכר"נ ויפה פסק הרמב"ם.
4
ה׳אמר מעתה מה נאוו דברי תוס' אמרינן לקמן א"ב כזית ומחצה כו' אף שאין נוסחה זו כתובה על ספר ישר נלמד מן הסתום כמפורש מדלא נקט התלמודא מאי איכא בין ר"נ לר"ז וכמו שבארנו למעלה למשכיל ובזה יש לפלפל בהרמב"ם פ"ח מהל' שגגות הל' ב' ועיי"ש בלח"מ ובשער המלך ואין להאריך.
5
ו׳עכ"פ הניח הב"י דברי הרמב"ם בצ"ע דס"ל דאיתחזק אסורא מעיקרא מיקרי איקבע אסורא ואיך יעמוד שטת רש"י בזה ומ"ש מעלתו סיוע מדברי רש"י כריתות דף י"ח ע"א אינו כן אלא דשם מפרש עפ"י הסוגיא דקאי אליבא דר' כמ"ש לעיל ואדרבה נראה מדברי רש"י כריתות דף כ"ג ריש ע"א ד"ה זה מביא א"ת דלא ס"ל כשטת הרמב"ם בזה ויעיין היטיב בספר ברכת הזבח ר"פ ספק אכל ויראה שכנים ונאמנים דברי אלא אי קשיא לי על דברי הב"י שאין מרש"י יומא הוכחה דס"ל כשטת הרשב"א וסיעת מרחמוהי דספד"א מה"ת לחומרא הא קשיא לי לשטת הפר"ח דפלוגתא דתנאי היא ומאן דמחייב א"ת בחתיכה אחת באמת ס"ל ספד"א מה"ת לחומרא והוא דעת ר' אליעזר בכריתות יעייש"ה ובס' באר יעקב בי"ד סימן ק"י בד"ה לענ"ד כו' א"כ אזלה הוכחת הרב"י מרש"י ביומא דשם מפרש רש"י להדי' אליבא דר' אליעזר ואיהו ס"ל ספד"א מה"ת לחומרא.
6
ז׳אמנם גוף היסוד אשר בנה עליו הפ"ח ואחריו קימו וקבלו בעל באר יעקב ויתר האחרונים דהרמב"ם והרשב"א כתנאי אמרו לשמעתייהו כר"א ורבנן ולר"א דס"ל חתיכה אחת ס"ל ספד"א מה"ת לחומרא עיי"ש לא נראה לענ"ד הנה במס' בכורות דף ל"ד ע"א אית' את משמרת תרומותי ר' אליעזר סבר בשתי תרומות הכתוב מדבר א' תרומה טהורה ואחת תלוי' עיי"ש ואמרתי בשלמא לשטת הרמב"ם דספד"א מה"ת לקולא איצטרך קרא על התלוי' אבל לשיטת הרשב"א דס"ל ספד"א מה"ת לחומרא למאי איצטרך קרא על התלוי' דהא לשטתי' הוי תלוי כודאי ועתה אי אמרינן אליבא דר' אליעזר אף הרמב"ם מודה דס"ל ספד"א מה"ת לחומרא קשיא לר"א בין לשטת הרמב"ם ובין לשטת הרשב"א קרא לתלוי' ל"ל ועיי"ש בתוס' ובמס' שבת דף כ"ה ע"א ד"ה אחת ובמקומות מפוזרי' הארכתי על שני ר' אליעזר זולת זה לא אוכל להאריך כי בעוני ידי כבדה עלי וכ"ז כתבתי להראות אליו חבתי אף שאין דרכי לפלפל בכתב כ"א דברי' הנוגעים להלכה ולמעשה הכ"ד הכותב בידים רפות בלי סבר פנים יפות ידידו החפץ בכבודו. הק' אלעזר פלעקלס.
7
