תשובות בית חדש, החדשות מ״דTeshuvot Bayit Chadash, HaChadashot 44
א׳הלכות נדרים ושבועות
1
ב׳יפה נוף משוש כל הארץ כו' לאהו' אבי מו' כו' הגאון הגדול מו' יואל נ"י. ילמדנו רבינו באיש ואשה שהתקשרו עצמם בתקיעת כף לישא זה את זה והאשה הוסיפה עוד לישבע שאם לא תנשא לו לא תנשא לשום אדם בעולם ובשעת השבועה לא קבעו שום זמן לנישואין ואחר חצי שנה רצה האיש ליסע אל ארץ אחרת ודיברה על לבו פן ימעל בה וישא שם אשה אחרת ולא ישוב אליה עוד לכן הוסיף עוד ונשב' בנקיטת תפילין בידו שלא ימעל בה ושאלו אותו אם ישוב במהרה למקומו והשיב שעכ"פ לא יאחר רק שנה או שנה ומחצה או שנתיים ואפשר שיבא אחר חצי שנה ונתן לאשה סכין קטן חשוב שיהא לה זכרון ממנו וביקש ממנה שלא תמכור אותו והלך לדרכו וזה רק חצי שנה שהלך לדרכו ורוצים קרובי האשה להשיאה לאיש אחר ילמדנו מעכ"ת אם יש להתיר השבועה שלא מדעת ורצון האיש. ולדעתי נראה פשוט דעכ"פ צריכה האשה להמתין שנתיים ימים כאשר קבע לה ואי אפשר להתיר בתוך הזמן שלא מדעת האיש שזה דומה ממש לנדר משה שנדר ע"ד יתרו בשביל הטובה שעשה לו ליתן לו בתו וזה נמי מקרי טובה שכ"א רוצה לישא חבירו ונשבעו משום כך זה לזה וא"כ אין להתיר השבועה בלתי ידיעת ורצון האיש ואף שקצת מרבותינו פסקו דלדבר מצוה מתירין נדר שנשבע ע"ד חבירו אפי' בלא דעת חבירו וה"נ דבר מצוה הוא דאף דאין אשה מפקדת על פר"ו מ"מ מצוה הוא שתנשא לאיש ולא תתעגן אעפ"כ אין להתיר להאשה הנדר בלי ידיעת האיש אחר שכבר פירש ר"ת דלאו לכל מצוה מתירין בלא דעת חבירו אלא דוקא כההיא מיקרי דרדקי וכמ"ש הר"ן בתשו' הביאו ב"י בסי' רכ"ח בי"ד וכן פסק להדיא הגאון מהרמ"א בי"ד סי' רכ"ח ס' כ' דאין להתיר לא' בלא דעת חבירו בכה"ג רק נסתפק' אם יש להתי' לה הנדר לאחר שנתיים ימים מאחר שהיא נשבע' לו בסתם שתנש' לו ולא קבעה שום זמן והוסיפה לישבע שאם לא תנשא לו שלא תנשא לשום אדם ומשמעות לשון שבועתה שגם זה שנשבעת שלא תנשא לשום אדם אם לא תנשא לו הוא לטובתו לומר שתמתין עליו כל ימיה ואף שקודם הליכתו לדרכו אמר לה שיבוא לאחר שנתיים לא היה אלא פיתוי דברים. ונראה לי עוד דאף אם הוא היה נשבע ע"ז שיבא וישאנה לאחר שנתיים ויעבור על שבועתו זאת ולא יבא לאחר שנתיים צריכה היא להמתין עוד ואין לה התרה ולא דמי למ"ש הב"י סימן רל"ו בשם רבינו ירוחם באיש ואשה שקבלו חרם לינש' לזמן קבוע דמי שעכב והעביר המועד אסור להנשא לאחר והלה מותר דהיינו דוקא כששניהם נשבעו על זמן הקבוע משא"כ בנידון דידן שמשמעות לשון שבועתה שנשבעה היא משמע שנשבעה שאף אם לא ישא אותה לאחר זמן לא תנשא לאחר ותמתין עליו ואף שהיא מתרצית דיבורה עכשיו ואומרת שלא נתכוונה לזה לאו כל כמינה דבנדר לחבירו כל מה שלשון הנדר כולל הולכין אחריו אם לא באומדנ' דמוכח וכמ"ש מהרמ"א בסימן רי"ח בשם הריב"ש ורמב"ן א"כ מכ"ש בנ"ד שלא נשבע גם הוא על זמן קבוע רק בסתם רק לאחר זמן קודם פרידתו ממנה אמר לה שיבא לאחר שנתיים וישא אותה וכל דבריו אלו היו כדי שתסמוך דעתה עליו כך הי' נ"ל. אכן יש להקל ולומר דמסתמא בשעת שבועתן לא הי' דעתן שיהא אגודי' זה בזה כל הימים רק מסתמא נשבעו שישאו זה לזה בזמן שיסכימו שניהם לאח"כ וא"כ לאחר שקבעו זמן ביניהם לאח"כ חלה השבועה על הזמן ההוא ואם יעבור הוא הזמן שקבע הוא הרי היא פטורה משבועתה שנשבעה להנשא לו ומה שנשבעת עוד שאם לא תנשא לו לא תנשא לשום אדם אפשר שאין משמעו שתמתין עליו שהרי לשון זה כולל ג"כ שאם ימות הוא שלא תנשא ג"כ לאחר וזה אינו לטובתו ולפי"ז יש להתיר לה שבועה זו בפתח וחרטה ועכ"פ אין להתיר עד לאחר שנתיים ואז יתירו לה תחלה מה שנשבעה שאם לא תנשא לאיש הזה לא תנשא לאיש אחר כך היה נלענ"ד אך מפני שענייני נדר הם חמורים מאוד אמרתי להעלות דברי בכתב ולהביאם לפני מורי ומכ"ת יורני אם שגיתי ואחת שאלתי מאדוני שיעיין מעכ"ת בדבר זה ויודיענו תשובתו הרמתה ויהא שכרו כפול לו מן השמים. ומה שנתן לה הסכין פשוט הוא בעיני דאין בזה חשש קידושין אף אם נתן לה בשעת השבועה דקיי"ל אין חוששין לסבלונות בזמנינו לשם קידושין יודיע לי מעכ"ת תשובתו באריכות באר היטיב כ"ד בנך הק' והצעיר שמואל צבי הירץ:
2