תשובה מאהבה חלק א פ״הTeshuva MeAhava Part I 85
א׳בע"ה יום א' יו"ד אדר תקנ"ה בק"ק פראג. נשאלתי במילה שלא בזמנה שלא הי' באפשרי למול שהי' התינוק חולה ונתרפא ובהגיע תור שראיו למול הי' ביום השבת ונדחה ליום הראשון וביום ש"ק מתה אם הילד ונעשה אביו אונן ושאלני האב אחרי שבלא"ה אינו מן המוהלים וצריך לכבד לאחד מן המוהלי' כדת מה לעשות ביום הראשון אם הקבורה קודמת או המילה קודמה.
1
ב׳והוריתי הדין פשוט כדעת המהרש"ל בתשובה סי' עי"ן וכהסכמת הט"ז ביורה דעה סוף סימן שמ"א אם אפשר לקבור המת קודם שיוצאים מבה"כ שחרית מוטיב ואם לאו המילה קודמת והסנדק מברך להכניסו כו' ושמעתי אחד המורי' סתר הוראתי והורה שהקבורה קודמת ואחרי שלא הי' באפשרי לקבור עד יום הראשון לעת ערב כהפקודה צוה לדחות המילה עד יום השני ושלחתי אליו מה הגיע אליו ומה ראה על ככה ואמר שיש לו פלפול נגד הרש"ל ואינו רוצה לגלותו ועם נעלמים לא אבוא ואפשר שאין בו ממש ולא יהי' שיש בו ממש עם כ"ז אין כח בידינו לבטל דברי מאור הגולה מהרש"ל במקום שלא השיגו עליו האחרונים מכ"ש בדין זה שגדולי האחרונים בנו עליו תלפיות בעל טורי זהב ובעל אליהו רבה א"ח סימן קל"ב ס"ק ד' ובעל עבודת הגרשוני סימן מ"ב ומורי הגאון בנ"ב חלק א"ח סימן כ"ז ואף שפלפל על דבריו שם והוכיח לאו לכל פרטי המצות האונן חייב עיש"ה אבל לדין זה שאונן למול את בנו קודם מסכים עמו דאיכא לתא דכרת אף שעתה אינו בכרת מישך שייכא לכרת עיין עליו.
2
ג׳והדבר פשוט יותר מבעית' בכותחא שאין חילוק בזה בין מילה בזמנה למילה שלא בזמנה כי אין חילוק ביניהם אלא לענין דחיית שבת וי"ט וכן משמעות מר"ח שמביא המהרש"ל שם שאין חילוק ביניהם וז"ל הטור וש"ע סימן ש"ס המת והמילה המילה קודמת שזו מצוה לחיים וזו מצוה למתים עכ"ל אם כן מה הבדל יש בין מילה בזמנה למילה שלא בזמנה וז"ל המרש"ל בטעמא שם ועוד עיקר שפטרו אותו מכל המצות משום כבוד המת כדי שיעסוק עם מתו וזהו כבודו כמו שאמרו ז"ל בירושלמי מת אחד במשפחה ידאגו כל המשפחה נולד בין זכר נתרפאה כל המשפחה והכנסתו לברית היא לידתו דהא גר במילתו אמרינן כקטן שנולד דמי ואם כן כבוד המת הוא וש"ר עכ"ל גם מזה נראה שאין לחלק בין מילה בזמנה למילה שלא בזמנה ולענ"ד חמיר בזה מילה שלא בזמנה ממילה בזמנה כי מילה בזמנה עכ"פ כל היום זמנה כל יום השמיני אלא שזריזין מקדימין מצפרא משא"כ מילה שלא בזמנה כל שעתא ושעתא זימנא ועיין תוס' (קדושין כ"ט א') ד"ה אותו ותחלת דבריהם שם אליבא דכ"ע עייש"ה וכ"כ המג"א בא"ח סימן רמ"ט ס"ק ה' וז"ל ומילה אעפ"י שעבר זמנה כיון שהי' חולה בשמיני מקרי זמנו קבוע דכל שעתא ושעתא זימני' הוא דאסור להניח ערל עכ"ל וכן הוכיח בסימן תקמ"ח ס"ק יו"ד עיי"ש וצל"ע קצת ממ"ש סימן תמ"ד ס"ק י"א וי"ל.
