תשובה מאהבה חלק א קפ״אTeshuva MeAhava Part I 181
א׳תשובה למטה חנני ולמעלה חנן יתערה כאורח רענן יצחק ירנן כבוד אהובי חמדת לבבי הרב הגדול בתורה החריף מוה' איצק שפיץ נר"ו.
1
ב׳הנה מכתב מעלתך קבלתי עב"ד ושאלתך שאלת חכם כמעט כל התשובה יען כעת אנא טרידנא טובא בהו"ת כנהוג עכ"ז לעשות רצונך חפצתי לכן קדמו עיני אשמורות להשיב לך אבל לא דרך פלפול כ"א ילידי מושכלות הראשונות הטוב תקבל.
2
ג׳הנה המג"א בסימן תנ"ג סס"ק ב' כ' וז"ל ופשוט דכל מיני הריפות העשוים מה' מינים אסור להשהותן שמלחלחין במים קודם כתישה עכ"ל ופשוט מה שמלחלחין במים אינו כ"כ כמו הלתיתא כי הלתיתא פי' הר"ן במס' פסחים דף מ"ם ע"א בסוגיא דאין לותתין שעורין בפסח דרכן הי' לרחצן היטב מפני העפר ואבק שעליהם ולדעת הרמב"ם פ"ה הל' ו' מהל' חו"מ פי' אין בוללין במים עיי"ש ולדעת הערוך לתת שרי' עכ"פ בין כלם הלתיתה גרועה מהלחלח במים בעלמא עכ"ז אי לאו דשדרו ממתיבת' שאין אנו בקיאי' בלתיתא הי' שרי לה בחטי כמ"ש הרי"ף והרא"ש שם ואיך נחמיר ולאסור להשהות בלחלחת דבר מועט וצ"ל דס"ל דליתא הוא ג"כ דבר מועט כדעת הרא"מ שמביא הגמיי"נ פ"ה מהל' חו"מ סימן ו' וגם ה"ה שם הל' זי"ן כ' וי"מ שהלתיתא מים מעוטים שאינם באים לידי חימוץ (אבל סיים שם ודברי רבינו עיקר) אבל לקנס בשביל זה אם עבר ושגג והשהה (אותן הריפות שלא הי' להו לא רחיצה כדעת הר"ן ולא שרי' כדעת הערוך ולא בלילה כדעת הרמב"ם רק היו מלחלחין אותן) עד אחר הפסח להשליכן לנהר את זה לא ידעתי מכ"ש בעובדא דידן שמכר לנכרי אלא שמכר באיסור אח"ז אסורו כדבעינן למימר קמן אי"ה.
3
ד׳יען ראיתי בסדר היום ומביאו בעל אלי' רבא וז"ל גרויפן אסור להשהותן שעשויין משעורין ונותנין במים להסיר קליפתן והוא לתיתה עכ"ל עכ"ז לא אדע אם מפאת חומרת הגאונים שאין אנו בקיאים בלתיתה לקנס אחר הפסח אם עבר ושהוי בשוגג ואם אסור להשהותן מצד ספק דלא מצינו היתר שיהה אלא בס"ס כמו דגן שהי' מונח בעלי' שזכר רמ"א סימן תס"ז סעיף ב' בהג"ה אבל אין בזה משום קנסא אחר המועד ונלע"ד קצת ראי' לזה מש"ע סימן תס"ז ס"ב דגן זה שנטבע בנהר או שנפל עליו מים אעפ"י שלא נתבקע אסור דכיון דמינח במיא אתי לידי חימוץ עכ"ל הנה לכאורה צל"ע הא לכל הפוסקי' דגן שנטבע בנהר חמיר מלתיתא יעיין שם בב"י ובט"ז ס"ק ג' ובפר"ח א"כ כל דין זה היא משנה שא"צ הא כבר כ' המחבר סימן תנ"ג סעיף ה' האידנא אסור ללתות בין חטים כו' א"כ השתא לתיתה אסורה דגן שנטבע בנהר דמינח נייחי מיבעיא ע"כ צ"ל זהו ההפרש ביניהם דלתיתא אינו איסור מצד עצמו אלא מחסרון הבקיאות ודי באיסור שיהה בפסח אבל אם עבר ושהה אין בזה משום קנסא משא"כ דגן שנטבע בנהר דייק המחבר כיון דמינח נייתי אתי לידי חימוץ ואסור מצד עצמו אף אם עבר ושהה.
