תשובה מאהבה חלק א כ״גTeshuva MeAhava Part I 23
א׳ב"ה עש"ק כ"ז מרחשון הקס"ז ל' פראג שלשה אנכי יודע, תורה חכמה ויראה, ממקור אחת נובע' והוא ידע והוא ראה, אשרי לו שומע, דורש נאה ומקיים נאה' ה"נ כבוד אהובי ידידי מחותני הרב הגאון המופלג המפורסם מו"ה אליעזר נר"ו ראבד"ק יע"א.
1
ב׳סורו מני מעט יסורי שאינן של אהבה ועיינתי בפלפול אשר שם מעלתו נר"ו לנגד עיני אשר היה לו בינו ובין רבינו הגדול זצלה"ה בסתירת רש"י סוטה פרק אלו נאמרים ויומא פרק בא לו ומעני' מסתעף כמה ענינים לדינא הנה באמת נכונים דברי ידידי הרב נר"ו ליישב סתירת רש"י מכל וכל, ואף כי לא מצא חן בעיני רבינו הגדול זצל"ה, מי יודע מה היה לו בעת ההוא מחדרים אימה ולכן בחוץ שכל חרף, וגם דברי רבינו הגדול זצלה"ה בישוב סתירת רש"י מתקו לי מאד מאד כי מתאימות הנה דברים את דרכי הלשון, שאי אפשר לפרש בענין אחר לדע' רש"י ביומא כי לכאורה הדברים תמוהים מאד איך כתב רש"י שמערב יה"כ הביאום שם והלא אמרינן בברייתא וחותם בשומע תפלה והיינו תפלת כהן גדול ביה"כ עצמו בעצומו של יום ועל זה אמר תו ואח"כ מבי' כו' וקורא בו הרי מפשוטן של דברי' נשמע שביה"כ הביאום שהרי קאמר ואח"כ כל א' ואחד מביא היינו לאחר שכהן גדול סיים תפלתו והרי סתירה מיני' ובי' וע"כ לומר בפירש"י שהאי מביתו לא על ההבאה קאי אלא תואר הוא לס"ת והיינו כמו שמפרש רבינו ואח"כ מביא ס"ת שהוא מביתו היינו ס"ת ששייך לו והביאום שמה מעיה"כ לאחת מן הלשכות, מביא היום לבימה שקורין עליו וא"א לפרש בענין אחר לפי פשוטן של דברים וזה מתאים עם דרכי לשוננו שמיחס לס"ת, ס"ת מביתו היינו ס"ת של ביתו משא"כ בסוטה ששם הנוסחא מתוך ביתו א"א לומר שהוא יחס ותואר לס"ת וע"כ שקאי האי מתוך ביתו על ההבאה וא"א לפרש שמעיה"כ הביאום שם ונכונים דברי רבינו הגדול זצללה"ה מאד מאד אנא ה' זכיני נא להבין אמרותיו כל פעם ופעם.
2
ג׳ועתה גם אני דליתי חספא ומצאתי קצת שינוים בדברי רש"י עצמו, שבסוטה מפרש רש"י ז"ל כסדר לשון הברייתא והיינו מכאן ואילך לאחר שגמר כה"ג כו' דקסבר אין כו' ואח"כ המאמר כדי להראות כו' וביומא מהפך רש"י ז"ל הסדר ומפרש מתחלה כדי להראות חזותו כו' ובסה"ד מתרץ רש"י הקושי' איך הביאו שם והלא אסור לטלטל ומפרש מעיה"כ כו' ונראה כיון שיש עוד שנוי קצת בלשון הבריית' עצמו והיינו בסוטה הנוסחא שם וכל כך למה כדי להראות חזותו לרבים וביומא אין הנוסחא כן אלא הנוסחא שם וקורא בו כדי להראות חזותו לרבים והיינו שביומא כוונת הבריית' רק על הקריאה למה היו קורין בס"ת של כל א' וא' ובסוטה הכוונה על ההבאה ביה"כ והיינו כל כך למה, למה הביאום שם ביה"כ להראות חזותו לרבים בחוץ, ולכן מפרש רש"י בסוטה שביה"כ עצמו הביאו שם, וע"ז נאה שאלתו של הברייתא וכל כך למה, אבל ביומא שאין הנוסחא כן מפרש רש"י שמעיה"כ הביאו שם וק"ל.