3
ד׳ואפילו אם נניח מזה עכ"פ שוה למילה בזמנו שכל יום ויום עובר ועיין בהגהות רמ"א י"ד סימן רס"א אבל לדחות יום שלום ולומר הואיל והיא שלא בזמנה כיון דאדחי אפשר לדחות עוד הא ודאי ביטול מצוה ועומד ערל ואם גדול הוא עומד באיסור כרת ולמה להו לאמוראי למודים על מילה שלא בזמנה בלא"ה אפשר לדחות ומהיכא תיתי תדחה שבת ועוד הא כתב הרמב"ם פ"א מה"ל מילה הל' ט"ו כל מי שאינו דוחה את השבת אינו דוחה את הי"ט ראשון ודוחה את י"ט שני כו' עיין שם בכ"מ ועיין ש"ך י"ד סימן רס"ו ס"ק ח' וק' כיון דאידחי' לדחי עוד עד אחר י"ט ולמה תדחה י"ט שני של גליות ועוד דהא הש"ך י"ד סימן ש"ה ס"ק י"ב מביא בשם ר' אליהו בן חיים ז"ל על תינוק בכור שחלה ולא נתרפא עד יום ל"ח נראה אע"ג דמצות פדיון הבן נעשית בעיקר זמנה יש להקדים מצות מילה משום דמילה היא אות הכנסת ברית כו' עכ"ל פקח עיניך וראה דמצות מילה שלא בזמנה קודמות אפילו למצוה אחרת בזמנה ועיין (יבמות ל"ט א') דאין ממתינן על הקטן עד שיגדיל אף שביאות קטן עדיפא מחליצת גדול וה"ה על חליצת גדול אם הוא במדינת הים אפילו חליצת גדול עדיפא עייש"ה בתרי לישנא דכל שהוי מצוה לא משהינן מכ"ש מצוה החמורה שנכרתו עלי' י"ג בריתות והמשהה אותה ישים על לבו מה דאמרו ז"ל כל הזכיות שעשם משה רבינו ע"ה לא תלו לו בשעה שנתרשל מן המילה כ"ז כתבתי לזכרון יום הנ"ל אולי יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות ושלחתי הדברי' לגדולי העיר ות"ל יתברך הסכימו עמי והרב המאור הגדול מוה' יעקב גינצבורג נר"ו שלח אל המוהל מי שצוה לדחות את המילה המורה הזה טעה. ואחרי שנים רבות אשר כתבתי תשובה זאת ה' אנה לידי ס' ברכי יוסף וראיתי שמביא דברי הרב מהר"י עאייאש בשו"ת בית יהודה חלק א"ח סימן ה' דמסכים עם פסק הט"ז וכתב אבל בשו"ת ב"י ח"ש סימן עין מסכים לדברי מור"ם דהיינו באופן אם אפשר למול בו ביום ואבי הבן הוא המוהל ולזה הסכים בעל ברכי יוסף ומביא עוד שם שו"ת הרב מוה' זרחי' גוטה שהורה למסור המת לכתפים בפירוש ולמול את בנו עייש"ה ובין כל הדעות יחדו נראה שהמורה אשר סתר הוראתי ודחה הברית ליום השני אין לו על מה לסמוך ועל דבר הוראה למסור המת לכתפים שאינו נוהג במדינה זו צריך תלמוד הלא נודע אחרי שבאה הפקודה להשהות את המת יום או יומים עשינו כמה פעמים אסיפת ב"ד בצירוף רבינו הגדול בדורו מוהר"י סג"ל לנדא אב"ד ור"מ נ"ע אולי באפשרי למסור המת לכתפים למען נוכל להקל על האוננים ועל האבלים שלא יאריכו עליהם ימי אבל ויצא הדבר להלכה ולמעשה מכמה טעמים שאין לנו לשנות מנהגנו ושלא למסור לכתפים ושלום ולראי' חתמתי. ה"ק אלעזר פלעקלס.
4
ה׳והן הן הדברים כהוייתן אשר כתב אלי כבוד הרב המאור הגדול החריף ובקי המפורסם ארי בן ארי מוה' ליב בהגאון המפורסם מוה' מאיר פישלש זצללה"ה.
5
ו׳בס"ד תקנה"ל פראג ביום קהלה לכל, יברכהו יוצר הכל, בכל מכל כל, ואת שיבתו יכלכל, אהובי הרב המאור הגדול המפורסם לשבח מוה' אלעזר פלעקלס דמ"ש דקהלתינו נר"ו.