4
ה׳אמנם עדיין צריכין להתיישב דהרי גם דגן שנטבע אינו ודאי חמץ גמור אלא מן הסתם כיון דמינח נייחי כו' וז"ל הרשב"א בתשובה ולא דמי לארבא דטבעה בחישתא דהכל טבעו במים וכל שטובע במים מן הסתם שותה בו ויש בו להחמיץ ועיין בס' ב"ח ר"ס תס"ז וכן מבואר הדבר להדי' בסימן תס"ז במג"א ס"ק י"ב אפי' מינת נייחא אינו אלא ספק עיי"ש א"כ מנלן להחמיר בספק חמץ שעבור עליו הפסח אמנם מסתבר שאין לחלק בין ספק ולפמ"ש בירושלמי ומובא בפ"י בפי' טעמא דר"ש דקנס דלמא אתי לאערומי ולשוהה עד אחר הפסח ואין חילוק בזה בין ודאי לספק וכ"ז דוקא בדגן שנטבע כו' אבל בלתיתא דאינו אלא חומרא דמתיבתא צריך תלמוד ואפילו בקמח מן השוק בעצמו שהחמיר המג"א בסי' תנ"ג סק"ח האחרונים שדי בי' נרגא וחילקו בין קמחא דעיירות לקמחא דכפרים ועיין בס' ח"י בארוכה ס"ק ט"ז והסכים עמו גיסו בס' א"ר וגם הגאון מהור"ש שפירא זצללה"ה הורא פ"א פה פראג שהי' שעת הדחק לקנות קמח מן השוק וכ' בעל ח"י בגדר האפשר שהי' באופן הנ"ל וסיים ואין להחמיר נגד משמעות פוסקי' הראשונים והאחרונים כו' עכ"ל ובאמת הראי' שמביא המג"א מת"ה שמחזיקי' הסולת לחמץ גמור כו' יש לפקפק קצת הנה המג"א השמיט סלת נקיה שזכר הת"ה שם סי' קי"ט הסולת נקי' ואפשר שהוא אותו קמח שעושין הרוכלין וקורין קראפט מעהל שזכר מהרי"ל והובא בח"י שם כ"ז לטנין קמח בי"ט אבל לענין קנסא מצאתי מפורש בא"ר שם ס"ק י"ב וז"ל ואף דאין להקל בקמח כלל מ"מ אפשר לסמוך בה"מ כשכבר שהה למכרן לנכרים כיון שאינו אלא משום קנסא כו' עכ"ל והשתא אם אפילו בסולת הקיל שאין בו משום קנסא מכ"ש במי הריפות ומכ"ש במקום שמכר לנכרי כעובדא שלפנינו וגדולה מזו מצאתי בא"ר סי' תנ"ג ס"ק ב' וז"צ שמעתי שהתיר זקני הגאון ז"ל אחד ששכח ושהה גרויפן למוכרן לנכרי ולכאורה תמוה ואפשר שמשום שמדינה דש"ס לתיתה מותר דעבד ואפי' בשעורין כל שלא נתבקעו כו' עכ"ל הן אמת ראיתי בספר ח"י ס"ס ק"ח וז"ל מיני הריפות שקורין גרויפן כו' אסור להשהותן כמ"ש המג"א לפי שמלחלחין אותם במים קודם כתישה וכפי מה ששמעתי שמיד אחר שנתלחלחו במים מיד כותשין אותם וניתז ממנו הסובין ואבק קמח נמצא שהוא חמץ גמור ואם עבר עליו הפסח אסורין ומ"ש גיסי הרב בספר א"ז שהתיר זקנו הגאון למכרם לנכרי עכ"ל כבר הייתי נושא ונותן עמו בדין זה ואמר שהוא עמד ג"כ על החקירה שהוא חמץ גמור והשומע שמע וטעה עכ"ל נפלאתי מאד איך גזר אומר שגיסו בעל א"ז חזר מהוראה ואמר שהוא חמץ גמור הא כל הולך ישר ישפוט בצדק שלא חזר מהוראה זו כי בספרו א"ר אשר