3
ד׳וע"ד אשר רצה רום ידידי הרב נר"ו להוכיח מדעת רש"י שלא התירו לטלטל פחות מד"א כל כי האי לתאמרי' משמי' ודבר גדול דבר מעלתו נר"ו, ואולם אם מדעת רש"י מוכח כן, אומר אני שמרבינו הרמב"ם זצ"ל מוכח איפכא דנחזי אנן איך הי' מפרש הרמב"ם לדעתו ברייתא זאת בסוטה ואיך פריק האי קושיא של רש"י ז"ל דא"א לפרש מעיה"כ הביאום שם הא כבר ידענו דא"א לפרש כך שם, דהא אמר מכאן ואילך לאחר שגמר כה"ג לקרא פרשה מביא כל א' וא' ס"ת מתוך ביתו, וא"א לפרש בע"א מסגולת הלשון, גם א"א לפרש כתירוץ רש"י דאין עו"ה ליה"כ, דזהו דוקא דעת רש"י שפוסק כרפרם ועיין ב"י בא"ח סי' תרי"א ובב"ח שם שהעלו כן דעת רש"י להלכה מכמה מקומות אבל לא כן דעת הרמב"ם והרא"ש שהמה פסקו דלא כרפר' וכמו שכ' הרמב"ם בהדי' פ"א מהל' ש"ע הל' ב' וגם פי' רש"י האחרון לא שייך אלא רש"י לשטתי' דמפרש בעירובין דף ק"א ע"א דהיו יכולין לערב את ירושלים לפי שדלתותי' ננעלות בלילה, אבל לפי הרמב"ם בפי' המשנה שם שמפרש שירושלים עיר של רבים ואף שדלתותי' ננעלות לא היו יכולין לערב, א"כ פי' רש"י האחרון חלף הלך לו לדעתו, ולפ"ז האיך הביאו ס"ת ביה"כ מביתו לעזרה וע"כ ע"י המצאה זאת להוליכו פחות פחות מד"א, ואשר סייע לי' מר רבא נר"ו מרבינו רש"י ז"ל אית לן ללמוד איפכא מרבינו הרמב"ם ז"ל ואפשר דהרמב"ם בזה לשטתי' כיון דהוא מיקל דמציא להוליכו פחות פחות מד"א והטעם כמ"ש הה"מ בשם תשובת רבינו כיון דלא אושא מלתא ולא בהול ולא גזרו והעברת ד"א לפי חזיון דהרמב"ם ס"ל איפכא מכל הפוסקי' בהאי דהעבר' ד"א וסבר דלכן לא התירו בהעבר' ד"א גבי כיסו אלא בא"א בענין אחר וכיון דאדם בהול על ממונו אתי' להוציא א"כ גבי ס"ת נמי התורו פחוח פחות מד"א אבל שאר הפוסקי' דחלקו ע"ז וסברי איפכא דבדוחק התירו פחות פחות מד"א ואדרבה רק בממון התירו ולא במציאה לפ"ז בס"ת נמי לא וכמ"ש התשב"ץ ח"ב סי' נון יעוש"ה א"כ לפ"ז אפשר דאין לסמוך על הרמב"ם והנלע"ד כתבתי ואם שגיתי יאמין לי ידידי הרב נר"ו כי עדן ראשי ולבי בל עמי, וכאשר ינוסו יגון ואנחה כו' אשים אי"ה לב על שאר פלפולי' אשר ביני לבינו ומני ומיני' תקלס עלאי ידידו הנאמן שומח באהבתו וביקרתו הק' ברוך.
4