תשובות בית חדש, החדשות ע״גTeshuvot Bayit Chadash, HaChadashot 73
א׳תשובה עם היות שדברי האלוף הנ"ל אין צריכים חיזוק מ"מ לרווחא דמלתא אכתוב הנראה לדעתי ג"כ אע"פ שפשוט הוא שאותו בעיא דעד א' במלחמה לא שייך במסל"ת כלל מטעם אותן תרי אפי דקאמר שם טעמא דע"א נאמן משום דמלתא דעבידא לגלוי לא משקרי כו' או משום דהיא גופה דייקא ומינסבא כו' וטעמא דמסל"ת לאו משום עדות הוא ופליג עלי' ר' יוחנן דבכל ענין אין עדותו עדות. ופריך לר"י היכא משכחת לה דגוי נאמן ומשני במסל"ת ופירש רבינו ניסים וז"ל דאין נאמן מדין עדות אלא משום דקים לן דקושטא קאמר והקילו משום עיגון כמו שהקיל בעדות תנוקת ועד מפי עד ועוד דעדות א' דנאמן הוי מטעם דהני תרי אפי או משום מילתא דעבידא לגלויי או משום דייקא ומנסבא ועדות מסל"ת כתב בא"ז דנאמן אפילו בשאר איסורי דרבנן היכא דלא שייך גוי בגווה דמלתא ואע"פ שעד א' נמי נאמן באיסורין אפילו באיסורי דאורייתא אעפ"י דלא שייכי שם טעמי דהכא משום מלתא דעבידא לגלויי או משום דיוקא לא מהימן בעלמא אפי' באיסורא דרבנן ואף עפ"י דבסמ"ג מ"ע סי' נ' וז"ל אשה שהעיד לה ע"א שטבע בעלה במים כו' הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא ואפי' במל"ת דגוי בדיעבד לא תצא הרי משמע בהדיא דע"א עדיף מגוי מל"ת. וכן משמע ל' האשר"י פרק האשה וז"ל בשם ר"ת והר"ז הלוי מדרבנן הכא בסימנין שמעינין דאשה או עד בספינה שטבע והכירוהו מת לא מהימנא וכ"ש גוי מל"ת א"כ משמע דגוי מל"ת גרע טפי מעד א' ה"מ לענין מים שאין להם סוף כדמשמע שם בפרק האשה שרוצה שם לפשוט האיבעי' דע"א במלחמות מעובדא דתרי תלמידי וקאמר והא מים כמלחמה דמי ודחי תלמודא ותסברא שהוא דומה למלחמה והא מים שאין להם סוף אשתו אסורה וקאמר דאסקוה לאלתר והוו בי' סימנין ועלי' דסימנין סמכינן ופי' רש"י דאי לאו הכי חיישינן דלמא אחרינא נינהו דצורה עבידא להשתנות במי' הרי לך בהדיא דמים שאין להם סוף אפי' עדות אין מועיל לענין זה דמחמרינין לכתחילה במים ומלחמה ענינא אחרינא הוא ולהכי איבעי' לי' משום דאמרי בדדמי ובמל"ת לא שייך כמבואר במרדכי פ' אחרון וכן משמע דנאמן במל"ת אפילו בשעת מלחמה מההוא עובדא שמביא ושוב מעשה בב' בני אדם שהיו הולכים לכרכום ביתר וכו' כשניתן ביתר למצור ובוודאי היתה עת מלחמה והתירו נשותיהן ומסוגיא דתלמודא דהתם משמע היכא דמל"ת נאמן שאין צ"ל מ"מ מת וקברתיו והא דאשה בתרא מעשה שהי' כך היה כדכתב המרדכי פ' האשה בתרא אההיא עובדא דאי' חברינו ואמרה הפונדקית וקברתיו שמעשה שהי' כך הי' וקבלה התם בידינו ואעפ"י שהמרדכי כתב באותו פ' בסופו דמאן לימא לן דמל"ת לא בעיא וקברתיו נוכל לומר דזה קאי על המעשה דר"ג שמביא לפני זה שאיירי בעדות מוכחשות גוי אומר מת וגוי אומר לא מת אבל בעלמא אין צריך ואפי' לדברי הרמב"ם שכתב והוא שאמר וקברתיו כבר תמהו עליו האחרונים הריטב"א ודחק לישב דבריו וז"ל וכל היכא דגוי מכריז ואומר מאן איכא בבית פ' דומיא בהאי עובדא מאן איכא בי' חיואי ומאן איכא בי' חסא בהאי סגי בלא קברתיו כיון דמעייל נפשי' לאכרוזי אי לא דקים לי' דשכיב