חבר אח"פ ושם לא הניח דבר קטן וגדל כל נשימה ונשימה מספר ח"ו אשר חבר גיסו ז"ל והוראה זו בעצמה מביאה שנית וקבעה להלכה ולמעשה ולא עוד אלא שהוסיף על מה שכתב בס' א"ז ולכאורה תמוה ואפשר משום דמדינה דש"ס לתיתא מותר כו' והעתקתי לשונו לעיל ולא חש לקמחא שזכר בעל ח"י ועוד הא אפי' בקמח סולת כבר כתבתי בעבר ושהה שאין בזה משום קנסה ועוד מה שחשש עפ"י שמועה שמיד אחר שנתלחלחו במים מיד כותשין וניתז סובין ואבק קמח מה יענה הרב על לשון הרמב"ם פ"ה מהל' חו"מ מל' זי"ן החיטים מותר לבלול אותן במים כדי להסיר הסובין וטוחנין אותו מיד כו' ועוד אם חש לקמחא שניתז לא הי' לנו לאסור כל הריפות הי' לו להוראות בהשלכת הנאת איסור לים המלח או למכור לנכרי חוץ מדמי איסור שבו והרבה יש לי לפלפל בזה אלא שהזמן קצר ועיין בפתיחה להגאון בעל פרי מגדי' בהל' פסח בחלק שלישי פרק שלישי עיי"ש גם הי' לו להצטרף דעת העיטור שמביא הטור ס"ס תמ"ח חמץ של ישראל שבטלו ועבר עליו הפסח אסור באכילה ומותר בהנאה גם יש לי לפלפל שלאו כל הריפות שוות ובדעבד יש להקל בשעורין יותר מחטים יעיין ב"י סי' תס"ז אלא שאין הזמן מסכים עמדי עכ"פ על הוראות הגאון מוהר"ש זצצלה"ה בענין הריפות אין לפקפק כלל.
5
ו׳מכ"ש בנ"ד שמכר לנכרי החמץ אחר חצות ופשט הש"ע ס"ס תמ"ג אם קנה שום דבר בחמץ אחר שש שעות מותר שחמץ אינו תופס דמיו והסכמת רוב הפוסקי' דמותר אף לדידי' כפשט הש"ע שם וסימן ת"ן סעיף ד' ועיין בהאחרונים פם והפר"ח שם בארוכה ואפילו המחמירים לדידי'ק י"ל דוקא תוך הפסח אבל משש שעות ולמעלה חזי לאצטרופי דעת הראב"ד והעיטר והמאור שמביא הרא"ש פרק כל שעה דף ד"ט ולהקל אף לדידי' שם יש לצרף ההיתר בזה מ"ש רבינו הגאון נ"ע בצל"ח פסחי' דף וי"ו ע"ב ברש"י ד"ה דאמר ר"א עייש"ה מכ"ש בדבר לתיתא שאינה אלא חומרת המתיבתא דא"א בקיאי ומכ"ש אם אחר הפסח קנה מנכרי ומכר לנכרי אקר שאין זה בכלל משתכר באסורי הנאה לכן המורה אשר הורה להשליכם לנהר יהי לו אשר לו אם הורה כן לאחרים אל יהי חלקי עמו מרגלא בפומי לאמר לתלמידי צאו וראו איזהו עונשו מרובה המחמיר שלא כדין או המקיל שלא כדין הוי אומר המחמיר שלא כדין עונשו חמיר כי המקיל שלא כדין חטאו בין אדם למקום ב"ה ושב ורפה לו אבל המחמיר שלא כדין צריך להרצה את חברו וסמנך הלכה חמורך טרפון גם הוא רמז על מי שמחמיר ומטריף הכל ועיין רש"י ותוס' במס' ביצה דף ב' ע"ב כח דהתירה עדיף זולת זה אין אתי עת להאריך הכ"ד חותנו הדורש שלום תורתו כל הימים ה' אייר תקסמ"ך ל' ה"ק אלעזר פלעקלס.
6