6
ז׳ע"ד השאלה שהי' לאונן בן למול ועדיין לא נקבר המת והורה מעלת כבודו הרב נר"ו למול קודם קבורה והסנדק יברך כדעת המהרש"ל והכרעת הט"ז בי"ד סוף סימן שמ"א ואחד מהמורים עשה מעשה כנגדו וצוה לדחות המילה תמי' אני על מעלתו אם יחוש לזה כי לא לו הדבר מגיע אלא לשני גדולי עולם אשר מפיהם אנו חיים ולענ"ד גם הרמ"א שמצא הט"ז כתוב משמו שיש לקבור משום ברכה מודה שאם האב מוחל על הברכה ורוצה יותר בתקנת בנו למהר להכניסו בבריתו של אברהם אבינו מודה הרמ"א להקדים המילה ואחרי ששלח אבי הבן לשאלת חכם פשיטא שמוטל על הב"ד למולו דטבא לי' עבדי לי', בפרט שהש"ך בספר נקודות הכסף שחיפש בנרות אחרי הט"ז וגם בסימן הנ"ל השיג עליו שני דברים ולזה שתיק וכהודאה דמי בכן יפה דן ויפה הורה ועוד יש אתי אריכות דברים אך הכתיבה קשה עלי ולעשות רצונו רצון יראיו עשיתי לבא בהסכמה עמו ידידו. ה"ק ליב בומסלא פישלש.
7
ח׳גם כתבתי לידידי הרב הגאון הגדול המפורסם מוה' אלעזר נר"ו אב"ד בק"ק קעללין בעהמ"ס אור חדש והא לכם תשובתו הרמתה אות באות.
8
ט׳בע"ה קעללין יום השני ח"י אדר תקנה"ל ברך לקחתי ברך לו אשיבנו לאשר בו מיראת קונו חידודו קודם לליבונו מעמיד דבר על אופנו ניהו ידיד נפשי הרב המואה"ג החריף ודרשן הגדול דורש טוב לעמו נ"י פ"ה ע"ה המפורסם כש"ת מוה' אלעזר פלעקלס נ"י ויופיע מר"ע אבי"ע.
9
י׳זה כתב ידו מן יו"ד לחודש הגיע לידי מן הדואר עש"ק העבר ואשתהי הוא דין בי דואר או שלוחי' הוא דעוות והנה נדרשתי מאת כת"ר את דעתי הקצרה בדין אחד והוא מילה שלא בזמנו שקרה לאבי הבן אנינות ביום שנתרפא וראוי לימול אם מלין קודם קבורה או אח"כ לא ידעתי להוסיף על דבריו את כל יקר ראתה עינו הנה כבר כתב הב"י בטי"ד ס"ס ש"ס דמילה וקבורה מילה קודם והביא לשון המכילתא שזה לחיים וזה למתים אם כן אין חילוק בין מילה בזמנו לשלא בזמנו שהרי דוחה צרעת ולא אמרינן שימתין עד שיתרפא מנגעו הרי עובר על לאו ועושה מעשה וקוצץ בהרתו מכ"ש הכא דהיא שוא"ת וראיתי למהר"ש אבוהב בתשובתו סי' קצ"ב איך האריך שלא לאחר מילה שלא בזמנו בשביל הקרובים ואע"ג דאיהו מיירי מדבר רשות וי"ל מה ראי' רשות למצוה מ"מ עכ"פ מצוה חמורה קרי' לי' והדרן לכללא דזה לחיים כאמור וביותר הרי הביא הרט"ז ס"ז ס"ס שמ"א דברי המהרש"ל בתשובה ס"ע וכ"ת דגם מהרש"ל מיירי דוקא ממילה בזמנו הכל הולך אחר החיתום הרי מסיים שם וז"ל ועוד עיקר שפטרו אותו מכל המצות משום כבוד המת הוא כדי שיעסוק עם המת וזהו כבודו כמו שאמרו רז"ל בירושלמי מת א' במשפחה ידאגו כל המשפחה נולד בן זכר נתרפא כל המשפחה והכנסתו לברית היא לידתו דהא גר במילתו אמרינן כקטן שנולד דמי ואם כן כבוד המת הוא יעיי"ש הרי מבואר להדיא דמיירי גם במילה שלא בזמנו וכל דברי מר שרירין וקיימין והדין דין אמת להקדים המילה ואחר יברך ברכת להכניסו ויותר אין פנאי וכת"ר אין צריך הסכמה לזה והי שלום כנפשו ונפש ידידו תמיד בכל עת וד"ש בלב תמים כל הימים. ה"ק אלעזר קאליר.
10