תשובה מאהבה חלק א ל״חTeshuva MeAhava Part I 38
א׳ב"ה יום השני כ' אב תקמ"ל ג"ט. החיים והברכה למשמרת שלום לאדם גדול בששך ושם לו ברקח ספיר ויהלום קופת הרוכלי' ואוצר בלום כבוד אהובי אדמ"ו הרב הגאון המפורסם לשבח ולתהלה בתורה ובחסידות כקש"ת מוה' גרשון נ"י אתנו סלה אב"ד ור"מ בק"ק נ"ש והמדינה.
1
ב׳מכתב עוז חביון הגיעני ושמחני מאד על שלומו ועל שלום תורתו הקדושה ותמיד תפלתי בפי עוד ינוב בשיבה בנחת ושובה כי דגלו עלי אהבה והיו ימיו מאה עשרים שנה כלן שוי' לטובה אוכי"ר ומ"ש רומכו"ת הגאון נ"י וז"ל ומחמת החציצה מעכ"ת רוצה להתיר מכח דאותו מקום נקרא בלוע ומש"ה אינו מטמא בראיי' וא"כ ה"ה לענין חציצה וכי משום שהוא בלוע אינו מטמא והרי מיבעיא לן אם אותו מקום הוא בלוע וכ"ע מודי' דמטמא בביה"ס כמבואר ברש"י עכ"ל תמה אני על רו"מ הגאון נ"י שבא אלי במשפט והמשפט לאלדי' הוא הדיין מומחה מפורסם לרבים כבוד אדמ"ו הגאון מופת הדור נ"י בספרו נ"ב כאשר נאמר טוב בדברות הראשונות ועודנה לא פסקה הטובה ודברי רו"מ הגאון נ"י המה נפלאי' מני וכי תלה אדמ"ו הגאון נ"י בספרו נ"ב שם או נאמרו דברים כאלו בדברות הראשונות בשום מקום בעבו' שבלוע לא מטמא ה"ה נמי אינו חוצץ אלא יסוד דבריו דלא מצינו בשום דוכתא דצריך ראוי לב"מ אלא ביה"ס אבל אותו מקום אם נקרא בלוע א"צ להיות ראוי לב"מ וא"כ לאביי אפי' אותו מקום א"צ ראוי לב"מ דלאביי אותו מקום בלוע מקרי ומה דאמרינן בעלמא ביה"ס בעינן ראוי לב"מ היינו תוך החוטם תוך האוזן כמ"ש הרא"ש בפרושו במס' מקואות פ"ח משנה ה' (וצל"ע מדוע השמיט הרא"ש אותו מקום באשה דקיימ"ל דאותו מקום ביה"ס מקרי לפי הרמב"ם שם ניחא דפי' פנימי הגוף כמי פנימי האף) ואף לרבא דאותו מקום מקרי ביה"ס א"כ צ"ל ראוי לב"מ וקיימ"ל כוותי' אבל בעומק כ"כ לא בעינן ראוי לב"מ כי עומק הזה ודאי בלוע מקרי' ועוד וכי לא מצינו כה"ג מדבטל לגבי טומאה ה"ה נמי דאינו חוצץ ואראה לו דוגמתו בעולם יעיין רומכ"ת בפי' הר"ש שלהי מקואות שכתב וז"ל דלענין טומאה בטל אגב גופו בשקרם העור מלמעלה ותו לא מטמא ולא מיטמא לענין חציצה נמי בטל אגב גופו עכ"ל א"כ ה"ה בנ"ד אחרי שבעמק הזה אליבא דכ"ע אינו מטמא שום טומאה אפי' טומאת משא ואף לרבא בלוע מקרי וכפנים דמי לענין טומאה וה"ה לענין חציצה ומה שתמה והרי מיבעי' לן אם א"מ בלוע הוי וכ"ע מודים דמטמא בביה"ס כמבואר ברש"י עכ"ל נוראות נפלאתי מה הענין הזה לכאן מה דתנינן כל הנשים מתטמאות בביה"ס גזרת הכתוב הוא דרחמנא אמר בבשרה וכי אתה לביה"ח הוי ראוי יעוין במשנה ר"פ יוצא דופן וברש"י שם ודף מ"ב ע"א ברש"י ד"ה טומאה בלועה היא יעוש"ה וכן הוא בדוכתי טובי במס' נדה אבל לענין ב"מ דרחמנא אמר ורחץ בשרו במים מה בשרו מאבראי דאין זה דבר חדש הא כה"ג הוא בקדושין דף כ"ה ע"א אע"ג דלענין טומאת שרץ כגלוי לענין טבילה כטמון דרך כלל כל אחת כפי מצות השם ית' אלא דאיפלגי תוספות והריטב"א אי ראוי לב"מ לביה"ס מה"ת או מד"ס כמ"ש במכתב הראשון אבל מה שנקרא בלוע דטמוי לא מטמיא לא במגע ולא במשא לא צ"ל אף ראוי לב"מ מכ"ש אם טבעת זו בין השיניים שאינו מגיע שם האבר בשעת גמר תשמיש וז"ל הרמב"ם פ"ה מה"ל א"ב הל' ב' כל הנשים מתטמאות בביה"ח ואעפ"י שלא יצא אדם לחוץ אלא נעקר מן הרחם ולא ששת הואיל ויצא מבין השיניים ה"ז טמאה ואעפ"י שעדיין הדם בבשרה שנאמר דם יהי' זובה בבשרה ועד היכן הוא בין השיניי' עד מקום שיגיע אליו האבר בשעת גמר ביאה ובין השיניים עצמו כלפנים עכ"ל והוא ממס' נדה דף מ"א ע"ב ובהא ליכא פלוגתא דאביי ורבא כלל ויעיין בתוספות דף מ"ב ע"א ד"ה טומאה בלוע היא.
2
ג׳ומ"ש רומכת"ר הגאון נ"י שכבר פשוט המנהג להסירה גם ע"ז יש לפקפק אפשר קרוב לודאי שמסירים הטבעת שסוברי' שאסורים לטבול בה והטבעת חוצצת ובפי' כ' הר"ן במגלת סתרים דהאי דברים המותרים ואחרים נהגו בהן אסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם היינו שידוע שהן מותרין והן רוצין להחמי' על עצמן אבל דברים המותרים שנהגו בהן איסור מחמת טעות שסוברים שהוא אסור והוא מותר יכול להתיר בפניהם ומביאו תוספות במס' פסחים דף נ"א ע"א ד"ה אי אתה רשאי וכן דעת הפוסקים ביו"ד סי' רי"ד סעיף א' ועוד דדבר שאינו מצוי לא שייך בו מנהג כמ"ש הש"ך בי"ד סי' ק"ץ סק"ג את זה כתבתי לדעת מורי הגאון האמתי נ"י בס' נ"ב אבל אני לעצמי כבר כתבתי במכתב הראשון שדעתי נוטה להחמיר וכן הוריתי כפי הפסק מפאר מכ"ת הגאון נ"י הכ"ד אוהבו המשתחוה אפים ארצה. ה"ק אלעזר פלעקלס.
3