תשובה מאהבה חלק א פ״אTeshuva MeAhava Part I 81
א׳והשאלה השני' שאירע באתרך שאשה אחת נדה שהתחילה לספור שבעה נקיים ותכף ביום הראשון להשבעה מצאה כתם אדום והי' יותר מגריס ובאה לשאול אותו וטימא אותה והתחילה לספור מחדש מיום המחרת כדין וספרה יום יום ובדקה בכל יום ומצאה טהורה וטבלה ושמשה ויהי בוקר והנה האשה השכנה מגרת ביתה אמרה לה מה זאת עשית כי טעית בחשבונך יום אחד ולא ספרת רק ששה נקיים והאשה ההיא אומרת דקדקתי בחשבוני ושבעה ספרתי ואעפ"כ באה האשה לפניו לשאול אף כי לפי דעתה ברור לה שלא טעתה אעפ"כ היא חוששת לדברי חברתה ומסתפקת אולי טעתה אף שרחוק הוא אצלה שתטעה בזה אעפ"כ היא לוקחת הדבר כאלו הוא סי' אצלה ושאלה מה דינה ומעלתו התירה מטעם ס' דרבנן ופלפל אם אמרינן כן דרבנן לקולא באיתחזק איסור ידע כ"א היינו דנין בזה שהוא ס' אז ליכא שום חשש אפי' להאסורים באיתחזק אסורא שהרי בס"ס מתירים בדרבנן אפילו איתחזק איסור כמו שמתירין בשל תורה באתחזק בשלש ספיקות כי ע"י ס' הראשון עכ"פ איתרע חזקת איסור ושוב ניתר בשני ספיקות האחרים וכמבואר בש"ך בכללי ס"ס אות כ"ח ואות ל"ח ומינה דבדרבנן בחזקת איסור מהני שני ספיקות ואף שהט"ז בסימן ק"י ס"ק ט"ו חולק בזה וסובר דאפילו כמה ספיקות לא מהני לסתור החזקה כבר כתבתי בחיבורי נ"ב חלק אה"ע סימן מ"ג דף מ"ד ע"א שדברי הש"ך נראין בטעמן ואף גם הט"ז אולי לא החמיר כ"א בדאורייתא שמחמת חומר איסור לא רצו לחלק בין ב' ספיקות לג' אבל בדרבנן מודה לחלק בין ס' לשני ספיקות ובאשה זו ליכא חשש איסור תורה שהכתם אפילו תחליט שהי' ממנה אכתי לא הרגישה ואם כן מן התורה מצטרף גם יום זה להנקיים וכיון שכבר יצאה מחשש איסור תורה שוב יש ס"ס שמא הכתם מעלמא אתי דעכ"פ מידי ספיקא לא נפיק ואת"ל ממנה שמא ספרא אח"כ שבעה נקיים ולא תאמר שאלו שני ספיקות שם אחד הם שמא ספרה ז' נקיים שמא לא ואין ס' אחד מתיר יותר כ"א אנו אומרים שהכתם אינו ממנה אם כן גם החלוק טהור ואף שהחלוק בלא"ה טמא מחמת האשה שהיא נדה מ"מ דבר זה עצמו אם הוא ממנה הוא אב הטומאה כדין דם נדה ואם הוא מעלמא אינו טמא והספק השני אינו לטהר הדם רק לטהר האשה ואף שאין לנו עתה נפקות' בטומאה וטהרה מ"מ כיון שעכ"פ יש בו נפקותא לדינא שוב לא מקרי שם א' ועיין בחבורי בחלק י"ד סימן מ"א דף מ"ח ע"ד.
1
ב׳וגם יש לגבב לזה דעת רש"י אף שהיא סברה דחוי' לגמרי ולא נזכרה בשאר הפוסקים מ"מ במקום שאנו מקילי' בלא"ה לחיזוק בעלמא נדבר גם מסברת רש"י דסובר (במס' פסחים פ"א א') בד"ה א"נ ברואה כו' דספירת לילה עולה ולמ"ד מקצת היום ככולו לא בענין עלות השחר עיי"ש ברש"י ואם כן הרי בשביעי אנו אומרים מקצת היום ככולו ומה שאינה טובלת בשביעי הוא רק משום ראתה אח"כ וכי היכי דלדידין אם עברה וטבלה ביום ז' עלתא לה טבילה כמבואר בסימן קצ"ז סעיף ה' ה"נ לרש"י אם עברה וטבלה בליל שביעי עלתה לה טבילה כיון דלדעתו ספירת לילה שמה ספירה א"כ הלילה לרש"י הוא כיום לשאר פוסקי' ואף ששמשה בו בלילה וא"א בלא ש"ז הסותר גם זה לא מפסיד מידי לרש"י דכי היכי דלדידן אם שמשה ביום ז' אינה סותרת וכמו שפסק רא"ש והובא בש"ך סי' קצ"ו ס"ק כ"ד ה"נ לרש"י הלילה וא"כ לרש"י יש כאן היתר ואף שדעת רש"י נדחית בשתי ידים וגם משנה מפורשת (נדה ע"א ב') שלא כדברי רש"י וכמ"ש התוס' שם בד"ה הרואה מ"מ שמותר בלא"ה אני עושה דעת רש"י לסניף לחזק ההיתר וכ"ז להתלמד אבל לדינא ממ"נ אם האשה מכחשת פשיטא שהיא נאמנת וספרה לה כתיב ואין ע"א נאמן באיסורי היכי שהבע"ד מכחישו ואם היא בעצמה מסתפקת יש לה לחוש לדברי חברתה דהיכי דהבע"ד שותק שתיקה כהודאה אם לא שתשיב איני מאמינך אז שייך לדון מטעם ס"ס כנ"ל ולרוב טרדה קצרתי דברי הד"ש וחפץ בטובתו. הק' יחזקאל סג"ל לנדא.
2