לא הוי אמר אבל ל"ת בעלמא צריך שיאמר וקברתיו. והנה בנ"ד אין לך מעייל גדול מזה בעדות השני שהעיד הגוי ל"ת והוסיף לומר שישכין צווארו אם לא ראה לקבור אותו באותו קבר שקבר שם הערלים להבדיל והא מעייל נפשי' יותר מהכרזה דמאן איכא בי' חסא וכ"ש הכא שאמר וקברתיו שאין כאן בית מיחוש דהא אפי' בע"א במלחמה דגרוע מגוי מל"ת לפי סברא שהוכחנו כתב הרמב"ם דע"א במלחמה אם אמר קברתיו שנאמן וכ"ש הכא כאשר הוכחנו ועוד שהרי שני גוים הסיחו ל"ת וא"ל דלענין מל"ת אין חילוק בין א' לב' דהא קאמר תלמודא אמתניתין דא' אמר מת פשיטא מ"ד כי אמרינין אזלינין בתר רוב דעות דווקא לחומרא אבל לקולא לא קמ"ל. ואע"פ שאמר גוי שהי' במלחמה והגידו שהטביעוהו אין זו הכחשה מאחר שאנו יכולין לכווין ולישב העדות כמבואר במרדכי וכן הפוחזים כל שהי' בכחם לעשות עשו לרעה הטביעוה וגם חתכו ראשו וכן כתב הרא"ש בתשובותיו וז"ל אם שניהם מעידים שמת אעפ"י שיש קצת הכחשה בדברים משיאין את אשתו מאחר ששניהם מעידים על מיתתו ולא הוי הכחשה אלא זה אומר מת וזה אומר נהרג הרי שכתב בהדיא דדוקא בהכחשה גמורה העדות בטל אבל היכא שנוכל לישב ולהקל משום עיגון וענין הגבשושי' שנתן לסי' הוי סימן מעליא כמו שנמצא בתשובות מהרי"ו וגם בתשו' ריב"ן ששת ולא מבעי' לר"ת שכתב היכא שגופו שלם מעידין ע"י סימני גופו אע"פ שאין לו חוטם או פדחת והיכא שאין גופו שלם סגי אם נמצא ראשו שלם בפרצוף ובפדחת דפשיטא דסי' מעליא הוא בנדון זה אפילו שראשו חתוך מ"מ העידו שראשו שלם הי' בפדחת ופרצוף פנים אלא אפילו לרשב"א והרמ"ה והריטב"א שכתבו אעפ"י שגופו שלם בעינין פדחת ופרצוף פנים כמו שמשמע ריהטא דמתני' מדאמר אעפ"י שיש סימנין בגופו בעי פדחת כו' מ"מ בנדון זה מאחר שראו הגוף ג"כ לשם ואמרו שהוא חיוור ופניו דומה לו כי הכירוהו טוב אעפ"י דסומקי וחיוורי לא הוי סימן מ"מ טביעת עין בטוב' הוי אעפ"י שט"ע לחוד לא סגי מ"מ לענין זה מועיל כשיהא נחשוב כאלו הוא שלם ולא נחתך ראשו ויועיל עדות סי' גבשושית ובפרט שט"ע דהא הוי כטוב ביותר מאחר ששמואל הי"ד הוי בעל שם כדאיתא שם בגמרא חסא גברא רבא הוו אי איתא דסליק קלא אית לי' אעפ"י שאומר שם ולא היא אלא בין גברא רבא כו' לכתחלה לא שרינין היינו דווקא במים שאין להם סוף מדלא אמר סתם ולא היא לא שנא גברא רבא כו' מדאמר לכתחלה לא משמע דמשום חומרא דמים שאין להם סוף שהחמירו שלכתחלה לא תנשא אבל סברא דגברא רבא סברא מעליא הוא וממנו אני אומר שאין אנו צריכים לדברי הרא"ש שכ' דבסתמא תולין לומר תוך ג' ימים הוא דודאי מאחר שאדם חשוב הי' בין הגוים ובין היהודים להבדיל שבוודאי מיד השגיחו עליו מה נעשה בו ובר מהאי טעמא נמי שמסתמא היה תוך ג' ימים מאחר שזה הגלח היה נמלט מן המלחמה ודאי שמיד נמלט בלתי איחור כי שהייתו היתה אסורה באותו הפעם מטעם סכנה גדולה ורעש שהי' לשם מכל הלין טעמים פשוט וברור הוא להשיא אשתו מבלי שום מיחוש ואני הנני חזרתי על דברי הגאון וראיתי שהן ברורין ופשוטין ואמתי' בלתי עיקש ונפתל ע"כ ידי עם המתירין ולא יהא חלקי עם האוסרין. יצחק כהן שפירא ב"ר דוד זלה"ה:
1